בשידור חי

פרק א' 

הבריכה

1.

 

גם אנשים שלכאורה התברכו בשפע מעורר השתאות, ניצבים לא אחת בפני המציאות המדכדכת כשמתברר שבעצם אין להם כל מה שרצו, או שחסר להם העיקר. רובם ככולם לא יעזו לעולם להודות בכך כלפי חוץ. כלפי חברים, מכרים וקרובי משפחה. העמדת פנים היא אילוץ שלמדו לחיות איתו. הם נראים מאושרים, קורנים מהצלחה ומהווים מקור לקנאה, אף שברגעי האמת שלהם עם עצמם הם חווים סבל ההולך ומתעצם ככל שחסרונו של משהו החשוב להם במיוחד מוסיף להעיק עליהם.

זהו הסיפור על ורדה גולן, אישה שבגיל ארבעים ותשע היה לה כמעט כל מה שמרבית הנשים עשויות לחשוק: היה לה בית מפואר עם בריכת שחייה, היו לה חפצי אמנות והרבה כסף בבנק, מעצבי אופנה ששירתו אותה בנאמנות, מכונית חדישה ונסיעות לחו״ל, תפקיד נחשק ותשומת לב מתמדת של כלי התקשורת. נשים קינאו בה, גברים ניסו לשווא לפענח את סוד הצלחתה. קולה נשמע בעולם הבידור הישראלי, ואנשי מקצוע רבים רחשו לה כבוד.

ורדה גולן עשתה דרך קשה וארוכה עד שהפכה לאישה מפורסמת וכוחנית, יזמית בלתי נלאית של תוכניות טלוויזיה מובילות. מיד לאחר שחרורה משירות בצה״ל החלה לעבוד באולפני הערוץ השני כנערת הפקה אחת מני רבות, הקדישה את זמנה מעל ומעבר למצופה ממנה, בלעה עלבונות ונזיפות, עד שהגתה רעיון מנצח אחד: את התוכנית ״כוכב השנה״, שהזניקה אותה אל הצמרת. מיד לאחר תחילת שידוריה של הסידרה זכתה התוכנית לפופולריות רבה ולרייטינג גבוה במיוחד. בארבע השנים האחרונות היא שודרה בחודשי האביב וקבעה הרגלי צפייה שכמעט לא נודעו כמותם. בערבי השידור הסתגרו מאות אלפי ישראלים בבתיהם וצפו בהתמודדויותיהם של זמרים חובבים על התואר הנכסף של ״כוכב השנה״. הצלחת התוכנית העניקה לוורדה מוניטין של בעלת ידי זהב שאינה יכולה להיכשל. לא רק חובבים, גם זמרים ושחקנים מקצועיים שיחרו לפתחה בבקשת עצה שתזניק אותם אל פסגות ההצלחה.

לכאורה היה עליה ליהנות מכל רגע, לגמוע במלוא פיה מתענוגות החיים, לרחף בגאווה מעל שאר הבריות. למעשה היא הייתה לרוב מרת נפש, בודדה, מצרה עד עמקי נשמתה על שהגורל הנדיב קפץ ידו דווקא כשציפתה שייתן לה במתנה את הדבר החשוב מכל: גבר שיעניק לה אהבה.

היא לא הבינה מדוע דווקא על דרכה שלה לא נקרתה זוגיות של ממש מאז מות בעלה מהתקף לב בגיל חמישים. היא הכירה נשים כעורות רבות שהיו עשירות פחות ומצליחות פחות ממנה, שמצאו להן בני זוג ראויים שטיילו איתן יד ביד, קנו להן מתנות לימי הולדת ויצאו איתן לחופשות ברחבי העולם. כלפי כל הסובב אותן נהנו נשים אלה להצהיר בסיפוק שאהבה חשובה מכסף, חשובה ממעמד, חיונית כמו בריאות טובה. ורדה לא הייתה מסוגלת לשמוע זאת.

היו לא מעט ימים שבהם היא קצה בעושר שאפף אותה, בכסף, בחפצי הנוי היקרים. היא רצתה להידמות להרבה נשים אחרות, למצוא גבר שתאהב ושיאהב אותה, יעניק לה חום ותשומת לב, ישכב איתה ויפנק אותה. לא היה אכפת לה שיהיה עשיר או עני ובלבד שיהיה הגון ואוהב, גבר כלבבה.

כבר שמונה שנים שהיא לבד. מאז הובא בעלה למנוחות כמו חרב עליה עולמה. לא פעם נדמה היה לה שחייה תמו יחד איתו. לנגד עיניה ריצדו מראות של נשים זקנות שנותרו בבדידותן עד הרגע האחרון לחייהן. היא לא רצתה שזה יקרה לה.

לא קל היה לה ליצור קשרים עם גברים, למרות שעשתה כל מאמץ כדי שזה יקרה. היא הייתה מוכנה להתפשר על גברים שמורים היטב בני ששים ושבעים, אלמנים או גרושים. היא חיזרה אחריהם במסיבות, חיפשה אותם באתרי האינטרנט, ביקשה מחברותיה שימצאו עבורה גברים מתאימים. מאז מות בעלה הצליחה אמנם ליצור קשר עם כמה גברים שמצאו חן בעיניה, אבל הם באו והלכו מהר מדי מבלי שהציתה בהם אהבה אמיתית.

היא לא הייתה אישה יפה. למרות הדיאטה החמורה שכפתה על עצמה, לא הצליחה לצמצם את ממדי גופה המלא ולהצר את מידות ירכיה. היא הלכה לטיפול אצל קוסמטיקאית ידועה וצבעה את שערה לבלונד זוהר. היא השתדלה לאכול מעט, ויתרה על ממתקים והמעיטה בשתיית יין, אבל כל זה לא הועיל. לפעמים עלה בדעתה גם למתוח את עור פניה ולהקטין את שדיה הגדולים בניתוח פלסטי, אולם נרתעה ברגע האחרון מחשש שזה יסב לה כאבים מיותרים ואולי גם לא יצליח כפי שקיוותה.

פתאום, מבלי שציפתה לזה כלל, נדמה היה לה שהמזל מאיר לה פנים ומזמן תקווה חדשה בלבה. בקבלת פנים בתל אביב פגשה את מיקי, בעל מכון כושר. היא קנתה את לבו כשגילתה עניין בשמירת כושר והוא האריך איתה בשיחה על חשיבותה של התעמלות יומית. ורדה שמחה שבניגוד לגברים האחרים שפגשה הוא לא מיהר לקטוע את שיחתם ולהסתלק ממנה, והיה נדמה לה ששאב לא מעט הנאה משיחתו איתה. גם היא נהנתה משטף הדיבור שלו, מביטחונו העצמי, ממראה גופו החסון, וקיוותה שהקשר הזה יילך ויתהדק. כשהחלה שיחתם לגווע, הציעה לו לנטוש את קבלת הפנים וללכת איתה לארוחת ערב במסעדה. הוא הופתע. ״אני לא מכיר הרבה נשים שלוקחות יוזמה כמוך,״ החמיא לה והסכים. ליד השולחן, לאור הלהבה המרצדת של נר שעווה ורוד, סיפר שהוא בן חמישים ושלוש, גרוש ללא ילדים, רץ מרתון, חובב של אוכל טוב, יין מובחר ומכוניות יקרות. הוא התגאה בבריאותו הטובה ובכך שלא לקח שום גלולה מימיו. ״הרופא שלי טוען שאני בריא כמו שור,״ הדגיש בשמחה.

אחרי הארוחה היא הציעה שיסעו לביתה כדי לשתות קפה. כשנכנסו לבית אמרה שהיא רוצה להחליף את בגדיה. היא נכנסה לחדר השינה ויצאה משם לבושה בחלוק דק. על מגש־כסף הביאה אספרסו כפול, וכשהתכופפה אל מיקי כדי להגיש לו את הקפה נפרם חלוקה וחשף את שדיה השופעים. ״אני מקווה שאתה לא ממהר,״ אמרה. היה ברור לו שהיא רומזת על רצונה לגרור אותו למיטתה, אבל הוא מיהר להסיר מלבה כל אשליה. ״לא אוכל להישאר כאן הלילה,״ התנצל, ״אני עומד לנסוע לחו״ל מוקדם בבוקר.״

״מתי תשוב?״

״בעוד שלושה ימים.״

הם נפרדו בשעת לילה מוקדמת והיא חיכתה לשובו בכיליון עיניים, משתעשעת במחשבות על הלילה הבלתי נשכח שיבלו אז יחד. הוא השתהה בחו״ל יותר מכפי שאמר לה ולא השיב לשיחות הטלפון היומיומיות שלה. כעבור שבוע הצליחה סוף סוף לדבר איתו בטלפון.

״מי את?״ שאל.

עברו רק ימים אחדים, חשבה, והוא כבר שכח אותי. אבל היא בלעה את עלבונה.

״כאן ורדה,״ אמרה, ״דאגתי לך.״

״מצטער, הייתי צריך לטפל בכמה דברים לא צפויים.״

היא הזמינה אותו לארוחת ערב בביתה. הוא טען שעליו להקדיש קודם כל תשומת לב לעסקיו.

״אין דבר,״ אמרה, ״תבוא מאוחר יותר, מתי שתרצה.״

הוא לא הגיע וגם לא טלפן. למחרת בבוקר לא יכלה עוד להתאפק והתקשרה אליו.

״מתגעגעת אליך,״ אמרה, ״מתי תבוא?״

״תראי,״ התחמק, ״יש לי הרבה יותר עבודה מכפי שחשבתי. זה לא יוכל להיות היום.״

״אז מתי תבוא?״

היסוס קל.

״חשבתי שאולי את לא צריכה לטפח יותר מדי תקוות, ורדה. אני לא בטוח שיש טעם שניפגש שוב.״

״מה קרה, מיקי?״ נדהמה, ״יש לך מישהי אחרת?״

״אין לי, אבל...״

״אבל מה?״ העזה לשאול, ״תגיד את האמת, אני לא מושכת אותך?״

״אני אשם, ורדה. קיוויתי שנוכל ליצור זוגיות טובה, אבל כנראה שטעיתי.״

״כלומר, לא נתראה עוד?״

״כנראה שלא.״

תשובתו המהוססת הכתה בה כמהלומת אגרוף. היא ציפתה שיתוודה באורח חד־משמעי על אהבתו, שיקבע איתה פגישה נוספת, שייכנס איתה למיטה, ואילו הוא גילה כלפיה אדישות מעצבנת. היא זכרה שהתנהגותו של מיקי הייתה דומה לזו של רוב הגברים שנדמה היה לה שהצליחה ליצור איתם קשר. תמיד זה התחיל בשיחה קולחת, לפעמים הגיע האיש גם לביתה לשתיית קפה או ארוחה קלה, אבל אף אחד מהם לא נשאר אצלה לילה שלם. לכולם היה תירוץ, סיבה שלמענה חייבים היו ללכת למקום זה או אחר, לפגישה כלשהי, לביצוע מטלה דחופה. למה זה קורה לי, שאלה את עצמה לא פעם, אני חכמה ואינטליגנטית, מצליחה וכריזמטית, יודעת לנהל שיחה, מנסה לא לכפות את עצמי על אף אחד. מה יש בי שמרתיע גברים? מהי הטעות שלי?

מיקי מלמל משהו נוסף, אבל היא אטמה אוזניה וטרקה את הטלפון.

״בן זונה,״ פלטה בכעס.

לאחר ליל נדודים עלה הבוקר, חיוור ומדכא. היא הכינה לה קפה מר ושתתה אותו לבדה.

מצב רוחה הידרדר לשפל. לא היה לה חשק להתלבש וללכת למשרד. היא ידעה שגם הפעם תייסר אותה בדידותה והיא לא תראה שוב את האיש שכה רצתה בו.

הטלפון צלצל. היא שיערה שמיקי מתקשר ולא אבתה לשמוע מפיו התנצלויות או הסברים צולעים נוספים.

היא לא השיבה לטלפון.

2.

 

אווירה של מתח עמדה בחללו של חדר הישיבות הממוזג באגף ההנהלה של ערוץ עשר. פרצופים מודאגים ניבטו מכל עברי השולחן.

״יש לי היום בשורות רעות,״ אמר המנהל המסחרי, ״נראה לי שנפסיד השנה הרבה מאוד כסף. עשיתי חשבון וגיליתי שהערוץ השני ירוויח גם השנה לפחות עשרים מיליון על ‘כוכב השנה' שלהם. עשרים מיליון שיכלו להיות שלנו אילו היה לנו מזל כמוהם.״

״זה לא רק עניין של מזל,״ העיר המנכ״ל, ״הערוץ השני יודע בדיוק מה הקהל רוצה, והוא נותן לו את זה בשפע.״

מישהו מחברי ההנהלה אמר בתוקף: ״בואו נדפוק אותם, נילחם בהם בשיטות שלהם, נחקה אותם. נעלה בדיוק תוכנית בנוסח ‘כוכב השנה' בשם אחר. אף אחד לא יוכל לתבוע אותנו על זה.״

״אבל כולם יצחקו מאיתנו שלא הצלחנו למצוא משהו מקורי ואנחנו מזדנבים אחרי ההצלחות של ערוץ שתיים,״ מחה המנכ״ל.

״אפשר אולי להציע לוורדה גולן שתעבור אלינו? היא תמיד אהבה כסף והיא בטח תעלה אותנו שוב על הסוס.״

״יש לה הסכם לעשר שנים עם ערוץ שתיים,״ הזכיר מנהל הערוץ, ״אין סיכוי שהיא תסכים להצעה אחרת.״ ״אני חוזר ואומר,״ שב המנהל המסחרי להזהיר, ״אם לא נעשה שום דבר, הם יגרפו בקלות מיליונים מהפרסומות.״

״מה יש לנו במגירה?״ התעניין מנהל הערוץ.

״שום דבר שדומה ל'כוכב השנה'. יש סידרת הדרמה הזאת על נוער שוליים, תחרות סטנדאפ, פסיכולוגים שמחפשים את סוד האושר. חוץ מזה יש לנו רק תוכניות עם רייטינג נמוך ופוטנציאל אפסי לפרסומות: שירי ארץ ישראל, ביקורות של ספרים והצגות חדשות, פינות חמד בארץ, ביקורים בחצרות אדמו״רים. רוצים עוד?״

כל הנוכחים ידעו את הרשימה בעל פה. הם לא רצו לשמוע.

״הייתה לנו פעם סידרה מנצחת,״ אמר המנהל המסחרי, ״קראנו לה ‘מחפשים את האוצר'. כדאי אולי להקים את זה שוב לתחייה.״

״גנזנו את הרעיון,״ הזכיר לו מנהל התוכניות, ״כולם היו בדעה שהתוכנית יקרה מדי וקשה היה לה לשמור על רייטינג גבוה.״

״היא הביאה עשרים ושמונה אחוזי רייטינג,״ העיר מישהו.

״אבל רק תשעה בפרקים האחרונים,״ הגיב מנהל התוכניות.

״צריך איזשהו טוויסט מהפכני כדי להפוך את התוכנית הזאת שוב לתוכנית מובילה,״ אמר המנהל.

הנאספים שתקו. לאיש מהם לא היה רעיון יצירתי.

״אני מציע להחזיר את ‘מחפשים את האוצר',״ אמר המנהל המסחרי, ״נעשה שינויים, עידכונים, שידרוגים. נעניק למשתתפים פרסים כספיים גדולים. הקהל יאהב את זה.״

״מחפשים את האוצר״ הייתה תוכנית הדגל של ערוץ עשר במשך חמש שנים רצופות. תריסר גברים ונשים, תמהיל של עקרות בית, עובדי מוסכים, בעלי מסעדות, דוגמניות ומלכות יופי לשעבר עברו מסע ייסורים ברחבי העולם במטרה לגלות מטמון נעלם. מאות אלפי צופים עקבו אחרי המסע, הפלירטוטים בין הזוגות, גילויי הלב ופרצי הבכי והצחוק. התוכנית צולמה באתרים שונים. פעם נשלחו המתמודדים למקדש נידח בתאילנד, בפעמים האחרות חיפשו את האוצר בספינת טיולים באיים הקריביים, בשדות תירס באמריקה, בין הקרחונים באלסקה. הסידרה הצליחה משום שיצרה מתח והתחבבה על הצופים בזכות המרקם האנושי של משתתפיה, עד שנמאסה על הקהל כי חזרה על עצמה. כשהגיע מלאי הרעיונות אל קיצו והיה גם צורך להגדיל את התקציב — נגנזה הסידרה.

