הספר הזה השאיר עליי חותם עמוק. לקח לי זמן להבין את הרעיון המרכזי, אבל ברגע שנפל האסימון – נחרדתי. במיוחד בתקופה הנוכחית, הרעיון שהוא מעלה כבר לא נראה כל כך מופרך, וזה מה שהופך אותו לעוצמתי ומטלטל. ספר שלא מרפה ממני.
הספר מצוין והגרסה הקולית שלו עושה לו עוול. אינטונציות לא קשורות לטקסט, טעויות לרוב, למשל בשר טֶרֶף במקום בשר טָרֵף, מקטירים חָלָב במקום מקטירים חֵלֶב וזה באמת רק מדגם. כמו כן בציטוט פסוקים נאמר כל הזמן השם המפורש יהוה. זה לא הגיוני מבחינת המספר, אבל על כך עוד אפשר להתווכח, מה שבטוח זה שמאזינים דתיים תצילנה אוזניהם. לא עורכים גרסאות קוליות?!
סיפור אפוקליפטי מטורף ומפחיד על מה עוד יכול לקרות פה במקום המשוגע הזה. איזה דמיון ומצד שני קשור למציאות. כתוב נהדר, אינטליגנטי וקולח.
אחד הספרים המדהימים שקראתי אי פעם. מרתק, לצערי, רלוונטי מתמיד. ספר מופת.
גדול! ספר פרובוקטיבי ומעורר מחשבה! דיסטופיה במיטבה. קראתי בתדהמה איך הוא לא הפך לספר משפיע ומשנה תודעה לשאר קוראי העברית באשר הם. כתוב היטב וקריא להקיא!
זהירות! ספר מדיר שינה!! סוג של אלטנוילנד, רק שכלל לא בטוח שבעוד 120 שנים יהיה כאן מי שינתח את הטעויות שעשה שריד בחזונו.
הדיסטופיה הזאת לא לגמרי מופרכת. מפחיד מאד. התמרור זועק. וכמובן כתוב נהדר כמו כל ספריו של ישי שריד
כאשר קראתי אותו לפני שנים לא מעטות, אמרתי לעצמי שהספר הזוי לגמרי ושמי שכותב ספר כזה גם הוא הזוי לגמרי.אבל מכיוון שהספר השאיר בי חותם כבד קראתי אותו שנית לא מזמן. כעת אמרתי לעצמי שמי שכתב אז ספר כזה - ניחן ביכולת מיוחדת במינה לצפות התפתחויות שהן בהחלט לא דמיוניות.
מרתק, המון חומר למחשבה, ראשון מיסוגו, מערבב עבר הווה עתיד, אי אפשר לעצור.
ספר מעולה. כתוב היטב. פסימי עד אין קץ. קשה. מפחיד עד אימה. מקווה כי יופקו לקחים.
מעולה! מפחיד, כי נראה שזה יכול לקרות באמת עם כל מה שקורה בארץ.
ספרממעולה שמתאר מה יקרה אם ממשלת השואה והמשחיות בראשות מביא השורה נתניהו ימשיכו במעלילהם
המציאות עולה על כל דימיון. חובה לקרוא עכשיו הימים אלה שהכל משיק ונוכח מול עינינו. אל לנו לאמר לא שיערתי...
ספר אינטליגנטי מדהים ומטלטל … קראתי כבר את ״מגלה החולשות ״ וגם את ״מנצחת ״ שלו ואני רצה לקרוא את כל מה שכתב אי פעם … הסופר גאון !!!!! הספר נכתב לפני כמעט 10 שנים אבל כל כך מתאים לכתוב כזה ספר אחרי האסון של השבעה באוקטובר כמו נבואת זעם מחרידה … חובה לקרוא !!! חובה להבין למה צריך להמשיך לצאת לרחובות להפגנות כדי ששום סמוטריצים או בן גבירים הזויים יהפכו לנו את החיים פה ויוליכו את כולנו לגהינום בשם התורה או האלוהים שלהם !
מרתק, מזעזע, עצוב. נבואה רהוטה על עתידו של עם שחושב שהאדמה חשובה יותר מהאדם, שמאמין שאפשר לקלקל ואלוהים יתקן.
