סיירת מטכ"ל באנטבה

פרק א: ההכנות למבצע והטיסה לאנטבה

א. סיכום אירועי השבוע עד יום חמישי בערב

לפני שנפנה לעדויות עצמן הקשורות להכנות היחידה (סיירת מטכ"ל) למבצע, נסקור בקצרה את מהלך ארבעת הימים וחצי מחטיפת המטוס, שאירעה ביום ראשון, ה-27 ביוני 1976, ועד יום חמישי, ה-30 ביוני, שבערבו התחילה היחידה לעסוק בפעילות מעשית לקראת המבצע (עדויות הנוגעות לרבים מן הנושאים הקשורים לימים אלה מצויות בחלק א' של פרק ג').
ביום ראשון בבוקר המריא מישראל מטוס "אייר-פראנס", ובדרכו לפריז עצר לחניית ביניים באתונה. זמן קצר לאחר המראת המטוס מאתונה, בסביבות 12:30 בצהריים, השתלטו על המטוס ארבעה מחבלים - שני גרמנים (גבר ואישה), חברי ארגון הטרור הגרמני "באדר-מיינהוף", ושני ערבים, חברי ארגון הטרור הפלסטינאי "החזית העממית לשחרור פלסטין".
לאחר החטיפה, אולץ המטוס לשנות את נתיבו ולנחות בבנגזי, לוב. שם שוחררה אחת החטופות, שטענה שהיא סובלת מסיבוכי היריון. שאר הנוסעים - כ-250 במספר - נשארו במטוס. בסביבות השעה 21:50 של יום ראשון המריא המטוס מבנגזי. זמן לא רב לאחר מכן, זומן כוח של היחידה לשדה התעופה של לוד כדי להיות מוכן לפעולה, במקרה שהמחבלים ינחיתו את המטוס החטוף בישראל, כדוגמת מקרה "סבנה" ב-1972. (במהלך הימים הראשונים של השבוע נקרא כוח מן היחידה לשדה התעופה לפחות פעם אחת נוספת.)
לאחר המראתו מבנגזי, עשה המטוס את דרכו דרומה מעל אפריקה. ביום שני, בסביבות השעה 4:00 בבוקר, נחת המטוס בשדה התעופה אנטבה, שבאוגנדה. שם הצטרפו אל החוטפים מחבלים ערבים נוספים - מספרם אינו ברור - ובהם מי שנטל מאותו הרגע את הפיקוד על הקבוצה. החוטפים, שכקבוצה פעלו מטעם החזית העממית לשחרור פלסטין בראשותו של ודיע חדאד, תבעו, בתמורה לשחרורם של בני הערובה, את שחרורם של חמישים ושלושה מחבלים, שהיו כלואים בארצות שונות - רובם בישראל. לאחר שעות אחדות של שהייה בתוך המטוס, נלקחו החטופים לבניין הטרמינל הישן בשדה התעופה.
ביום שלישי אחר הצהריים זימן ראש הממשלה יצחק רבין את הרמטכ"ל מוטה גור לישיבת ממשלה. מוטה הבין מעצם הזימון, שרבין מצפה לשמוע בישיבה על אפשרויות כלשהן שהצבא מכין לפעולה. משום כך, עם הגעתו לירושלים, נתן הוראה טלפונית לסגנו, יקותיאל אדם, לערוך בירורים בנוגע לפעולת חילוץ אפשרית. לאחר מכן, בישיבת הממשלה, העלה מוטה גור, מיוזמתו, רעיונות אחדים לפעולה.
מאוחר יותר באותו יום נערכה ישיבת קצינים בראשותם של הרמטכ"ל גור ושר הביטחון שמעון פרס. בישיבה זו הציע מפקד חיל האוויר, בני פלד, להטיס כוח צבאי ישראלי לשדה התעופה באנטבה, להשתלט על השדה ולשחרר את החטופים. בני פלד עשה כן לאחר שבירר אצל אנשיו את יכולתה של טייסת ההרקולסים להגיע לאנטבה ואת מספר המטוסים והצוותים המסוגלים לבצע את הטיסה הארוכה.
