פוליטיקה ספרים א, ב, ג

המדינה

 

1. אנו רואים שכל מדינה13 היא סוג של שותפות, ושכל שותפות נוצרת למען טובה כלשהי: והרי כל בני האדם עושים את אשר הם עושים בשביל מה שנראה להם טוב. ברור אפוא שכל שותפות מכוונת אל הטוב, ואולם השותפות המכוונת אל הטוב העליון היא זו העולה על כל האחרות והכוללת אותן בתוכה. זה הדבר שאותו אנו מכנים מדינה — היא השותפות המדינית.

טועים מי שסבורים כי <דרך השלטון> של המדינאי והמלך ומנהל משק–הבית והאדון אחת היא, שהרי הם סבורים שההבדל ביניהן הוא הבדל של ריבוי ומיעוט, ולא של מין;14 הם סבורים כי השולט על מעטים הוא אדון, על רבים מהם — מנהל משק–בית, ועל רבים אף מאלה — מדינאי או מלך, כאילו לא היה כל הבדל בין משק–בית גדול למדינה קטנה.15 וכך הם מבחינים בין מדינאי ובין מלך: אם השלטון בידי אדם אחד, הריהו מלך; ואם כל אחד שולט ונשלט לפי תור, על פי כללי המדע הזה, ייקרא השליט מדינאי.

אבל אין אמת בכל אלה, וכך ימצא מי שיעיין בדברים לפי שיטתנו הרגילה: בכל עניין ועניין עלינו לפרק את השלם המורכב לחלקיו הבלתי מורכבים — אלה חלקיו הקטנים ביותר. כן גם בדיון על המדינה, אם נבדוק מאילו חלקים המדינה מורכבת, ניטיב לראות גם את <סוגי המשטרים> הללו, ונוכל לברר אם אפשר להשיג ידיעה שיטתית של כל אחד מהם.

2. מי שמתבונן בדברים בהתהוותם מבראשית, כמו בנושאים אחרים כך גם בנושאים שלפנינו, לא תימצֵא לו דרך עיון יפה מזו. ואכן, בהכרח חוברים להם יחדיו בתחילה מי שאינם יכולים להתקיים זה בלא זה, כמו הנקבה והזכר, כדי להעמיד צאצאים. ואין בכך עניין של בחירה, אלא כמו אצל שאר החיות והצמחים, שאיפה זו להניח אחריהם יצור אחר דומה להם באה להם מן הטבע. וכך חוברים להם יחדיו — לצורך הישרדות — גם השליט על פי טבעו וגם הנשלט על פי טבעו, כי כוחה של הרוח לראות את הנולד הוא סגולתו הטבעית של השליט והאדון, וכוחו של הגוף להוציא את הדברים אל הפועל בעזרת עבודה קשה — סגולת האדם הנשלט ומי שהוא עֶבד על פי טבעו. וכך יוצא שטובתו של האדון ושל העבד אחת היא.16

ואם כן, אין טבעה של הנקבה כטבעו של העבד; שכן אין הטבע יוצר דבר כגון הסכין הדֶלפית, שאותה מעצבים חרשי הנחושת בשיטה חסכנית, אלא הוא יוצר כל דבר ודבר לתכלית אחת בלבד; והרי עיצובו של כל כלי מן הכלים הוא הטוב ביותר כשאין הוא מיועד לשמש לעבודות רבות, אלא לאחת.17 אמנם אצל הברברים דין הנקבה כדין העבד, אך זאת משום שחסר להם יסוד השלטון הטבעי — והשותפות אצלם היא של שפחה ועבד. לפיכך אומרים המשוררים, "יאה שלטון היוונים על הברברים", כאילו אחד טבעו של ברברי ושל עבד.18

משתי השותפויות האלה נוצר בראשונה הבית. נאה דרש הסיודוס כששורר, "ראשית בית ואישה ושור לחרישה"19 — והרי השור לעניים הוא תחת משָׁרֵת הבית. השותפות הנוצרת כדרך הטבע לצורכי היומיום היא אפוא הבית, שאת חבריו מכנה כָרוֹנְדָס "חברים לשולחן", ואֶפּימֵנידֵס איש כרתים מכנה אותם "חברים לאבוס".20 השותפות הראשונה של בתים אחדים החוברים להם יחדיו לצרכים שאינם בבחינת צורכי יומיום בלבד היא הכפר. לפי טבעו, הכפר דומה ביותר ל"מושבה" של הבית,21 של הבנים ושל בני הבנים, אשר יש המכנים אותם "יונקי אותו חלב".

