סיימתי את הספר בכמה שעות...חסרת נשימה! הספר הכי טוב שקראתי אמאל'ה אני בהלם...ממשיכה לחלק השני
פעם שניה שאני קוראת את הספר, ודנה עושה זאת שוב בכתיבה קולחת נוגעת מרגשת מכאיבה, מרתקת אותנו לדמויות ואנחנו לא יכולים להניח את הספר מהיד,אם הסיפור נשמע לנו הזוי ולא הגיוני עדיין אנחנו מתמסרים אליו לדמויות שבו סיפורים שלהם . אנחנו עוברים מסע מטלטל ארוך ועוצר נשימה לחץ מתח, אהבה תשוקה אימה הכל בספר הראשון בלבד, הקו הדק בין פשע מאסר, הקו הדק בין כאב לעונג, הקווים של כל אחד שונים ואיך הם באים ליידי ביטוי איך העבר שלנו חוויות משפיעות על הבגרות.. תקראו לא תתאכזבו. עוברת לחלק השני. ויש עוד חלקים בהמשך לכן קראתי לרענן את הזכרון ונהניתי שוב.
מעולהההההההה!!!! ספר אפל ומטורף ברמת המתח שבו. כתוב מעולה פשוט מעולה עד לסוף הספר אי אפשר להבין מה באמת קורה כאן. חובת קריאה לחובבות הז'אנר. סופרת עילוי להחזיק ככה את הקוראת עד הסוף זה כשרון אדיר!!!!
וואו איזה ספר איזה ספר אין מילים לתאר אחד הטובים שקראתי בחיי אי אפשר להפסיק לקרוא
לא מה שציפיתי בכלל, הפתעה מטורפת! הסמאט וואו! ממליצה בחום ורצה םספר הבא
וואו לא הצלחתי להפסיק לקרוא!!!!!! כתיבה סוחפת ועלילה מטורפת אין מילים פשוט וואו
ענק!! שני הספרים של דואט זה משאירים אותך הקורא במתח... לא הנחתי עד שסיימתי..
הספר מדהים, אבל לא פשוט, קשוח,היו מצבים שהיה לי קצת קשה איתו...לא לבעלות לב חלש בהחלט
כשיצא, קראתי אותו והיב לי נורא קשה. לא המשכתי לספר השני. עסרו כמה שנים, נתתי צ׳אנס, קראתי בנשימה עצורה. לא שמצי לב שנגמר.
ספר מעולה, התחלה שפותחת את התאבון לעוד ועוד ועוד ממשיכה לספר השני ✨✨✨✨✨
וואו ספר לא קל יש בו אכזריות ולכן דילגתי על הרבה כל הספר הייתי במתח מטורף וסוג של לחץ אני אנסה להמשיך נראה איך זורם
ספר מרתק הכתיבה של דנה פנומנלית! העלילה מורכבת , לא הצלחתי להפסיק לקרוא
הספר הכי טוב של דנה לדעתי! קראתי אותו לפניי מספר שנים, ועכשיו בפעם השנייה ונהנתי מכל רגע!
וואוו לא יכלתי להניח את הספר בלעתי אותו בכמה שעות , ספר לא קל אבל סוחף . רצה לחלק השני בדואט
בהתחלה לא רציתי לקרוא את הסיפור הזה הרגיש לי קריפי קודר בצורה לא מתקתקה ולרוב הוא באמת כזה ובכל זאת, הכתיבה של דנה, הדמויות החזקות, הבנייה הנכונה, המתח, הסיפור עצמו ששואב באמת מומלץ! מחכה לספר הבא
מושלם. מרתק. נקרא כמעט בנשימה אחת... מאוד אוהבת את הספרים של דנה. אף פעם לא מאכזבת...
ספר מדהים, ריתק אותי מהשניה הראשונה ולא הצלחתי להפסיק לקרוא.
אין, הסופרת הזו לא אמיתית!! מאיפה היא מוצאת כאלה רעיונות ומצליחה להפוך אותם לסיפור כלכך קולח??? טוב חייבת לזוז לחלק השני בדואט המתח גבר עליי!!!! דנה את מדהימה ❤️
המציאות הדיסטופית שהיא יוצרת כתובה כך כך טוב שזה אפילו מכניס אותי לסרט שאולי מציאות.כזו עוד עלולה להתקיים מוצלח מאוד
מאוד סוחף ומעניין אבל הפריע לי שינוי האופי הקיצוני שלה בסוף… וגם לא ידעתי שזה ספר על משולש רומנטי וזה לא ברור מהפירוט או מהתגים
אמאלה ואבאלה !! חובה לקרוא את הספר הזה! כל רגש אפשרי עבר לי הגוף. סיפור שכל אישה חייבת לקרוא!!
