מצוקי החוף היו מקיפים את רצועת החוף הזהובה והיו מתנשאים לגובה שקשה היה לאומדו.
הם היו מבהיקים בלובנם, כך שנראו למרחוק ע"י יורדי הים באוניות הרחוקות. מקור צבעם הבוהק היה בכורכר ממנו היו בנויים. הכורכר היה מין סלע חולי, גרגירי ופריך שלעיתים תכופות היה פתאום נסדק וגושים עצומים היו נופלים ממנו אל החוף. בכל מפולת היה גובה המצוק קורבנות והחוף היה ננטש ומתרוקן. מהנדסים ומומחים הוזמנו מכל קצוות העולם ובעומדם על רצועת החול הזהובה והחמימה, היו מציעים סיבות ופתרונות בלי סוף. אלא שאף לא אחד מהם ידע באמת את הגורם, והמפולות היו נמשכות במלוא עוצמתן.
חרף המפולות החוף מעולם לא נסגר, שכן בסופו של דבר היה זה עסק רווחי ומשגשג. משנה לשנה אף העסק עלה ושיגשג וממלכת החוף הלכה והתעצמה. קייטנים שזופים ונערות יפיפיות היו מגיעים מכל העולם וממלאים את החוף בכל עונות השנה לשמחת הסוחרים וכל בעלי המלאכה שהתפרנסו סביבו. דוכנים קטנים וצבעוניים היו נזרעים בכל פינה וסוחרים קולניים היו מכריזים על מרכולתם שכללה מחרוזות מרשימות משרידי צבתות עבותות של סרטנים כתומים, מזרוני ים בגדלים שונים שנבנו מאגוזי קוקוס ריקים, ומשחות כל יכולות שהיו עשויות מאבק הכורכר הלבן, בקבוקים "עתיקים" שזה עתה רוקנו משמפניה צעירה שבמקומה הוכנסו לתוכם מכתבי אהבה של ספנים אבודים מספינות טרופות ועוד ועוד. החוף תסס שקק חיים וכל רגע משהו היה מתרחש וגולש ושוטף את החוף ממש כמו הקצף הלבן שגלש מבקבוקי השמפניה "העתיקים".