וזאת הסיבה לכך שבמדינות שלטו בתחילה מלכים ושלאומות האחרות עדיין יש מלכים גם היום; שכן אלה מורכבות מאנשים המצויים תחת שלטון מלוכה: והרי כל בית מצוי תחת שלטון מלוכה של זקן המשפחה, וכן הדבר גם ב"מושבות" הבית, בשל קשרי הדם. וכך אומר גם הומרוס, "איש–איש שורר בבניו ובנשותיו"22 — כי הם מפוזרים, כמנהג הקדמונים. משום כך אומרים הכול גם על האלים שיש להם מלך, שכן בני האדם נוהגים לעצב את דמות האלים לפי דמות האדם, וגם את קורות חיי האלים הם מעצבים לפי הקורות אותם עצמם; וכל בני האדם ידעו אי–פעם שלטון מלוכה, מי עדיין בימינו ומי בימים עברו.

השותפות הנוצרת לבסוף מצירופם של כפרים אחדים היא המדינה. לזו כבר יש מלוא היכולת לספק את צורכי עצמה, אפשר לומר. היא נוצרת אפוא כדי להבטיח את החיים, אבל קיימת כדי לחיות היטב.23 לפיכך אם השותפויות הראשונות הן טבעיות, גם כל מדינה היא דבר טבעי, שכן היא תכליתן של הללו, וטבעו של דבר הוא תכליתו. הרי את טבעו של כל דבר ודבר אנו מגדירים לפי מה שהוא לאחר שנשלמה התהוותו, כטבעו של אדם או של סוס או של בית. יתר על כן, מה שלשמו קיימים הדברים, והוא תכליתם, הוא הטוב ביותר. והעצמאות היא תכלית וטוב עליון.24

האדם הוא מטבעו בעל חיים מדיני

 

לפיכך ברור כי המדינה נמנית עם הדברים שמן הטבע, וכי בן האדם הוא מטבעו בעל חיים מדיני. ומי שמעצם טבעו, ולא בדרך מקרה, אינו שייך למדינה, הלוא הוא אחד משניים: יצור נקלה או נעלה מאדם. והוא כאותו "חסר שבט, חסר דין, חסר בית", שאותו גינה הומרוס,25 אשר לא זו בלבד שזה טבעו, אלא הוא גם שוחר מלחמה, שהרי הוא בודד, כחייל במשחק האבנים.26

על כן ברור מדוע האדם הוא בעל חיים מדיני יותר מכל דבורה ומכל חיית עדר; שהרי הטבע, כמו שאנו אומרים, אינו יוצר דבר לשווא — והנה האדם לבדו מכל בעלי החיים הוא בעל יכולת דיבור. אמנם הקול מסמן כאב והנאה, ולכן הוא משמש גם את שאר החיות: עד למדרגה הזאת הגיע טבעם של בעלי החיים, שיש להם חוש לכאב ולהנאה, והם מסמנים אותם זה לזה; אבל הדיבור משמש גם לציון של תועלת ונזק, ומתוך כך גם של צדק ואי–צדק, ובזה מתייחד האדם לעומת שאר החיות: לו בלבד ניתן החוש התופס טוב ורע, צדק ועוול וכיוצא באלה. והשותפות של אלה יוצרת בית ומדינה.

ואכן, המדינה קודמת באופן טבעי לַבית ולכל אחד מאתנו, שכן השלם קודם בהכרח לחלקיו: משנהרס <הגוף> השלם, לא תתקיים עוד רגל ולא יד — אלא בשם בלבד, כאילו הדברים אמורים ברגל או ביד של אבן. כי כזאת היא היד שהושחתה. והרי כל הדברים מוגדרים לפי פועלם ולפי כוחם, ולכן משאין בהם עוד התכונות הללו, לא נוכל עוד לומר שהם אותם הדברים, אלא שהם בעלי אותו השם.27

ברור אפוא כי המדינה היא טבעית, וכי היא קודמת לפרט; שהרי אם אין כל אדם ואדם מסוגל לספק את צורכי עצמו כשהוא בנפרד, יהיה מעמדו כמעמד החלקים ביחסם אל השלם. ומי שאין לו היכולת לחיות בשיתוף, או שאין לו כל צורך בכך בשל יכולתו לספק את צורכי עצמו, הרי אין הוא חלק מהמדינה, והוא בהמה — או אל.

הדחף להיקשר בשותפות מעין זו הוא אפוא דחף טבעי אצל כל בני האדם. ואולם הראשון שיסד מדינה, לזכותו ייאמר שהביא עליהם טובות גדולות מאין כמותן, שכן האדם, ממש כשם שהוא הטוב בבעלי החיים משהגיע לשלמותו, אין גרוע ממנו בשעה שהוא חי בלא חוק ומשפט. והרי אין עוול קשה מן העוול החמוש בנשק: אדם נולד ובידיו כלי נשק לצד תבונתו ומעלתו — ואולם בכלים הללו הוא יכול גם יכול להשתמש למטרות ההפוכות. לפיכך, בלא מַעֲלה, האדם הוא היצור המנוול והפראי ביותר והשפל מכולם ביחסו למין ולאוכל. והרי מידת הצדק היא תכונה מדינית, שכן הדין — אמַת המידה של מה שצודק — הוא יסוד הסדר של השותפות המדינית.28

 

הערות