לשם מה כל זה?
פז
ממש ברגעים אלו, בכותבי שורות אלו כפתיח לספר שלי, תוך כדי שאני יושבת בבית הקפה הקבוע והאהוב שלי, ״נחמה וחצי״ (מעניין איזו נחמה אני עוד מבקשת למצוא כאן ועל איזה חצי אבוד אני מדברת), אני עדיין מחוברת. כן, אני מחוברת ללא הפסקה, ממש כמו עיר הולדתי — תל אביב. הסיפור הזה ״ישב״ בתוכי כעובר בבטן אמו זמן רב מדי — הרבה יותר מתשעה חודשים, הרבה יותר מכל חיי הקודמים, שבהם חייתי בזכות כליותַי. ועכשיו, אחרי עשרים ושבע שנים של טיפולי דיאליזה, העובר הזה זועק לצאת אל העולם כדי לומר לכם: ״תתחברו לחיים, חברים,״ כי האלטרנטיבה היא ניתוק, בינוניות, אומללות ואף סבל. אני מחוברת וזו הבחירה שלי. אני מחוברת מלשון השורש ״ח.ב.ר״, שבשינוי סדר האותיות הופך גם ל״ב.ח.ר״, כך שכאשר אני ״חוברת״ לחיי אני למעשה ״בוחרת״ בהם.
אני בוחרת להתחבר למכונת הדיאליזה כדי לחיות ואני בוחרת לחיות כי אני אוהבת את החיים האלה, שמאתגרים אותי להיות מי שאני. בינינו, לא ממש בא לי למות, כי יש לי עוד הרבה מה לעשות כאן עם עצמי, עם האהובים שלי ואיתכם.
לפני שאתם ממשיכים בקריאה, חשוב לי לומר לכם: ״היי, אם אתם מחפשים את המתכון לאושר המוחלט כנראה הספר הזה לא בשבילכם, אבל אם אתם רוצים לחיות את חייכם במלוא המשמעות, אז הגעתם לספר הנכון. הספר הזה יזכיר לכם שהחיים קצרים מכדי להשאיר אותם על ניוטרל. בכל נקודת זמן תמצאו את האושר והסבל השוכנים יחדיו, ורק אתם תחליטו באיזה מהם לבחור, למי מהם להתחבר ומתי.״
במהלך השנים שלי כשחקנית וכותבת, כמרצה באוניברסיטאות שונות לניהול עסקי והפקה ובהמשך גם כמאמנת בכירה לתקשורת ומנהיגות ובעיקר בהרצאותי במסגרת של ״מחוברת״, דיברתי עם אלפי אנשים ותמיד הקפדתי לשבח את כוח הבחירה. ברוב המקרים, עוד לפני שהתחלתי את המסע שלי עם ״מחוברת״, קיבלתי כמה תשובות ותגובות נפוצות: ״אבל ישנם דברים שלא נוכל לעשות,״ נהגו לומר לי בעקשנות יתר. ״זה לא כל כך פשוט כמו שאת מתארת: 'לבחור וזה יקרה לך'.״ ״את לא בחרת לקבל מחלת כליות נדירה בגיל 12. את לא בחרת לעבור שלוש השתלות כליה, וגם לא בחרת שכל ההשתלות ייכשלו מסיבה נדירה שאף אחד בעולם לא יודע עד היום מהי.״ ״את לא בחרת להיות מטופלת דיאליזה ולעבור את המחלה 'הנוראית' הזאת כל החיים.״ ״את לא בחרת לעבור יותר ממאה ניתוחים.״
אז יש לי שתי תשובות...
התשובה הראשונה היא: נכון, אתם צודקים. לא בחרתי להיות חולה בגיל 12. לא בחרתי לעשות דיאליזה כל החיים. לא בחרתי לעבור שלוש השתלות כליה שנכשלו. נכון, אתם צודקים, לא בחרתי לעבור כל כך הרבה ניתוחים ולא בחרתי להמשיך להזדקק להם כל ארבעה חודשים, כנראה למשך כל ימי חיי. אתם פשוט צודקים. לא בחרתי בזאת, לפחות לא במודע.
התשובה השנייה שלי היא: אתם לא צודקים! כל מה שקורה איתי בחיי, על אף מסגרת הנתונים הפיזיים שגופי מתמודד עמם, הוא תוצאה של בחירות. אני בוחרת כיצד ייראו חיי במסגרת היותי מחוברת למכונת דיאליזה כל יום. אני זו שבוחרת אם להודות למכונה הזאת, שמאפשרת לי חיבור לחיים ולחיוך, או לכעוס עליה על שהיא כובלת אותי ו״גונבת״ לי את החופש. אני זו שבוחרת כיצד להתמודד עם מה שקורה לי בחיים. זוהי בחירה שלי ואך ורק שלי אם להמשיך לחיות. הרי אני פשוט יכולה להפסיק להתחבר למכונה ובכך להפסיק את חיי בתוך ימים בודדים. אגב, אני יכולה גם לבחור להפסיקם בתוך שעה אם פשוט אוכל בננה, צ'יפס או שוקולד ☺.
