מבוא:
דרך הספר
ההצהרה ״מתקן עולם אנוכי״ איננה עדות ליוהרה יתירה, גם אם אין בה ״והצנע לכת״ (הסיסמה בה התגאה [!!] בית הספר הריאלי בחיפה בו למדתי). שם הספר מביע כוונה ומאמצים. מי שמקדיש חלק ממשי מחייו לקידום ערכים ראויים, תוך מאמץ לפתח את היכולת לעשות כן, הוא, במבט ראשון, ״מתקן עולם״.
מחנך המתמסר לפיתוח האישיות של תלמידיו תוך לימוד מתמיד כיצד לעשות זאת בצורה הטובה ביותר הוא ״מתקן עולם״, גם אם בקנה מידה קטן. מייסד ״מיקרוסופט״ ביל גייטס ורעייתו מלינדה, שהעבירו את מרבית הונם לקרן הפועלת לצמצם רעב ותחלואה באפריקה ולשפר את החינוך בארצות הברית הם ״מתקני עולם״ בקנה מידה גדול. כלומר ההצהרה שאני ״מתקן עולם״ אינה רומזת שאני משנה את העולם, אלא שאני משתדל לעסוק בתיקון עולם בהיקף מצומצם, עם יכולת מוגבלת אותה אני משתדל לשפר ועם תוצאות מזעריות בהשוואה לסבל העולם והעתידים החילופיים הצפויים לאנושות. השאלה עד כמה וכיצד אני באמת תפקדתי כמתקן עולם תקבל את תשובתה לאורכו של הספר.
כותרת המשנה ״אוטוביוגרפיה הגותית״ מדגישה את מהות הספר כעוסק בפנימיותי, בנוסף לתיאור פעולתי כמתקן עולם. האוטוביוגרפיה מציגה את התובנות והמחשבות כפי שהתפתחו בי עם הזמן, יחד עם הדימוי העצמי שלי עד כמה שהוא ברור לי. כלומר, במידה רבה הספר מציג הגות על הגות - שאיפה שדרשה ממני מאמץ הגותי של ממש.
אני מתרכז באירועים שהשפיעו על הגותי המדעית והמקצועית בנוסף למשמעותם הפרקטית, תוך התייחסות להשפעתם על כלל פנימיותי, במידה שהיתה כזו. לפיכך, הספר מציג את עיקרי התפתחותי ההגותית, תוך יחסי גומלין עם פרקטיקה מקצועית בסביבה המשתנה באופן רדיקלי ובקצב מסחרר. אולם אין המדובר בנראטיב תיאורי ואנליטי בלבד. ספר זה נסב סביב מהותי כמתקן עולם גם כמעין אירוע בפילוסופיה אקסיסטנציאלית. הוא מציג מחד גיסא את ההחלטות שקיבלתי במסגרת רצוני החופשי, תוך קבלת אחריות לגורלי עד כמה שהוא ניתן להשפעה על ידי, תוך מאמץ מרבי להגביר את שליטתי בחיי, ומאידך גיסא את ההשפעה של ״מזל״, כולל הפוטנציאל הגלום בגנים שקיבלתי, תוך שימת דגש על אירועים ותהליכים שמבחינתי הם אקראיים.
התמודדות עם מזל ביש וניצול של מזל חיובי נתפסים כאתגר מרכזי שעמד בפנַי כאדם השואף לעצב במידה מרבית את חייו כמתקן עולם לפי החלטותיו. זאת, ככל הניתן, ללא היגררות אחרי הסביבה, אלא תוך פיתוח אוטונומיה שהיא מעין ״מצודה פנימית״ (inner citadel), יחד עם בחירה של סביבות ומאמץ להשפיע עליהן. למיטב זיכרוני היתה לי נטייה להתפתח ולפעול לפי פילוסופיית חיים אקסיסטנציאלית כזו מגיל צעיר; מאז הבר־מצווה, זמן רב קודם שנתקלתי במושג זה, למדתי את מהותו ובחרתי בו במודע כאחד ממורי דרכי בחיים. כן, כבר מאותו גיל היתה לי שאיפה להיות ״מתקן עולם״, גם אם לא הכרתי את המושג ו״העולם״ היה בתחילה צר כנמלה, עד שצמח וכלל את מדינת ישראל, העם היהודי וכעבור זמן את המין האנושי בכללותו.
