ספר מופלא. רכשתי אותו כשיצא מההתלהבות נתתי למישהי לקרוא והוא לא חזר אליי. חיכיתי לרגע הנכון והספר "חזר אליי" באפליקציה בדיוק ברגע שהיה לי נכון לקרוא אותו ולהבין באמת על מה הוא מדבר ולשמוח שאני בוחרת כל יום להיות האישה המינית שאני. האימא שאני. האדם שאני.
הספר מדהים נהנתי מכל רגע לא רציתי שיגמר תבונתן היפה של כל הנשים שחלקו את עולמן ריגש לימד והאיר לי בלב תודה על זה ❤️
ספר מצוין!! הגיע אליי בּ-דיוק מושלם למקום בו אני נמצאת בחיי כעת. התחברתי לכ״כ הרבה נקודות בסיפורים. מומלץ לכל אישה ואיש!! תודה !!!
ספר פורץ דרך הכנות והאותנטיות, העומק, מנעד התחושות החוויות הפרשנויות והאישיויות שבעדויות שבספר מרתקות ומעצבות יחס מורכב ומלא יותר למיניות. תודה!!!
ספר מדהים על נשיות. לא יכולתי להניח אותו מהיד. הפיל ומפיל אצלי אסימונים רבים לאו דוןקא בהקשר של מיניות. מסוג הספרים שיש לקרא בהם כמה פעמים. תקראו ולא משנה מאיזה מגדר אתם.
אחר הספרים החשובים שיצאו בעברית ב2017. אי אפשר לעזוב אותו. ספר פורץ דרך.
ספר מיוחד, מפעים, מרגש, מעטורר מחשבה ומשנה חיים. הצליח להשהשפיעםיע עלי ואני חבה לו תודה ענקית.
ספר מעניין, אפילו מרתק. גרם לי לחשוב על התפתחות המיניות אצלי ועל המצב היום ובהמשך. מומלץ מאוד. חלק מהמרואיינות דיברו אלי יותר וחלק פחות, כנראה תלוי בנקודות ההשקה והעיניין.
הספר מאוד מעניין ומסקרן אני מאוד נהנתי לקרוא ולא הצלחתי לשים אותו בצד עד שאני לא מסיימת אותו כתיבה מעניינת אהבתי אהבתי אהבתי
חשבתי שזה ספר לגברים שמספר על נשים. טעיתי, זה ספר של נשים עבור נשים. אני, רק הצצתי.
כנראה לא נמצא אדם בישראל בשנה האחרונה שלא שמע
איזשהיא ביקורת כלשהיא על הספר "ערות".
ויש בכך צדק. אני חושב שזה ספר שחשוב לקרוא ובמיוחד לגברים
הספר מרתק ומעניק זווית ללא פילטרים לשיח שבדרך כלל דיי מושתק.
אולי עשו עליו קצת יותר מידי רעש, אבל לפעמים רעש עוזר להבחין בספר
שחשוב לקרוא.
אני בטוח שלא תתאכזב/י.
ציפתי לספר מעולה, לא הצלחתי להתחבר אליו, לא מצאתי את עצמי בין הנשים. מעבר לזה היה לי קשה לקרוא כל פעם מחדש על פגיעה מינית או אונס שהנשים בספר עברו, מדובר ב- 70 אחוז מהסיפורים, לכן לא ממליצה לקרוא את הספר למי שרגישה לנושאים אלו.
ההתחלה הייתה מבטיחה. מבט למיניות הנשית דרך סיפורים אישיים. אך לאחר שסיימתי את הספר חשתי אכזבה. ההרגשה היא שאוסף הסיפורים מגמתי מאוד ובא לשרת מסר ספציפי שהסופרת רצתה להעביר ולאו דווקא נותן תמונה מלאה.
ספר קשה למי שעברה הטרדה מינית בעבר, מעורר טריגרים ובאופן כללי קשה לקריאה
בתמונה: עבודה של ג'סיקה סטולר, 2012
הפתיחה שכתבה המחברת, תמר מור סלע, עשויה לעורר חשד: יש בה ריצה על החוף, כניעה למערבולת, יציאה למסע אישי, "מה עושה לך טוב," ועוד מונחים שגורים מעולם ההעצמה הנשית. גם כריכת הספר (ורוד פוקסיה מעוטר בפרח דמוי איבר רבייה נשי) והצילומים שמלווים אותו (מקטעי גוף, צעיפי תחרה, ערפל וסימבוליקה) אינם מעידים על תוכנו. 23 המונולוגים שמרכיבים את הספר עצמו חפים ברובם מהשיח הזה והם נקראים כדו"חות כרונולוגיים: ההיסטוריה המינית של כל דוברת כפי שהחלה בילדות, בנערות, או אפילו בארצות המוצא של ההורים, ומסתיימת בהווה.
חולשתו הספרותית של 'ערות' היא למעשה חלק מכוחו הגדול: מור סלע בחרה שלא להביא את קולותיהן של הנשים כמו שהם, אלא לכתוב את סיפוריהן בשפתה שלה - עברית טובה, מדויקת, קצבית, אך נטולת כל מאפיין אחר, כמעט כאילו נכתבה על ידי תוכנה מיומנת. חרדית בת 60 משתמשת, מן הסתם, בביטויים אחרים ובנגינה שונה לחלוטין ממעצבת אופנה לסבית בסוף שנות 20-ה שלה, אבל מור סלע הסירה מהדוברות כל מאפיין של שפתן הפרטית. הסיפור שונה והקול אחיד. יש כאן סירוס, אבל גם ניקוי וזיקוק של התמה המרכזית - ההיסטוריה של החיים המיניים - שנחווית לפעמים כקול פנימי, או אפילו אידיאי, של "האישה," או "החברה הטובה." השפה כה בהירה עד שהיא נעלמת, ונותר רק גוף הסיפור, חשוף ואפקטיבי.
