הצל של אמי
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הצל של אמי
מכר
אלפי
עותקים
הצל של אמי
מכר
אלפי
עותקים

הצל של אמי

4.7 כוכבים (57 דירוגים)
ספר דיגיטלי
2844מקורי
ספר מודפס
4968.6מקורי מחיר מוטבע על הספר 98
ספר קולי
2829מקורי
תאריך לסיום המבצע 01/07/2025
האזנה לדוגמה מהספר

עוד על הספר

ניקולה סקוט

ניקולה סקוט נולדה בגרמניה, למדה ספרות אנגלית ואמריקאית ועבדה כעורכת ספרותית בהוצאה לאור בניו יורק ובלונדון למעלה מעשור, כיום היא מתגוררת עם בעלה ושני בניהם בפרנקפורט. הצל של אמי הוא ספר הביכורים שלה

תקציר

האזנה לדוגמה מהספר
הצל של אמי הוא סיפורה הנוגע ללב והמסתורי של ילדה שאבדה, סודה של אם וקיץ מושלם אחד שעיצב את גורלה של אישה אחת.
 
השנה היא 1958 . אליזבת נשלחת מביתה שבפרוורים להרטלנד האוס, בית חוף מקסים במחוז סאסקס שבאנגליה, כדי לחסוך
ממנה את ימיה האחרונים של אמהּ הגוססת. במרוצת הקיץ האידילי ושטוף השמש בסביבה הנהדרת אליזבת מכירה חברים חדשים ומוכנה להתאהב, אך אין מי שיזהיר אותה שחלומות עלולים להיות מסוכנים.
 
כעבור כמה עשורים, אדי, בתה הבכורה של אליזבת, המומה כשזרה בשם פיבי מתדפקת על דלתה ומבשרת לה כי יש להן אם משותפת. אדי, המתקשה להאמין, פונה אל אביה, וכך נודע לה שכל מה שחשבה שהיא יודעת על אמה, שנפטרה לא מזמן, בשקר יסודו. שתי האחיות יוצאות למסע מרגש בזמן שבמהלכו ייחשפו לנשים שוברות מוסכמות, לאבות שתלטנים, לרכילות ולשערוריות, ויגלו את האמת המדהימה על אודותיה של אמא שלהן.