״לא משתלם לנו לחזור אל חיפושי האוצר,״ אמר מנהל הערוץ, ״דרוש לנו משהו אחר, חדש, מסעיר ומושך.״

״הקהל אוהב חידונים. למה שלא נלך על זה?״ העלה מישהו הצעה מהוססת.

״מספיק חידון תנ״ך אחד בשנה, ביום העצמאות,״ הגיב מנהל הערוץ, ״גם שם הם לא צוברים רייטינג היסטרי. למישהו יש עוד רעיונות?״

לא היו.

מנהל ערוץ עשר דרש לדון בעניין עוד באותו ערב. הוא הורה להזמין קפה וכריכים וביקש מהנוכחים להודיע בבית כי יאחרו לשוב.

אבל גם כשקרבה שעת חצות, בתום דיונים ממושכים, לא נמצאה עדיין הנוסחה הגואלת. המנהל נעל את הישיבה. ״אל תפסיקו לחשוב על זה,״ ביקש. בקולו עמדה נימה של תחינה.

3.

 

ישיבת החירום שקיימה הנהלת ערוץ עשר גרמה למנהל הערוץ עגמת נפש ניכרת. תחושה של כישלון גדול ומתעצם לפתה את גרונו עד כדי מחנק. לא זו בלבד שלא הוחלט באותה ישיבה לפתח תוכניות חדשות, גם המאזן של הערוץ הנחיל אכזבה מרה. הוא הצביע על עלייה ניכרת בהוצאות וירידה תלולה ברווחים. הישועה לא הגיעה גם מכיוון סקר הרייטינג, שלא חשף שום עלייה במספר הצופים במהלך השנה. התוכניות האחרונות שהעלה הערוץ זכו לצפייה מועטה בלבד ובדרך כלל ירדו מהמרקע אחרי לא יותר מעונה אחת.

במיוחד היה מנהל ערוץ עשר אכול קנאה על ההצלחה שנחל הערוץ השני בזכות התוכנית ״כוכב השנה״. ארבע שנים רצופות איפשרה התוכנית הזאת לזמרים חובבים להתמודד על תואר ״כוכב השנה״, חבר שופטים הורכב מזמרים ידועי שם. כמה מן הזוכים במקום הראשון הפכו בעצמם לזמרים נודעים מאז זכייתם. חלקם הופיע גם בתוכניות שונות בערוץ עשר, על אפם ועל חמתם של בכירי ההנהלה בערוץ השני.

מנהל ערוץ עשר התקנא ברעיון הפשוט והמצליח של ״כוכב השנה״, ברייטינג חסר התקדים שלה, ברווחים העצומים מהפרסומות, בניהולה היעיל של המפיקה האגדית ורדה גולן. למרות כל ניסיונותיו, הוא לא מצא לערוץ עשר סידרה שתוכל להתחרות בה. בנתיב החיפושים המפרך הפך המנהל כל אבן, לא פסח על כל הזדמנות, נפגש עם מרבית המפיקים העצמאיים בתקווה שיציעו לו תוכנית מרכזית שתחזיר את הצופים אל ערוץ עשר ותזניק את הרווחים. איש מהם לא יכול היה לספק את הסחורה. גם המפרסמים, כמו מרבית הצופים, העדיפו עדיין את הערוץ השני.

נקישה בדלת קטעה את מחשבותיו. המזכירה שלו הכניסה לחדר את יותם הלוי, מפיק קטן שהציע בדרך כלל תוכניות נעדרות ברק. המנהל נאנח. הוא חש שזמנו היקר יעבור בדיבור סרק שלא יניב כל תוצאות, אבל לעולם אין לדעת.

״תשתה משהו?״ שאל בנימוס.

״רק מים.״

המזכירה התבקשה למלא את רצונו של האורח.

״מה מביא אותך אלי?״ ביקש המנהל לדעת.

״יש לי הצעה לתוכנית חדשה.״

״אם זה משהו מסוג התוכניות שאתה נוהג להביא לי, אל תטרח.״

המפיק חייך.

״זהו משהו אחר לגמרי, ידידי.״

״אני מקשיב.״

״הרעיון שאני מביא לך הוא העתק של תוכנית שמצליחה מאוד בכל העולם. הרייטינג שלה כובש שיאים מדהימים. התוכנית נוסתה השנה בכמה רשתות טלוויזיה מובילות באמריקה ובאירופה וזכתה לפופולריות עצומה. אין סיבה שהיא לא תצליח גם כאן.״

״תפסח על ההקדמה,״ קטע אותו המנהל בקוצר רוח, ״ספר לי על התוכנית.״

״ובכן, הרעיון פשוט מאוד. לוקחים שלושה גברים ושלוש נשים, כולם בני עשרים עד שלושים, נראים טוב, אוהבי חיים, אבל לאף אחד מהם אין בן זוג קבוע. מכניסים אותם לווילה מפוארת למשך חודש. אסור להם להסתכל בטלוויזיה, לקרוא עיתונים, להשתמש בטלפון, לפגוש קרובי משפחה או חברים. המצלמות עוקבות אחריהם עשרים וארבע שעות ביממה, הן מתעדות את כל מעשיהם של המשתתפים, את השיחות שלהם, את הרומנים שמתפתחים ביניהם. המטרה היא שבתום חודש ייצא מן הווילה לפחות זוג אחד שיתחבר באהבה גדולה, ואולי אפילו יתכונן להתחתן. אנחנו נדאג שסיפור הזוגיות שלהם יופיע בתוכניות אחרות בטלוויזיה, בעיתונים, במגזינים, בשידורי הרדיו. כל הארץ תדבר עליהם ואין לי ספק שערוץ עשר יזכה לרייטינג היסטרי.״

המנהל חשב שזהו, לשם שינוי, רעיון לא רע. צופים בכל גיל אוהבים לצפות בתוכניות רומנטיות, אהבה היא מילת קסם שמצמידה רבבות צופי טלוויזיה לכורסותיהם, חיפוש אחר בן זוג מתאים מהווה חלק ניכר מעיסוקיהם של מרבית בני האדם, רווקים, אלמנים וגרושים. יש להניח שאכן רוב הצופים יתחברו לתוכנית בכל ערב.

״לתוכנית שלי,״ אמר המפיק, ״יש סיכויי הצלחה גדולים אולי אפילו לא פחות משל ‘כוכב השנה'. לא תתחרט אם תיתן לי להפיק אותה.״

״כמה זה יעלה לנו?״

״אל תתעלף. אני מעריך שזה יעלה לפחות שני מיליון לתוכנית. תזכור שנצטרך לשכור בית מתאים, למקם צוותי שידור עשרים וארבע שעות ביממה באותו בית, נצטרך להעסיק המון מפיקי משנה, לשלם למשתתפים בתוכנית, לשכור אנשי יחסי ציבור. תביא בחשבון שערוץ עשר יוכל לגרוף הרבה יותר מהסכום הזה מפרסומות שיזרמו אליכם.״

״אפשר יהיה להעלות את התוכנית הראשונה כבר באותו ערב שבו יעלה ערוץ שתיים את ״כוכב השנה'?״

״זה קצת לחוץ, אבל עם מעט מאמץ אני מניח שאוכל לעשות זאת. אז מה אתה אומר על הרעיון שלי? תלך על זה?״

״כנראה.״

״טוב מאוד.״

המנהל נשם לרווחה כמו נגולה אבן כבדה מלבו.

״אבדוק את ההצעה שלך,״ אמר, ״אני מקווה שבתוך ימים אחדים תהיה לי בשבילך תשובה חיובית.״

4.

 

הטלפון בביתה והמכשיר הסלולרי שלה צלצלו מאז הבוקר כמה פעמים. ורדה לא השיבה. בבית הגדול נשמעה רק איוושת צעדיה כשסבבה באפס מעשה בין החדרים וחשה בודדה מתמיד.

סמוך לצהריים עלה בדעתה שאולי התקשרו אליה מהערוץ השני שזקוק לה בדחיפות בעניין חשוב כלשהו. כשצלצל הטלפון שוב, היא השיבה.

זה לא היה הערוץ השני.

קול צעיר נשמע מעברו השני של הקו.

״מדבר תום.״

״איזה תום?״

״האח של מני.״

היא נזכרה. תום ומני, התאומים בני התשע־עשרה, השתתפו ב״כוכב השנה״ אשתקד, הם ניגנו על גיטרות ושרו משירי ארץ ישראל. חבר השופטים זיכה אותם במקום השני. מאז התוכנית לא פגשה בהם ורדה אפילו פעם אחת. מה רוצה ממנה פתאום תום? הוא לא היה מתקשר רק כדי לשמוע מה שלומה. הוא ודאי רוצה ממנה משהו.

״מה העניין, תום?״ שאלה.

״אחי ואני רוצים לדבר איתך. זה דחוף מאוד.״

היא הייתה זקוקה נואשות לחברת אנשים, גם אם לא תצמח לה מהם תועלת רומנטית.

״אתם יכולים לבוא אלי?״ שאלה, ״אני גרה ברמת השרון, רחוב תדהר 12.״

״אין בעיה. נהיה אצלך בעוד פחות משעה.״

הם נכנסו לביתה בצעדים מהססים וביראת כבוד ניכרת. עיניהם המתפעלות בהו ברהיטים המהודרים, בציורים המקוריים על הקירות ובמרקע הטלוויזיה הענקי.

הם היו צעירים תמירים ומוצקים שהקפידו לשמור על כושרם הגופני. שניהם לבשו מכנסי ג'ינס וחולצות טי שכל אחת מהן נשאה את הכתובת ״תום ומני״ בתוספת ציור של שתי גיטרות.

״איזה בית מדהים,״ התפעל מני.

״תודה,״ הגיבה ורדה, ״שבו בבקשה. במה אוכל לעזור לכם?״

היא הבחינה שמצב רוחם שפוף ועיניהם כבויות. הם לא היו כאלה על הבמה. שם, במופע של ״כוכב השנה״, הם היו עליזים ונחושים לגבור על שאר המועמדים. הקהל אהב אותם.

״חלמנו לנצח,״ אמר תום, ״עשינו כל מה שאפשר כדי לזכות במקום הראשון, אבל גם המקום השני נראה לנו כהישג עצום. הייתה לנו תחושה שנגענו בקצה האוורסט. טיפחנו המון תקוות. היינו בטוחים שנכבוש את העולם.״

״אבל זה לא קרה,״ המשיך מני בקול נוגה, ״את מאמינה שלא הצלחנו לארגן לעצמנו אפילו הופעה רצינית אחת? בלית ברירה הלכנו לשיר במוסדות לדיור מוגן, במתנ״סים נידחים, בהתכנסויות נשים של ויצ״ו. ממה שמשלמים לנו אנחנו לא יכולים לחיות.״

״מצטערת,״ אמרה ורדה. על פי החוזה עם משתתפי ״כוכב השנה״ לא התחייבו המפיקים לקדם את הקריירה של הזוכים. ״פשוט אין לכם מזל.״

״באנו אלייך כדי שתעזרי לנו לפרוץ דרך, להגיע לאיזשהו הישג. אנחנו זקוקים להצלחה, ורדה.״

״על מה חשבתם?״

״חשבנו,״ המשיך מני, ״שתוכלי אולי לסדר לנו תוכנית בטלוויזיה. קצת שירים, ראיונות עם זמרים אורחים. אנחנו בטוחים שהצופים יאהבו אותנו.״

״זה לא כל כך פשוט,״ עכשיו התחרטה ורדה על שהזמינה אותם מבלי לדעת מה בעצם הם רוצים ממנה.

״חשבנו שבעזרת הקשרים שלך זה יהיה דווקא פשוט מאוד,״ אמר מני.

״יש תחרות קשה,״ ניסתה להעמידם על טעותם, ״אני לא בטוחה...״

הם נראו אובדי עצות, מוללו באצבעותיהם במבוכה, נעצו מבטיהם בשטיח. כדי להפיג את האווירה הכבדה הציעה להם ורדה ויסקי. כשחזרה עם המשקה ראתה אותם צמודים אל החלון.

״איזו בריכה נפלאה יש לך,״ הביע תום את התפעלותו, ״אם יכולתי, הייתי קופץ עכשיו למים ושוכח את כל הצרות שלי.״

״יש לך אולי בגדי ים בשבילנו?״ שאל מני.

״לא, אבל מה מונע אתכם לקפוץ לבריכה בלי בגדי ים?״״עירומים?״

״למה לא?״

״מדליק,״ קרא תום.

ללא אומר השילו השניים את בגדיהם והשליכו אותם על הרצפה. ורדה הסתירה בקושי את ההתרגשות שאחזה בה למראה גופם הצעיר, שריריהם הבולטים וכתובות הקעקע. כשזינקו אל המים עמדה בחלון ולא גרעה מהם את עיניה. כל מעייניה היו נתונים לשני אורחיה הצעירים.

הם שחו, צחקו, והתיזו מים זה על זה. ורדה הביטה בהם דקות אחדות ואחר כך יצאה אל הבריכה, הסירה את בגדיה וקפצה אף היא אל המים. מבע של הפתעה עמד לרגע בעיניהם של שני הבחורים, הם קרבו אליה וכרכו סביבה את זרועותיהם. בזה אחר זה הצמידו את ראשיהם אל שדיה, והיא חשה עקצוץ נעים על בשרה כשנמעכו אליו פניהם העוטרים זיפי זקן בני ימים אחדים.

שעה ארוכה שהו בבריכה, דבוקים זה לזה, מתחככים במארחת שלהם. ״אולי נעלה למעלה?״ הציעה לבסוף ורדה בקול נשנק, ״שם יהיה לנו יותר נוח.״

״בטח.״

נוטפי מים דהרו השניים אל חדר המיטות שלה והיא בעקבותיהם. הם נהמו כחיות כששכבו איתה זה אחר זה. ״אתם נהדרים,״ לחשה.

מצב רוחם המרומם הגביר את פרצי התאווה שלהם. הם שכבו איתה בפעם השנייה.

כשהתלבשו שאל תום אם יוכלו לבוא שוב.

״מתי שתרצו,״ הגיבה.

״תחשבי שוב על האפשרות לסדר לנו תוכנית טלוויזיה, טוב?״

״כן. אני אברר בכל זאת מה אפשר לסדר לכם.״

בשארית היום התנהלה ורדה בנינוחות רגועה. הגורל היטיב איתה אחרי שכמעט אמרה נואש לגבי יחסיה עם גברים. מצב רוחה השתפר, היא התיישבה אל שולחן העבודה שלה במשנה מרץ. מחר תפגוש את מנהל הערוץ השני ותנסה לשכנע אותו לתת תוכנית לשני הצעירים. הם היטיבו איתה, היא תיטיב איתם.

5.

 

למחרת, בשעת צהריים מוקדמת, עזבה ורדה גולן את ביתה ונסעה אל מנהל הערוץ השני בבניין המשרדים המרשים של הערוץ בצפון תל אביב. היא חצתה מסדרונות מלאי עובדים טרודים ונכנסה לחדרו ללא נקישה על הדלת. במרוצת השנים שעבדו יחד התהדקו מאוד היחסים ביניהם. הוא היה גבר נמוך קומה ושמנמן שמיעט במחמאות ונמנע מלחזר אחריה. היא שמחה שלא עשה זאת משום שלא משך אותה כגבר. הם הרבו לעבוד יחד, תכננו במשותף את מסע יחסי הציבור של ״כוכב השנה״, ונפגשו עם פרסומאים כדי לשכנע אותם להגדיל את תקציביהם. מנהל הערוץ הרשה לעצמו לא פעם להתקשר אל ורדה גם בשעות הלילה המאוחרות, כדי לדון בבעיות דחופות. היא נהגה להיכנס לחדרו כאילו היה זה חדרה שלה. במידה רבה של גאווה חשה שאלמלא היא, לא הייתה קמה כלל התוכנית ״כוכב השנה״. זה היה הרעיון שלה, ואנשי הביצוע נבחרו על ידה בקפידה רבה מבין המומחים להפקת תוכניות בידור. אסירת תודה הייתה לערוץ השני על הכסף הרב ששילם לה ועל הפרסום שעשה לה. מנהל הערוץ התייחס אליה כאל נכס נדיר.

כשנכנסה לחדרו היה המנהל שקוע בשיחת טלפון. הוא מיהר לסיים את השיחה.