ואו - מציאות ודימיון מתערבבים והולכים עד הקצה; כולי תקווה שנצליח להביס את החושך ששורה עלינו כעת ונצא לדרך חדשה
ספר מעניין מאוד ומעורר מחשבה, על אלוהים, אמונה, פולחן, מדינת הלכה יהודית, בית המקדש והעלאת קורבנות, סנהדרין, מלחמת הקיום והחיים באי מוקף מדינות איסלמיות. מומלץ מאוד
ספר נהדר. ישי שריד הוא סופר מעולה. הוא שולט בשפה העברית, בעל ידע במנהגי יהדות והתורה. העלילה הדוקה ומותחת על אף שהסוף ידוע מראש. תןדה לך על הספר, ישי שריד!
מצוין, מעורר מחשבה הבנתי שמתבסס על תחקיר מדוקדק, שפך בפני אור על התנהלות בית המקדש, לא ידעתי הפרטים הטכניים חשובים לידע הכללי החשוב ותורמים ועוצמת הספר
ספר מרתק הנקרא בנשימה אחת. תיאור מוחשי ומטלטל של מציאות משיחית שאולי אליה אנחנו דוהרים.
מצמרר ומרתק. עתיד דיסטופי שלמרבה הצער אפשר לדמיין שיתרחש במציאות שלנו.
ספר שכולו תמרור הזהרה , ככל שהוא מתקדם גדלה השקיקה לקרוא ולסיים אותו. מסיים אותו בעצב ובהרהור.
מדהים. אין מילה אחרת לתאר. קריאה קולחת, עלילה מרתקת, אי אפשר להפסיק לרגע.
ספר עוצמתי ומרתק, המחשבה שבגלל היכל מפואר ומנהגים ארכאיים אנו מביאים על עצמנו פעם אחר פעם אסונות ולא למדים דבר מההיסטוריה. הכתיבה של ישי זורמת ומצמררת גם יחד. הפרטים והתיאורים נכתבו בכישרון רב. חובה לקרוא
ספר נוקב וכתוב היטב. נוגע במחט בנקודה הרגישה של מדינתנו, שבה אחד השבטים שואף להפכה למדינת הלכה. תמרור אזהרה! מומלץ כספרות טובה וכביקורת חדה על תהליך מדינתי זוכל ומסוכן.
ספר ענק...דיסטופיה מופלאה שעוזרת להבין את העכשיו. כתובה בכשרון רב ...מתי הסידרה?
ספר מדהים. מומלץ מאוד.
כתיבה מהפנטת, עשירה.
הסיפור מרתק ומותח.
פשוט תענוג צרוף.
ספר מדהים. קל לקריאה, אבל משאיר משא כבד בלב, ביחוד כאשר אנשי הימין הקיצוני קרבים אל השלטון.
שריד מיטיב לתאר את ההוד וההדר של המקדש והעם הגאה והיפה החי סביבו, ומלכו הרם והנישא, ומיטיב לתאר את ההתדרדרות , פרור אחר פרור, עד הסוף הנורא.
אני חשתי בהשפעות של האמן והמרגריטה על הסופר
ספר נדיר, חשוב ובעיקר, סוחף! שמחה שקראתי בו בייחוד בתקופה הזו. היכולת של שריד לקחת את המציאות כאן, להפגיש אותה עם ההיסטוריה ולדמיין עתיד (שלא כזה רחוק מהאפוקליפטיות המתהווה) היא עוצמתית וחושפת אמיתות חבויות של הזהות הבעייתית שלנו. כיהודים וכישראלים. הסוף אותי קצת אכזב, לא מבחינה עלילתית בהכרח. משהו שם פחות זרם הוציא אותי מהעולם שיצר. אבל לא מוריד מהחוויה המטלטלת של הקריאה בו. ממליצה מאוד לקרוא
ספר מעורר מחשבה ורגש, בעיקר לאחר המהפכה המשפטית ואירועי ה-7 באוקטובר.
ספר טוב ומעניין . קריינות בינונית עם לא מעט שגיאות בהגיה של פסוקים מהתנך
האם גורל המדינה כמו בספר? עצוב אבל במציאות שלנו היום אנחנו בדרך לשם. לאט אבל בטוח.
