האיש מאחורי הפרגוד
אזרחים אמריקאים תושבי גרמניה פקדו את הקונסוליה האמריקאית בברלין דרך שגרה, אבל מעטים מהם נראו כמו האיש שבא לשם ביום חמישי, 29 ביוני 1933. האיש היה ג'וזף שאכנוֹ, רופא בן שלושים ואחת מניו יורק שעד לאחרונה עסק במקצועו באחד מפרברי ברלין.כעת הוא עמד עירום מאחורי פרגוד באחד מחדרי הבדיקה בקומה הראשונה של הקונסוליה, חדרים שבימים שגרתיים יותר שימשו לבדיקה רפואית של מבקשי אשרות הגירה לארצות הברית. עורו של שאכנוֹ נפשט מעליו בחלקים ניכרים של גופו.
שניים מאנשי הקונסוליה הגיעו ונכנסו לחדר הבדיקה. האחד היה ג'ורג' מֶסֶרסמית' (Messersmith), הקונסול הכללי של ארצות הברית בגרמניה משנת 1930 (הוא לא היה קרוב משפחה של וילהלם "וילי" מסרשמיט, מהנדס המטוסים הגרמני). כבכיר אנשי שירות החוץ בברלין, פיקח מסרסמית' על עשר הקונסוליות האמריקאיות שפעלו ברחבי גרמניה. לצדו עמד סגן הקונסול, ריימונד גייסט (Geist). ככלל היה גייסט איש קר רוח שלא התרגש בקלות, כפיף אידאלי; אבל מסרסמית' הבחין שגייסט נראה חיוור ומזועזע עד עמקי נשמתו.
שניהם נחרדו ממצבו של שאכנוֹ. "הוא היה גוש של בשר חשוף מצווארו ועד קרסוליו",ראה מסרסמית'. "הוא הולקה בשוטים מכל כיוון אפשרי, עד שנחשף בשרו החי והמדמם. אחרי מבט אחד חשתי אל אחד הכיורים שבהם [הרופא האחראי על בריאות הציבור] היה רוחץ את ידיו".
המלקות, שמע מסרסמית', התרחשו תשעה ימים קודם לכן, אבל הפצעים אף לא החלו להיעלם. "אחרי תשעה ימים נראו עדיין סימני הצליפות, משִכמותיו ועד ברכיו. בשר אחוריו היה חי ממש, וחלקים גדולים ממנו טרם העלו ארוכה. במקומות אחדים, בשרו נכתש לעיסה ממש".
אם זה היה מצבו כעבור תשעה ימים, תהה מסרסמית', כיצד נראו הפצעים מיד לאחר המלקות?
הסיפור התחוור:
בליל 21 ביוני זכה שאכנוֹ לביקור בית מצד כיתת לובשי מדים שקיבלו הלשנה אנונימית אשר הוקיעה אותו כאויב המדינה. הם ערכו חיפוש בביתו, ואף על פי שלא מצאו דבר, לקחו אותו איתם אל המטֶה. שאכנוֹ צוּוה להתפשט ומיד ספג מלקות קשות וממושכות מידי שני גברים עם שוטים. אחר כך שוחרר. איכשהו הצליח להגיע לביתו, ואז ברחו הוא ואשתו למרכז ברלין, אל בית חמותו. שם רותק אל המיטה במשך שבוע. ברגע שחש שהוא מסוגל לכך, פנה אל הקונסוליה.
מסרסמית' הורה לקחתו לבית החולים, ובו ביום ניפק לו דרכון אמריקאי חדש. כעבור זמן קצר נמלטו שאכנוֹ ואשתו לשבדיה, ומשם לארצות הברית.
הכאות ומעצרים של אזרחים אמריקאים אירעו לא אחת מאז מונה היטלר לקנצלר בחודש ינואר, אבל מעולם לא התרחש מקרה חמור כל כך ־ אם כי אלפי גרמנים מקומיים חוו יחס חריף לא פחות, ולעתים תכופות הרבה יותר. מסרסמית' ראה בכך סימן נוסף לשגרת החיים תחת משטרו של היטלר. הוא הבין שהאלימות הזאת אינה בבחינת עוד פרכוס חולף של זוועה. משהו מהותי השתנה בגרמניה.
הוא הבין זאת, אבל היה משוכנע שרק מעטים בארצות הברית הבינו זאת כמותו. יותר ויותר הדאיג אותו הקושי לשכנע את העולם בממדיו האמיתיים של האִיום ההיטלראי. ברור היה לו לחלוטין שהיטלר מכין את גרמניה, באופן חשאי ואגרסיבי, למלחמת כיבושים. "הלוואי שאפשר היה לגרום לציבור שלנו להבין [זאת]", כתב ביוני 1933 בשֶדֶר אל מחלקת המדינה האמריקאית, "כי אני חש שהוא צריך להבין זאת ־ להבין באיזו תכליתיות מתפתחת רוח המלחמה בגרמניה. אם הממשלה הזאת תישאר בשלטון עוד שנה אחת, ותמשיך באותו קו באותה העוצמה, היא תעשה כברת דרך משמעותית בהפיכת גרמניה לאיום על שלום העולם למשך שנים רבות בעתיד".
הוא הוסיף: "למעט חריגים ספורים, האנשים שמנהלים את הממשלה הזאת הם טיפוסים שאתה ואני איננו מסוגלים להבין. חלקם פסיכופתים שבנסיבות רגילות היו מקבלים טיפול באיזשהו מקום".
אבל לארצות הברית עדיין לא היה שגריר קבוע בגרמניה. השגריר הקודם, פרדריק סאקֶט (Sackett), עזב בחודש מרץ עם השבעתו של פרנקלין ד' רוזוולט לנשיאה החדש של ארצות הברית (ב-1933, יום ההשבעה התקיים ב-4 במרץ).המשרה נותרה פנויה במשך ארבעה חודשים כמעט, והממונה החדש לא אמור היה להגיע במשך עוד שלושה שבועות. מסרסמית' לא הכיר אותו אישית וידע עליו רק מה ששמע מפי מיודעיו הרבים במחלקת המדינה. אבל הוא ידע שהשגריר החדש ייכנס לתוך קלחת של אכזריות, שחיתות וקנאוּת, ושיידרש לו אופי חזק כדי להקרין את האינטרסים האמריקאיים ואת העוצמה האמריקאית ־ כי כוח היה הדבר היחיד שהיטלר ואנשיו הבינו.
אבל השמועות סיפרו שהאיש החדש הוא טיפוס נחבא אל הכלים שנשבע לנהל חיים צנועים בברלין כמחווה לבני ארצו שהתרוששו בימי השפל הגדול. לתדהמת כולם, השגריר החדש אפילו שיגר לברלין את מכוניתו הפרטית ־ שברולט ישנה וחבוטה ־ כדי להדגיש את חסכנותו. וזאת בעיר שבה נהגו אנשיו של היטלר במכוניות שחורות אדירות ממדים, שגודלן כמעט כגודלו של אוטובוס עירוני.