פרק ראשון

1958
 
הרבה דברים ראה הבית הזה וסודות רבים שמע, לחישות ליליות שנישאות על הרוח ומלטפות ארובות וגמלונים מחופים בצפחה, שנושבות בין חלונות שבכה ושבילים מרוצפים חצץ, שמבדרות את שיחי הוורדים ושושנות האלפים ומנשבות בין העצים של בוסתן הרטלנד הישן. אהבות שנמצאו ואבדו, כאב של מוות בטרם עת ומתיקות של מפגשים אסורים. דמעות של חצות ליל וצחוק של לילות קיץ, כל החלומות שנותר עוד לחלום וכל העולמות שנותר לגלות. הבית ידע את כולם, בלי לשאול שאלות, בלי למתוח ביקורת, ואת כולם שימר בין צללי קירותיו.
וכיום, החיים בהרטלנד עשירים בזיכרונות. המלחמה, והמוות שהביאה עמה, עדיין טריים במוחותיהם של כולם. ככלות הכול, זה לא כבר התאוששה אנגליה משנות הקיצוב, מהבתים שחרבו בהפצצות ומצריפי ניסֶן העגולים למחצה, זה לא כבר צמצמה את עיניה בהפתעה לנוכח מתקפה לא־צפויה של מותרות חדשים, של ממתקים בחנויות ושל מוזיקה חדשה ותוססת שבוקעת מכל עבר. אבל העתיד נראה עכשיו ורוד מתמיד, ואין זה פלא שכולם אוחזים בחיים בשתי ידיים, כל הצעירים של 58'; אין זה פלא שבית הקיט הכפרי הזה סחרר את ראשיהם מרוב הבטחה שיוכלו להשיג כל מה שרק ירצו.
ואולי זה הירח שמסחרר את הראשים הלילה, כשהוא תלוי כך כאילו ננעץ בשמים, נמוך מעל האורוות וקורן במלוא תפארתו אור כתום ומוזר.
כל שעליכם לעשות הוא להביט בו, בירח הזה, לטעום את בועות השמפניה המקפצות בתקרת החך, ולהריח את ריחו המשכר של גן הוורדים, ותחושו את זה עמוק בבטן, את טירוף הירח הנמהר הזה שמרמז על אפשרויות אין־קץ, שמלחשש באוזניכם כי העולם כולו שייך לכם. עששיות תלויות בכל מקום, מתנודדות מצד לצד ומבליחות בבריזה הקלה כמו נחיל גחליליות צבעוניות, והצלילים המלטפים של ״רגעי קסם״ מקיפים את הזוגות שמתנועעים וצוחקים ומעשנים ישובים על המעקה הנמוך של הרחבה הפתוחה ובידיהם וודקה גימלט ולימונדה לצינון לחייהם הסמוקות. אחת הנערות שנשכרו לשרת בערב ההוא עוצרת לרגע כדי לצפות במתרחש. היא ממלאת את קנקני הלימונדה ואת קערות הפונץ', מניחה על השולחן מגש חדש של מאפי פחזניות, ותוך כדי כך גם מתפעלת מכל אותם ילדי הזהב, ששום דאגה אינה רובצת על לבם פרט לחגיגת יום ההולדת הזאת, טקס המעבר של נערה בת שבע־עשרה מילדות לבגרות.
אבל שניים חסרים, שניים חמקו בחשאי מהרחבה הפתוחה, חצו את מגרש הקרוקט הנשכח ומוקף שושנות האלפים, וירדו בשבילי הגן שמתפתלים בין העצים כשידיהם לפיהם כדי להחניק את קולות צחוקם, ופה ושם גם אנקת כאב כשענף תועה סוטר לרגליהם החשופות. אחת מהם היא כלת השמחה, בת שבע־עשרה ממש היום, אף שבחייה הקצרים כבר ידעה לא מעט שיברון לב, והגרוע מכול עוד לפניה. אבל הלילה היא משילה מעליה כל פחד וכל דאגה, כי עמוק בתוכה היא יודעת שלעולם לא תדע עוד מתיקות של מפגשים אסורים ולילות מופלאים כמו ליל הקיץ הזה. ולכן גם היא אוחזת בחיים בשתי ידיים, ואיך אפשר להאשים אותה, כשהיא נצמדת בכל כוחה אל ידו של האיש שמחייך אליה זה ימים, חיוכים עצלים ונבוכים עם טיפות קטנות של מי ים שנתלו על ריסיו — חיוכים רחבים ותמימים בנוכחות אחרים, ומבטים נסתרים ומבטיחים ברגעים החטופים שנשארו לבדם בגן הוורדים של הרטלנד. הלילה היא אינה רואה את החיוך הזה בעיניו, היא רואה רק קרני ירח ועששיות־גחליליות, אבל היא מרגישה אותו קרוב אליה, קרוב כל כך, עד שעורו חמים כנגד זרועה וריחו מתערבב בניחוח של דשא שכוסח זה עתה, וגם בריחות הלילה האפלים והמסתוריים יותר של גן שממאן להיענות להפרעה שכזאת, גם אם זו אהבה ראשונה ודחופה כמו זו. כאן, בין העצים שבבוסתן, האוויר קריר יותר והנערה רועדת שלא מרצונה, ובאותו הרגע הוא כורך את זרועותיו סביבה, מצמיד אותה אל גופו ומרים את סנטרה אליו, ולרגע אחד החיים מושלמים.
אבל כפי שהבית יודע היטב, האוויר טומן בחובו צרות, שיכתימו בקרוב את החזות הזהובה של הקיץ המושלם, את זוהרו המשכר של הלילה הריחני. מאז ומתמיד ידע הבית לשמור על סודותיו, וגם הפעם הוא מסרב לחשוף את העתיד לבוא. במקום זה הוא נוצר את הזיכרונות החולפים מאהבתה הראשונה של הנערה הזאת ומכמין אותם לנצח.

ניקולה סקוט

ניקולה סקוט נולדה בגרמניה, למדה ספרות אנגלית ואמריקאית ועבדה כעורכת ספרותית בהוצאה לאור בניו יורק ובלונדון למעלה מעשור, כיום היא מתגוררת עם בעלה ושני בניהם בפרנקפורט. הצל של אמי הוא ספר הביכורים שלה

עוד על הספר

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
57 דירוגים
43 דירוגים
12 דירוגים
2 דירוגים
0 דירוגים
0 דירוגים
21/11/2020

ספר מרתק ומרגש, היה אפשר לקצר, עומס של פרטים מיותרים. מצד שני, הייתי שמחה אם היה קצת יותר מידע לגבי ונישה וג'ס, בעיקר סגירת מעגל בסוף עם ונישה.

1
22/4/2025

סיפור מרתק, פרשה כואבת ומקוממת על הפרדה בין תאומות ובת מאמה סיום אופטימי - מומלץ.

9/3/2025

ספר מעולה , לקח לי קצת זמן לצלוח את ההתחלה אבל אחר כך נשאבתי לתוך הסיפור המרתק

8/2/2025

ספר מדהים. מרגש מעניין. כמו עוד ספרים של הסופרת שקראתי חלק מהם כבר.

12/8/2024

ספר מרגש, כתוב היטב, מומלץ.