״אני שמח שבאת,״ אמר, ״רציתי ממילא לקרוא לך.״

״קרה משהו?״

״בערך. רציתי שנדבר על התוכנית שלך.״

היא צנחה לתוך הכורסה מול שולחנו ושאלה את עצמה מה הוא רוצה ממנה. למיטב ידיעתה התנהלה התוכנית באורח משביע רצון, הכניסה כסף, קיבלה פרסום רב.

״לפני הכול,״ אמרה, ״רציתי להציע לך משהו.״

עיניו ננעצו בה בשאלה.

״בשנה שעברה זכה במקום השני ב'כוכב השנה' זוג תאומים מוכשר, תום ומני. הם מנגנים בגיטרה ושרים נפלא. הייתי רוצה שתמצא להם תוכנית משלהם. הם יפים וחכמים ואני בטוחה שהקהל יאהב אותם. מה דעתך?״

המנהל העווה את פרצופו.

״יש לי עשרות הצעות לתוכניות חדשות,״ אמר, ״למה שאקח דווקא את התאומים האלה?״

״כי הם מוכשרים בטירוף.״ היא לא חשבה אמנם שהם כאלה, אבל היא הבטיחה לסייע להם ואת זה היא עשתה.

״אני מזכיר לך שגם נועה אלמליח הייתה מוכשרת,״ אמר המנהל.

ורדה זכרה את הזמרת מנתיבות שזכתה בתואר כוכבת השנה לפני שנתיים.

״את ודאי זוכרת שכולנו היינו בטוחים שנועה תוכל להנחות תוכנית בטלוויזיה,״ המשיך המנהל, ״עבדנו איתה על תוכנית ראיונות ושירים. היא התחילה יפה אבל הרייטינג שלה צנח במהירות עד שהגיע לפחות מאחוז אחד. אנשים נהנו אולי לראות אותה מתמודדת ב'כוכב השנה', אבל היא לא הייתה יפה מספיק כדי שירצו לצפות בה מגישה תוכנית טלוויזיה משלה. כמו שאת יודעת, לא חידשנו איתה את החוזה.״

הוא צודק, חשבה ורדה. צריך כריזמה, יופי וכוח משיכה כדי להנחות בהצלחה תוכנית טלוויזיה.

״לא מתאים לך להתעסק בשטויות, ורדה,״ אמר המנהל בנימה של מורה המנסה למנוע מתלמידו לעשות שגיאה בלתי נסלחת, ״שנינו יודעים שאין לבחורים האלה סיכוי בטלוויזיה. תשכחי את זה.״

היא יכלה להתעקש, להילחם, לא לוותר, אבל ידעה שחומת ההתנגדות של המנהל הקשוח לא תאפשר לה לפרוץ אותה. התאומים ייאלצו להסתגל למציאות האכזרית שבה מחפשים מאות את ההזדמנות הגדולה שלהם. היא ידעה שתיאלץ לחוש שלא בנוח כשתבשר להם שלא עלה בידיה לעזור, וקיוותה שדחיית בקשתם לא תפגע בביקוריהם אצלה בעתיד.

״עכשיו נדבר על עניינים רציניים יותר,״ אמר המנהל.

״זה נשמע מפחיד...״

״זה יותר מפחיד ממה שאת חושבת. כנראה שנגמרו החיים הטובים, ורדה. ארבע שנים חגגת, ארבע שנים זכתה התוכנית שלך לרייטינג עצום ולהכנסות אסטרונומיות, אבל זה עלול להיות הרבה יותר קשה בעתיד.״

״למה?״

הוא הרים משולחנו את ״ידיעות אחרונות״ מהבוקר ופתח אותו בעמוד הבידור.

״תקראי,״ אמר.

הכותרת הייתה: תוכנית טלוויזיה חדשה עלולה להאפיל על ‘כוכב השנה'.

בגוף הידיעה נאמר:

ערוץ עשר החל בהכנות לתוכנית ריאליטי חדשה שתישא את השם ״מחפשים זוגיות״. התוכנית תחשוף לעיני המצלמות והמיקרופונים, במשך 24 שעות ביממה, נשים וגברים צעירים שיחפשו בני זוג. המפיקים מאמינים שחודש של מגורים משותפים יבשיל קשר זוגי שיהווה את שיא התוכנית. טרם נקבעו זמני השידור אבל המגמה היא להעלות את התוכנית באותו ערב שבו משדר הערוץ השני את ‘כוכב השנה'.

״הם יעשו מאמץ עליון כדי להגיש תוכנית ריאליטי מעולה שתעניין כל צופה,״ אמר מנהל הערוץ השני, ״זה יחייב אותך לתת להם נוק־אאוט מוחץ. אני רוצה ש'כוכב השנה' תהיה בעונה הנוכחית להיט היסטרי גדול עוד יותר מכפי שהייתה עד היום.״

ורדה הנהנה.

״שלא יהיה לך ספק,״ אמרה בביטחון, ״'כוכב השנה' תהיה השנה יותר טובה מאי פעם.״

״תתייחסי ברצינות לכוונות של ערוץ עשר,״ סיכם המנהל, ״אני מצפה שתמצאי דרך לנצח אותם.״

כשיצאה ממשרדו חשה לפתע מועקה גוברת. כבר מזמן היה לה ברור שערוץ עשר לא יישב בחיבוק ידיים נוכח תוכנית הכוכב שלה. היא הבינה שהחליטו להפיק את ״מחפשים זוגיות״ כדי שהתוכנית הזו תתחרה בהצלחה בתוכנית שלה. היא לא ידעה מה יהיו תוצאות המאבק אבל הבינה שהרבה כסף ולא מעט מוניטין מונחים מעתה על כפות המאזניים.

6.

 

״נוכל לבוא אלייך אחר הצהריים?״ שאל מני בטלפון.

״כן, בארבע?״

״יופי. התאומים הגיעו בדיוק בשעה שקבעה ורדה. הם חייכו אליה בחיבה.

״גם הפעם לא הבאנו בגדי־ים,״ התלוצץ תום.

היא הבינה מה הוא רומז לה. המפגש המיני בפעם הקודמת מצא כנראה חן בעיניהם. הם ציפו שזה יקרה גם הפעם.

״הייתי אצל מנהל הערוץ השני,״ אמרה ללא הקדמות.

שני האחים הביטו בה בציפייה.

״מצטערת,״ המשיכה, ״לא הצלחתי. הוא לא מוכן למצוא לכם מקום בלוח המישדרים.״

״מה זאת אומרת?״

״בדיוק כמו שזה נשמע. לוח השידורים של הערוץ השני מלא וגדוש, חוץ מזה יש להם ניסיון לא טוב עם תוכנית שהנחתה הזוכה ב'כוכב השנה' מלפני שנתיים. הם לא רוצים לקחת סיכונים חדשים.״

״הסברת שהתוכנית שלנו תקצור הצלחה עצומה?״

״כן. אמרתי שאתם מוכשרים מאוד.״

מני התלחש עם תום במשך דקה או שתיים. כשסיימו לא דיבר איש מהם על רצונם לשחות בבריכה.

״קיווינו שתהיי מסוגלת להפעיל יותר כושר שכנוע,״ אמר מני.

״גם אני קיוויתי.״

הצעירים שקעו בתוך מצב רוח קודר.

״יש לך איזה רעיון אחר?״ שאל תום.

לא היה לה.

פתאום אמר מני: ״תראי, אחי ואני בילינו אצלך לא רע בפעם שעברה. עושה רושם שגם את נהנית מאוד. כמובן שנשמח לבוא מתי שתרצי, אבל יש לנו תנאי: אם את רוצה שנמשיך לבוא לכאן, תצטרכי לעזור לנו.״

אחיו הנהן ללא אומר.

נדמה היה לה שלא שמעה היטב וזעמה התלקח בבת אחת. מה הם חושבים לעצמם, שהיא כל כך נואשת שתעשה הכול תמורת זיון? הדברים שאמר מני העליבו אותה. אני עדיין לא זקנה בלה, חשבה, אני רק בת ארבעים ותשע. יש ודאי לא מעט גברים שירצו אותי בלי לבקש תמורה.

היא הזדקפה מלוא קומתה ועיניה רשפו כעס.

״עכשיו קחו את עצמכם,״ סיננה, ״ותסתלקו מיד מהבית שלי.״

״לא כל כך מהר,״ אמר מני, ״כדאי שתחשבי פעמיים לפני שאת מגרשת אותנו. אני בטוח שהעיתונים יאהבו את הסיפור על המפיקה המפורסמת שהבטיחה לשני זמרים תוכנית בטלוויזיה אם ישכבו איתה.״

״אתה מאיים עלי?״ הרימה את קולה.

״אני רק מסביר לך איזה אופציות קיימות.״

״זו סחיטה, מני. אתה משחק באש. עוד לא נולד האיש שיסחט אותי.״

מני לא התרגש.

״תראי מה שאני מציע,״ אמר בשלווה, ״את תעשי מאמץ רציני יותר כדי להשיג לנו תוכנית משלנו, וכשזה יקרה אנחנו נמצא כבר דרך להשביע את רצונך.״

״אין סיכוי שתקבלו תוכנית. כבר הסברתי לכם.״

״ואנחנו הסברנו לך מה את עלולה להפסיד.״

עכשיו היא רתחה מכעס. ״עופו מכאן,״ צעקה, ״אני לא רוצה לראות אתכם יותר.״

״את עושה טעות גדולה, גברת גולן,״ סינן מני. הוא פנה אל תום שניצב בצד ולא הוציא הגה בפיו. ״בוא נלך מכאן. האישה הזאת עוד תצטער שפגשה אותנו.״

7.

 

רעש כבד, מתמשך ומעיק, עורר את עומר מרום בן העשרים וחמש משנתו בדירתו השכורה בדרום תל אביב. משאית עמוסה עברה ברחוב הסמוך והרעידה את קירותיו של הבית הישן. פעוט שהתעורר בבהלה באחת הדירות השכנות פרץ בבכי. אופנוע השתעל ופרץ מחצר הבית אל הרחוב. הייתה שעת בוקר מוקדמת.

עומר רצה לשתות קפה אבל התעצל להכין לעצמו. באולפנים ממילא יוכל לשתות כאוות נפשו ואולי גם לחטוף כריך. הוא פתח את השרשרת שכבלה את הקטנוע שלו לעמוד חשמל, התניע ונסע לאולפני הרצליה. כעוזר הפקה היה עליו לתאם את עבודתם של התאורנים ומקימי הבמה של ״כוכב השנה״. כבר כמה ימים נסבה שיחת היום על התחרות הצפויה מול ״מחפשים זוגיות״. ההוראה של ורדה גולן הייתה חד משמעית: לעשות הכול כדי לשדרג את ״כוכב השנה״ לשיא חדש.

עומר הגיע לאולפנים לפני שבאו לשם מרבית העובדים. המזנון כבר היה פתוח. הוא שתה קפה, אכל כריך ועיין בעיתון שמצא על השולחן.

העבודה המצפה לו לא מילאה אותו סיפוק. היותו עוזר ההפקה הצעיר ביותר בתוכנית הטלוויזיה הפופולרית במדינה הרשימה אמנם נערות תמימות שהכיר בפאבים התל־אביביים, אבל לא יותר מזה. המשכורת הצנועה הייתה רחוקה מלהוות פיצוי על שעות העבודה הארוכות והמייגעות. עומר הצליח לחסוך רק מעט מאוד, בוודאי פחות מכפי שהיה דרוש לו כדי לממש את חלומו ללמוד במכללה למינהל, או לשלם עבור שכר דירה באזור ראוי יותר. אפילו מימון ההפרש בין הקטנוע שלו לקטנוע חדש היה בגדר חלום שלא יוכל להתגשם כל עוד הוא עובד אצל ורדה גולן.

מאז החל לעבוד לא לקח מהוריו פרוטה. הוא ידע שאביו, המפרנס היחיד של המשפחה, עובד קשה מאוד בחברת בנייה, הכיר בעובדה שאמו לא עובדת ותיאר לעצמו שלא יוכלו לסייע לו. כשמצבו הכספי עורר בו תיסכול עמוק, ניסה לחפש עבודה אצל מפיקים אחרים. הוא התאכזב עמוקות כשהתברר לו שאינם יכולים להציע תפקיד של ממש, ודאי לא כזה שיש בצידו תשלום נאות.

הטלפון הנייד שלו צלצל. מהעבר השני של הקו קראה מישהי בשמו.

״מי את?״ שאל.

״ורדה גולן.״

זה היה מפתיע. הבוסית שלו פגשה בו רק לעיתים רחוקות, מעולם לא החליפו יותר מכמה מילים, מה היא עשויה לרצות ממנו?

״מתי תגיע לאולפנים?״ שאלה.

״כבר הגעתי.״

״יופי. קפוץ אלי לרגע. אני במשרד.״

הוא חש יראת כבוד רבה למנהלת הכול־יכולה של מערכת ההפקה. היא ניהלה הפקות ענק ביד רמה, היא שכרה ופיטרה עובדים, גערה ללא היסוס גם בכוכבים ידועים. עובדי האולפנים הדביקו לה את הכינוי ״מכשפה״. בעיניהם היא הייתה אישה רעה, קשוחה וגסת רוח. היו שהגישו את התפטרותם אחרי שירדה לחייהם בשל עניינים של מה בכך.

מעולם לא העלה עומר על דעתו שהיא רואה בו יותר מאשר עובד זוטר. הוא לא ייחס שום חשיבות לשאלות החטופות ששאלה אותו בכל פעם שביקרה באתר שבו עבד. מה שלומו? האם הוא נהנה מהעבודה? מה דעתו על התוכנית החדשה העומדת לעלות לשידור? בדרך כלל השיב לה בנימוס תשובות בלתי מחייבות, וחזר לעבודתו.

המיפגש עם התאומים בביתה שינה את הלך המחשבה של ורדה. היא ניסתה לשכנע את עצמה שהקשרים הרופפים שלה עם גברים בגילים מתקדמים נובעים מהיכולת המינית הפחותה שלהם ומהתערערות ביטחונם העצמי. גברים צעירים, האמינה, ינסכו תוכן חדש בחייה ויגאלו אותה מתחושת הבדידות.

מבחינת הגיל הייתה ורדה גולן יכולה להיות אמו של עומר. לרוב הייתה מאופרת בכבדות, לבושה בדרך כלל בגלימות בוהמיות ארוכות. פניה הביעו נוקשות, הבלונד שלה היה זוהר מדי, שפתיה היו בשרניות וצבועות בארגמן נועז. לא היה בה סממן כלשהו שעומר יכול היה להתפעל ממנו, פרט למקצועיות שהצטיינה בה.

כשקראה לו למשרדה הלך לשם בחשש כי מצאה סיבה כלשהי לפטרו. מה תגיד לו? שהוחלט על צמצומים? שבוטלו כמה תקנים וביניהם גם התקן שלו? לכל היותר תבטיח לתת לו מכתב המלצה כשתורה לו את הדרך החוצה.

חדרה היה רחב ידיים ורווי בריח הבושם התקיף שלה. בניגוד לציפיותיו הייתה ורדה חייכנית ונחמדה מהרגיל. היא האריכה בשאלות על חייו, על שאיפותיו, על תוכניות הטלוויזיה שבהן הוא אוהב לצפות. אט אט נמוגו חששותיו. היא לא הייתה מאירה לו פנים אילו ביקשה להעיף אותו מתפקידו.

״ודאי שמעת את השמועות,״ ניגשה סוף סוף לעניין, ״ערוץ עשר עומד להתחרות בנו בכל המרץ והם בטוחים שיצליחו. הבעיה היא שהתוכנית שהם עומדים לשדר, סוג של ריאליטי רומנטי, עלולה באמת לגזול מאיתנו לא מעט צופים. כבר נתתי הוראות לשדרג את התפאורות, החשמל והבמה של ‘כוכב השנה', ואני מחפשת רעיונות יצירתיים כדי להתמודד עם התוכנית המתחרה.״

למה היא מספרת לו את זה, שאל עומר את עצמו, למה דווקא לו, עוזר הפקה זוטר שלא היה שותף מימיו להחלטות מכריעות.

״תהיה לי המון עבודה,״ קטעה ורדה את מחשבותיו, ״לכן אני מחפשת עוזר אישי, מישהו שבקי מאוד בעניינים, שמסירותו אינה ניתנת לערעור, שיוכל למלא את התפקיד ברצון ובאהבה.״

הוא החל לחשוב על מועמדים מתאימים. היו, לדעתו, לא מעט כאלה. האם היא רוצה שימליץ על אחד מהם?

״חשבתי עליך,״ הממה אותו, ״חשבתי שאתה תתאים לי מאוד.״

״אני?״ עומר לא הצליח לבטא את תדהמתו, ״איזה ניסיון כבר יש לי?״

היא צחקה.