השילוב בין הקליניות המסוימת לבין הכנות שמציע 'ערות' שייך לזמננו באופן מהפכני כמעט. אנחנו מוצאים מסוגו בפייסבוק, במונולוגים כואבים המופיעים מפי זרים או זרים למחצה, ולפעמים גם בתוכניות ריאליטי. זהו ערטול מהסוג החדש; חשיפה ללא אינטימיות. 'ערות' מצליח להיות מיני אך לא מחרמן, מעורר מחשבה יותר מרגש. לנוכח האפשרות ההפוכה, היובש המסוים הזה בהחלט עומד לזכותו. עוד אלמנט שהופך את 'ערות' לעדכני הוא קיבוץ של קולות נשיים בלבד, מה שעשוי להיתפס כ"מעגל נשים עוצמתי" או לחילופין כגטו נשי, תלוי בעמדת המתבונן/ת. כך או כך, זוהי רוחה של התקופה המוזרה, שבה נשים - גם, או בעיקר ליברליות - נוטות יותר ויותר להתכנסות עם בנות מינן. הליהוק של 'ערות' הוא רחב: זונה לשעבר, יועצת זוגית במגזר הדתי, שחקנית מפורסמת - אבל המשותף לכולן הוא הישראליות. ניכר שישראל ארוגה אל תוך חיי המין של המספרות ללא היתר. המין שלהן אינו רק מין, הוא מין מהלינה המשותפת, מין מהצבא, מין מבני-ברק, מהנסיעה להודו, מהעלייה מברית המועצות, מהמועדונים בתל-אביב, מרצח רבין; מין של המשפחה האשכנזית היחידה בשכונה מזרחית בחולון. הגוף הוא פוליטי, התשוקות הן פוליטיות, וגם הנרטיב של השחרור - לכאורה - הוא אחרי הכל פוליטי.
המעידות מופיעות ברובן בשמן המלא - ואכן, אלו עדויות לשמן, וככאלו הן מעלות באוב את העדויות המצטברות על הטרדות מיניות. העובדה המדהימה, גם אם מובנת מאליה, העולה מדפי הספר, היא עד כמה נשים תופסות עצמן כנותנות שירות; בכמה בתים המין משמש ככלי להרגעה ולריצוי, חובה שיש למלא כדי שהחיים יוכלו להמשיך הלאה. מכאן ש"ההטרדה המינית" המזעזעת את אמות הסיפים של החברה הישראלית, נוכחת, בשקט ובהסכמה, ביומיום הבורגני: "הרבה פעמים ההתנהלות של כולנו בבית נקבעת לפי מדד ההיענות. שכבתי או לא שכבתי... זה חלק ממה שאת צריכה לעשות כדי שהגבר שלך יהיה שמח ואם לא תעשי את זה הוא יבגוד בך" (נטע.(
רבים בספר הקולות הנשיים המבקשים לאפשר לאישה להיות כבולה, נשלטת, אשת איש, נכבשת. יותר מזה, כך נשמע המשפט האחרון בספר, שסוגר כמעט 300 עמודים של שיחות גלויות על מיניות נשית: "והוא לוקח אותי למקום שאליו רוחי נושבת." אם לנתח אותו כפסוק מהכתובים, הרי ששחרורה המיני של האישה, לפי ','ערות עשוי להתחיל בחיבור עם זכר (שהוא תמיד חסר שם בין דפי ספר זה;( שהוא עשוי להמשיך בהכרזת בעלות של הזכר על האישה, הנלקחת כחפץ; ועשוי להסתיים לא בגופה של האישה, אלא ברוחה.
"זהו ספר המבקש לשנות היסטוריה ארוכה של שתיקה," נכתב בגב הכריכה. אלא שכפי שטען גם רענן שקד במוסף זה בשבוע שעבר - זו קביעה לא מדויקת. המיניות הנשית אינה שותקת ואינה מושתקת. היא מדוברת בעיתוני הנשים, על בימת התיאטרון, בשיחות הנפש, ועוד יותר בשנות החִברות הדיגיטלי שלנו, שבהן נשים שמעולם לא נפגשו פנים אל פנים משתפות פכים אינטימיים מחיי המין והרגש שלהן. אם יש שתיקה סביב מיניות מודעת, היא דווקא שתיקתם של הגברים: תנו לנו לשמוע על יחסי גוף ונפש אצל הגבר שהיה התיכוניסט האחרון שאיבד את בתוליו; על המהלך הרגשי שהוביל נער לבקש בפעם הראשונה שירותי מין בתשלום; על יחסי אב ובן מול גוף האם; על מה שקורה בישיבות התיכוניות; על תפיסת הגוף והגבריות במהלך שירות קרבי מפי הגברים עצמם ולא מפי חוקרים. מבלי להפחית מחשיבותו של 'ערות' - איך קרה והאם זה טוב ששוב אלו הנשים שפותחות ראשונות את הדלת לחדר השינה ולחדרי הלב.
עוד 3 ספרים על מיניות נשית:
גיאוגרפיה אינטימית > נטלי אנג'ייר
מחשבות מיניות > עמליה זיו
נשים מעל > ננסי פריידיי
שרון קנטור
בתמונה: עבודה של ג'סיקה סטולר, 2012
פורסם במדור הספרות של "7 לילות"
שרון קנטור 7 לילות 10/02/2017 לקריאת הסקירה המלאה >- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
