ישבתי דקות ארוכות, כמו כלוא בתוך בועה. על השולחן לפנַי נחו שלושה ספרים. מחשב נייד סגור. כלי כתיבה ופנקס רשימות גדול. לא הסרתי את העיניים משלושת הספרים, בחנתי אותם מכל עבר מבלי לגעת בהם, תחושה מהפכת קרביים, היה לי ברור. הספרים האלה שייכים לי.
הרמתי את העיניים. מדפי ספרים מתוחים לאורך ולרוחב הקירות. אור לבן מציף את הכל. מעבר לקיר שקוף, סטודנטים מול מחשבים, מתווכחים, לומדים, מקלידים. אני נמצא בספרייה של מוסד אקדמי קריית לוֹמוֹ, בתוך מדור עיון בו יש לשמור על השקט.
הרמתי את הספר הראשון מן הערימה, הידיים שלי רעדו. הפכתי אותו ופתחתי את הצד האחורי של הכריכה. כמו שצפיתי. מדבקה עגולה, אדומה, ועליה הכיתוב 'ה-79'. פתחתי את הספר השני והשלישי. בשניהם היו מדבקות עם קוד בכתב יד. מדבקות שאני הדבקתי, והקוד בכתב היד שלי.
סובבתי אחד מן הספרים בידַי. הוא מעוטר ומסומן במדבקות וחותמות של ספריית המוסד, על השדרה, על החזית, ובתוך הכריכה הקדמית. עזבתי בחופזה את השולחן ורצתי החוצה, דלת הזכוכית של המדור התנודדה מאחורי באוושה דוממת.
הגעתי אל עמודות שבראשן נקבע שלט 'היסטוריה', עברתי ברפרוף מהיר על גבי הספרים. ספרים חדשים סומנו בדִבקית רב-שימושית של כוכב צהוב. הספרים הבהבו לנגד עיני כמו כוכבים בעלטה. המבנה והמשמעות של ספר יהודית. ביצורי בכחידס וצירי התחבורה לירושלים בתקופה ההלניסטית. מקור השם יהודה המכבי וכתיבתו. היסטוריה של הבית השני. ראשית צמיחתן של הכיתות בימי בית שני...
פסעתי הלוך וחזור לאורך קיר 'היסטוריה', עוד ועוד ספרים זינקו מולי. עדים. דוממים. תרמית ארורה אליה נפלתי קורבן. עדיין מסרב להאמין. זהו צירוף מקרים. פתחתי ספר אחד, 'אימתי נתחברה איגרת אַרִיסְטֵיאַס', חשתי את הזיעה שלי על גבי הכריכה. פתחתי בצד האחורי. כצפוי, מדבקה אדומה. 'ה-131'. כן. הספרים האלה שייכים לי. אני רוצה אותם. ואני צריך אותם. למען השם! איך מצאו את דרכם לכאן?