״כן. אתה! אני אהיה המנהלת, הבוסית שלך, אתה תהיה המפיק בפועל. מה דעתך על זה?״

״ההצעה שלך היא מחמאה גדולה בשבילי.״

״לא אמרת לי תודה,״ לחשה והתקרבה אליו.

״תודה,״ מלמל.

לפני שהספיק לעכל מה קורה, לפתה אותו בזרועותיה, הצמידה את גופו לגופה ושפתיה נדבקו לשפתיו בנשיקה ארוכה.

היא לא השאירה מקום לספק שחיבבה אותו יותר מאשר חשב.

עומר בחן אותה במבט מהיר. היא הייתה גבוהה ממנו, שדיה שנתלו על חזה היו גדולים וכבדים, ונשיקתה לא נעמה לו.

הוא רצה לברוח, אבל במחשבה שנייה עצר בעצמו. תהיה זו שטות להימלט משם ולשרוף את כל סיכוייו לקבל אי פעם תפקיד של ממש באולפנים. המינוי שהוצע לו היה שווה בהחלט גם חיבוק צמוד.

״תבוא גם מחר מוקדם בבוקר,״ ביקשה, ״נחגוג יחד.״

״את מה נחגוג?״

״את המינוי החדש שלך.״

מאז, פעמים אחדות בשבוע, לפעמים אפילו מדי יום, הוא נענה לדרישתה להגיע למשרדה או אל ביתה ברמת השרון. תמיד הציעה לו משהו לשתות, חם, קר, או אלכוהולי. פעם אחת אף ביקשה לתת לו כסף, כמה שטרות של מאתיים שקלים. ״אתה בטח זקוק לזה, מי כמוני יודעת שמהמשכורת באולפנים שלנו אי אפשר להתעשר.״ הוא סירב.

עומר ידע שוורדה מבינה כי יחסי המין שכפתה עליו אינם לרוחו. הוא לא הצליח ליהנות אפילו פעם אחת. לעומת זאת, ורדה התלהבה מנוכחותו במיטתה ורצתה עוד. היא לא הסתירה ממנו שהיו לה כבר גברים לפניו. היא ודאי ידעה דבר או שניים על מין וקרוב לוודאי ששמה לב לאדישותו. ממה אם כן התלהבה כל כך, שאל את עצמו, מדוע נאחזה בו כטובעת נואשת?

היא הייתה פיקחית ומנוסה דיה כדי לחשוש מהרגע שבו תימאס עליו. על אף שניסתה, לא יכלה לגרום לו לסערת רגשות כפי שיכלה לעשות נערה בת גילו. לא הייתה לה הרעננות הבתולית שמאפיינת נשים צעירות ממנה, לא היה בה דבר שבזכותו לא יוכל הגבר שלה להינתק ממנה ולחפש אהבה אחרת. עומר, ידעה, הוא אשליה נעימה, אבל זמנית וחולפת. ואולי היא טועה? אולי הוא נהנה איתה יותר מכפי שהוא מוכן להודות? ואם אין זה כך, אולי הוא לא יעז לנתק איתה את הקשר משום שלא ירצה לאבד את תפקידו החדש?

8.

 

מאז ילדותו חלם ירון זמיר להיות עיתונאי. הוא כתב שירים וסיפורים לעיתוני ילדים ובתיכון ערך את עיתון בית הספר, הכין לגלי צה״ל כתבות על הווי התלמידים ופעם אפילו ראיין את מנהל בית הספר בשידור רדיו חי. הוא השתוקק להיות כתב פוליטי, לגלות סקופים על תככים ממשלתיים, ליצר כותרות ראשיות שיעוררו הדים.

אבל המציאות הנחילה לו צרור של אכזבות. לאחר ששוחרר משירותו הצבאי ביחידה קרבית, פנה ירון למספר כלי תקשורת וביקש לשבץ אותו בתפקיד של כתב פוליטי. הטלוויזיה דחתה אותו בטענה כי אין לו ניסיון. עיתונים סירבו להציע לו תפקיד בשל אותה סיבה, ומצב רוחו הידרדר מריאיון לריאיון. לרגעים שקל אף לנסוע ללמוד עיתונות בארצות הברית, אבל הוריו לא יכלו לעזור והוא עצמו לא היה מסוגל לגייס את התקציב הדרוש.

בלית ברירה הנמיך ירון את הרף. הוא היה כבר מוכן לוותר על תפקיד עיתונאי בכיר ובלבד שמישהו ירצה בו ככתב, זוטר ככל שיהיה. ירון זמיר האמין גם כי אם יתחיל ממש מלמטה יסייעו לו כישרונו ונחישותו להגיע מהר מאוד לפיסגה שחלם עליה. שבועיים לאחר ריאיון עבודה ב״ידיעות אחרונות״ שלא העלה דבר, חזר אליו אחד העורכים והציע לו משרה של כתב בידור. לא הרתיעה את ירון העובדה שיהיה עליו להביא בעיקר סיפורי רכילות על שחקנים ושחקניות, מי מחזר אחרי מי ומי מתגרש ממי, מי מקבל תפקיד חדש ומי משווע לתפקיד כבר זמן רב ולא מקבל אותו. ירון כבש את עלבונו והסכים.

במערכת נתנו לו מחשב נייד, טלפון סלולרי, משכורת נמוכה וחשבון הוצאות זעום. הידיעה הראשונה שלו, על שחקנית פופולרית בתיאטרון ידוע שהגישה את התפטרותה בגלל יחסי עבודה רעועים, לא הסבה לו סיפוק רב גם אחרי שפורסמה בהבלטה, אבל הוא בחר לשמור את רגשותיו לעצמו.

העורך שלו לא הקל עליו. הוא שלח את הכתב המתחיל לכל קבלת פנים ומסיבת עיתונאים, הצמיד אליו צלם פאפארצי שהתמחה בצילום ידוענים ברגעים מביכים במיוחד, ונזף בו קשות אם ידיעה בלעדית ראתה אור בעיתון המתחרה ולא אצלו.

חודשיים חלפו מאז החל ירון זמיר לעבוד ב״ידיעות אחרונות״ ומאום לא השתנה: הוא הרחיב אמנם את רשת קשריו, אבל הידיעות שהעביר נותרו רדודות כשהיו. לחבריו הסביר כי התחייב לעבור תקופת הכשרה ארוכה, ורק אחר כך יקבל תפקיד של ממש.

כשירון זמיר החל לאבד תקווה שתחול תמורה כלשהי בעולמו המקצועי, זימן אותו עורך מדור הבידור לחדרו לפגישה דחופה.

״אתה מכיר את ורדה גולן?״ שאל.

״שמעתי עליה. היא המפיקה של ‘כוכב השנה', נכון?״

״בדיוק.״

״אנחנו כתבנו עליה לא פעם. דיווחנו ממסיבות העיתונאים שלה, סיפרנו על ההצלחה של ‘כוכב השנה', על המועמדים ועל הזוכים. יש לנו עכשיו סיפור מעניין שאם יתברר שהוא נכון, נוכל להפיק מזה כמה וכמה כותרות מרעישות.״

ירון לא התרגש. מה כבר יכול לעורר עניין באישה מבוגרת, בעלת מקצוע ידועה, שכל עולמה נסב סביב תוכנית טלוויזיה מצליחה? הוא ביקש פרטים.

״ובכן, פנו אלינו שני בחורים שזכו במקום השני ב'כוכב השנה' בשנה שעברה. הם טוענים שהיא הסכימה לסדר להם תוכנית טלוויזיה עצמאית בתנאי שישכבו איתה באופן קבוע. אני רוצה שתחקור אם הם אומרים את האמת.״

נראה היה לירון שזו מטלה קשה לביצוע, בלתי ניתנת לאימות, אבל קשה היה לו לדחות את הצעת העורך.

״יש לבחורים האלה הוכחות?״ שאל.

״לא.״

״הם קיבלו כבר תוכנית טלוויזיה משלהם?״

״עדיין לא.״

״אז על מה אני אוכל להתבסס?״ העורך משך בכתפיו. ״תנסה בכל אופן. ורדה היא אלמנה, עשירה מאוד, קשוחה מאוד. העובדים שלה מכנים אותה בשם ‘מכשפה'. אולי תגלה שהיא כבר סידרה עבודה לאנשים שנכנסו איתה למיטה.״

ירון חייך ללא שמחה.

״אנסה, אבל אל תצפה ממני לסקופ מרעיש.״

ירון הביט בשעונו. הזמן חלף והעורך מיהר למקום אחר.

״רצית להיות עיתונאי, ירון,״ אמר העורך לפני צאתו מהחדר, ״לא כל חייך תעסוק בשחקניות מתפטרות וברומנים מזדמנים מאחורי הקלעים. עיתונאי חוקר גם נושאים בלתי אפשריים. הגיע זמנך לנסות.״

ירון קם ממקומו.

״תודה על שנתת לי הזדמנות,״ אמר.

9.

 

עוד באותו יום נפגש ירון זמיר עם צמד התאומים. הוא ביקש שיספרו לו כל מה שקרה בינם לבין ורדה, והם לא העלימו דבר. ״באנו אליה כדי שתעזור לנו,״ אמר מני, ״מאז שזכינו במקום השני לא הצלחנו כמעט למצוא עבודה, הרווחנו פרוטות. ידענו שוורדה יכולה לעשות הכול אם היא רוצה. יש לה קשרים נפלאים בטלוויזיה, המון חברים במקומות הנכונים. מילה אחת שלה ואנחנו מסודרים.״

״היא כבר עזרה לכם בעבר?״ שאל ירון.

״אף פעם לא, אבל נוצרו בינינו קשרים טובים במהלך העונה. קיווינו שהיא תזכור לנו את זה לטובה.״

״המשך.״

״באנו אליה הביתה וביקשנו יפה שתסדר לנו תוכנית טלוויזיה משלנו, כי אנחנו לא מצליחים להתפרנס מהופעות במתנ״סים ובמוסדות לדיון מוגן. היא אמרה שזה יהיה קשה ושלא כדאי שנטפח תקוות. נשארנו אצלה בבית עוד קצת. שתינו ויסקי, וקפצנו עירומים לבריכה. פתאום ראינו גם אותה לידנו, עירומה לגמרי. התחבקנו והתמזמזנו. עלינו לחדר השינה ושם שכבנו איתה. בסוף היא אמרה שתנסה בכל זאת לעזור לנו להגיע לתוכנית טלוויזיה משלנו.״

״מישהו שמע שהיא אמרה לכם את זה?״

״רק אנחנו.״

״ומה קרה אחר כך?״

״עברו כמה ימים ואז היא אמרה לנו שלא תוכל לסדר לנו תוכנית. כשאיימנו לספר את זה לעיתונות, זרקה אותנו מהבית.״

״כבר שכבתם איתה לפני כן?״

״אף פעם.״

״לקחתם כמובן בחשבון שהיא תכחיש.״

״שנינו יכולים להעיד על מה שקרה. שתי עדויות שלנו ישכנעו יותר מההכחשות שלה.״

״זיונים זה לא פשע. היא לא קטינה. מותר לה.״

״חשבנו שאם נאיים עליה שנלך לעיתונות, לא תהיה לה ברירה אלא לסדר לנו תוכנית.״

״להיפך,״ אמר ירון, ״לדעתי זה רק יפגע במוניטין שלכם. היא תטען שנטפלתם אליה, ייצא לכם שם של עושי צרות וסחטנים. זה כדאי לכם?״

תום ומני החליפו מבטים.

״אני מציע שלא תרפה מהנושא,״ אמר תום, ״תחקור מי זו בכלל ורדה גולן. אולי תמצא שם יותר ממה שנדמה לך.״

ורדה גולן לא זכרה שפגשה אי פעם את ירון זמיר. אחרי שהציג עצמו בטלפון ככתב הבידור של ״ידיעות אחרונות״ שאלה את עצמה אם קראה אי פעם כתבה שכתב. היא לא הצליחה להיזכר בשום דבר שנשא עליו את שמו.

״אני חדש,״ ניסה להפיג את היסוסיה, ״לא הספקתי לכתוב הרבה.״

הוא אמר שנשלח אליה כדי לקבל את תגובתה לשמועה שמתרוצצת בעיר.

״לאיזו שמועה אתה מתכוון?״ שאלה.

״שני בחורים שזכו במקום השני בתוכנית ‘כוכב השנה' טוענים שהבטחת לסדר להם תוכנית בטלוויזיה אם ישכבו איתך.״

גל של כעס הציף אותה. ובכן, התאומים המנוולים הבטיחו ללכלך אותה ולא היססו לעשות זאת. הם פנו ל״ידיעות אחרונות״ והמערכת שלחה עיתונאי שיבדוק.

לירון זמיר היה קול נעים בטלפון והיא הניחה שלא ירצה להזיק לה.״תראה,״ אמרה, ״יש המון אנשים שמקנאים בהצלחה שלי ומפיצים עלי כל מיני שמועות. אני לא יכולה להתייחס לכל שטות שמסתובבת ברחוב.״

ירון השתוקק שתזמין אותו אליה הביתה. מסיפוריהם של שני הגיטריסטים עלתה דמות של אישה תאבת מין, שמנצלת את כוח השפעתה כדי להכניס בחורים צעירים למיטתה. הוא קיווה שבפגישה אישית תוכל להודות שיש ממש בטענות של שני הבחורים.

״אולי כדאי שלא נשוחח על העניין בטלפון,״ הימר ירון.

״בבקשה. תבוא אלי הערב הביתה.״

היא המתינה לו בלבוש צנוע ובאיפור מאופק. פרט ללחיצת יד היא לא עשתה דבר שייראה כפיתוי מכוון. מעבר לכך, היא לא נראתה כאישה מושכת. ירון תהה מה דחף את התאומים לשכב איתה. האם תכננו את זה מראש כדי לסחוט ממנה הבטחה לשבץ אותם בטלוויזיה?

היא הציעה לירון קפה ואמרה בקול נחוש:

״אני כבר יותר משלושים שנה בעסקי הטלוויזיה. בשנים האחרונות יש לי מעמד רציני מאוד. אני מביאה פרסומות במיליונים לערוץ השני, אני ידועה ומוכרת בענף כולו. ברור לך כמובן שכל מילה לא אחראית עלי בעיתון שלך תגרום לי נזק אדיר. במקרה כזה, תוכל לבשר לעורך שלך, אגיש נגדכם תביעת פיצויים שתמוטט את העיתון במהירות שבה אתה כותב את שמך.״

היא נשמעה חדה ונמרצת וירון הבין שללא הוכחות לא יוכל לפרסם דבר.

הוא הניח את כוס הקפה מידיו.״תודה על האירוח,״ אמר, ״אני חושב שלא אפרסם שום דבר.״

״אני מעריכה את זה,״ אמרה ורדה.

ירון יצא מהבית והחל לפסוע לכיוון תחנת האוטובוס. הוא חלף על פני גדר ביתה של ורדה גולן ומבעד לשיחים המטפסים העיף מבט בבריכה הגדולה, שעמודי תאורה אחדים שפכו אור על מימיה. בדמיונו שיחזר את מה שהתאומים סיפרו לו. הפעם זה נשמע לו הגיוני מאוד.

כאשר ביקש להתיק את מבטו מהבריכה ראה דמות יוצאת מהבית. היא פשטה את כל בגדיה, השליכה אותם על משטח האבן וקפצה אל הבריכה, עירומה כביום היוולדה.

ירון האריך את מבטו באישה המתרחצת. לפתע חש שהיה רוצה לדעת עליה יותר, לפענח את מרכיבי דמותה, להבין את סיבות הצלחתה. מה דעתם של הגברים עליה, מה האמת מאחורי השמועות על היותה טורפת גברים בלתי נלאית.

הוא האמין שוורדה גולן תוכל להיות נושא מרתק לכתבה אודותיה, ונמלא ביטחון שקוראיו ירצו לדעת מי היא באמת האישה המשפיעה כל כך על ענף הבידור.

10.

