פתח דבר
מראשית שנות האלפיים חושפת ההיבחנות בבחינות הבגרות תופעות שרבים בציבור אינם מוצאים בהן מקור של נחת: תובענות, אלימות מילולית, איומים תכופים בפנייה לערכאות משפטיות, תלונות על זילות במשאבי ציבור ועוד.
בנוסף, לצד ההישגים המתבטאים בעלייה באחוז הזכאים לתעודת הבגרות, ולהיותה כרטיס כניסה בקבלה לאוניברסיטאות, מתעצמות אמירות המשקפות את ערעור במעמדה של התעודה כמייצגת סיום הולם של פרק הלימודים בחטיבה העליונה ומשמשת כרטיס כניסה למוסדות להשכלה גבוהה ולשוק התעסוקה.
ניתן להציג את נושא בחינות הבגרות מהיבטים שונים: ההיבט הכמותי - כמה נבחנו ובמה, מהו מספר העוברים, החריגים, המצטיינים וכדומה; השוואת הישגיהם של המשויכים לרמות סוציו־אקונומיות שונות; ההיבט המגדרי - באלו מקצועות מצטיינות הבנות ובאלו גוברים הבנים; ההיבט הכלכלי־תקציבי - מהי עלות מועד בחינות, עלותו של שאלון לנבחן אחד, מהן עלויות ההערכה בכל מקצוע ובכולם יחד ועוד.
אנשי חינוך יתעניינו יותר במשקלה של ההערכה הבית ספרית ויצביעו על אחוז העלאתו של הציון עקב מתן ״ציון מגן״. אחרים ישקלו את ההיבט של הקבילות האקדמית של התעודה ומרכיביה, ובאיזה מוסד להשכלה גבוהה תתקבל, וכלכלנים יחשבו עלות מול תועלת בהקשר זה.
ממכלול ההיבטים בחרתי להתמקד בתיאור התופעות המיוחדות לזמן ולמקום, ובמשמעויות החברתיות הנלוות למרוץ לתעודת הבגרות. איני מפחיתה מחשיבותם של ניתוחים סטטיסטיים ומחקרים אקדמיים, ומחיוניותם לבקרת פעולותיה של מערכת החינוך, אך במספרים בלבד אין לספר את הסיפור במלואו.
הגורם האנושי ותפקודו בהתרחש אירועים ביטחוניים, חברתיים ופוליטיים כדוגמת האינתיפאדה השנייה, ההתנתקות מגוש קטיף והקסאמים בשדרות והשפעתם על קבלת החלטות הנוגעות להישגי הנבחנים בבחינות הבגרות הוא שעמד במרכז ענייני. אין בספרי יומרה להציע סקירה מקיפה של הנושא הרחב והעצום הזה, שכל כך הרבה נכתב עליו בעבר ובהווה, וכנראה ייכתב גם בעתיד במסגרת הצעות לרפורמות, דרישה לשינויים בתעודות הבגרות וחשבון נפש על שנעשה בשנים עברו. אני מבקשת לחבר בין העשייה בתחום בחינות הבגרות בעשור הראשון בשנות האלפיים כנקודת מוצא לתובנות שלי בתחום החברתי על היבטיו השונים.
משאלתי להותיר לקוראים מן הניסיון שלי ולסייע בהבנת תהליכים מנקודת מבטה של מנהלת. ניהלתי את אגף הבחינות במשרד החינוך בזמנים מאתגרים, לחוצים ומתוקשרים במידה בלתי רגילה ומצאתי בהם עניין רב וסיפוק מלא. על פי הגדרת עיסוקיו, מופקד אגף הבחינות על הכנת בחינות הבגרות, העברתן לנבחנים, הערכתן, קביעת הזכאות לתעודת הבגרות והפקתן של התעודות. אך בפועל, הפך האגף מראשית שנות האלפיים למרכז שתחת הכסות הפורמלית של תפקידיו קלט בערנות כל בעיה, מחאה, תגובה על שינוי, דעה על בחינה, בקשה לעזרה, סיוע במצוקה וגם היה למוקד לספיגת כעסים שונים, גידופים, קללות ואיומים.
הספר משרטט את דמותם של ישראלים כיחידים או כמייצגים של מסגרות למידה או קבוצות מסוימות באוכלוסייה תוך מאמציהם להשיג תעודת בגרות.
הפתיחה הטכנולוגית של ערוצים ישירים לשיח עם כל תלמידי ישראל גרמה לכך שאגף הבחינות נעשה לחיישן חינוך לאומי, יחידה ״המייצרת רעשים״ ובולמת זעזועים, ואני סבורה שמי שפניה של החברה הישראלית מעניינו ימצא עניין רב גם במתרחש בשיח זה.
הדילמות שיוצגו מציפות סוגיות של פלורליזם מול אחדות, של קאנון תרבותי משותף או מיוחד לקבוצה באוכלוסייה, של ביחד או לחוד. בזמן אירועים דרמטיים ובשוליהם - לקראת בחינות הבגרות, במהלכן או בסמוך לסיומן, מעורבים רגשות ומתחים פנימיים של תלמידים, הורים, מומחי חינוך, קובעי מדיניות - פרשניה ומבצעיה - ולכל אלה השפעה ישירה על הכנתו ומוכנותו של דור הצעירים.
