בְּבֹקֶר יוֹם רִאשׁוֹן
קָם אַלּוֹן רִאשׁוֹן
לִרְחֹץ יָדַיִם בְּסַבּוֹן.
אַלּוֹן הֵסִיט אֶת הַוִּילוֹן,
וּלְהַפְתָּעָתוֹ רָאָה,
שֶׁכָּל כְּלֵי הָרַחֲצָה
רָבִים לְלֹא הַפְסָקָה.
אָמְרָה מִבְרֶשֶׁת הַשִּׁנַּיִם:
"אֲנִי חֲשׁוּבָה כִּפְלַיִם.
בִּי מְצַחְצְחִים שִׁנַּיִם,
בֹּקֶר וָעֶרֶב - פַּעֲמַיִם!
וְלִמְנִיעַת עַשֶּׁשֶׁת
מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּמִבְרֶשֶׁת.
לָכֵן אֲנִי חֲשׁוּבָה יוֹתֵר מִכֻּלָּם".
אֶת דִּבְרֵי הַמִּבְרֶשֶׁת
שָׁמְעָה הַמִּשְׁחָה וְאָמְרָה:
"לֹא, לֹא. זֶה לֹא נָכוֹן!
אֲנִי בַּמָּקוֹם הָרִאשׁוֹן!
בְּלִי מִשְׁחָה הַכֹּל שְׁטֻיּוֹת,
כִּי הַשִּׁנַּיִם כְּלָל לֹא נְקִיּוֹת.
לָכֵן אֲנִי חֲשׁוּבָה יוֹתֵר מִכֻּלָּם".