 

לאורית תבור לא היה ספק שהמסיבה תהיה משעממת, טרחנית ומעצבנת. לבה דחק בה להישאר בבית, לטבול באמבט קצף, לראות טלוויזיה או לקרוא ספר. אבל המסיבה הזאת הייתה מסוג הדברים שלא ניתן להתחמק מהם. דנה, חברתה הטובה, עמדה על כך שתגיע. אורית ניסתה להתחמק בכל זאת. היא אמרה שאלי, בעלה, לא יגיע כי הוא נשלח על ידי חברת ההייטק שבה עבד לכנס בלונדון ואין לה עם מי להגיע, אבל דנה לא ויתרה. ״אסדר שלא תבואי לבד,״ הבטיחה, ״סיגלית תיתן לך טרמפ.״

דנה לא נתנה לשום דבר לקלקל את מצב רוחה המרומם. שנתיים בנתה את ביתה החדש בתל מונד וסוף סוף הכול היה מוכן: שתי קומות, שבעה חדרים, גן מטופח ובריכה בחצר. היא הבטיחה לאורית קייטרינג מעולה ויינות משובחים, שלישיית נגנים תגיש קטעים של מוסיקה קלאסית ותלווה זמרת פופולרית בשירים ישראלים. מי שירצה יוכל גם לקפוץ לבריכה.

יהיו שם כמובן כל חבריהם הטובים של דנה ובעלה סמי, קבלן הבניין המצליח. אורית ודאי תכיר שם כל אחד מרשימת המוזמנים הקבועה של דנה: את השתקנים המושבעים שאי אפשר למצוא שום נושא שיחה משותף איתם, את הפטפטנים שאין מנוס מהם, את הנשים שיקשקשו על המותגים שקנו באחרונה, את המפלרטטים שיחמיאו לה ויציעו בחצי פה הצעות שלא יעזו לממש, ואת הצבועים למיניהם, שישבחו את המארחים על טעמם הטוב בעיצוב הבית, אבל מיד לאחר שייצאו משם ישמיצו אותם על טעמם הרע.

אורית תהתה מה ללבוש. אחרי לבטים רבים החליטה על שמלה אוורירית, חושפנית במידה, ונעלי מעצבים חדשות שקנתה בניו יורק, בנסיעתה האחרונה עם אלי לחופשה באמריקה. קצת איפור, מסקרה, שפתון בהיר — והיא מוכנה.

סיגלית נתנה לה טרמפ למסיבה. כשהגיעו לבית החדש רבים מהאורחים כבר היו שם. חלקם חיבקו את אורית ונשקו בחביבות על לחייה, אחרים נופפו לה לשלום מרחוק, ודנה צהלה: ״אני כל כך שמחה שהגעת.״

כפי שציפתה, היא הכירה כמעט את כולם. מלצר הציע לה כריכוני סלמון זעירים אבל היא לא נענתה לו. כל כריך כזה יפר את הדיאטה שלה, ואלי ודאי יעיר לה שוב שאכלה יותר מדי. היא לקחה כוסית של יין לבן ושקעה בפטפוט מייגע עם ידידה ותיקה, מצפה שהמסיבה תסתיים בהקדם והיא תוכל לשוב לביתה, לקרוא ספר עד שתשקע בשינה עמוקה.

היא בעצם שמחה שאלי נסע לחו״ל. הימים שבהם לא היה בבית הקנו לה תחושה של חופשה, של אפשרות לעשות כל מה שתרצה, להיפגש עם חברות, ללכת לקניות, לקרוא עד שעה מאוחרת מבלי שתצטרך להתנצל בפני אלי שהלך תמיד לישון מוקדם. היא הסתגלה כבר מזמן לנסיעותיו התכופות, לשהותו הממושכת מחוץ לבית, לטלפונים הסתמיים שקיבלה ממנו: ״אני בסדר, איך את? מה שלום מירב? איך הלימודים שלה?״ הוא היה תמיד צפוי מדי, לא יזם של בילויים, לא איש שיחה מרתק. הוא אהב להישאר בבית, לצפות בטלוויזיה, לפצח גרעינים שחורים, להביא לה מתנות קטנות. אורית אהבה לומר שהוא בעל אידיאלי. אלי זכר תמיד את יום ההולדת שלה ושלח לה זרי פרחים מרהיבים, לקח לא פעם אותה ואת מירב, בתם היחידה, למסעות בחו״ל, והתנדב לערוך את הקניות בסופרמרקט בשעות הפנאי שלו.

מישהו המתין בצד עד שסיימה את שיחתה. היא לא ראתה אותו מעולם לפני כן.

״סליחה,״ אמר, ״אני לא חושב שיצא לנו להכיר. שמי בני מרום.״

הוא היה גבוה ממנה ושריריו בלטו ממקטורן הספורט שלו. עיניו הכחולות בלטו על רקע פניו השזופים, ״אני השותף של סמי,״ הוסיף. ידו הושטה אליה ללחיצה. כף ידה נבלעה בכף ידו הגדולה, החזקה.

״אני אורית.״

סמי עבר לידם, מחזיק ביד לא יציבה כוס וודקה בקרח. הוא טפח על כתפו של בני.

״איפה מירה?״ שאל אותו, ״למה היא לא באה?״

״היא חולה.״

״חבל, תמסור לה איחולי החלמה ממני.״

סמי פנה לאורית:

״שמעתי שאלי בחו״ל.״

״כן, הוא נסע לכנס.״

״תמסרי לו ד״ש.״

״בטח.״

בני המתין עד שסמי הסתלק.

״אני מבין ששנינו באנו לבד. יד הגורל, הייתי קורא לזה.״

הוא הבחין בכוס היין המתרוקנת שאחזה בידה.

״למלא לך את הכוס?״ שאל.

״לא, תודה. אני מעדיפה לא לשתות יותר.״

״את נהנית כאן?״

״בערך.״

״אני ממש משתעמם. רוצה שאקח אותך הביתה?״

״לא, תודה. יש לי כבר טרמפ.״

״חבל.״

הקהל השתתק כשדנה החלה לשאת דברי ברכה — לאורחים, לבעלה, לארכיטקט שעיצב את הבית. סמי אמר אחריה כמה משפטים על קפדנותה, על נחישותה וכישרונה לשאת ולתת עם מומחי העיצוב. שניהם החזיקו ידיים בעת שנשאו את דבריהם. ״תראי כמה הם מאושרים יחד,״ זרק לה בני.

היא חייכה ואמרה לעצמה שדנה היא ללא ספק אלופת העמדות הפנים. כבר שלוש שנים יש לה מאהב, צעיר ממנה, נאה וחטוב פי כמה מבעלה. דנה הכירה אותו בעת שהשתתפה בלימודי חוץ באוניברסיטה. שניהם למדו מדעי המדינה. הוא הזמין אותה פעם לקפה בקפטריה, היא השאילה לו את המחברת שלה לאחר שנעדר מהלימודים בשל מחלה. שלוש שנים מאז היא מבקרת פעמיים־שלוש בשבוע בדירתו, שוכבת איתו בהתלהבות, מעניקה לו מתנות ומודה לו על שהפך אותה לאישה מאושרת.

״כן,״ אמרה אורית, ״הם כנראה באמת מאוד מאושרים יחד.״

11.

 

יום המחרת נגרר בעצלתיים. הטלפון דמם. לוח הפגישות היה ריק, הספר שקראה בו היה מייגע. בצהרי היום הלכה אורית לפדיקוריסטית וחזרה הביתה בדיוק כשהנייד שלה צלצל. דנה הייתה על הקו.

״בא לך לשתות איתי קפה אחר הצהריים?״ שאלה.

״ברצון,״ נמלאה אורית שמחה.

הן קבעו להיפגש בבית קפה בשדרות רוטשילד. אורית הספיקה להכין לעצמה ארוחת צהריים ולנמנם מעט לפני הפגישה.

דנה נכנסה לבית הקפה זוהרת וזחוחה כרגיל.

״נהנית אתמול?״ שאלה את אורית.

״מאוד.״

״אל תשאלי איזה מחמאות קיבלתי על האירוח, על מה שאמרתי, על הבית החדש.״

הן פטפטו וריכלו עד שהחשיך היום. הנייד של דנה צלצל כשסיימו לשתות את הקפה.

״אני עם אורית,״ אמרה לאחר האזנה קצרה, ״אוכל להביא גם אותה? יופי. היא בטח תשמח.״

דנה ניתקה את השיחה.

״זה היה סמי,״ אמרה, ״הוא הזמין אותי לארוחת ערב ספונטנית ומציע שגם את תבואי.״

״אני לא רוצה להכביד עליכם.״

״את מעולם לא הכבדת עלינו.״

מבית הקפה הן הלכו למסעדה איטלקית קטנה בקרבת מקום. סמי כבר הזמין מראש שולחן לארוחה. הן נגסו בחטיפים טעימים ושתו משקאות קלים ללא סוכר. סמי הגיע אחריהן והביא איתו מישהו.

״פגשת אותו בוודאי במסיבה,״ אמר לאורית.

״כן,״ מלמלה.

״אני מקווה שלא אכפת לכן שהזמנתי אותו.״

בני לחץ את ידה של אורית.

״כבר היכרנו,״ אמר.

הם אכלו לזניה בלקנית עשירה בבשר ובשכבות חצילים קלויים, ומצופה בקרום של גבינה הולנדית ותפוחי אדמה. השיחה קלחה בנחת. הם דיברו על התוכנית של דנה וסמי לנסוע לחופשה בדרום אמריקה. ״התעייפנו מבניית הבית,״ אמרה דנה, ״אנחנו חייבים לנוח.״

הלילה ירד כשיצאו מבית הקפה. סמי הציע להסיע את אורית לביתה, אבל בני התעקש לעשות זאת. ״אני לא ממהר לשום מקום,״ אמר, ״זה יהיה תענוג בשבילי להסיע אישה מקסימה כל כך.״

אורית חשה שלא בנוח. רק זה היה חסר לה שהשכנים יראו שגבר זר מלווה אותה לביתה, אבל לא היה כל טעם להתנגד למחווה הנדיבה. סמי ויתר על ההצעה שלו להסיע אותה, ועובד של המסעדה הביא אל הפתח את מכוניתו של בני, מרצדס שחורה ובוהקת.

בני פתח את דלת המכונית והמתין עד שאורית תיכנס פנימה. היא התרווחה במושב המצופה עור ונזכרה בלי געגועים ברנו המשפחתית בת השש של אלי שהדיפה תמיד ריח של דלק. במרצדס ריחף ענן קל של בושם גברי.

בני הפעיל את מקלט הרדיו. שירים ישנים של אריק איינשטיין בקעו מרמקולים נסתרים.

״להגביר קצת את הקול?״ שאל.

״תודה, לא צריך.״

המנוע פעל ברחש חרישי.

״אני גרה ברחוב היסמין 5 ברמת אביב.״

הוא הזין את הפרטים במכשיר הווייז שלו.

״ניסע?״ שאל.

״כן.״

המכונית יצאה לכיוון צפון, השאירה מאחוריה את שדרות רוטשילד ועצרה בחורשה על גדות הירקון. אורית נבוכה. מעולם לא ישבה במחיצתו של גבר זר בנסיבות אינטימיות כל כך. האם הוא ינסה עכשיו לחזר אחריה?

״יש לך עוד כמה דקות?״ שאל.

״לשם מה?״

״רציתי שתספרי לי קצת על עצמך.״

״מה למשל?״

״את עובדת? מה את אוהבת לעשות? מה התחביבים שלך? כמה ילדים יש לך?״

״אני לא עובדת ויש לי בת אחת, ששרה נהדר. מחר אני הולכת איתה לריאיון לתוכנית כוכב השנה.״

״את לא נראית לי מסוג ההורים שדוחפים את הילדים שלהם להיות כוכבי בידור.״

״אני לא כזאת. מירב רוצה כבר מזמן להיות זמרת.״

״בת כמה היא?״

״שבע עשרה.״

״מה שם המשפחה שלך?״

״תבור.״

״מירב תבור. שם במה נפלא.״

״גם אני חושבת ככה.״

״הריאיון יתקיים באולפני הרצליה, נכון?״

״איך ידעת?״

״את לא תאמיני, אבל הבן שלי, עומר, הוא אחד המפיקים של התוכנית הזאת.״

״איזו הפתעה,״ קראה, ״לא ידעתי.״

״רוצה שמאוחר יותר אגשש אצל עומר מה דעתו על מירב?״

״אני מעדיפה שלא.״ היא לא רצתה שבנו של בני יחשוד שלאביו יש קשר כלשהו איתה.

בני נעץ בה מבט ארוך.

״את יודעת,״ אמר, ״חבל שלא יצא לנו להתראות קודם.״ ״למה חבל?״

״כי יכולתי להתחיל לחזר אחרייך מוקדם יותר.״

היא העלתה על שפתיה חיוך מאולץ. עוד מישהו שמנסה לפלרטט איתה. כבר מזמן חשה שיש בה משהו שמושך גברים אליה כמו צוף הפרחים שמגרה את הדבורים. היא לא הייתה יפהפייה מטופחת כמו דנה, לא רכשה תכופות בגדי מעצבים, לא הייתה פעילה בשום פורום חברתי. אבל היה לה גוף מושלם, חיוך מפתה ורגליים ארוכות. נשים קינאו בה על שהצליחה לשמור על דיאטה מאוזנת, גברים חלמו שיוכלו להיכנס איתה למיטה.

היא רק רצתה שיניחו לה לנפשה. גם בגיל ארבעים וחמש עדיין קורה לה לעיתים תכופות שמישהו מעז להזמין אותה למסעדה. היא מסרבת תמיד. האפשרות שתבגוד בבעלה נראתה לה בלתי מעשית לחלוטין. הוא בסך הכול אדם טוב, בן זוג שפינק אותה מאוד, נמנע ממריבות, משתדל לא לשוב הביתה מאוחר מדי. אבל אחרי עשרים וארבע שנות נישואין, כפי שקורה לא פעם, פינתה האהבה הרוגשת את מקומה לידידות רגועה. חרה לה שכבר אין בינה לבין אלי תשוקה סוחפת, אבל זה קרה גם לחברותיה הטובות ביותר. השגרה ניצחה. זוהי דרך העולם.

בני יודע שאלי נמצא בחו״ל. הוא עלול להתעקש להגיע לחדר השינה שלה. מה הייתה הטעות שלה שגרמה לו להניח שיוכל לחזר אחריה? ככל שזכרה, לא פלטה מילה אחת מיותרת, הבהירה לו שיש לה בעל ולא נשמעה כמהה להרפתקה.

״אני מנסה להבין מה קורה כאן. תגיד לי את האמת, אתה מחזר אחריי?״ שאלה אורית.

״לא הרגשת?״

״חבל על הזמן שלך. אני נשואה, גם אתה. נסה לחזר אחרי מישהי אחרת.״

״אין סיכוי,״ חייך בלגלוג, ״העיר הזאת מתפוצצת מרוב נשים מכוערות. אף אחת מהן לא מגיעה לקרסוליים שלך.״

״תודה על המחמאה, בני.״ היא חשה שפניה עוטים סומק עז.

הוא הניח את ידו על רגלה השמאלית. צמרמורת נעימה עברה בה. היא דחתה את היד.

״בבקשה, לא.״

הוא לא נענה לה. זרועותיו הקיפו את גופה ושפתיו חיפשו את שפתיה.

היא התרגשה ממגעו, מניחוח הבושם שלו, מקרבת גופו. במאמץ ניכר כפתה על עצמה להינתק ממנו.

״למה את בורחת?״ שאל, ״לא נעים לך?״

״אל תקשה עלי בני, אני לא יכולה.״

הוא חזר וכרך את זרועותיו סביב כתפיה ונשק לה ארוכות. הפעם היא לא התנגדה.

״את מטריפה אותי,״ לחש, ״מאז המסיבה אני לא מפסיק לפנטז עלייך.״

לפתע רצתה שייגע בה שוב. לא יקרה שום דבר אם יתעלסו קצת.

היא נאנחה אך לא נרתעה כשידו נשלחה אל המחשוף שלה, מעכה את שדיה והסיטה את החזייה שלה. לשונו ליקקה את פטמותיה.

״יש לך חזה מדהים,״ קלטו אוזניה את הלחש שלו, ״אני מת לשכב איתך.״

בסתר לבה ידעה עכשיו שזה יקרה, אבל האם היא בכלל מעוניינת בכך? מה עליה לעשות? לדחות אותו בתקיפות? לוותר על ההזדמנות לחוויה נדירה? ואם תחזור הביתה בלי להיענות לו, מה מחכה לה שם? חדר שינה ריק, ספר מייגע?

כמו על פי אות נעלם, נע המושב החשמלי שלה אחורה והפך למשכב.

ידיו הרימו את שמלתה וקרעו מעליה את תחתוניה. היא לא יכלה לזכור מתי הייתה רטובה כל כך.