וואו סוחף ברמות אחרות!! הספר לא פשוט ויש רגעים קשים לקריאה, ובאמת שמרגישים את כל הרגשות - כעס, אהבה, תסכול ומה לא וזה רק מוכיח כמה דנה היא סופרת מדהימה ממליצה!!!
סיפור כליאה בדיוני קשה מאוד לקריאה ולעיכול כמה שהוא בדיוני כך הוא יותר אמיתי דנה לוי התעלתה על עצמה בסיפור מטריף שאי אפשר להפסיק לקרואה ממתק מעלף תודה דנה לוי אלגרוד.
מעולההה!! אישית לא מבינה מה אפל בו כל כך אבל מעולה, אי אפשר להוריד מהיד💗🔥
כמו כל ספר שלה, מעולה. קשה לקריאה לעומת האחרים אבל אי אפשר להניח מהיד.
מה אגיד ומה אומר O.M.G מעולם לא חלמתי שארצה לקרוא ספר של סופר ישראלי :) עכשיו סיימתי לקרוא את הספר השמיני שלה רוצה לקרוא את החלק השני. * דנה את סופרת בחסד עליון כל הספרים שלך סוחפים
מטוררררררףףףףףףף! אי אפשר להפסיק לקרוא סיימתי תספר בכמה שעות , פשוט מעולה!
ספר מפתיע. אני אישית לא מתחברת לאופל, התחלתי לקרוא רק כי אני מאוד אוהבת את הספרים של דנה שתמיד מלאים באקשן וכל כך מגוונים ושונים בעלילה ,אין ספר שדומה בקו עלילה שלו, כל סיפור מקורי וייחודי. גם מי שלא מתחבר לעולם אפל (כמוני) מצליח להינות מהמתח וסקרנות של ״מה יקרה אחכ״. בהחלט מומלץ.
מדהים!!! דנה את סופרת בחסד עליון! אין לנו עוד אחת כמוך כחול-לבן שמצליחה להפתיע ולסחוף כל פעם מחדש. הלוואי הלוואי שיתרגמו את הספרים שלך ושתתפוצצי בחו״ל, את לגמרי ברמה של רבי המכר של הינו-יורק טיימס. לעניינינו, הספר הזה כל כך מקורי ושונה מכל מה שקראתי עד היום, סיפור סוחף שאי אפשר להתנתק ממנו. אני טסה לספר הבא. מומלץ!
כתיבה מעולה, טקסט סוחף ומפתיע. לא הצלחתי להוריד מהיד. שונה מכל מה שקראתי עד היום בז'אנר. דנה לוי אלגרוד כרגיל לא מאכזבת!!!!
ודנה לוי אלגרוד עושה זאת שוב....ספר מוזר שנקרא בנשימה עצורה. רצה לרכוש את ספר ההמשך.
סוחף, אפל, מסעיר כיפי, מכעיס, ממש קשת של רגשות בזמן קריאת הספר. כיף גדול. רצה לקרוא את הספר השני .
מ-ו-ש-ל-ם!!! הסופרת כותבת על חוויות כל כך קשות ומצליחה להכניס הומור ורדעים עדינים לסיפור, המשחק עם אור ואפלה פשוט ממכר, לאורך כל הספר חשבתי כמה שהכתיבה מזכירה לי את סדרת תשוקות וגיליתי שזאת אותה סופרת!! מעריצה שלה!!
אני תמיד מחפשת ספר שירתק אותי, אם התחושה היא של ספר בינוני, אני ממשיכה לספר הבא. עם הספר הזה, כבר מהעמוד הראשון הייתי מרותקת. מצאתי את עצמי קוראת עד ארבע לפנות בוקר, כדי לוודא שהגיבורה בסדר :) כתיבה מעולה, נהניתי וממשיכה לספר ההמשך..
ספר מעולה! היה קשה להתנתק, מחכה כבר לקרוא את החלק השני ובטוחה שגם הוא מצוין
זו פעם שנייה שאני קוראת את הספר. דנה את נכס לאומי! כתיבה עוצרת נשימה ועלילה הזויה המטורפת. נהניתי מכל רגע
מושלם מושלם מושלם! פשוט דואט מדהים. קראתי הכל ברצף בכמה שעות זה ממש סוחף. ממליצה בחום
ואווווו אחד הספרים המצליחים שלה קראתי אותו תוך יום! הלוואי שהספר השני יהיה גם בחינם!
יש לי כל כך הרבה רגשות מעורבים לגבי הספר הזה, הוא מושלם ונדיר אבל קשה לקריאה. עדיין ממליצה עליו בחום
קראתי את הספר הדיגיטלי. לא הנחתי מהיד לרגע. הסיפור סחף אותי עד כדי כך שהייתי צריכה להכריח את עצמי להפסיק לקרוא כדי להשאיר טעם של עוד ליום הבא. מדהים. צמרר אותי.
