"שירת העטלפים במעופם": כך הגדירה פעם הסופרת עמליה כהנא כרמון את יצירתן של משוררות נשים. היא ביקשה לאפיין בכך שירה שיש לה תדר משל עצמה, כמעט אפשר לומר: נתיב נבדל באוויר.
בתדר העדין והייחודי שלו, ספר שיריה הראשון של הילית חמו-מאיר משייט באוויר השירה העכשווית כעטלף הפורש זוג כנפיים מדויקות. שיריה של חמו-מאיר עומדים בזיקה ישירה עם יצירתן של משוררות עבריות ולא עבריות, עכשוויות וגם קלאסיות: דליה רביקוביץ, תרצה אתר, זלדה, נורית זרחי, אנה הרמן, וגם אמילי דיקינסון, סילביה פלאת ואן סקסטון – די להביט בציטוטים שבחרה חמו-מאיר להעמיד בראש כמה משיריה כדי להתוודע אל מרחב ההתייחסות המובהק של יצירתה.
הספר "דג המחשבה" כולל שירים השייכים לשתי סוגות שונות: לצד שירים ליריים קצרים, יש בו גם שתי פואמות ארוכות וכמו-עלילתיות: "השכם בבוקר" ו"פתח לי חלון". שתי אלה הן יצירות יוצאות-דופן בנוף השירה הנכתבת כיום בישראל, הן מבחינת היקפן והן מבחינת אוצר הדימויים שלהן: דימויים ססגוניים, עשירים, כמעט סוריאליסטיים לפרקים.
לנוכח העושר הדימויי והסגנוני של הפואמות, שיריה הקצרים של חמו-מאיר מפתיעים בלקוניות שלהם. עם זאת, ככל שקוראים בשירים הללו וככל שמתוודעים לקולם הדק והמיוחד, הולך ומתבהר כי הלקוניות המכוונת הזאת אינה אלא מעטה חיצוני. לא זו בלבד שאין היא מעמעמת את העולם החווייתי והרגשי שמתארת המשוררת, אלא להפך: היא מעמיקה ומדייקת אותו בחוכמה ובעדינות בלתי-מצויה.
כבר בשיר הפותח את הקובץ ("מהפכה") משרטטת חמו-מאיר, באירוניה חריפה, את גבולות הגזרה של עולמה השירי: היא מבקשת – בזעיר אנפין – לחולל מהפכה, לא פחות. אך היכן תתחולל המהפכה הזאת? "בין קיר לקיר". עולמה הגאוגרפי וגם המטפורי הוא עולם הבית, עולם הפרוורים, עולמם של חיי היומיום. עולם של פרוזה גמורה, לכאורה. אך בתוך היקום השגור והנדוש הזה היא מוצאת מטמונים בלתי משוערים של יופי. קולה של חמו-מאיר הוא קולו של לוייתן הלילה הגר בחדרים סגורים, ושוחה בשתיקות בין אנשים ("לוויתן", עמ' 11).
הקשיבו לקול הייחודי הזה: מי שיידע להקשיב לתדר הנבדל שלו יפיק ממנו לא רק מעוף, אלא גם יופי רב.
דורי מנור