״אני שמח שאת רטובה,״ מלמל, ״אני מאושר להרגיש אותך.״

היא חשה את איברו חודר אליה ונאנחה. זה היה כל כך טוב...

מחוגיו הכחולים של שעון המכונית הצביעו על השעה אחת אחרי חצות. ״די,״ ביקשה בלחש, ״כבר מאוחר. אני חייבת לחזור הביתה. הבת שלי תדאג לי.״

״או קיי,״ נענה לה. הוא הביא אותה סמוך לביתה ונשק לה בעדינות. אחר כך רשם על פיסת נייר את מספר הטלפון הנייד שלו.

״תתקשרי,״ ביקש, ״אל תתני לי לחכות...״

12.

 

במעלית העולה אל דירתה בקומה השמינית הרגישה אורית לפתע בזרזיף רטוב הגולש במורד ירכיה. היא הפשילה את שמלתה ומיהרה למחות את הנוזל הדביק במפיות נייר לחות ששלפה מארנקה. לשמחתה לא נכנס איש אל המעלית בשעה שעשתה זאת.

היא יצאה אל המסדרון ומבעד המפתן של דירתה ראתה פס של אור. זה הפתיע אותה משום שהדירה אמורה הייתה להיות שרויה בחשיכה. אלי איננו, מירב שקועה בוודאי בשינה, מי הדליק את האור?

היא פתחה את הדלת והבחינה שהאור בוקע מהסלון. בצעד מהיר פנתה לשם וראתה את מירב בוהה בטלוויזיה.

״מה זה צריך להיות?״ שאלה בנימה של תרעומת.

״לא יכולתי לישון, אמא.״

״את מרגישה לא טוב?״

״אני בסדר, רק שאני חושבת כל הזמן על מה שיקרה מחר.״

אורית קרבה אליה וליטפה את שערה החלק.

״אין לך שום סיבה להתרגש, לכי עכשיו לישון, את צריכה להיות במיטבך מחר...״

מירב קמה לאיטה מהספה.

״נהנית? בטח היה לך כיף כי חזרת כל כך מאוחר...״

״היה נחמד, מירב. אוכל טוב, אנשים נחמדים. אבא התקשר?״

״כן. הוא אמר שהכנס מעניין ושאעביר לך נשיקות.״

״אמרת לו שהייתי עם דנה וסמי?״

״כן.״

״או קיי. עכשיו תלכי לישון.״

מירב פלטה ״לילה טוב״ מהיר והלכה לחדרה. אורית הסתגרה בחדר האמבטיה. היא התפשטה וסקרה את דמותה במראה. גופה היה מוצק ושדיה איתנים כפירות מוצקים שהבשילו. להפתעתה לא היו לה שום יסורי מצפון. בגדתי בבעלי, חשבה, וזה נראה לי טבעי לגמרי. מין מזדמן הוא לא פשע. זה קורה לכל כך הרבה נשים והעולם לא סוטה ממסלולו.

היא נכנסה למקלחת והניחה למים החמים ללטף את גופה. המקומות שבהם נגע בה בני הזכירו לה את המגע האינטימי במכוניתו. מעולם לא שכבה עם גבר במכונית. היא לא תיארה לעצמה שזה יכול לגרום לה הנאה, וחייכה בשביעות רצון כשחשבה שנהנתה יותר מכפי שיכלה לצפות.

היא לא סיבנה את גופה, משום שרצתה לשמר ככל האפשר את ריחו של בני, כאילו היה בכך להשאיר אותו איתה. בחדר השינה התיישבה מול החלון והביטה אל החשכה, משחזרת את מה שהיה. נסערת חשבה על המחזר שלה, והשתוקקה לשמוע שוב את לחישותיו, לחוש את מגע ידיו.

היא לא הייתה מסוגלת להמתין עד הבוקר, כשתתקשר אליו ותבקש לפגוש אותו ללא דיחוי.

פקוחת עיניים וזועמת חיכתה מירה לבעלה בחדר השינה שלהם. כשנכנס בלאט אל החדר, הדליקה את האור במנורת הלילה. הייתה לו הרגשה שמייד תגיע נזיפה חמורה.

״אתה יודע מה השעה?״ רטנה.

״כמעט שתיים,״ מלמל בני.

היא תמיד הסתכלה בשעון כשחזר הביתה, ולא היססה להעיר לו כשהשעה נראתה לה מאוחרת מדי. כבר בשנים הראשונות לנישואיהם היא חשדה שאינה האישה היחידה שאיתה הוא חולק את יצועו. קשה היה לה להשלים עם כך, שהוא, גבר מושך וצעיר, אינו מסתפק רק בה.

מירה הייתה בת גילו, פקידה במחלקת ההנדסה בעירייה כשפגש אותה שם בעת שהגיש בקשה לרישיון בנייה. היא הייתה אז רווקה, בעלת קומה ממוצעת ושיער בלונד צבוע, שעגבה עליו ללא בושה. הוא שכב איתה והאמין לה כשטענה שנכנסה להיריון ממנו. הוא הציע לה לממן את ההפלה ולהעניק לה סכום כסף נכבד כפיצוי. היא רק רצתה להתחתן.

בני מילא את תפקיד הבעל ככל שהיה מסוגל לכך, פתח חשבון בנק משותף לו לאשתו למרות שרק הוא עבד, הלך לכל אירוע משפחתי, התייחס בסבלנות להוריה, פינק את הבן שנולד, ולא סיפק כל הוכחה לפרשיות האהבים שלו.

״מה קרה לך?״ המשיכה מירה, ״בסך הכול הלכת לארוחת ערב עם סמי. זה לא היה צריך לקחת יותר משעה־שעתיים. למה זה נמשך כל כך מאוחר?״

״היה לי מעניין שם. לא שמתי לב לזמן,״ פלט תירוץ.

״מי היה בארוחה?״

״סמי ואשתו.״

״היו שם גם נשים אחרות?״

״לא...״

״לאן הלכת משם?״

״ישר הביתה.״

״לא עצרת בדרך לאיזה זיון חפוז?״

״מה פתאום?״

״או קיי, בני. נדבר על זה בפעם אחרת. בוא למיטה עכשיו.״

הוא התקלח, השליך למכונת הכביסה את בגדיו התחתונים שנשאו חותם קלוש של בושם שהותירה אורית אחריה. אחר כך לבש פיז'מה ונכנס למיטה.

״לילה טוב,״ אמר.

במקום תשובה הוא חש שאצבעותיה מסירות את מכנסיו.

״עכשיו תורי,״ להט קולה.

הוא רצה להתרחק ממנה, להימנע מכל מגע איתה, להישאר שבוי בזיכרונות שהותירה אורית בלבו, אבל מירה לא הניחה לו.

״אני נורא עייף,״ מלמל, ״אולי נעשה את זה בבוקר.״

היא הגבירה את עוצמת אחיזתה בירכיו. בידה השנייה הסירה את בגדיה.

לא היה לו מנוס מלנסות להשביע את רצונה. הוא ראה בדמיונו את אורית במקום אשתו, אבל הוא חש שאסור לעשות השוואות. עם זאת הבין שעליו לעשות כל מאמץ כדי שמירה לא תבוא אליו בטענות. הוא העמיד פנים כמיטב יכולתו, אבל לא עלה בידו לשכב איתה.

״מה הבעיה?״ חבטה בו בשבט לשונה, ״פתאום אתה לא מסוגל לעשות את זה פעמיים באותו ערב?״

כדי להוכיח לה שהיא טועה, ניסה שוב, אבל גם הפעם לא הצליח. ״אל תנסי לעולם להכריח אותי,״ פלט בכעס, ״אני לא מכונה שמפעילים אותה מתי שמתחשק.״

הוא התהפך על צידו וגבו אליה.

״לילה טוב,״ אמר.

״מניאק עלוב,״ הטיחה בו.

13.

 

ללא רצון הלכה מירב בבוקר לבית הספר. אילו זה היה תלוי בה, הייתה נשארת בבית ומחכה לריאיון באולפני הטלוויזיה בשעה שלוש. אבל אמא שלה התעקשה שלא תחמיץ לימודים. ״את לא חולה, אין לך שום סיבה להישאר בבית,״ אמרה אורית.

בתרעומת בלתי מוסתרת נכנעה מירב, לקחה את התיק ויצאה מהבית. ברגע שראתה את בתה צועדת ברחוב לקחה אורית את הפתק שעליו רשם בני את מספר הטלפון שלו והקישה את המספר. הוא השיב מיד.

״כאן אורית,״ אמרה בהתרגשות.

״אני כל כך שמח שלא נתת לי לחכות,״ צהל, ״חשבתי עלייך, קיוויתי, ציפיתי, היינו חייבים להישאר כל הלילה יחד.״

״איפה תפסתי אותך?״ ניסתה להטות את השיחה לאפיק אחר, אף שלא הייתה בטוחה שהיא רוצה בכך. נעים היה לה לדבר על הלילה שחוו, על הגעגועים שהתעוררו בה.

״אני אצל האדריכל של הבניין שאנחנו בונים ליד הירקון. נאכל יחד בצהריים?״

״מצטערת, בני. אני לוקחת בצהריים את הבת שלי לפגישה חשובה.״

״לאן?״

״לטלוויזיה. כבר אמרתי לך שיש לה ריאיון לתוכנית ‘כוכב השנה'.״

״את חייבת ללכת איתה?״

״היא רוצה שאבוא. מירב זקוקה לכל עידוד אפשרי. היא רוצה להיות זמרת ואני חושבת שהיא גם מסוגלת לזה.״

״אני מבין. אוכל לפגוש אותך הערב?״

״כן. איפה?״ קולה היה פשוט וטבעי, כאילו הכירו זה את זה כבר זמן רב.

״רוצה שאבוא לקחת אותך?״

״לא,״ נבהלה, ״השכנים שלי עלולים לראות אותנו יחד. אני לא רוצה שירכלו עלינו.״

״תוכלי להגיע לכתובת שאתן לך?״

״אם זה לא רחוק מדי.״

״בואי בשמונה לבניין שאני בונה. ברחוב דן 78 בתל אביב. תוכלי להיות בטוחה שהשכנים שלך לא יהיו שם.״

״בסדר. אבוא.״

״בהצלחה למירב.״

14.

 

הכנס ננעל מוקדם מהצפוי ומשתתפיו עשו הכנות לטיסתם הביתה. אלי התקשר לנייד של אורית כדי להודיע לה שהוא עומד לנחות בישראל מאוחר יותר בערב. הטלפון צלצל כשכבר הגיעה למקום המפגש עם בני. היא הייתה נרעשת ונסערת והניחה שאלי מתקשר כהרגלו כדי לשאול לשלומה. נימת קולה הנרגשת הדאיגה אותו.

״הכול בסדר?״ שאל.

״בסדר גמור.״ היא ראתה את בני ממתין לה בפתח הבניין ההולך ומוקם.

״הכנס ננעל מוקדם מהמתוכנן,״ הודיע לה בעלה, ״אגיע הלילה.״

היא נרעדה. זה היה לא צפוי, היה עליה למהר הביתה, אבל היא לא רצתה להחמיץ את הפגישה עם האיש שהכירה רק אתמול והספיקה להתאהב בו עד למעלה מראשה.

״יופי, אלי,״ אמרה לטלפון, ״אחכה לך.״

היא הניחה שיהיה עליה לקצר את הפגישה עם בני. לבה הלם מפחד שהכול ישתבש. אסור לאלי להרגיש שמשהו קורה לה. אבל איך תבשר לבני על בואו הפתאומי של בעלה? האם תתנצל ותשוב לביתה? קשה היה לה לוותר על שעה של הנאה צרופה. היא פשוט תגיד שאין לה זמן רב מדי ותקווה שבני לא ייעלב.

״בעלי עומד להגיע הערב,״ אמרה לו במבוכה, ״לא אוכל להישאר איתך הרבה זמן.״

בני העלה על פניו חיוך מרגיע.

״לא נורא,״ אמר, ״גם כמה דקות איתך יספיקו לי. נורא התגעגעתי.״

״גם אני.״

פרט לקומה הראשונה, עמד הבניין בעיצומו של תהליך בניה. כמו עיניים חלולות הביטו בה חלונות הבניין הריקים. דממה כבדה כיסתה את האתר.

״בואי,״ אמר בני ואחז בידה, ״בקומה הראשונה יש דירה מרוהטת לדוגמה. נלך לשם.״

היא נגררה אחריו, מודעת היטב למה שיקרה אחר כך. הם טיפסו במדרגות הארעיות ואבק הבנייה מילא את נחיריהם. שניהם נכנסו לדירה המרוהטת ברהיטים חדשים: ספה רחבה, שולחן כתיבה, ארון ספרים, מקלט טלוויזיה. בני חיבק אותה ונשק לה בחום. הוא נחפז לפשוט את בגדיה והתפשט גם הוא.

היא רצתה שישכב איתה מבלי שיבחין בלחץ שבו הייתה נתונה.

״בואי,״ ביקש, ״אל תפחדי. אשחרר אותך הכי מהר שאפשר.״

היא הביטה בשעונה וחשבה שעדיין נותר לה זמן מה. מגע גופו העירום הסעיר אותה והשכיח מלבה כל דבר אחר. הוא נשק לה והצמיד אותה אליו. עיניה נעצמו והנאתה הייתה מושלמת. היא התפתלה סביבו, מלמלה באוזניו דברי אהבה, ולא רצתה שיפסיק. זה היה שונה כל כך מהפגישה האינטימית במכוניתו. אז התוודעה לראשונה למגעו, וזה נעם לה. אבל כשהייתה איתו במיטה הכול נראה אחרת, טבעי יותר, זורם, מסעיר פי כמה. בני היה כל מה שציפתה שיהיה — רגיש, חם ואוהב. הוא נגע במיומנות בכל הנקודות הרגישות שלה, הוא ידע איך לענג אותה, להפוך את הערב הזה בדירה לדוגמה כאילו היה מתנה יקרה שזכתה בה.

כשהגיעה הביתה כבר הראו מחוגי השעון על שעת חצות. היא נכנסה בלאט, מקווה שאלי עדיין לא הגיע. אבל כשפסעה אל תוך הסלון ראתה אותו יושב שם על הספה, הטלוויזיה הייתה כבויה, מירב כבר ישנה.

המזוודה שלו ניצבה בסמוך והוא נשא אליה מבט שואל.

״איפה היית?״ ביקש לדעת.

״שתיתי קפה עם דנה,״ בדתה מלבה תירוץ מהיר.

״כל כך מאוחר?״ שאל.

״ככה יצא.״

היא ניגשה אליו ונשקה לו.

״אני כל כך שמחה שחזרת,״ לחשה, ״היה לי משעמם בלעדיך.״

היא התפשטה וחיכתה בחדר השינה עד שיתקלח. כשנכנס למיטה חיבק אותה בעוז. בפעם הראשונה מאז נישאו, מגעו לא נעם לה.

15.

 

עורך מדור הבידור של ״ידיעות אחרונות״ לא התלהב מהרעיון של ירון לאסוף חומר לכתבת תחקיר על ורדה גולן.

״חבל על הזמן שלך,״ אמר לו, ״אני חושב שהגברת גולן היא לא יותר מוורקוהולית שהקריירה חשובה לה יותר מכל. איזה סודות כבר תוכל לגלות עליה? כולם יודעים ממילא שהיא המומחית מספר אחת לתוכניות טלוויזיה פופולריות, כולם יודעים שהיא קשוחה ומפחידה, יש לא מעטים שאוהבים אותה, יש רבים ששונאים אותה. איזה חידוש תוכל למצוא?״

״לא יודע,״ אמר ירון, ״אבל פתאום יש לי הרגשה שאם אחפש אוכל למצוא עליה לא מעט עובדות מעניינות.״

העורך משך בכתפיו.

״או קיי, תתחיל לעבוד על זה, אבל אל תזניח בינתיים שום נושא אחר שאתה עוסק בו.״

״מבטיח.״

איסוף החומר לכתבה על ורדה גולן התנהל בעצלתיים. חלק ניכר ממנו ניתן היה למצוא באינטרנט: לידתה בשכונת פועלים תל אביבית להורים שמעולם לא הייתה להם פרוטה מיותרת, לימודיה כתלמידה בינונית בבית הספר, שירותה הצבאי ביחידה עורפית, עבודתה כמפיקה זוטרה בטלוויזיה עד ליום שבו העלתה את רעיון ״כוכב השנה״. הוא קרא כמה מילים על בעלה המנוח, שכיהן כמנהל השקעות בבנק גדול, על היותה חשוכת ילדים, ופרק שלם על הישגיה של התוכנית ״כוכב השנה״ ארבע עונות ברציפות.