אין המדובר במגלומניה, אלא בתחושתי מגיל בגרות שעדיף הישג קטן ואפילו מזערי בפרויקט־רבתי על הישגים גדולים בנושאים חסרי משמעות של ממש. אם שאיפתי היתה מרקיעת שחקים והישגי מזעריים, אין בכך כדי לבטל את המשקל הערכי, המשמעות הנפשית וההשלכות המעשיות של ״גלישה״ לתוך משימת החיים לחשוב, להרגיש ולפעול כאחד ממתקני העולם, ולו גם מן הקטנים שבהם.
התייחסתי לחיים, ואני ממשיך להתייחס אליהם גם כחוויה, הרפתקה ולעיתים כמבחן שכוח עליון מטיל עלינו. אך עיקר התייחסותי להווייתי היתה והינה שילוב בין אקסיסטנציאליזם1 לבין תחושת שליחות כ״מתקן עולם״ בהקשרים שהשתנו עם הזמן. הדבר בא לי באופן טבעי, הגם שהשתדלתי לעצב את עצמי בהתאם באופן מודע.
▪▪▪
הספר מתאר את חיי תוך הדגשת ערכים, אתגרים, תובנות, הערכות מצב, לימוד, תחושות, החלטות, מזל, המלצות ותוצאות, כמתפתחים בפנימיותי־הגותי וכמושפעים מנסיבות משתנות. בין היתר מודגשים יחסי הגומלין בין עיון, חשיבה, ובניית מושגים ותיאוריות מצד אחד, לבין פרקטיקה כיועץ וממלא תפקידים מצד אחר, תוך ההפריה ההדדית שהשתדלתי לקדם. אך מודעוּת לכל אלה מהווה רק חלק מפנימיותי המעצבת התנהגות ומצידה מושפעת ממה שאני עושה. שכן תהליכים לא־מודעים, ביניהם אינסטינקטים, תסביכים, מוטיבים, רגשות, טעם אסתטי, חלומות ועוד, ממלאים תפקיד חשוב ולעיתים קובע. תהליכים פנימיים נוספים הממלאים תפקיד חשוב בחיי, שמהותם אינה ברורה, לי סובייקטיבית ולמדע אובייקטיבית, כוללים יצירתיות, אינטואיציה ו״השראה״. כל אלה הם חלק מפנימיותו של כל אדם, בתמהילים ובמידות עצימות שונים, אך בפיתוח הגותי הם ממלאים תפקיד חשוב במיוחד, גם אם הם רחוקים בטיבם מתהליכים ותופעות כאלה אצל יוצרים גדולים כגון מכונני מהפכות מדעיות ומחברי דרמות המשנות מודעות עצמית של רבים.
אינני מאמין באנליזת־מעמקים עצמית. אוטוביוגרפיה זו מציגה את מה שמופיע במודע. אך אני ער לתהליכי יצירתיות וגם לרגעי השראה אותם אשרטט כמיטב יכולתי, יחד עם ספקולציות לגבי המניעים העמוקים שגרמו להתנהגות מסוימת. להשלמת התמונה, הספר גם מפרט חלק מהתיאוריות, הערכות המצב וההמלצות אליהן הגעתי כמוצר של לימוד, הגות ופרקטיקה. אציג רכיבים חשובים אלה של הגותי תוך הדגשה במסגרות. אפשר אולי להסיק תובנות נוספות על פנימיותי מההתנהגות המתוארת בספר, אך אשאיר מלאכה זו לקוראים.
▪▪▪
ככל אוטוביוגרפיה, גם שלי סובלת מרציונליזציות וכן אשליות לרוב. אבל אני סבור, או אולי משלה את עצמי, שידוע לי יותר על עצמי מאשר לכותבי ביוגרפיות ״מבחוץ״, גם אם הן מתבססות על כל החומרים המצויים, ראיון של אנשים שמכירים את נשוא הביוגרפיה ואולי גם שיחות עימו; כך גם הסתמכות על אסכולה פסיכולוגית זו או אחרת. אף אחד מאלה וגם כולם יחדיו, עם כל יתרונותיהם, לא יכולים להכיר את הפנימיות של אדם אחר כמו שאדם עם יכולת אינטרוספקציה [=מבט לתוך עצמו] יכול להכיר את פנימיותו, על הגותו, גם אם תוך עיוותים רבים. אינני חושב שאני מצטיין באינטרוספקציה, אך עצם כתיבת הביוגרפיה דחפה אותי לחשיבה על עצמי, עם מסקנות אותן אני חולק ללא היסוס עם הקוראים.