ספר מושלם , אני קראתי את הספר הזה בפעם השלישית לקראת הסדרה החדשה של דנה רציתי להזכר בכל הפרטים מהתחלה , אין על הספרים של דנה כמה שאקרא אותם הם לא ימאסו עליי אף פעם. ❤️❤️❤️❤️❤️❤️🔥🔥🔥🔥🔥🔥 התגעגעתי להדסון .
ספר מעולה, מותח סוחף. כשהתחלתי לקרוא את הספר היה ערב כשסיימתי מצאתי שכבר בוקר.אי אפשר היה לעזוב את הספר.
אני פשוט לא יודעת להגדיר מה אני מרגישה כרגע. אני מזועזעת ונפעמת ובהלם ואין לי מילים. אחרי שקראתי כמה ספרים של דנה אני כבר יודעת שהכתיבה שלה זה משהו אחר, שהיא גאונה בקטע אחר, אבל פחדתי לקרוא את הספר הזה, הרגשתי שהוא יהיה גדול עלי וקשה מדי אבל בסוף נכנעתי וקראתי והוא פשוט וואו אחד גדול. קראתי את כולו בנשימה עצורה וככל שהתקדמתי בקריאה המתח גבר ובסוף פשוט נפלה לי הלסת. וואו! דמויות מרתקות, סיפור קשה שנכתב ביד אומן ואני פשוט לא מבינה איך התאהבתי בהדסון המפחיד הזה!! עפתי לקרוא את הספר הבא
וואוו, אהבתי! אפל ומלא תשוקה. התוכן מלא בטריגרים!!!! לא מתאים לכל אחת. לקח לי זמן להישאב אבל בהחלט נהנתי. אבל הוא כן מעט בדיוני בעניי. כמה עוצמות יש בבחורה הזאת. היה לי קשה לקרוא על כל ההתעללות, במיוחד ההתעללות בארטמיס. מצאתי את עצמי רוצה שהיא תהייה עם הדסון, למרות שהוא נבלה, גם אני נמשכתי אל האופל שלו בדיוק כמוה. קינן פחות ריתק אותי
הספר היה ממש מסקרן, סיימתי אותו תוך יומיים. דנה סופרת אלופה, כל ספר שלה שקראתי כתוב בצורה טובה ושואבת. היו חלקים שהיו טיפה צפויים ולא מספקים עבורי בגלל זה הבאתי 4 כוכבים ולא 5. אבל ממליצה בחום ❤️🔥
אני לא כ"כ יודעת מה להגיד על הספר הזה... אולי פשוט ציפיתי ליותר מדי בגלל הביקורות המהללות פה ולכן התאכזבתי. מצד אחד הוא סוחף אבל מהצד השני ארוך ונמרח הרבה יותר מדי. דילגתי על די הרבה חלקים בחצי הראשון. אוקיי, הבנו את הקטע של האור והחושך, המלאך מול השטן, היה אפשר לקצר בחצי לפחות, ועכשיו עוד יש חלק שני של הדואט. לא מיצינו!? לא נראה לי שאמשיך אליו...
אני תמיד נותנת לדנה חמישה כוכבים אבל משהו בספר הזה בילבל אותי. הוא לא הרגיש לי מציאותי קצת, סאדו מזו כזה שאני פחות מתחברת. מצד שני סחף אותי ואני כן המשיך. אני קצת חלוקה עליו.
מטורף!! ספר פסיכי.. לגמרי משחק בראש.. ספר קשה ממש. לא הצלחתי לעזוב, ממשיכה לספר השני
בגדול אני אוהבת מאוד את הספרים של דנה. בנוגע לספר הזה מעל מחציתו עבר עלי בקטע קשה לעיכול בהחלט לא לבעלי לב חלש.
ספר לא שגרתי, מעניין מלא תהפוכות וניגודים. קראתי בנשימה אחת. אבל חייבת לציין שקצת התאכזבתי מהסוף של הספר... הפך את זה קצת לקלישאה
לא יודעת מה אני חושבת מצד אחד אהבתי כל כך את ההתחלה ואת הדמויות אך ברגע שהופיעה דמות חדשה נהרס לי טיפה הספר, אני חלוקה בדעות לגבי טוב הספר...
ספר מבלבל , כל כמה עמודים כמעט שהתייאשתי ואז שוב נכנסתי לסיפור סיפור הזוי ,מלחיץ ,עם אלימות בסוף זה ספר שקשה להניח מהיד מתלבטת על ספר ההמשך
ספר נהדר, סיימתי אותו ביום אחד של קריאה בלתי פוסקת . כתוב פשוט , נעים ונגיש הסוף קצת הרגיש לי בטרם עת או שאולי ציפיתי לסוף אחר .. אבל ספר ממש מומלץ ..