לירון זמיר לא היה זמן רב מדי להקדיש לבניית הכתבה על ורדה גולן. היו חדשות אקטואליות רבות בתחום הבידור שעליהן צריך היה לעבוד קודם לכן. אבל הוא לא זנח את הנושא. עובדה לעובדה, פרט לפרט הצטברו בפנקסו עד לרגע שבו תושלם התמונה.

הוא הרבה להסתובב באולפנים שבהם צולמה התוכנית, התיידד עם אנשי הצוות, חיפש סיפורים מעניינים ולא בחל גם ברכילות שלכאורה נראתה חסרת ערך. כך גם הובאה לידיעתו העובדה שוורדה גולן מינתה לה מפיק חדש ל״כוכב השנה״. על פניו, זה נראה מוזר. הבחור שמונה לתפקיד היה צעיר מאוד, עובד זוטר שלא צבר ניסיון רב בהפקה. אף על פי כן זכה בתפקיד שכל איש צוות חלם עליו.

ירון שאל את עצמו אם הבטיחה ורדה לעומר את התפקיד משום שקיימה יחסי מין איתו. הוא לא יכול היה לאמת את השערתו, אבל הוא שמר את הדברים בלבו. עוד משהו שעשוי להוות נדבך חשוב בדרך לתיאור דמותה של ורדה גולן.

הוא רצה לברר מהו טיב יחסיהם של ורדה ושל המפיק החדש, אבל איש לא ידע על כך דבר. כלפי חוץ הקדישו שניהם את כל זמנם לעבודה. ושמא, חשב ירון, חשד בכשרים על לא עוול בכפם?

הוא שמע מפי אנשי הצוות כי עומר הפגין בתפקידו החדש כישורים מקצועיים בלתי צפויים. המשימה העיקרית שלו בשלב זה הייתה לראיין את המועמדים להשתתף בתוכנית. הוא היה ענייני, לא היסס לדחות מי שלא נראה לו מתאים ולעודד את האחרים. איש מאנשי הצוות לא ראה אותו ואת ורדה יחד בנסיבות אינטימיות, איש לא ידע על ביקורים שערך בביתה בשעות לא מקובלות. הכול ידעו רק זאת שוורדה צמצמה לא במעט את תפקידיה כאחראית־על על התוכנית, והפקידה חלק גדול מהעבודה בידיו של עומר. אל עומד התייחסו אנשי הצוות בהערכה, כאל כל ממלא תפקיד בכיר בתוכנית. הם התייעצו איתו, נענו להצעותיו וחשו שיוכלו לסמוך עליו.

בתיק מיוחד אסף ירון כל קטע שהתפרסם על התוכנית ״כוכב השנה״. כשהבחין בידיעה כי ערוץ עשר מתכונן לשדר תוכנית מתחרה, עלה ניצוץ של התעניינות בעיניו. איך תנהג עתה ורדה ברגע של משבר, כשתוכנית הדגל שלה נמצאת בסכנה?

16.

 

החשש ש״מחפשים זוגיות״ תגזול צופים רבים של ״כוכב השנה״ ותנגוס באכזריות בהכנסותיה, הניע את מנהל ערוץ שתיים להזעיק למשרדו את ורדה גולן.

היא שמעה מפיו תחזית קודרת.

״נודע לי,״ אמר לה בקול עגום, ״שמפיקי ‘מחפשים זוגיות' עושים כל מאמץ כדי להפוך את התוכנית שלהם ללהיט היסטרי. התוכנית הזאת תתרכז בנושא זוגיות, וזה עלול לעניין את הצופים יותר מאיזו ילד או ילדה עם כישרון לשיר. לדעתי, כמו שכבר אמרתי לך, אין מנוס מביצוע שיפור ניכר ב״כוכב השנה״.

״זה יעלה המון כסף,״ התגוננה ורדה.

״אין ברירה.״

״הערוץ יצטרך לעזור לי.״

המנהל עיוות שפתיו בחיוך נטול שמחה.

״אל תצפי שאתן לך כסף,״ התרעם, ״ארבע שנים הרווחת הון תועפות מהתוכנית, בלי להתאמץ יותר מדי. עכשיו כשמתחילה תחרות קשה, הדברים השתנו. הגיע הזמן שתתרמי גם את לתוכנית שלך.״

זה היה ויכוח חסר תוחלת. מנהל הערוץ התבצר בעמדתו וורדה חשה שהיא תיאלץ לשאת במלוא הנטל הכספי. היה לה לא מעט כסף שצברה במהלך התוכניות שהיו, אבל היה לה קשה לחשוב שחלק ממה שכבר העריכה שהוא שלה יוקדש לשיפור התכנית.

באולפן הריק שבו תצולם התוכנית ״כוכב השנה״ ריכזה ורדה את כל אנשי הצוות שלה: מפיקים, מנהלים, תפאורנים ותאורנים, מוסיקאים, מלבישים ומאפרים. היא הודיעה להם על הכורח לשדרג את התוכנית וביקשה הצעות לשינויים.

״אנחנו ניצבים בפני תחרות קשה,״ אמרה, ״זו הפעם הראשונה שזה קורה לנו. לכן, אני רוצה שהתוכנית שלנו תגיע לשיא חדש של פופולריות. אני רוצה תפאורות מהממות, תאורה מקורית, במה עטורת פרחים, אני רוצה שכל מי שישיר יהיה בעל נוכחות בימתית מרשימה, סיפור אישי מיוחד ואמביציה בלתי נגמרת. אני רוצה שכל המדינה תהיה מרותקת לתוכנית שלנו ושהפרסומאים לא יפסיקו להזרים אלינו כסף. אסור לנו לאבד אפילו פרסומאי וצופה אחד.״

מצב החירום הבלתי צפוי הלחיץ את אנשי הצוות. ״כוכב השנה״ הייתה לא רק תוכנית פופולרית, היא הייתה גם מקור לחמם של אנשי מקצוע שונים בתחום הטלוויזיה. לפחות חלק מהם עלולים להפוך למובטלים אם תרד התוכנית מהמרקע. איש מהנוכחים לא היה מוכן להניח לזה לקרות.

ורדה גולן נשמעה נחושה ובלתי מוכנה להתפשר. היא הקדישה שנים של מאבק כדי להתקדם ממעמד של מפיקה זוטרה לבעלת חברת הפקה גדולה, מהחשובות בארץ. בעלה, שליווה אותה בדרכה אל הצמרת, סייע לה לנהל חלק מההפקה עד שנפטר מדום לב והותיר את ורדה לבדה. במקום להתמוטט, אזרה ורדה גולן את כל כוחותיה ולקחה על עצמה את מלאכת הניהול. כל תוכנית שיזמה ובעיקר ״כוכב השנה״ הפכה להצלחה מירבית, וזיכתה אותה במידה רבה של כבוד והערכה מקצועיים.

״כוכב השנה״ הייתה גולת הכותרת של פעילותה. ורדה מכרה אותה בכסף רב לערוץ השני, השכילה להקיף אותה בהילה של רייטינג מעולה, ולהזניק את נבחרי התוכנית לצמרת ענף הבידור בישראל. רבבות מעריצים סגדו לכל זוכה ב״כוכב השנה״ וליוו אותו או אותה לכל הופעה בכל מקום בארץ.

הישיבה שזימנה ורדה נמשכה עד שעת ערב מאוחרת. על אנשי התפאורה הוטל לבנות במה גדולה ומרשימה יותר, בתוספת תחום מיוחד לתזמורת, התאורנים הבטיחו לשדרג את התפאורה, התפאורנים בחנו את האפשרות להוסיף הרים מלאכותיים מכוסי שלג ומפלי מים שוצפים, החשמלאים נדרשו להקים מערכת תאורה שתעלה על כל מה שנראה עד אז בטלוויזיה — זרקורים צבעוניים, כדורי אור מסתובבים, מסכי עשן ססגוניים. על מנהל מחלקת ההלבשה הוטל לעצב בגדים חדשניים למתמודדים. האולפן נבנה מחדש, הוחלט גם לרכוש מערכת קול מתקדמת, נוספו מקומות לקהל.

באותו שבוע נשכרו גם שירותיו של משרד גדול ליחסי ציבור. הוטל עליו להפיץ כל פרט על ההכנות לתוכנית ״כוכב השנה״ וליזום כתבות בעיתונים על המשתתפים בתחרות. אנשיו גם השתתפו ביצירת הקדימונים ששודרו פעמים אחדות ביום בערוץ השני. הם נדרשו ליזום כתבות בעיתונות ובטלוויזיה על המשתתפים בתחרות. הם חיברו את הטקסטים למודעות הפרסומת לקראת שידור הבכורה של התוכנית. קטעי הפרסומת שודרו פעמים אחדות ביום בערוץ השני.

ורדה גולן לא נלאתה מלתכנן מהלכים שימנעו מ״מחפשים זוגיות״ לכבוש את אהדת הצופים. היא כבר הייתה מוכנה להקדיש כסף רב להבטיח את הישרדותה. היא הגתה את הרעיון לשחד את צוות ההפקה של התוכנית המתחרה. כסף גדול, חשבה, עשוי למנוע מהם למלא כהלכה את תפקידם. אבל היא מיהרה לחזור בה. אם זה יתגלה, חששה, מי שיסבול מפיחות במוניטין שלו יהיה ״כוכב השנה״. זה היה סיכון גדול מדי.

באולפן החלה במלוא הקצב בניית התפאורות, התקנת התאורה ועיצובו מחדש של האולם, אבל ורדה עדיין לא הייתה שבעת רצון. דרוש היה לה משהו שינחית על המתחרים מכה אנושה, משהו שיבטיח את הבלעדיות של ״כוכב השנה״. בוקר אחד היא הזעיקה את עומר לביתה. הוא מצא אותה נמרצת ופעילה מתמיד. ליד שולחן הכתיבה שלה ניצבה מזוודה ארוזה.

״אני רוצה שתבטיח לי שתסיים את מיון המועמדים בהקדם,״ אמרה, ״אני נוסעת היום לחו״ל ואחזור בעוד שבוע. כשאשוב תגיש לי רשימה מלאה של המתחרים. אתה כבר יודע למה אני מצפה. הם צריכים להיות לא רק מוכשרים, אלא גם בעלי יכולות יוצאות דופן, יפים וכריזמתיים.״

״לאן את נוסעת?״ שאל עומר בפתיעה.

״לא נדבר על זה עכשיו. אולי אספר לך פעם.״

״נסיעה טובה,״ איחל לה.

היא שלחה אליו מבט של אכזבה.

״זה הכול, עומר? ככה אתה נפרד ממני?״

הוא ידע איך הייתה רוצה שייפרדו.

״בוא,״ אמרה והטילה אותו על הספה.

היא הרימה את שמלתה ושלחה אליו את ידיה.

עומר פשט את מכנסיו. הוא שמח שבגלל דחיפות הנסיעה יקיים איתה הפעם רק מין חפוז. ידיה לפתו את ראשו ושפתיה הדביקו נשיקות לפניו. זה נמשך כמה דקות בלבד.

ורדה קמה מהספה.

״זה לא היה מה שרציתי,״ אמרה בצער, ״תזכור שאתה חייב לי.״

17.

 

משהו השתנה, ללא כל ספק. האווירה באולפני השידור של הערוץ השני, שהייתה רווייה בעליצות ובביטחון לקראת ניצחונה הצפוי של ״כוכב השנה״ גם בעונה הקרובה, לבשה לפתע אופי של רפיון ידיים, כמעט ראשיתה של תבוסה. ירון זמיר ביקר שם כדרכו אחת לשבוע. הוא שמע רק שיחות על הסכנה האורבת מצידו של ערוץ עשר. אנשי הצוות הביעו בגלוי את חששם שהעונה החדשה של ״כוכב השנה״ לא תצליח להביס את המתחרה. הסיבה העיקרית לכך הייתה נעוצה בתנופה שבה התנהל ערוץ עשר לקראת תוכניתו החדשה. כל כלי התקשורת הקדישו לתוכנית הזאת תשומת לב רבה הרבה יותר מאשר הקדישו ל״כוכב השנה״.

ירון הבין שהשינויים בהלכי הרוח מאחורי הקלעים של ״כוכב השנה״ טומנים בחובם חומר עיתונאי לוהט למדי. אווירת המשבר סביב אחת מתוכניות הטלוויזיה הנחשקות ביותר במדינה הייתה ראויה לסיקור עיתונאי מלא, אבל ירון העדיף להמתין. בנסיבות כאלה צפויות היו עוד דרמות לא מעטות והוא חיכה בקוצר רוח להתרחשותן.

תחילה ניסה ירון לברר כיצד בדיוק יגיב הערוץ השני על התוכנית המתחרה. היה ברור לו שוורדה גולן תחפש כל דרך כדי לפגוע או לחסל את המתחרה. הוא ניסה לאסוף מידע כלשהו על תוכניותיה, והתפעל מכוונתה לשדרג את התוכנית שלה. דובר הערוץ השני הצהיר בנימה של ביטחון כי ״אנחנו לא מודאגים.״

אבל מעל הכול, כמו ענן כבד שצץ לפתע משום מקום, ריחפה העובדה הבלתי מעורערת שמשהו מסתורי קרה לוורדה גולן. לפתע פתאום התברר שאשת הברזל של הטלווויזיה נעלמה ואיננה. ידידיו של ירון באולפן לא ידעו היכן היא. מישהו מהם אמר לעיתונאי כי לא ראה אותה כבר יומיים, וזה תמוה כי אין זה ממנהגה להיעלם פתאום. מזכירתה ניסתה להפיס את דעתו, אמרה ששום דבר יוצא דופן לא קרה — ורדה גולן שוהה כרגיל במשרדה ומקיימת שם פגישות עם אנשי מקצוע. דובר הערוץ השני הודיע כי ורדה עסוקה מאוד.

ירון ניסה ליצור איתה קשר, באמצעות שאלה עניינית כביכול לצורך כתבה על ״כוכב השנה״, אך לא נענה. מזכירתה הודיעה לו שיקבל תשובה ברגע שוורדה תתפנה לעיין בשאלה שלו. ירון התקשר לביתה אבל גם צלצולי הטלפון שלו לא נענו. הוא השאיר לה כמה הודעות ובהן ביקש שתתקשר אליו בדחיפות. הוא לא קיבל כל תגובה.

לא התקבל על דעתו שיצאה סתם כך לחופשה. לא התאים לוורדה גולן לנטוש הכול דווקא בשעה שנוכחותה נדרשה באולפנים הרבה יותר מאי פעם. ירון שיער שאולי הסתגרה בביתה עם מאהב חדש. הוא נסע פעמים אחדות לרמת השרון, שוטט סביב הבית וארב לה לא הרחק משם. פעם ופעמיים אף צלצל בפעמון השער. לא הייתה כל תשובה.

ארבעה ימים חלפו מאז החל בחיפושיו אחרי ורדה גולן. הוא תכנן לפרסם בעיתונו ידיעה על היעלמה, אבל חשש שהיא תופיע לפתע, תצהיר שהייתה בסך הכול בחופשה, ותהפוך אותו ללעג ולקלס.

״יש לי משהו מעניין, שעדיין לא בשל לפרסום,״ אמר ירון לעורך שלו, ״ורדה גולן נעלמה כנראה. אף אחד לא יודע איפה היא.״

״יש לה סיבה להיעלם?״

״יש לה ודאי, אבל לי לא ידוע על כך דבר.״

״נפרסם את הידיעה ברגע שיהיה ברור לנו מה בדיוק קרה,״ פסק העורך.

18.

 

כשמינתה ורדה גולן את עומר כמפיק בכיר האחראי על ראיונות המועמדים ל״כוכב השנה״, היא תבעה שיאתר בעיקר מתמודדים שיש להם סיפור אישי שהקהל יוכל להזדהות איתו. היא הורתה לו שלא לבחור בנערות שמנות ובנערים ממושקפים. ״אני רוצה מצעד של יופי על הבמה,״ הבהירה לו.

הראיונות התקיימו באחד מאולפני הרצליה. מועמדים צעירים, בלוויית הוריהם או קרובי משפחתה אחרים מילאו כבר בשעה מוקדמת את עשרות הספסלים שהוצבו במסדרון. כמה הורים הביאו איתם ספרי קודש ושקעו בתפילות בקול שקט. המועמדים היו חסרי סבלנות. הם נכנסו ויצאו מהבניין, הרבו לקנות משקאות קרים במזנון והמתינו בקוצר רוח לזימונם לחדרו של המראיין.

