פרובאנס והריביירה הצרפתית

1
פרובאנס שלי

בפרובאנס, כמו בפאריס, אני רץ למרחקים ארוכים. אני מכיר את פרובאנס מ-1957. בנעורי. בחלק משמעותי מעריה ואתריה ביקרתי כבר אז. לאחרונה, מצאתי צילומים מרגשים ממסעות בפרובאנס בשנים 1957-59, שנות מארסיי שלי. מאז, שבתי לפרובאנס אין ספור פעמים. גם כשחייתי באלג'יריה בשנים 1959-61 ביקרתי בפרובאנס. מסעותי לפרובאנס ב-65 שנים אלה היו נפלאים. הם הוכיחו לי שוב ושוב עד כמה נהדר האזור. אני עוקב אחר התפתחות האזור מאז. רואה את השלילי לצד החיובי, מקווה לטוב. ולמען הקוראים, מעדכן שוב ושוב ומפרסם שוב ושוב גרסה מעודכנת של ספרי על האזור.

אני חש חדווה לכתוב על פרובאנס.

ספרים אחדים הקדשתי לפרובאנס שלי. הראשון, בשנת 2000, היה רב־מכר. זכה להצלחה גדולה, ושלח לפרובאנס במשך השנים עשרות אלפי תיירים ישראלים — ומתגובות טריות מסתבר שעדיין לא נס לחו. ביוני 2016 ראה אור ספר אלקטרוני ראשון. צורתו לא השביעה את רצוני, על כן הסרתי אותו במהירות מהאתר. בספטמבר 2016 ערכתי מסע שתרם שינויים לרבים מפרקי הספר. כך, בסתיו 2017, ראה אור ספר מודפס שני על פרובאנס, 50 התענוגות של פרובאנס. כעבור שנה פרסמתי ספר אלקטרוני מעודכן.

באמצע 2019 קיבלתי אזרחות צרפתית, כהוקרה על פועלי רב השנים בהפצת תרבות צרפת וקידום שכיות החמדה שלה בספרי ובפעילותי העיתונאית. בעקבות זאת ראיתי לנכון לכתוב מהדורה צרפתית מעודכנת, שהופיעה באמאזון כ-2021. ספר אלקטרוני זה הוא גרסה מעודכנת למהדורה הצרפתית.

הספר נועד למי שמעדיפים, כמוני, לקרוא ספר על טאבלט, ונהנים לטייל מצוידים במדריך אלקטרוני. הוא נוח לשימוש, אינו מתכלה, ואין צורך במפתח, כי מנוע החיפוש הפנימי מאפשר לדלג מעניין לעניין ולמצוא כל דבר בשניות. אין הכרח לפרוס מפות נייר גדולות, שמתבלות ונקרעות בקפלים, מפני שיישומונים שונים מאפשרים לעיין בכל עת במפות דיגיטליות, להתוות מסלולי נסיעה, לבדוק הצעות ואפשרויות שאינן בספר, להזמין מלון מהרכב ועוד. בנוסף, קל יחסית לעדכן אותו.

יתרון נוסף: הספר מוצע בכשליש מחירו של הספר המודפס, כי עלויות ״ייצורו״ אפסיות. יתרון לקורא, ויתרון גם לי, כסופר: התמלוגים שאקבל תמורת כל עותק אלקטרוני מכור, גדולים פי שלושה ויותר מהתמלוגים ממכירת הספר המודפס, שעלות ייצורו גבוהה, ומערכת שלמה של גורמי־ביניים בין המו״ל לקורא - רשתות, מפיצים, חנויות ספרים — גובה בעמלות חלק ניכר ממחירו לצרכן. כך שיכולת המו״ל ״לפנק״ את הסופר בתמלוגים גבוהים מצומצמת מאוד, לפחות במהדורה הראשונה.

פישטתי את מסלול הספר. התחלתי במאנטון. עיר קטנה, אך מלאת הפתעות, בקצה הדרומי־מזרחי של האזור, ממנה מערבה לאורך החוף, ובחזרה דרך חלקים מרוחקים מהים.

בשנים האחרונות, השינויים המשמעותיים ביותר התחוללו בתחום המסעדנות העילית. ידידי הוותיק אדואר לובה עזב את פרובאנס ב-2021. הוא מכר את מסעדתו La Bastide de Capelongue שהתהדרה במשך עשרים השנים האחרונות בשני כוכבי מישלן. הוא מכר גם ואת שאר נכסיו באזור, וחזר אל כפר הולדתו Manigod שבאלפים, ופתח מסעדה. הוא סוף סוף חי בחיק משפחתו, ולא הרחק ממארק ורה, הדוד של אשתו איזבל.