הספר זעזע אותי בכל מובן של המילה רציתי להפסיק לקרוא כמה פעמים אבל לא הצלחתי לגרום לעצמי לעשות זאת. תודה על חוויה מטלטלת שקצת מזכירה את החוויה של ארטמיס בסוף. ממליצה לאנשים עם לב חזק
וואוו, איך מתארים חווית קריאה כל כך אינטנסיבית ?
מהרגע שהתחלתי לקרוא לא יכולתי לעצור, התנתקתי מהמציאות, מהעבודה, מהסביבה, נשאבתי אל תוך הספר. הכתיבה של הסופרת מרתקת אותי, משאירה אותי בצפייה, תוך 24 שעות סיימתי את הספר וכמובן - הורדתי גם את ספר ההמשך !! מומלץ בחום !!!!
הספר מתחיל טוב ובאיזו שלב מרגיש שקצת מאבד גובה, הסיפור קצת נמרח ומרגיש שחוזר על עצמו. הדמות של ארטמיס נחמדה אבל כל פעם מישהו צריך להציל אותה מאיזו שהיא סיטואציה, היא לא דמות חזקה מספיק או מתוחכמת מספיק כדי להציל את עצמה וזה קצת מאכזב - במיוחד כשכל הספר רק מכינים אותנו לזה שהיא אלה ועוד אלת הצייד וכן הלאה. לא מאטד פמיניסטי... המאבק שלה בין אור וחושך, טוב ורע, הוא מעניין אבל גם קצת מעיק באיזו שהוא שלב. הסיום של הספר פתאומי מידי, כאילו לסופרת כבר לא היה כוח להמשיך לכתוב אז היא חתרה לסיום ב-20 עמודים. וגם הסירוב של ארטמיס להתייצב נגד המתעללים שלה הוא שוב מכה לפמיניזם וגם ממש מעצבן. דמות חזקה והשראתית היא לא... את התשוקה לשרוד אהבתי יותר.
מאד התלבטתי איזה ציון לתת לספר. הכתיבה של דנה סוחפת, אבל העלילה בעייתית, באמצע הספר אמרתי לעצמי ״אוקיי הבנתי, למה העלילה לא מתקדמת״, דילגתי על קטעים רבים, לקראת הרבע האחרון העלילה התקדמה מהר יותר. בנוסף זה בוודאי לא רומן אירוטי, יש פה התעללות נפשית וסדו-מזו ולפעמים אפילו קשה לקרא.
מעניין... עלילה מרתקת מפתיע וסוחפת כתיבה מעולה וזורמת, רכשתי בגלל הדירוג והפיגון לדנה לוי אלגורד שתמיד לא מאכזבת ושנונה.. אבל לטעמי חסר תשוקה אפלה וסצינת מניות מאוד צפיות...אמת מאוד צפוי
ספר טוב, אם כי אפל מדי לטעמי, וגולש יותר מדי לעלילה קשה לעיכול.
אני קצת חלוקה לגבי הספר הזה והסיפור שלו. הרבה קטעים שגרמו לי להרים גבה והתקשתי לקרוא. הוא מעניין, קשה להניח אותו עד שמסיימים אבל גם קצת.. מטריד.
ספר מאוד קשה לקריאה. לא בגלל הכתיבה, אלא בגלל התוכן. והסוף ממש מאכזב. היה עדיף לסיים את זה בספר אחד כמו שצריך מאשר לכתוב דואט. גילוי נאות: עוד לא קראתי את הספר השני...
חיכיתי שייגמר. הסיפור מיצה את עצמו בכלא... וזה בכלל לא רומן אירוטי אלא סיפו ר רגיל.
בשום עולם לא היתי קוראת לספר הזה רומן אירוטי. הוא בעיקר אלים מאוד גם אלימות מינית וגם אלימות פיזית. כתוב זורם ומעניין אבל מאוד מאוד קשה ברובו. בתגובות רבות נכתב "לא לבעלות לב חלש" ובצדק - יש שפע של תיאורים בחלקם גרפיים של אלימות. חד משמעית מצדיק אזהרת קריאה.
העלילה קצת בידיונית ולא אמינה כלל. זה ממש הפריע לקריאה של הספר, לא מתכוונת לקרוא את השני.
ספר מזעזע. תיאורים מזעזעים של אונס התעללות בנשים כמו בשואה!!! זה לא רומנטי ולא אירוטי זה פשוט מזעזע ומבחיל!!!!!
לאאאאאאאאאא לא לקרוא, ספר איום ונורא. נאלצתי להפסיק באמצע. מעורר בחילה, סדיסטי וחולה. רכשתי כי קראתי ספרים אחרים שלה וחיבבתי, אבל הספר הזה פשוט סיוט. לא מבינה מה הקטע ובאיזה ז'אנר זה נופל, אבל מי שבא לה להרגיש על הפנים מוזמנת.