במהלך אותו ערב גם כונס, על פי הוראת סגן הרמטכ"ל וראש אג"ם אלוף יקותיאל אדם, צוות של אנשי צבא, בראשותו של אל"מ אהוד ברק מאמ"ן, כדי לאסוף מידע על אנטבה ולדון באפשרויות פעולה. בצוות זה היו נציגים ממפקדת קחצ"ר (קצין חי"ר וצנחנים ראשי), השייטת, סיירת מטכ"ל וחיל האוויר. במהלך הישיבה הועלו רעיונות אחדים לביצוע. לקראת סופה הוחלט לתת עדיפות לבדיקת אפשרות של פעולה, המבוססת על הצנחת כוח לוחמים קטן מן השייטת והיחידה לימת ויקטוריה. כוח זה יעשה את דרכו בסירות גומי לפאתי שדה התעופה של אנטבה וישחרר את החטופים.
גישה זו - כמו גם גישות אחרות שהועלו בשלב זה - התבססה על ההנחה שחיילי אוגנדה וממשלתה אינם משתפים פעולה עם המחבלים, ועל כן חיסול המחבלים בלבד יביא לסיום הפרשה. בעקבות הריגת החטופים, כך הניחו, יאפשרו שלטונות אוגנדה לחטופים ומשחרריהם לצאת מגבולות ארצם. במסגרת הבדיקות של פעולה ימית, בוצע ביום רביעי בלילה ניסוי של הצנחת סירות גומי, שלא עלה יפה.
בינתיים, בסביבות הצהריים של יום רביעי, עברה האחריות לריכוז הבירורים מאל"מ אהוד ברק לאל"מ שי תמרי, שהיה העוזר למבצעים של רמ"ח מבצעים. צוותי התכנון, שעבדו עכשיו בראשותו של שי, המשיכו בבדיקת אפשרויות פעולה, כולל פעולת הטעיה באמצעות הנחתת מטוס אזרחי באנטבה, שיישא כוח לוחמים מוסווים כאזרחים.
ביום רביעי בערב שוחררו מאנטבה ארבעים ושבעה מן החטופים הלא-ישראלים. קבוצה זו כללה בעיקר זקנים וילדים. כמאה חטופים לא-ישראלים נוספים שוחררו ביום חמישי בבוקר. באנטבה נשארו, בשלב זה, 106 חטופים - ישראלים, יהודים אחדים לא ישראלים ואנשי הצוות הצרפתי של המטוס.
לפני כן, ביום רביעי בערב, ערך מפקד הקחצ"ר תא"ל דן שומרון תשאול עם הנציגים שנשלחו מטעמו לקבוצת הדיון של שי תמרי. במהלך דיון זה, הדגיש דן שומרון את הצורך שהוא רואה בהשתלטות על השדה כולו, שכן העריך ששלטונות אוגנדה משתפים פעולה עם המחבלים. הוא כנראה אף התווה קווי פעולה אחדים ביחס להשתלטות כזו.*
[*. ראה "הקרב האחרון של יוני", הוצ' ספריית מעריב, עמ' 31-30.]
לפני פוג האולטימטום הראשון של החוטפים, ביום חמישי ב-12:00 בצהריים, החליטה ממשלת ישראל להיכנס למשא ומתן עם המחבלים. ראש הממשלה דאז יצחק רבין לא ראה בשלב זה אפשרות לשחרר את החטופים בכוח צבאי, ועל כן המליץ לממשלה לנהל עמם משא ומתן מתוך נכונות לשחרר מחבלים מישראל בתמורה לשחרורם של בני הערובה.
עוד לפני החלטת הממשלה להיכנס למשא ומתן זה, התחיל להתקבל מידע ממקור ראשון על הנעשה באנטבה, באמצעות החטופים ששוחררו והוטסו לפריז. ממידע זה הוברר, שממשלתה של אוגנדה וצבאה עושים יד אחת עם המחבלים. המסקנה שהתחייבה ממידע זה היתה, שעל כל פעולה צבאית שתובא בחשבון להיות גדולה דיה כדי לנטרל את הכוחות האוגנדיים העוינים. בנוסף, עליה להיות בעלת יכולת עצמאית לפנות את החטופים והלוחמים מאדמת אוגנדה. עם זאת, עוד בצהרי יום חמישי בוצע ניסוי נוסף של הצנחת סירות (שהצליח יותר מקודמו).
למרות החלטת הממשלה לשאת ולתת עם המחבלים, הלכה ונוצרה במהלך יום חמישי תנופה מחודשת לקראת פעילות צבאית אפשרית. לתנופה זו היה אחראי, כנראה, בעיקר אלוף יקותיאל אדם, סגן הרמטכ"ל וראש אג"ם,* שיחד עם אלוף בני פלד לחץ לביצוע פעולת שחרור. תנופה זו קיבלה גיבוי משר הביטחון שמעון פרס והביאה לידי כך שביום זה, בשעות אחר הצהריים, קיבל הקחצ"ר תא"ל דן שומרון מינוי משר הביטחון לעמוד בראש פעולה קרקעית אפשרית לשחרור החטופים.