כריסטוף באקייה ואשתו אלכסנדרה עזבו את לה קאסטלה, שם השיג באקייה את הכוכב השלישי, ויצאו לחפש להם מקום שיהיה שלהם בלבד. עוד נשמע מהם.

במסעדת אלן דיקאס במונקו, 3 כוכבים, השף עמנואל פילון החליף את דומיניק לורי, והכל השתנה — אך הכוכבים נשארו.

כדי לאזן, נוספו לפרובאנס שתי מסעדות בעלות 3 כוכבים — וילה מאדי בקאסיס, ו-AM של אלכסנדר Mazzia במארסיי.

בשנים האחרונות מחזיקה פרובאנס במספר הגדול ביותר בצרפת של מסעדות בעלות 3 כוכבי מישלן. 6 ב-2023. רק בפאריס יש יותר. בעבר הרחוק, זו הייתה הבורגוניה, עם 5 מסעדות ברצף מדהים של גאונים בין Joigny הקרובה לפאריס ל-Chagny הקרובה לליון. לא עוד. כיום, רק שתיים.

הסקרנות היא שמניעה אותי לצאת למסעות. הסקרנות לגלות, לראות, לשמוע, לטעום, להבין. כמו כל ספרי, הספר נכתב על יסוד הרשמים והתובנות שצברתי במסעות, בסעודות, סיורים וביקורים, בקריאה ובשיחות עם אנשים, וידע עצמי רב. הוא גדוש המלצות.

כמו רוב ספרי, גם לספר זה ממד של "רפורטז'ה מצולמת״. הוא מכיל כ-300 צילומים. הן בחלקן snapshots ללא יומרה אמנותית, שנועדו לתעד, לעטר ולהמחיש יומן־מסע. בנוסף, ביקשתי וקיבלתי תמונות רבות, מקצועיות.

מסעותיי בעשור האחרון שינו לי את הסדר: מרכז הכובד של היופי עבר, בעיני, לריביירה. היא יפה מכל השאר. ריכוז האמנות בה, ברבדים תקופתיים שונים — פרהיסטוריה, ימי־הביניים, המאה ה-20 - פנומנלי.הגסטרונומיה יותר ויותר בראש מעייני. ואין אזור בצרפת המצדיק גישה זו יותר מפרובאנס. שאר הדגשים בספר הם אמנות, כפרים יפים וטבע, ואנשים.

בספר שלושה שערים. בראשון, ארבעה מבואות: פרק זה, על הספר והמסע, גסטרונומיה, אמנות, יין. השער השני מוקדש לריביירה, שהיא החלק המזרחי של פרובאנס. השלישי מתאר את שאר פרובאנס - החלק המערבי, המרכזי והעליון של האזור. בספר פרקי מסלול, פרקי יישוב, פרקי שף, פרקי אמנות - ופלאי טבע.

הפרקים עוברים דרך מאות אתרים: ישוב וכמה שכיות־חמדה שבתוכו, כפר "תלוי", שוק, מוזיאון יוצא־דופן, בית־אמן, יצירות־ענק, קאפלות שצוירו בשלהי המאה ה-15 או במאה ה-20, נופים מרהיבים, יינות, וכמובן, מסעדות. משיא הצמרת ועד כמה בתי־אוכל עממיים מאוד.

ניפיתי מהספר יישובים שהופיעו בספרי מ-2000, ושביקרתי בהם שוב. טרסקון ובוקר, נאות ומעניינות שתיהן, אבל האיזון הדמוגרפי בהן הופר סופית לטובת האסלאם, ובביקורי התרשמתי שאני צופה בשקיעתה של ציוויליזציה. פרז'וס, שעברה לידי החזית הלאומית/האיחוד הלאומי. אוראנז', עדיין בידי החזית זה יותר מעשרים שנה. אובאניה, סלון ועוד, בשל משניותן היחסית.

פרובאנס — מושגים ואייקונים
אדם קדמון - במערת ואלוֺנֶה שליד מארסיי נמצאו העקבות הקדומים ביותר, מלפני יותר מחצי מיליון שנה, לנוכחות ההומו ארקטוס בצרפת. במערת טֶרָה אַמַאטָה שבפרברי ניס נמצאו העקבות הקדומים ביותר באירופה, מלפני 400,000 שנה, לרתימת האש לשירותו של האדם: סימן הבישול הראשון ביבשת. בפרובאנס החלו גידול הגפן ודריכת היין בצרפת, ונתגלתה חבית היין העתיקה בעולם, בת יותר מאלפיים שנה.