ספר משעמם ברמות מתחו את הסיפור על 600 עמודים שאפשר היה לכתוב על 250 עמודים הסיפור מסופר על תקופת זמן של שלושה חודשים ובספר כתוב על כל יום ויום רק ב2 הפרקים האחרונים של הספר יש תפנית בעלילה אני מרגישה שבזבזתי את הזמן בקריאה שלו
אחד המאכזבים שקראתי על מה נתנו פה ככ הרבה כוכבים טיפשי ורדוד
אכזבה גדולה. אני בדרכ מאוד אוהבת את הכתיבה המקורית של דנה. אבל הפעם, זה היה נורא. הכלאה בין משחקי הרעב לספר בורות. משעמם. מסטיק. פרוורטי. בקיצור, ממש גרוע. לא ממשיכה לחלק השני.
ספר חולני! כנראה שיש אנשים שנהנים לקרוא סיפור שכזה.. עינויים, שליטה והתעללות בנשים אילוף נשים על ידי הפיכתן לשפחות..ועוד.. חבל שבתיאור הספר לא מפרטים יותר על עלילת הספר. מצטערת שקניתי אותו. ההבדל בין ספר דיגטלי לספר רגיל שיכולתי לדפדף בו ולהתרשם..
ספר מפגר רע ללא טכם ומיתר חבל על המילים היתיחסות לבני אדם כמו אל זבל לא הגיוני ולא רעלי
ספר שמתחיל בצורה מהממת ומדרדר מאוד, הרעיון הכללי של הסיפור טוב אבל הדרך בה הוא מתנהל גרועה ביותר
אני באופן אישי ממש לא התחברתי לז'אנר. לתחושת הבחילה תוך כדי קריאה. בקושי הצלחתי לסיים אותו מתוך ציפייה שיישתפר. מאכזב. מאוד.
פרולוג
חמש. ארבע. שלוש. שתיים. אחת. אור.
אני פותחת את פי כדי לשאוף את האוויר שהחמצתי במהלך חמש השניות של החישכון, אבל הפעם מרגישה שהוא שונה. כאילו החמצן מהול בעשן סמיך. אני ממצמצת כמה פעמים ומנסה לעכל את המראות שמולי. שמשת החלון מנופצת. החזה שלי צמוד להגה והצלעות שלי כואבות.
אני ממצמצת פעם נוספת ומבחינה שהחלק הקדמי של הרכב שלי ביקע את צידו של הרכב האדום שעצר לפניי ברמזור. טיפות חמות זולגות ממצחי ונוחתות על עפעפיי, מאלצות אותי לעצום את עיניי. אני שומעת צעדי ריצה וצעקות ונדמה לי שמישהו מנסה למשוך אותי החוצה, אך אני כלואה בין המושב להגה.
לצעקות מתווספים קולות של סירנות. אני עוצמת את עיניי בחוזקה ומנסה להיזכר במה שהתרחש לפני שהכול סביבי החשיך. עצרתי ברמזור, שמרתי מרחק בטוח מהרכב האדום שעצר לפניי, החלפתי תחנה ברדיו ולחצתי על דוושת הגז כאשר הרמזור התחלף לירוק. לפתע הבהובי אור סנוורו אותי. ואז חישכון.
חמש שניות ארורות. חמש שניות של חישכון שישנו את חיי לנצח.
פרק 1
אני נשענת על המעקה ובוהה בקצף הלבן שנוצר מהליטוף של הגלים את דופנות האונייה. השקט של הים רק מעצים את הסערה המתחוללת בתוכי. עד לפני כמה ימים הייתי נפש חופשית ונטולת דאגות. סוף סוף הצלחתי להוביל את החיים שלי לנתיב ברור ורגוע. ואז ברגע אחד, בחמש שניות ארורות, הכול התפוצץ לי בפנים.
אני גוחנת קדימה, מרכינה את ראשי לעבר נקודת ההתנפצות של הגלים ונאנחת בתסכול.
"אם את מתכוונת לקפוץ, זה נראה לי כמו רגע טוב לעשות את זה." אני שומעת מאחוריי קול משועשע במבטא דרומי ומזדקפת במהירות.
"למה שאעשה דבר כזה?" אני אומרת ומסתובבת, מביטה בחיוך הגדול של הבחור הגבוה והרחב שעומד מולי. קיסם נעוץ בפיו וכובע בוקרים שחור על ראשו.
הוא מסובב את הקיסם בלשונו ובוחן אותי ארוכות. "ראיתי אותך אתמול בארוחת ערב." הוא ממשיך לחייך ולרגע נדמה לי שכשהגומה על הלחי הימנית שלו מעמיקה, החיוך שלו מסוגל להאיר רחוב שלם. "נראית כל כך אומללה ואבודה. אם הייתי צריך להמר על מישהו שישים כאן קץ לחייו, בוודאות הייתי מהמר עלייך."