הביוגרפיה מתבססת, כאמור, על מעין מודל אקסיסטנציאלי שגם הינחה במידה רבה את התנהגותי במהלך חיי. לנוחיות הקורא אני מסכם אותו:
הדגש באוטוביוגרפיה אקסיסטנציאלית זו, תוך התרכזות בהגותי, מושם על החלטות שקיבלתי על פי רצוני החופשי כאשר בחרתי בין החלופות להן הייתי ער, אחרי מאמץ להרבות אותן. החלטות אלו נועדו להתמודד עם אתגרים שהעמדתי לעצמי או שהוצבו בפני על ידי הנסיבות כפי שראיתי אותן. הכרעותַי עוצבו על ידי הערכים שרציתי לקדם, ושהבשילו עם השנים ל״תיקון עולם״ כפי שהבנתי ערך־על זה בתקופות ובמצבים משתנים. אולם אי־ודאות עמוקה, כולל אירועי אקראי רבים שהם ״מזל״ או ״מזל ביש״ מבחינתי, עיצבו במידה רבה מאוד את הגותי ומעשי, תוך יחסי גומלין עם החלטות מודעות.
▪▪▪
בכתיבת האוטוביוגרפיה עשיתי מאמץ מרבי להיצמד לאמת. אך מדובר ב״אמת סובייקטיבית״ כפי שאני רואה וחש אותה כיום, העשויה לסטות מ״אמת אובייקטיבית״ וגם ממה שידוע לאחרים עלי.
הספר לא נועד ״לסגור חשבונות״; כן אני מקפיד על אתיקה מקצועית של דיסקרטיות וביתר שאת על כללי ביטחון מידע. אינני רוצה לפגוע באנשים שלא לצורך. לכן לא תמיד אספר את כל האמת, ואמנע לעיתים מאזכור שמות גם כאשר הם זכורים לי היטב. אני ממעיט לעסוק בחיי משפחתי, שהם בתחום צנעת הפרט, אך אקדים ואציין שאנו משפחה הדוקה, וכל ההחלטות המשמעותיות נידונות יחדיו, גם כשההחלטה הסופית ביחס לאמונות, עמדות ומעשים היא בידי כל אחד מאיתנו - אני, רעייתי, ושלושת הבנים, החל מגיל צעיר.
האוטוביוגרפיה היא הגותית ולא קתרזיס רגשי. אני משתדל להתרחק מעצמי ולהתבונן בחיי תוך ראייה קלינית. זוהי משימה קשה לבני אדם. אך היותי באישיותי בעל מזג קר (ידעתי שמאחורי גבי הוגדרתי ״דג קר״) ויכולתי להתייחס קלינית לנושאים המרתיחים אחרים, מקלות עלי להתקרב לגישה ״פילוסופית״ גם אל עצמי.
כתיבת האוטוביוגרפיה לא היתה מלאכה קלה. הזיכרון שלי לשמות ותאריכים היה תמיד חלש, ולא השתפר עם הגיל. מחקרים רבים מוכיחים שהזיכרון משטה בנו, במיוחד בכל הנוגע למעשים, מחשבות והרגשות של עצמנו. לזה מתווסף היעדר תיעוד עליו אוכל להסתמך, שכן מסרתי את היומנים שניהלתי ואת המסמכים שאספתי לגנזכים שאין לי כיום גישה אליהם. אין להתעלם מהתחושות הלא תמיד נוחות, המלוות חשיפה עצמית גם אצל ״דג קר״ כמוני. אלה מוסיפות לטעויות והטיות, אך אני מקווה וגם סבור שעיקרי הדברים נכונים.
ספר כזה זקוק להבהרה מראש של ההנחות המטאפיזיות עליהן הוא מבוסס. האוטוביוגרפיה עוסקת בעולם הזה, ומתייחסת אל גיבורה - אני - כאל אחד היצורים שהם חלק מהטבע, תוך ייחוד שמהותו שנויה במחלוקת ושאינו ניתן למיצוי על ידי ״מדע״. אינני תומך בתפיסה חומרנית פשטנית, הפוסלת את ממשותה של המודעוּת העצמית ואת תחושת הרצון החופשי. אני גם דוחה גישות דטרמיניסטיות לתהליכי המוח, הגם שהן הולכות ומתרבות בפילוסופיה של ה־MIND (כל התרגומים לעברית המוצעים למושג זה מטעים) ובמדעי המוח. אינני שולל אפשרות של ״נשמה״ במובן זה או אחר. אבל אני מבין ומציג את חיי ללא הסתמכות על התערבות טרנסצנדנטלית, מסוג ״השגחה פרטית״. עם זאת, כל קורא חופשי להסביר את אשר אציג לפי רצונו ואמונתו.