בספר הזה אחלוק איתכם סצנות מתוך סיפור חיי, שלחלקן בחרתי לצרף פוסטים רלוונטיים אותם כתבתי בפייסבוק ואשר זכו לאהדה רבה. כשהמטרה שלי היא להזכיר לכם להתחבר, לגעת ולחוות את החיים. במהלך הספר אחשוף בפניכם כיצד הגעתי לאן שהגעתי במסע שלי עם ״מחוברת״, כיצד השפעתי על אלפי אנשים וכיצד גם אתם יכולים, כמוני וכמו רבים אחרים, לבחור להתחבר לחיים שלכם בכל רגע ובכל יום מחדש. בדיוק כמו החיים, שאין בהם סדר והם מלאי הפתעות, כך אני בוחרת לעבור מסצנה לסצנה, ללא סדר כרונולוגי — עם הפתעות, קפיצות ומהמורות. יחדיו ננוע במסע המאתגר הזה שנקרא חיים. בכל סצנה מתוך סיפור חיי נגיע לתובנה או להסתכלות חדשה שתוכל לקדם אותנו לעוד מקומות חדשים או נשכחים. את התובנות ניקח ונטמיע בתוך ארגז הכלים שלנו. ואתם יודעים מה? יש כאן הפתעה. הסצנות תסופרנה גם מזווית הראייה של עוד דמות חשובה בחיי: מריאור, אמא שלי, המנטורית אשר בזכותה אני כאן. בהמשך עוד תבינו למה אני מתכוונת.
מריאור, מנטורית, פסיכותרפיסטית הוליסטית, מאסטרית NLP, ובעיקר העוגן בחיי, היתה ועודנה מי שהובילה אותי אל ההצלחה בכל נקודת זמן שבה נשברתי ורציתי למות בכל מובן אפשרי. מריאור היא האישה אשר לה אמרתי את הדברים הקשים ביותר, דברים שאף אחד בעולם לא היה מסוגל להכיל ולשמוע. מריאור היא האישה החזקה אשר ברגע כניסתי לדיאליזה, כשאני שרויה בחצי תרדמת וזועקת בבכי, ״אמא, למה?״ ענתה לי: ״כי עד היום היית יפה מדי, חכמה מדי, שמחה מדי, ובחיים אין שום דבר מושלם. מעכשיו, עם הדיאליזה, את תהיי שלמה ותעריכי את החיים שלך יותר מכל אחד אחר.״
במהלך הספר נתחבר יחדיו שוב ושוב אל הניצוץ הפנימי שבתוכנו, אל המהות שלנו. אולי הספר יסייע לחלקכם לעבור תהליך בעת הקריאה ויאפשר לכם להגיע אל מציאת ייעודכם. אולי אלו שחשבו שכבר מצאו את ייעודם יוכלו לדייק אותו יותר, או להוסיף עוד יעדים שאליהם הם חפצים להגיע. בספר זה נלמד להכיר את עצמנו באופן עמוק ולהתחבר אל היהלום שנקרא ״אני והמהות שלי״ — מי אני? ומדוע אני עובר את מה שאני עובר בחיים שלי? יחדיו ננסה למצוא משמעות לקשיים שנקרים בדרכנו, נלמד מָהם השיעורים שלנו בסיטואציות שליליות בחיינו ונראה כיצד נוכל למנף אותם, ואף יותר מכך — לייצר מתוכם הצלחה. נתחיל לטייל בכל מחוזות ה״שיט״ (shit) שבחיינו, ולצעוד כשאנו מייצרים מתוכם את ההצלחות של חיינו.
לא באתי לגלות לכם את סוד האושר, כי אינני יודעת מהו. אני גם לא מאלו שפעם חוו אתגר, קושי, מחלה או אובדן והיום כבר התגברו והם ״אחרי״. אני התמודדתי ועדיין מתמודדת, וכך אמשיך כל ימי חיי. לפני כתיבת הספר, במהלכו וגם אחריו אני אתחבר למכונה כדי להמשיך לחיות, לכתוב ולדבר איתכם.
אני לא מתיימרת ללמד או לחנך אתכם. אני גם מאמינה כי איננו חייבים לחשוב אותו דבר. אם כולנו היינו אוחזים באותן הדעות, כיצד היינו מתפתחים ולומדים? כיצד היינו יכולים לצמוח אל מחוזות חשיבה חדשים ולגלות ״עולמות״ נוספים? אני סבורה שעל ידי כך שנאפשר לאחר להיות באמת אחר מאיתנו, נוכל ״לפתוח את הראש״, להתפתח למקומות נוספים, להרחיב את התודעה שלנו ולאפשר לידע חדש להיכנס לתוכנו.
בספר זה אני מזמינה אתכם להיכנס אל עולמי ופותחת בפניכם דלת אל ״צופן ליזה״ שלי — עוד זווית חדשה שהחיים לימדו אותי, עוד דרך לחיות אותם טוב ולהגשים חלומות. קחו את צופן ליזה, שימו אותו בארגז הכלים שלכם, ובמקרים שבהם תרצו לנצח בחיים שלכם — השתמשו בו.
קבלו את צופן ליזה מתנה ממני באהבה.