"אל תשים על ההימור הזה את כל הכסף שלך." אני מסתובבת חזרה אל המעקה. "אני מתכוונת לסיים לרצות את העונש שלי בשקט ולחזור אל החיים שלי. אף אחד לא יזכור שהייתי כאן ואני לא אזכור אף אחד שהיה איתי. גם לא אותך."
"כמה זמן קיבלת?" הוא נעמד לצידי ומסרב להתייחס לעובדה שכרגע רמזתי לו שאני לא מעוניינת לשהות בקרבתו.
"שלושה חודשים." אני מגלגלת את עיניי כשהוא מרכין את ראשו אל עבר הקצף הלבן, כמנסה להבין במה אני בוהה בריכוז.
"לא מעט..." הוא מזדקף ומניח יד על כתפי. "יהיה בסדר. תתנחמי בזה שאני קיבלתי יותר." הוא לוחץ לי את הכתף ולפני שאני מספיקה לנער אותה שריקה צורמת קוטעת את השקט. הוא מתרחק ממני במהירות ואני מסתובבת ומזדקפת.
"חל איסור מוחלט על מגע!" סוהרת בהירת שיער במדים שחורים מתקרבת אלינו, ונדמה לי שכל הנוכחים על הסיפון מסתכלים ישירות עליי.
"טעות שלי," הבחור אומר בנינוחות ומרים לרגע את הכובע שלו כמברך אותה לשלום, חושף שיער גלי קצר, שחור כפחם. האישה בוחנת אותו במבט קפוא ומבטה עובר אליי.
"מספר אישי?" היא מבקשת בקרירות ואני מציצה לכיוון הבחור בחשש. "מספר אישי שלך!" היא מרימה את קולה ואני חוזרת להביט בה בבהלה.
"אתן לך את שלי." הבחור נשען בגבו על המעקה ושולף מהכיס האחורי של הג'ינס את הכרטיס שחילקו לנו ברציף. "453..."
"ביקשתי את שלה," האישה שואגת, ואני תולשת את תופסן הכרטיס מהגופייה שלי ומקריאה במהירות את המספר שרשום עליו. "זה לא היה כל כך קשה, נכון?" היא שואלת בארסיות ורושמת את המספר בפנקס שלה. היא מחייכת לעצמה וחוזרת להתהלך בין האנשים בסיפון. אף אחד לא פוצה פה, כל אחד חוזר לענייניו.
"שיט. אני מתנצל." הבחור שולח לעברי מבט מנחם ואני מנענעת את ראשי בכעס ומתרחקת ממנו. אני מפלסת את דרכי בין הכיסאות התפוסים ומתיישבת על כיסא פנוי לצד הבריכה המיותמת. כל כך אירוני שאת הדרך למקום שאמור לשמש לנו כלא אנחנו עושים באוניית פאר וחל עלינו איסור מוחלט ליהנות מהמתקנים שלה. כאילו בחרו להציג בפנינו את החיים שיכלו להיות לנו אילולא סטינו מהנתיב הנכון.
אני מרימה את ראשי ומציצה בזהירות לעבר האנשים שעל הסיפון. מדהים כיצד לאחר שלושה ימים בלבד כולם כבר התקהלו בקבוצות קטנות. הם מזכירים לי את החיות בטבע. כל אחד מוצא לעצמו את הלהקה שלו ונצמד אליה כדי ליהנות מהגנה. אילו הם רק היו מבינים שלבני אנוש קל הרבה יותר לשרוד לבד מאשר כחלק מקבוצה שלחבריה יש אינטרסים קצת יותר מורכבים מלצוד את ארוחת הצהריים הבאה שלהם, הבחירה שלהם הייתה שונה.
שריקה נוספת נשמעת וכולם ממהרים לעזוב את הסיפון. אני צועדת לחדר שלי, מתעלמת בהפגנתיות מג'וליה, השותפה הפטפטנית שלי, ומתארגנת לארוחת הערב. בזמן שאני מתלבשת היא יושבת על קצה המיטה ומנדנדת את רגליה בעצבנות. אני רואה עד כמה קשה לה השקט המאולץ ובכל זאת, בכל פעם שהיא פותחת את פיה אני נדה בראשי לשלילה והיא סוגרת אותו חזרה. ביום הראשון כבר שמעתי בעל כורחי את כל סיפור החיים שלה ואת היום השני היא הקדישה כדי לנסות לדלות ממני מידע על החיים שלי. עכשיו, כשהיא כבר הפנימה שאין לי שום כוונה לנהל איתה שיחה, היא נראית מעט אבודה. הדפיקה על הדלת מאשרת שניתן לעזוב את החדרים. ג'וליה מנתרת על רגליה ובוחנת את עצמה במראה.