▪▪▪
להבנת הספר והערכתו נחוצה תשובה לשאלה ״למה הטרחת את עצמך, בגיל המתקרב ל־90, לכתוב אוטוביוגרפיה?״ האמת היא שאני מתקשה לתת תשובה מלאה לקושייה זו. אינני סובל מהיעדר תעסוקה מאתגרת, שכן אני באמצע כתיבה על ״מדיניות־אנוש״ (humanity־craft); על הסכנות של פנאטיות מצוידת בטכנולוגיות הרג המוני וגם ״נשק יום הדין״, שאותם המדע והטכנולוגיה עומדים לספק בצורה זמינה יחסית; ועל ״ראי למנהיג מתקן עולם״.
גם ״להנציח את שמי״ איננה התשובה לשאלה. אני מאוד רוצה שעבודותַי המדעיות והמקצועיות תהיינה מוכרות עד להתיישנותן. אבל אזכור וזיכרון שמי אחרי שאמות הם חסרי משמעות עבורי, והיו כך במידה רבה גם לאורך חיי.
האם אני כותב את האוטוביוגרפיה מתוך צורך נפשי לבטא את עצמי על עצמי? אינני מודע לכך, אך אינני יכול לשלול את האפשרות שזה נמנה עם המניעים התת־מודעים. לעומת זאת, ברמה המודעת אני מסביר את ההקדשה של מאמץ נפשי וגם גופני רב לספר בתקווה שיש בו משום ערך חינוכי, ושאולי יעזור לאחרים למצוא את דרכם לחיים משמעותיים.
הספר גם מאפשר לי לחזור ולהדגיש, כחלק מרכזי של הגותי, תיאוריות, מושגים, תובנות, הערכות והמלצות שלהערכתי לא פג תוקפן, הפעם בצורה יותר נוחה לקורא מאשר ספרַי המדעיים־מקצועיים ונגישה יותר מתזכירַי הרבים, המפוזרים בגנזכים, תיקיות ומחשבים לרוב.
לכך יש להוסיף שכתיבה עוזרת לי להבין ולשפר את מה שאני חושב, וגם מדרבנת אותי לשקול מחדש את הגותי. כן, כתיבת האוטוביוגרפיה המריצה חשבון נפש שלא תמיד גרם לי תחושת גאווה. אני יוצא מכתיבת הספר שונה ממה שהייתי כאשר התחלתי בחיבורו. אני מקווה ליותר, אבל גם אם זו התפוקה היחידה - יצאתי ברווח גדול. אך הקוראים ישפטו האם המאמץ היה כדאי.
▪▪▪
בספר אני מספק חלק מהשמות של אישים המוזכרים, ולעיתים גם שמות של ספרים, גם באנגלית (בסוגריים), במגמה להקל על אלו שירצו אולי לעיין בספרים או ללמוד יותר על האישים, לפחות בגוגל.
החלק הראשון של הספר מציג את יציקת היסודות לחיי, החל מילדות ובריחה מהשואה ברגע האחרון וגמור בשירותי כקצין מטה זוטר במטה הכללי במלחמת העצמאות. החלק השני מתאר את תהליכי הלמידה וההתפתחות המדעית, כולל שנותַי כסטודנט באוניברסיטה העברית ובהרווארד ולאחר מכן הצטרפותי לסגל האוניברסיטה והעברית, יחד עם המזל יוצא הדופן של שהות במשך שנתיים בתאגיד ״ראנד״ בסנטה מוניקה כמתלמד בתכנון מדיניות הלכה למעשה, וגם תורם לפיתוח המקצוע.
חלקים 3 ו־4 מתארים את מאמצַי לשלב תיאוריה עם פרקטיקה, כולל ייעוץ לממשלות (בעיקר בארץ, אך גם בארצות אחרות), ומילוי תפקידים מקצועיים למיניהם.
החלק החמישי מסכם את התפתחותי ומפעלי כמתקן עולם, ואת שלב ההינתקות מעשייה, אך המשך הגות וכתיבה, זאת תוך מבט בראי־אמת בהתקרבי לגיל 90, יחד עם מבט קדימה למשברים מסוכנים בעולם ובישראל שסופם הטוב אינו מובטח מראש, והצורך להתחיל - מיידית - להיערך לקראתם.