9/7/2024

מרתק ומעניין לקרוא על נשים ותפיסה לא מתפשרת ולא מאפשרת בשנות החמישים לא הנחתי את הספר מהיד והוא נשאר איתי גם הרבנ אחרי מומלץ

15/2/2024

וואו

25/1/2024

ספר מרתק. אי אפשר לעצור. מומלץ!

14/1/2024

ספר מקסים מרגש מרתק ומותח. הקריינית בספר הקולי מוסיפה לספר מימד נוסף והופכת אותו למוחשי ומענג. שאפו

12/11/2023

ספר טוב, מרגש ומעניין מעוד.

24/9/2023

וואו איזה ספר מרגש! קולח מעניין מותח ורגיש. ממליצה בחום

25/1/2023

מרגש ומחדד כמה יש להעריך את החיים בעידן שלנו

8/1/2023

ספר מצויין

9/11/2022

ספר מדהים

27/9/2022

ספר מרתק, קשה להפסיק לקרוא.

28/1/2022

מרגש ביותר,כתוב היטב. לא בא לי שיגמר

13/11/2021

טוב מאוד. מרתק ומזכיר לי את נעוריי כאחות ומיילדת בארץ. אמנם תהליכי האימוץ השתנו והשתפרו אך הרופאים שלטו ונהלו את הלידות ואת היולדות. אנחנו הפרדנו תינוקות בריאים מאימותהן מיד בלידה והעברנו אותם לתינוקיה לשם פרוצדורות ונהלים. שנים רבות יולדות מבקשות אפס הפרדה מתינוקם ורק בעשור האחרון מתאפשרת הבחירה. אנחנו עדיין נמצאות במאבק על זכותינו לבחור היכן ועם מי אנחנו יולדות על זכותינו לנהל את הלידה ואת ההנקה בתנאים שמתאימים לאורח חיינו בקהילה ובמשפחה שבחרנו .

5/8/2021

מעניין מותח מתוק ומשמח. מצליח לא ליפול לקלישאות מטופשות וכתוב טוב. מאוד מומלץ.

29/7/2021

קולח ומרגש מומלץ

23/2/2021

איזו תקופה קשה. כמה קשה להתעלות על נוקשות, חוסר אהבה וקור ולבנות מתוך זה משפחה נורמלית.ספר מרגש מאוד

24/1/2020

מאד נהניתי מהספר. מעניין ומרגש!

27/10/2018

מאוד אהבתי. הכתיבה קולחת, הדוקה ומענינת, הסיפור יוצר מתח ומתגלה לאט לאט ובזהירות. לא יכולתי להניח את הספר
שווה קריאה!
סנדי

14/9/2018

מצויין, נהנתי מכל דקה

4/7/2018

מעולה. כתוב טוב. סיפור מעניין מאד

13/2/2018

ספר מרגש סיפור יפה וממליץ לקרוא

7/12/2017

מאוד מומלץ ,

8/5/2025

ספר מאוד מרגש.

6/4/2023

ספר מרגש ומומלץ בחום

14/9/2020

רומן רומנטי גדוש פרטים וארועים

12/12/2019

חביב, נהנתי מהתפתחות העלילה. לטעמי היה מעט ארוך מידי ורפרפתי על המון תיאורים ודימויים.

5/3/2025

התחלה סוחפת ומסקרנת מאוד. בערך מהאמצע - מתחילה מריחה מתישה למדי. זה משתפר לקראת הסיום והעמודים האחרונים, שוב, אינם אלא בגדר מריחה. חבל. פוטנציאל מטורף שכשל במקום כלשהו...