אזוביון — לבנדר, Lavande בצרפתית, Lavandula בלטינית, ה"נשמה של פרובאנס". מרבדיו הכחולים־סגולים מקשטים בקיץ שטחים נרחבים בפרובאנס העילית ומפיצים ניחוחות משכרים. מהאזוביון מפיקים תמציות בשמים ומשתמשים בו כתבלין. מפרחיו מייצרות הדבורים דבש נפלא.

אָיוֺלי, רוּיי, טַאפּנַאד, אַנשוּאָיָד, פִּיסטוּ - רטבים וממרחים על בסיס שמן־זית שבלעדיהם אין קיום למטבח הפרובאנסאלי.

אסלאם — הכוח העולה בפרובאנס, כמו בכל צרפת.

באסטיד (Bastide) ומאס או מא (Mas) - באסטיד היא חווה גדולה, לעיתים מבוצרת, בדרך כלל עתיקה. מאס הוא משק חקלאי. הבאסטיד והמאס המוזכרים בספר עברו, בדרך־כלל, הסבה לאכסניות ולמסעדות, עם הרבה סגנון וחן.

בויאבס (Bouillabaisse) - מרק הדגים של הדייגים בחופי פרובאנס, שהפך למאכל יוקרה ולסמל. מאפיין אותו בישול מהיר, בבעבועים עזים, של דגים מסוגים שונים, קשים ורכים, הנשארים שלמים והמוגשים בנפרד עם איולי.

בלוט (Belotte) - משחק קלפים, שידעתי בנעורי והספקתי לשכוח, בילוי הזמן הכמעט טבעי של רבים בפרובאנס.

גאריג (Garrigue) - בתה, בעברית. שטחי־בר נרחבים, מצופים באופן אחיד בצמחיית־שיחים עבותה, שורצת ארנבות - אחד מסימני ההיכר של הנוף.

האיחוד הלאומי - עד לאחרונה החזית הלאומית, מפלגת הימין הקיצוני של מארין לה פן. המאסה האלקטוראלית הגדולה ביותר בפרובאנס.

המבטא - L’Assent - שמתגלגל, ואי אפשר להגדירו. בלי אסאן אין פולקלור — בייחוד במארסיי.

וינסנט ואן גוך - שהה בארל ובסן־רמי 27 חודשים בסך הכל, תקופה קשה של בריאות נפשית מעורערת, אך גם של יצירה פורייה מאין כמוה. השיא של יצירתו. אין עוד צייר שהיטיב כמוהו למזג את האור עם המראות המקומיים. ציורי פרובאנס שצייר הם היפים ביותר שבנמצא.

זית - העץ המקומי ביותר, ושמן הזית, המוצר האותנטי ביותר - עשרות כפרים מתחרים ביניהם על איכות השמן, ומקדישים לו חגיגות עממיות.

טוֺמֶט (Tomette) - לבנה קטנה מתומנת, עשויה מחומר אדום, המשמשת למן המאה ה-12 לריצוף בתים בפרובאנס, ואחד מסמליה המובהקים.

טרטרן מטרסקון (Tartarin de Tarascon) - גיבורו האגדי של הסופר אלפונס דודה, פרובאנסאלי "אסלי", לַהֲגָן בלתי־נדלה שפיו מפיק מרגליות של גוזמה ובדיה.

כפרים תלויים (Villages Perchés) - כמה עשרות כפרים עתיקים מאוד, המפארים בעיקר את הגבעות וההרים מצפון לריביירה. הם "תלויים" על צוקים, ולעיתים מדהימים ביופיים.

מיסטרל (Mistral) - הרוח הצפונית העזה הנושבת לפרקים במערב פרובאנס. בשיא עוצמתה היא קשה־מנשוא. אני זוכר ימי מיסטרל במארסיי, שבהם נדרש כוחם של שני גברים בשביל לסגור חלון כפול. הסופר פרדריק מיסטרל (1830-1914), מחייה השפה הפרובנסאלית ותרבותה, גם הוא אייקון אזורי.