"רוצה שאני אלווה לך שמלה?" היא מציעה ומסדרת את המחשוף בשמלה הקצרה שלה. יש לה עור בגוון שזוף מושלם ושיער חום גלי שמגיע עד כתפיה. אני די בטוחה שיש בשושלת שלה קשר לאחד השבטים האינדיאנים.
"לא." אני דוחפת את הגופייה הלבנה אל הג'ינס ומכפתרת את הכפתור.
"תנצלי את זה שעדיין אין לנו מדים מכוערים." היא מורחת אודם על שפתיה ומצחקקת. "תוכלי למשוך את תשומת הלב של כל הגברים ההורסים כאן."
"זה לא מעניין אותי." אני ניגשת אל הדלת וממתינה בחוסר סבלנות שהיא תצטרף אליי.
"בטח שלא. כי לך יש מזל, גם עם סחבות תמשכי אלייך את כל תשומת הלב," היא רוטנת. "שלא תחשבי שלא שמתי לב שהקאובוי המושלם הזה התחיל איתך היום."
"לא, הוא לא," אני עונה בעצבים ופותחת את הדלת כדי שתבין שאזל לה הזמן.
"הוא לא מושלם או שהוא לא התחיל איתך?" היא לוחשת כשאנחנו נעמדות בטור שבמסדרון. אני מגלגלת את עיניי ובוחרת שלא לענות לה, ואנחנו מתחילות לצעוד.
הסוהר שהוביל את הטור נעצר בכניסה לאולם המסעדה, וכולם נעצרים אחריו.
שני סוהרים בחליפות שחורות עומדים בכניסה ומכוונים אותנו אל עמדות המזנון. התפאורה מטעה, מדובר באוכל דוחה של בתי כלא. אני מניחה את האוכל על הצלחת ומאתרת שולחן פנוי בצד הימני של האולם. אני מחישה את צעדיי אך עד שאני מגיעה אליו שני בחורים כבר מתיישבים שם. אני מנסה לאתר בעיניי שולחן פנוי אך ללא הצלחה, רוטנת בשקט ומתיישבת בצידו השני של השולחן. הם נראים נבוכים ונרגשים מהנוכחות שלי, הבחור הממושקף תוקע מרפק בשמנמן שיושב לידו ולוחש לו להציג את עצמו.
"ערב טוב לכולם," מכריזה בחורה גבוהה ושחומה ומתיישבת בנינוחות לצידי. שני הבחורים מברכים אותה חזרה ואני מניחה שיש ביניהם היכרות מוקדמת.
"איזבל, שמרת לי מקום לידך?" בחור שחור עור, שרירי וגבוה קורץ לה. הוא מניח את כובע הבוקרים הלבן שלו במרכז השולחן.
"ברור." היא מצחקקת. "רק תזכור, בלי מגע," היא מחקה את הקול הנוקשה של הסוהרת ומנופפת באצבעה באיום.
"אני רואה שהחלטת להצטרף אל פשוטי העם." אני שומעת את הקול הגברי המוכר מאחוריי ומגלגלת את עיניי בייאוש. הוא מושך את הכיסא שלצדי ומתיישב. "איזבל." הוא מרים את כובעו ומברך אותה לשלום, ונד בראשו לעבר שני הבחורים.
"מה היה הסיפור שלכם עם הנאצית היום?" הבחור הממושקף עם הנמשים שואל בלחש.
"מספר 4515 פשוט לא הצליחה להתאפק ועברה על חוק איסור המגע." הוא צוחק, ואני מבינה בחלחלה שהוא מדבר עליי.
"קינן, אי אפשר להאשים אותה." איזבל מושכת בכתפיה. "יש כאן עוד כמה בחורות שמתכננות להפר את החוקים בגללך." היא מצביעה לעבר שולחן סמוך, ושתי הבחורות שבהו בו עד עכשיו מצחקקות ומרימות אליו את כוסות השתייה שלהן.
הוא נוחר בבוז ומתחיל לאכול.
"קוראים לי איזבל." עכשיו היא פונה אליי ומאלצת אותי להרים את ראשי מהצלחת ולהנהן.
"טום וג'ייקוב." הממושקף המנומש מצביע על עצמו ואז על חברו השמנמן שלועס מהבשר ללא הפוגה, ואני מהנהנת שוב בחוסר אכפתיות.
"סמואל." הבחור השחור מרים לעברי את הכוס שלו ואני לוגמת מכוס המים שלי.
"את אילמת?" טום שואל באיטיות וממחיש את השאלה שלו בשפת הסימנים.
קינן פורץ בצחוק. אני מסובבת את ראשי לכיוון הסוהרים שעומדים בכניסה ומייחלת לשמוע את השריקה לסיום ארוחת הערב, אך כשזו לא מגיעה אני מבינה שעדיף שאציג את עצמי כדי לסיים את הדיון המעיק שסובב סביבי.