[*. בשעת המבצע עצמו יפקד יקותיאל אדם על החפ"ק האווירי שלו.]
לצורך קבלת מידע מבצעי מעשי על הקורה באנטבה, נשלח רס"ן עמירם לוין לפריז. עמירם יצא בטיסת בוקר של יום חמישי והגיע לפריז בצהריים. הוא התחיל לקבל מידע בעל ערך מבצעי - בעיקר מאחד ממשוחררי אנטבה - כנראה בשעות הערב של יום חמישי. מידע זה הועבר על ידו לארץ.
באותו יום, יום חמישי אחר הצהריים, כינס דן שומרון בקריה אנשים שהיו מעורבים בנושא המבצע, כדי לשמוע מהם סיכום של הדברים שהתגבשו ביממה ומחצה שחלפו מאז שכונס לראשונה צוות הבדיקה הראשון. לאחר ישיבה זו, קבע שומרון שייערך תדריך מקדים ("פקודה") בשעה 20:00 בבית-הצנחן לכוחות הקרקעיים המשתתפים - כלומר היחידה, סיירת גולני וכוח מחטיבת הצנחנים.
יוני, שנסע לסיני במהלך יום רביעי לצורך מבצע של היחידה, שב מסיני ביום חמישי אחר הצהריים. ראשית התעדכן בקריה לגבי הנעשה. מן הקריה הוא נסע ליחידה, ואחר כך, בשמונה בערב, התייצב עם אנשי מטהו בבית-הצנחן ברמת גן לצורך תדריך מקדים של שומרון. בתדריך זה הוטלה על היחידה המשימה של השתלטות על הטרמינל הישן, הלחימה בכוחות האוגנדים ובמחבלים, וחילוץ החטופים. שעת הביצוע נקבעה למועד כלשהו במוצאי שבת, לפני פוג האולטימטום השני של המחבלים, ביום ראשון בבוקר.
לאחר התדריך עם שומרון שב יוני עם אנשיו לבסיס היחידה. בסביבות השעה 22:00 כינס אנשים אחדים בלשכתו לצורך הכנה של תוכנית החילוץ של היחידה. יחד עם יוני בלשכתו היו קמ"ן היחידה סרן אבי וייס, וכן רס"ן משה (מוקי) בצר, שהיה הקצין שריכז את נושא אנטבה מטעם היחידה במהלך אותו שבוע. בשלב כלשהו הגיע גם אל"מ אהוד ברק ליחידה והשתתף לזמן מה בישיבה זו (היה זה מתוקף העובדה, שבזמן שיוני היה בדרכו חזרה מן הדרום, קיבל אהוד מינוי מדן שומרון להיות מפקד-העל של כוח היחידה; מינוי זה בוטל למחרת על ידי יקותיאל אדם)*. יפתח רייכר, סגן מפקד היחידה, ייתכן שהיה נוכח גם הוא לזמן מה בישיבה זו. מפעם לפעם נקראו ללשכתו של יוני קציני-מטה, שעודכנו בקצרה על כוונות הביצוע, על פרטים רלוונטיים מן התוכנית, וכן קיבלו הוראות לפעולות הכנה שעליהם לעשות במקביל לתכנון.
[*. יקותיאל אדם לא היה שבע רצון ממינוי עוקף מפקד יחידה מסוג זה (על פי דברי ראש הלשכה שלו אלי אייל, שנמסרו על ידו בריאיון בלתי-מוקלט ב-4.1.88) ושמע מיוני על התנגדותו הנמרצת למינוי. בכל מקרה, המינוי בוטל בסביבות הצהריים של יום שישי, כשאלוף אדם הורה לאהוד ברק לנסוע לקניה כדי לעזור להסדיר אפשרות לנחיתת ביניים של הכוח הישראלי בדרכו חזרה מאוגנדה.]
נסקור עכשיו, על פי העדויות, את פרטי אותה ישיבה ראשונה במשרדו של יוני, שארכה כנראה כשעה וחצי, שעתיים. לאחר מכן נעבור להמשך ההכנות והתכנון שנעשו באותו לילה.