מרסל פאניול (Marcel Pagnol) - איש האשכולות של פרובאנס. כתב ספרים כמו "ז'אן דה פלורט" ו"מאנון של המעיינות", שתרגמתי, ומחזות, בעיקר הטרילוגיה "מאריוס", "פאני", "סזאר" - גיבוריה העממיים והכה נוגעים ללב של מארסיי, שנכנסו לאתוס הספרותי של העיר. ביים סרטים, ויצר סגנון דרומי ייחודי, נאיבי וכה אנושי.

סאנטון (Santons) - הקטנה של Saint, קדוש. הסאנטונים הם צלמיות של דמויות שונות ומגוונות, מהפולקלור, הספרות, הדת, המוצבות בחג המולד ב"קרש" (Crèche) - שחזור מיניאטורי־נאיבי מקושט כדבעי של הדיר המשוער שבו נולד ישו בבית לחם. הם נמכרים במאות בתי־מלאכה וחנויות, ויש גם מוזיאונים, ועידות וירידים המוקדשים לאמנות העממית הזו, המסמלת את פרובאנס.

עשבי פרובאנס (Herbes de Provence) - עשבי התיבול של האזור: ריחן, רוזמרין, מרווה, אורגנו, תימין, מיורן, טרגון, שומר, תמכה (cerfeuil) ועוד כמה. הם גדלים בארצות רבות, אך המושג הכורך את כולם יחד קשור, בעולם כולו, לפרובאנס. כי הם מבטאים קודם־כל את המטבח האזורי.

פאסטיס (Pastis) - השיקוי האזורי, אפריטיף ומשקה מרענן לכל עת, המיוצר מאניס ובאדיאן. "חלב ציפורים", מכנים אותו. 45 אחוזי כוהל. מוהלים בחמש מידות של מים קרים, שמלבינים אותו, ומלווים במיני "מזטים" קטנים.

פטאנק (Pétanque) - בילוי־הזמן הרווח ביותר בקרב האזרחים הוותיקים של פרובאנס, יחד עם הבלוט. מעין כדורת שמשחקים עם כדורים כבדים למדי, וכדור־מטרה קטן בשם קושונה (Cochonet), "חזרזיר". סביב המשחק צמחו תרבות, פולקלור ואליפויות.

ציקדה (Cigale) - חרק מכונף, שצרצוריו מנסרים בלילות פרובאנס. בעל־החיים הזה הוא אחד מסמליו המובהקים של האזור, וצלמיותיו נמכרות לתיירים בכל חנויות המזכרות.

גבולו הצפוני של עץ הזית

שניים מארבעת גבולותיה של פרובאנס, ברורים: הים־התיכון בדרום והגבול האיטלקי במזרח. במערב, פרובאנס "שלי" נעצרת בנהר הרון, גבול טבעי. ממערבה לרון אין זו פרובאנס, יגידו מה שיגידו מדריכים אחרים. הקושי הוא בצפון. פרובאנס העילית מטפסת לתוך האלפים. לדעתי, הגבול הצפוני גסטרונומי בטיבו: קו הרוחב 44 ומשהו צפון, קצה תחומו של גידול הזית בפרובאנס. אני חורג ממנו אם הדרך מחייבת.

בתוך התחום שהוגדר, 31,400 קמ"ר, 5.1 מיליון תושבים, יש מהכול. פאר ומותרות בריביירה, אמנות על כל צעד ושעל, כפרים עתיקים תלויים על צוקים, דרכים צרות ומפותלות מעל עמקים עמוקים, צמחיית שיחים עבותה, יערות שבסתיו הם נצבעים בגוני שלכת מדהימים. 200 ק"מ של חופים מפורצים, ניחוחות רוזמרין, ואזוביון, שבעונתו צובע את הטבע בכחול־סגול ומשלים את הצהוב העז של המימוזה.

מבטא מתנגן כמו שיר, משחקי פֶּטַאנק אינסופיים, כוסות פאסטיס המלוות את משחקי הבֶּלוֺט בבתי־הקפה, שירת הציקאדות, עוד אחד מסמלי האזור, וה"בלגן" הים־תיכוני - כל זה על רקע שרידיה של תרבות רומית, שדווקא ידעה להשליט סדר בכל דבר.

הערה ריחנית: ריח הקארי מלווה אותנו סביב אגן הים התיכון. בריח הזה נתקלנו לראשונה בעיירה צאווטאט שבדרום קרואטיה, והסתקרנו. השף ז'אני גלז, שאליו פניתי בזמנו, כתב לי שהצמח נקרא  Helichrysum arenarium או Helichrysum italicum, והוא פרח אלמוות.

המשך הפרק בספר המלא