עומר היה נרגש לא פחות מהם. יום הראיונות הראשון שלו השרה עליו מתח רב. מעולם לא התנסה אישית בסוג זה של עבודה, לא הזדמן לו לטפל באף מועמד בתוכניות ״כוכב השנה״ שכבר שודרו. בזה אחר זה נכנסו המועמדים למשרדו, ענו לשאלותיו, שרו שירים לדוגמה. לחלקם הודיע בו במקום כי עברו את שלב המיונים הראשון וכי יוזמנו לשלב הבא. את האחרים שלח הביתה.

מרבית המועמדים נכנסו לחדרו עם בני לווייתם. כל אחד סיפר שהשירה הפכה למרכז חייו, כי הוא זוכה למחמאות מכל עבר, כי חלומו הגדול הוא להיות כוכב השנה. אחת המועמדות הייתה נערה בת שמונה־עשרה מעפולה. אביה הגיע יחד איתה. היא שרה משהו. עומר לא התרשם. לפני שהספיק לומר מה דעתו, ביקש האב מבתו לצאת החוצה. הוא ועומר נשארו לבדם.

״תראה,״ אמר האב, ״הבת שלי לא אוכלת ולא ישנה מאז שקיבלה זימון לריאיון איתך. אתה לא יכול לתאר לעצמך כמה ההתמודדות הזאת חשובה לה. כל בית הספר כבר יודע על זה, כל החברים, כל המשפחה. ראיתי על הפנים שלך שאתה לא שבע רצון ממנה. היא תישבר לגמרי אם לא תיתן לה לעבור את השלב הראשון.״

״צר לי,״ אמר עומר, ״לא כל מתמודד מקבל את האפשרות להמשיך הלאה.״

האב הביט סביבו ואחר כך לחש: ״תראה, אני איש אמיד מאוד. אם זה עניין של כסף...״

״זה לא עניין של כסף. זה עניין של כישרון.״

״מה אכפת לך?״ המשיך האב, ״תעביר אותה לשלב השני ואתן לך סכום שלא חלמת עליו.״

״אדוני,״ אמר עומר, ״אסור לי לקבל כסף. השיקולים שלי צריכים להיות מקצועיים לגמרי.״

״אין דבר שאי־אפשר לקנות בכסף,״ התעקש האיש, ״תגיד לי כמה ונסגור עניין.״

עומר קם ממקומו.

״השיחה שלנו הסתיימה,״ אמר, ״אני מצטער שהבת שלך לא עברה.״

הוא שמע מבעד הדלת את קול בכיה של הנערה והתפנה לקבל את המועמד הבא.

במהלך השעות הבאות התרגל לשמוע קולות צהלה ובכי של המועמדים שהתקבלו או נפסלו.

הוא הקפיד מאוד על בחינה מדוקדקת של המרואיינים, רשם תמצית של התרשמותו על דפים שנועדו לוורדה גולן ושכח את מרבית הצעירים שהופיעו לפניו. הם היו כל כך דומים זה לזה, בנחישות שלהם לשרוד, בשירים שבחרו לשיר, אפילו בתנועות הגוף כשעמדו על הבמה. מצפונו של עומר היה נקי. הוא בחר על פי שיקולים מקצועיים בלבד.

בשעה שלוש התייצבה אורית עם מירב באולפני הרצליה. היו שם כמה עשרות נערים ונערות שחיכו לתורם לעבור את המיון הראשוני.

במהלך השעה הקרובה נכנסו ויצאו כמה מועמדים. חלקם עטו ארשת של עצב והזילו דמעות כשיצאו מהריאיון. אחדים בכו משמחה בזרועות האמהות שלהם. לבסוף הגיע תורה של מירב. היא הייתה יפה מתמיד, לבושה חצאית מיני משובצת שחשפה את רגליה החטובות.על פלג גופה העליון נמתחה חולצת טריקו כחולה שהבליטה זוג שדי בוסר חצופים ונשאה את הכתובת: ״כישרון זה הכול.״ חיוכה התמים חשף שתי שורות של שיניים מבהיקות בלובנן.

אורית נכנסה איתה לחדר הראיונות הקטן. על הקירות התנוססו כרזות פרסומת לתוכניות שונות של הערוץ השני, במרכז החדר ניצב שולחן עץ ולידו ישב גבר כבן עשרים וחמש, תמיר ובהיר שיער. ״אני אמא של מירב,״ הציגה אורית את עצמה.

״נעים מאוד,״ עומר קם ללחוץ את ידה, ״אבקשך לחכות בבקשה בחוץ עד שנסיים.״

אורית יצאה כשהיא מעיפה חיוך של עידוד לעבר בתה.

עומר פנה אל מירב.

״את מאוד יפה,״ אמר, ״אבל כמו שכתוב על החולצה שלך הכישרון הוא הכול, לא היופי. יש לך ניסיון בשירה?״

״אני שרה מגיל צעיר,״ השיבה הנערה בביטחון, ״כולם אומרים שאני מוכשרת.״

״תשירי לי משהו, כל שיר שתבחרי.״

היא שרה את ״שני שושנים״. עומר רשם משהו במחברת שהייתה מונחת לפניו.

״ספרי לי קצת על עצמך. מה את עושה בשעות הפנאי, מה התחביבים שלך?״

״אני כותבת רומן,״ השיבה מירב.

״על מה?״

״על בחורה בגילי משכונת עוני בדרום תל אביב, שחולמת להיות זמרת ולהפוך לכוכבת בינלאומית.״

״תתני לי לקרוא כמה פרקים?״

״ברצון.״

״מאיזה גיל את שרה?״

״מגיל חמש או שש.״

״למדת לשיר באופן מסודר?״

״אף פעם.״

״אז מאיפה זה בא לך?״

״אני מקשיבה הרבה לשירים, חוזרת עליהם בבית, שרה במסיבות של בית הספר.״

״ואת רוצה להיות כוכבת?״

״מאוד.״

״למה?״

״זו תהיה התגשמות של חלום. אני מקווה שאהבת מה ששרתי.״

״אהבתי מאוד. אני חושב שאת בחורה מוכשרת. תרשי לי לבשר לך שעברת את המיון הראשון בהצלחה.״

מירב לא ידעה את נפשה מרוב שמחה.

״באמת?״ שאלה.

״באמת, באמת. בקרוב אשלח אלייך פרטים על המשך הדרך. אני מאחל לך לזכות בתחרות.״

היא יצאה אל המסדרון ובישרה לאמה.

אורית חיבקה אותה בהתרגשות.

״איך התנהג אלייך המראיין?״

היא חששה שבני סיפר לבנו על הבת שלה.

״הוא היה ענייני מאוד, שאל שאלות על החיים שלי, על השאיפה שלי להיות זמרת. התפלאתי שבחור כל כך צעיר ממונה על מיון המועמדים ל'כוכב השנה'.״

״הוא כנראה עושה עבודה טובה,״ כבשה אורית כל מחשבה על אביו, ״אבל זה לא העיקר. העיקר שיזמינו אותך לשלב השני.״

19.

 

הריאיון עם מירב תבור בהרצליה היה אחד הבודדים שעומר זכר לפרטי פרטיו. הוא זכר את לבושה, את פניה הנאים, את עיניה הנוצצות ואת קולה הבוטח. בינו לבינו הודה שהיא בלטה מכל המועמדות האחרות. יופייה היה כובש ועומר ידע שתמשוך תשומת לב רבה כשתעלה על הבמה. היא עברה את שלב המיון הראשון, אבל הוא חשש שלא יהיה לה קל לזכות בתואר כוכב השנה. הוא זכר אותה לא בזכות השיר ששרה, אלא משום שהייתה יפה מכולן ומשום שכבשה את לבו.

זה לא היה אמור לקרות לו. אסור היה לו לטפח כל קשר עם מועמדת להשתתפות בתוכנית. אבל מירב הייתה הרבה יותר מכך. בשבילה היה מוכן לחצות כל קו אדום. כל הגיגיו נסבו עליה. היא הייתה רק בת שבע עשרה, והוא חשש שהוריה לא יניחו לו לחזר אחריה. למרות זאת, סירב לוותר. היא הסעירה את חושיו ועמדה מול עיניו. הוא דמיין אותה כשהיא מחייכת אליו בחיבה וחש בדמיונו את שפתיו נצמדות לשפתיה.

הייתה שעת ערב מאוחרת כשהסתיימו הראיונות. עומר לא מש ממשרדו וחיפש דרכים ליצור קשר עם מירב. על פי התוכנית אמורים היו המועמדים שאושרו לקבל את המידע על זימונם לשלב השני בתוך ימים אחדים. עומר חש שאינו יכול להמתין עד אז. הוא התקשר לביתה של מירב.

אורית הרימה את השפופרת.

״אפשר לדבר עם מירב?״ שאל.

״היא לא בבית. מי אתה?״

״עומר. אני המפיק של התוכנית ‘כוכב השנה'.״

קולו היה דומה כל כך לקולו של בני. גם מראה פניו, ככל שזכרה, הזכיר את אביו. זה הביך אותה.

״נעים מאוד עומר,״ ניסתה לייצב את קולה, ״מה למסור למירב?״

״שתתקשר אלי כשתגיע הביתה.״

״אני מקווה,״ אמרה אורית, ״שלא שיניתם את ההחלטה שלכם לגביה.״

״ממש לא. אני פשוט חייב לזמן אותה לריאיון נוסף.״

״בסדר. אמסור לה.״

הוא שתה מים קרים ממתקן הקירור באולפן וחיכה שמירב תתקשר.

כשעה לאחר מכן צלצל הטלפון.

״חיפשת אותי?״ שאלה מירב.

״כן,״ קולו היה בוטח הרבה פחות מכפי שרצה, ״אני צריך לזמן אותך לפגישה נוספת.״

״מתי?״ היא הייתה נרגשת נוכח תשומת הלב שזכתה בה. היא לא שאלה שאלות נוספות.

״מחר. תוכלי להגיע אלי מחר אחרי הלימודים?״

״אוכל לבוא בשתיים?״

״מצוין. אחכה לך.״

הוא חש מבוכה כשהניח את השפופרת. מה יאמר לה כשייפגשו? איך יסווה את רגשותיו כלפיה? הוא העז לקוות שגם היא נכבשה בקסמו.

עומר נסע לבית הוריו ומירה הגישה לו ארוחת ערב קלה.

״איך עבר היום?״ שאלה.

״היה נורא קשה. ראיינתי חמישים ושלושה מועמדים.״

״היו שם כישרונות בולטים?״

״היו כמה.״

״מישהו עשה עליך רושם מיוחד?״

״לא, אמא.״

אביו הגיע הביתה.

״אני צריך לצאת עוד מעט לפגישה עם המהנדסים שלי,״ זרק לאשתו, ״אשתה קפה וארוץ.״

״מתי תחזור?״

״אשתדל לשוב מוקדם.״

״עבר עליך יום נעים?״ פנה אל בנו.

״פחות או יותר.״

בני נסע לפגוש את אורית. עומר הלך להתקלח ונסע לדירתו. הוא נרדם מיד וחלם על מירב. בדמיונו, זרועותיו לפתו את גופה ולבו סער כל הלילה.

בבוקר הגיע עומר למשרדו לסבב ראיונות נוסף. כתריסר מועמדים חדשים כבר המתינו לו בפתח. הוא ביקש להכניסם אליו אחד אחד והקשיב פזור דעת לשירתם. מדי פעם הציץ בשעונו. הוא חיכה לשעה שתיים.

20.

 

בכוונה תחילה הקפיד עומר לא להקדים לבוא לאולפנים. הוא חשש משיחות הטלפון של ורדה, מההליכה לחדרה, ממה שמצפה לו שם. הוא נשם לרווחה כשנפרדה ממנו ונסעה לחו״ל. לרגעים תמה אמנם על שהחליטה לנסוע דווקא בעיצומה של העבודה הקדחתנית על שידרוג ״כוכב השנה״, אבל הוא האמין שהייתה חייבת לנסוע וסיבת הנסיעה לא הייתה עניינו. בכל אופן מאז נסעה נשם לרווחה, אבל חש שקיבל רק ארכה זמנית. ורדה תשוב לדרוש את שלה ולו לא תהיה כנראה כל ברירה.

בשתים עשרה בצהריים פקעה סבלנותו. הוא יצא תכופות למסדרון לברר אם מירב כבר הגיעה, למרות שידע כי תבוא רק מאוחר יותר. שוב ושוב חזר לחדרו מאוכזב משלא ראה אותה. הראיונות נסכו בו עייפות. הוא נלאה מלשמוע את השירים שרובם חזרו על עצמם בנימת קול כזו או אחרת, קץ במבטים רוויי התקווה שנישאו אליו על ידי המועמדים, שרובם ככולם היו חדורי אמונה בכישרונם. הוא רשם לפניו את פרטיהם האישיים, קימץ במחמאות ושמח כשהתור בחוץ הלך והתקצר.

בשתיים בדיוק פתח את הדלת והבחין במירב. היא ישבה על ספסל כשלצידה תיק בית הספר שלה. עומר ביקש שתיכנס אליו למרות שזה לא היה תורה.

מלווה במבטי זעם של המתמודדים האחרים שטרם נכנסו לריאיון, פסעה מירב אל תוך החדר ועומר סגר אחריה את הדלת. היא הייתה נרגשת וסקרנית לדעת את פשר זימונה הדחוף אל המפיק. עיניו עקבו אחריה כשהתיישבה מולו.

״את ודאי שואלת את עצמך למה קראתי לך שוב.״

היא הנהנה.

״רציתי שתספרי לי יותר על סגנונות השירה שאת אוהבת, השירים שאת רגילה לשיר, ההופעות הפומביות שלך, אם היו.״

היא השיבה אבל הוא לא הצליח להאזין. עיניו שוטטו על פניה היפות, עיניה הכחולות ושפתיה המלאות. עורה היה שזוף, שערה גלש על כתפיה, וחולצתה, לבנה הפעם, נצמדה אל גופה. עומר נלחם בעצמו כדי להימנע מלחבק אותה ולכסות את פניה בנשיקות.

״רציתי לדעת,״ שאלתה העירה אותו משרעפיו, ״מה עוד צפוי לי?״

״יהיה עוד מבחן אחד שיקבע את המועמדים הסופיים. אחר כך נצמיד לך חונך שיעבוד איתך על השירים שתשירי בפני חבר השופטים, וזמן מה אחר כך, כמובן, השידור עצמו.״

״זה נורא מפחיד,״ אמרה.

הוא עקף את השולחן וניגש אליה. ביד מהססת ליטף את שערה.

״תירגעי,״ אמר, ״כולם מפחדים. אני לא מכיר אחד מהמועמדים שישן טוב בלילה.״

״אני כבר רוצה להיות אחרי זה...״ היא שמה לב שלא הסיר את ידו משערה וזה הביך אותה. עד לרגע זה היה עומר בעיניה מקור סמכות מרוחק, אישיות האמורה לחרוץ את גורלה מבלי להיות מעורב בחייה. עתה, משנגע בה, נקלע מוחה לסבך שבלבל עליה את מחשבותיה. היא לא ידעה איך להגיב, מה לעשות, מה לומר.

״יש לך חבר?״ שאל.

היא נעה על כיסאה באי־נוחות.

״למה אתה רוצה לדעת?״

״סתם...״ מלמל.

היא הביטה בו בעיניה התמימות. על אף חוסר הניסיון שלה הייתה לה תחושה ששאלתו של עומר חורגת מגבולות היחסים בין מפיק לזמרת מתחילה.

״לא, אין לי חבר,״ אמרה.

הוא הימר על כל הקופה:

״היית רוצה להיות חברה שלי?״

״אני... אבל...״

״מוכנה לנסות?״

״אתה יודע שאני רק בת שבע־עשרה?״

״זה מפריע לך?״

״נראה לי שזה קצת מוקדם בשבילי,״ העזה להביע התנגדות רפה.

הוא אחז בידה הדקה ומגעו היה רך ונעים.

״תראי,״ אמר, ״אולי אסור לי לעשות מה שאני עושה, אני יודע שמצפים ממני לעשות הפרדה גמורה בין התפקיד שלי לבין חיי האישיים. אבל מצאת חן בעיניי ואני לא יכול להתגבר על זה.״

היא נאלמה דום.

הוא רכן אליה ונשק לה בעדינות. היא כיווצה את שפתיה, כחוששת להיענות לו יתר על המידה.

״אף פעם לא נישקו אותך?״ שאל.

״אתה הראשון.״