הצל של אמי ניקולה סקוט
1958
 
הרבה דברים ראה הבית הזה וסודות רבים שמע, לחישות ליליות שנישאות על הרוח ומלטפות ארובות וגמלונים מחופים בצפחה, שנושבות בין חלונות שבכה ושבילים מרוצפים חצץ, שמבדרות את שיחי הוורדים ושושנות האלפים ומנשבות בין העצים של בוסתן הרטלנד הישן. אהבות שנמצאו ואבדו, כאב של מוות בטרם עת ומתיקות של מפגשים אסורים. דמעות של חצות ליל וצחוק של לילות קיץ, כל החלומות שנותר עוד לחלום וכל העולמות שנותר לגלות. הבית ידע את כולם, בלי לשאול שאלות, בלי למתוח ביקורת, ואת כולם שימר בין צללי קירותיו.
וכיום, החיים בהרטלנד עשירים בזיכרונות. המלחמה, והמוות שהביאה עמה, עדיין טריים במוחותיהם של כולם. ככלות הכול, זה לא כבר התאוששה אנגליה משנות הקיצוב, מהבתים שחרבו בהפצצות ומצריפי ניסֶן העגולים למחצה, זה לא כבר צמצמה את עיניה בהפתעה לנוכח מתקפה לא־צפויה של מותרות חדשים, של ממתקים בחנויות ושל מוזיקה חדשה ותוססת שבוקעת מכל עבר. אבל העתיד נראה עכשיו ורוד מתמיד, ואין זה פלא שכולם אוחזים בחיים בשתי ידיים, כל הצעירים של 58'; אין זה פלא שבית הקיט הכפרי הזה סחרר את ראשיהם מרוב הבטחה שיוכלו להשיג כל מה שרק ירצו.
ואולי זה הירח שמסחרר את הראשים הלילה, כשהוא תלוי כך כאילו ננעץ בשמים, נמוך מעל האורוות וקורן במלוא תפארתו אור כתום ומוזר.
כל שעליכם לעשות הוא להביט בו, בירח הזה, לטעום את בועות השמפניה המקפצות בתקרת החך, ולהריח את ריחו המשכר של גן הוורדים, ותחושו את זה עמוק בבטן, את טירוף הירח הנמהר הזה שמרמז על אפשרויות אין־קץ, שמלחשש באוזניכם כי העולם כולו שייך לכם. עששיות תלויות בכל מקום, מתנודדות מצד לצד ומבליחות בבריזה הקלה כמו נחיל גחליליות צבעוניות, והצלילים המלטפים של ״רגעי קסם״ מקיפים את הזוגות שמתנועעים וצוחקים ומעשנים ישובים על המעקה הנמוך של הרחבה הפתוחה ובידיהם וודקה גימלט ולימונדה לצינון לחייהם הסמוקות. אחת הנערות שנשכרו לשרת בערב ההוא עוצרת לרגע כדי לצפות במתרחש. היא ממלאת את קנקני הלימונדה ואת קערות הפונץ', מניחה על השולחן מגש חדש של מאפי פחזניות, ותוך כדי כך גם מתפעלת מכל אותם ילדי הזהב, ששום דאגה אינה רובצת על לבם פרט לחגיגת יום ההולדת הזאת, טקס המעבר של נערה בת שבע־עשרה מילדות לבגרות.
אבל שניים חסרים, שניים חמקו בחשאי מהרחבה הפתוחה, חצו את מגרש הקרוקט הנשכח ומוקף שושנות האלפים, וירדו בשבילי הגן שמתפתלים בין העצים כשידיהם לפיהם כדי להחניק את קולות צחוקם, ופה ושם גם אנקת כאב כשענף תועה סוטר לרגליהם החשופות. אחת מהם היא כלת השמחה, בת שבע־עשרה ממש היום, אף שבחייה הקצרים כבר ידעה לא מעט שיברון לב, והגרוע מכול עוד לפניה. אבל הלילה היא משילה מעליה כל פחד וכל דאגה, כי עמוק בתוכה היא יודעת שלעולם לא תדע עוד מתיקות של מפגשים אסורים ולילות מופלאים כמו ליל הקיץ הזה. ולכן גם היא אוחזת בחיים בשתי ידיים, ואיך אפשר להאשים אותה, כשהיא נצמדת בכל כוחה אל ידו של האיש שמחייך אליה זה ימים, חיוכים עצלים ונבוכים עם טיפות קטנות של מי ים שנתלו על ריסיו — חיוכים רחבים ותמימים בנוכחות אחרים, ומבטים נסתרים ומבטיחים ברגעים החטופים שנשארו לבדם בגן הוורדים של הרטלנד. הלילה היא אינה רואה את החיוך הזה בעיניו, היא רואה רק קרני ירח ועששיות־גחליליות, אבל היא מרגישה אותו קרוב אליה, קרוב כל כך, עד שעורו חמים כנגד זרועה וריחו מתערבב בניחוח של דשא שכוסח זה עתה, וגם בריחות הלילה האפלים והמסתוריים יותר של גן שממאן להיענות להפרעה שכזאת, גם אם זו אהבה ראשונה ודחופה כמו זו. כאן, בין העצים שבבוסתן, האוויר קריר יותר והנערה רועדת שלא מרצונה, ובאותו הרגע הוא כורך את זרועותיו סביבה, מצמיד אותה אל גופו ומרים את סנטרה אליו, ולרגע אחד החיים מושלמים.
אבל כפי שהבית יודע היטב, האוויר טומן בחובו צרות, שיכתימו בקרוב את החזות הזהובה של הקיץ המושלם, את זוהרו המשכר של הלילה הריחני. מאז ומתמיד ידע הבית לשמור על סודותיו, וגם הפעם הוא מסרב לחשוף את העתיד לבוא. במקום זה הוא נוצר את הזיכרונות החולפים מאהבתה הראשונה של הנערה הזאת ומכמין אותם לנצח.