"ארט," אני אומרת ודוחסת את הסלט לפי, מתפללת שהם יסתפקו בזה ויעברו לשוחח על נושאים שאינם קשורים אליי.
"ארט?" איזבל שואלת בהפתעה.
"זה בטח קיצור של משהו." טום נראה נלהב. "תני לנו שלושה ניחושים."
"זה קיצור של ארטמיס," אני עונה מייד ומסמיקה. אני שונאת את השם שלי ומתנחמת בכך שהסיכוי שהם יכירו את המשמעות שלו קלוש.
"וואוו." ג'ייקוב מרים את ראשו מהצלחת ופוער את עיניו בהפתעה. "קראו לך על שם ארטמיס, אלת הציד, חיות הבר והירח?" הוא משתעל ואני מרכינה את ראשי בניסיון לברוח מהמבטים של הסובבים אותי. "האמת היא שככה בדיוק דמיינתי אותה," הוא מכריז בהתרגשות ומתעלם מהמבוכה שלי. "רעמת תלתלים אדמונית, פני חרסינה וגוף..." הוא משתתק לרגע ומגרד בראשו. "תעמדי רגע כדי שאוכל לראות את הגוף שלך."
"זה לא יקרה." אני מתחלחלת. "ואשמח מאוד אם תמצאו נושא אחר לדבר עליו."
"תסלחי לאח שלי על חוסר הנימוס." טום צוחק. "יש לו אובססיה מטורפת לאלות יווניות. החדר שלו מפוצץ באיורים ארוטיים שלהן."
"סמוך עליי, הגוף שלה לא רע בכלל," קינן אומר ומוזג לעצמו כוס מים. "מי היה מאמין שדווקא כאן אני אפגוש אלה אמיתית." הוא מניח בטבעיות את הזרוע שלו על משענת הכיסא שלי והיא נצמדת לעורף שלי. אני מושכת בבהלה את הכיסא הצידה, אך השריקה הצורמת כבר מזעזעת לי את עור התוף.
באולם משתררת דממה.
פרק 2
הסוהרת בהירת השיער מפלסת את דרכה בין השולחנות, וקינן מסיר את הזרוע שלו מהכתף שלי. כל יושבי האולם מסתכלים עלינו. אני לוגמת בזהירות מהמים ומניחה את הכוס חזרה על השולחן. היא נעצרת מאחורי גבם של טום וג'ייקוב והם מחווירים.
"אני מבינה שקשה לך להפנים את הכללים," היא פונה אליי וחיוך ארסי על פניה.
"טעות שלי." קינן מניח את כף ידו מעל ליבו כסימן להתנצלות.
היא מפנה אליו את מבטה, בוחנת אותו במשך רגעים ארוכים ואז חוזרת להביט בי בחיוך שאינו משתקף בעיניה. "מספר אישי?"
קינן מזדקף והיא מרימה את ידה בתקיפות, מסמנת לו לשמור על שקט. "מספר אישי?" היא חוזרת על הבקשה שלה.
"4515," אני אומרת ומשתתקת.
"אז את מודה שזו הייתה אשמתך או שאני צריכה הפעם לקחת גם את המספר שלו?" היא מטה את ראשה לכיוונו של קינן.
"אשמתי," אני לוחשת.
"לא שמעתי אותך," היא מרימה את קולה.
אני מזדקפת במקומי ומרימה את הסנטר בהתרסה. "זאת הייתה אשמתי," אני אומרת בקול ברור וצלול.
היא נוחרת בבוז, רושמת את המספר בפנקס שלה ועוזבת את השולחן.
"לרגע דמיינתי איך את מוציאה את הקשת שלך ותוקעת חץ ישר בלב האבן שלה." ג'ייקוב מותח בידיו קשת דמיונית ואני חושקת שיניים בחוסר סבלנות.
"למה לקחת את האשמה על עצמך?" קינן שואל בפליאה.
"אני לא מלשנית." אני מניחה את המזלג לצד הצלחת ונאנחת בהקלה כשהשריקה המבשרת על סיום הארוחה נשמעת.
"תצטרפי אלינו לסיפון?" איזבל שואלת. "יש לנו חצי שעה לנשום עד שניאלץ להסתגר שוב בחדר."
אני מנענעת בראשי לשלילה.
"ברור שהיא מצטרפת." קינן נעמד ותוקע קיסם בין שפתיו.
"אני מעדיפה שלא." אני נעמדת ביניהם וצועדת צעד קדימה.
"אני אלווה אותך לסיפון," הוא אומר בחיוך שחושף את הגומה העמוקה בלחיו הימנית, ומקפל את הזרוע שלו כדי שאשחיל את שלי בתוכה.
המשך הפרק זמין בספר המלא
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
.jpg)