סיפור נבואי קשה ואכזרי. דיסטופיה. עם זאת קשה להפסיק להאזין... הדמות הראשית, שהיא גם המספר - שובת לב ומעוררת הזדהות. את הקריינות פחות אהבתי...
ספר קשה ומפחיד, שלא משאיר מקום לאופטימיות. אי אפשר להשאר אדיש לספר הזה. נראה לי שמשליך על השסע בעם, נבואה שחורה שאני מתפלל שלמרות שאיני דתי, לא תתגשם לעולם.
דימיון שאינו רחוק מהמציאות. סופה של הדמוקרטיה בעידן היום ממש במהירות הבזק את הכתוב בספר זה.
מקווה שבעקבות הספר הזה רבים יחליטו לבחור בצמחונות כאורח חיים.
ספר מרתק. מעניין. קראתיו בנשימה עצורה. מומלץ לכל הפסיכים שמפנטזים על מלכוּת ועל בית המקדש השלישי.
הצצה לעתיד שכולנו מקווים שלא יקרה כמו בדיסטופיה טובה, "המראה שחורה" של הדת במדינת ישראל. יחד עם זאת יש רגעים שיותר מתאימים לפנטזיה ושם הלכתי לאיבוד
מצמרר לחשוב שהגרעין למדינת ההלכה הזה נמצא בתוכנו ומתפלל לרגע שמלכות יהודה תקום. שריד היטיב לצייר תמונה של האדרת החיים שלנו לפני אלפי שנים והתאמתם למציאות של המאה שלנו. כאילו אם פעם חיו כך אז כך צריך לחיות כעת. ספר שמספק הרבה חומר למחשבה לגבי לאן פנינו.
אז הרמתי את העיניים בסוף הקריאה , ואכן עולם כמנהגו נוהג. השוו לזה את הסדרה 'המחתרת היהודית' בטלויזיה. חלחלה!!! ספר טוב, בקצב נכון, קצת ארכני ופה ושם קטעים מיותרים, אבל חווית קריאה מטלטלת
קשה לכתוב ביקורת על הספר הזה כי גם אהבתי וגם לא העלילה ריתקה אותי בסופו של דבר היה לי קשה עם תאורי ההתעללות בבע״ח. היה לי קשה עם שימוש בשם השם המפורש.
רעיון יפה אבל הדמויות צפויות והסיפור חסר תפניות והתפתחויות מפתיעות. כתוב בסגנון קולח והקריאה נעימה. מעורר מחשבה.
התאכזבתי, אומנם הספר מאוד קריא וסוחף אבל מתחילתו ועד סופו, הפנאטיות הדתית המשיחית מובילה את הקורא במידרון במהירות עולה וגדלה אל האבדון. אין הרבה היגיון בעלילה, אין איזונים ואין טיפת רחמים. יש קוראים שזה התאים להם, לי פחות. בעיני זה לא מהספרים הטובים של ישי שריד.
לקח לי זמן עד שהצלחתי להתחבר לכתיבה. ברגע שקעתי לתוך הספר היה לי קשה להניח אותו, אבל הסוף היה מוזר עבורי, נותרתי עם מין חתיכה חסרה שהסופר לא הצליח למלא.
יש בעייה בהעברת האווירה הנכונה, אווירה של קדושה, רוב העובדות נכונות (יש טעויות שמעצבנות דתיים שמכירים ויש טעויות בעייתיות כמו הגשמת האלוקות) אם באמת בית המקדש השלישי היה קם אז מה שמסופר בספר לא היה קורה מבחינה עובדתית, כי האווירה לא היתה של אנשים שעושים מעשים, אלא של נביאים, השכינה היתה שורה בבית המקדש וכל מי שהיה נכנס היה רוצה להתדבק באלוקים...
איזה ספר יומרני ונפוח...למי יש כוח למשלים האלה תכתוב מאמר בעיתון ותניח לנו....עדיין הגן של נעמי ספר נהדר...
א) הוא באמת היה שם, מאחורי הפרוכת, עתיק ודומם ועמוק מכול, חי למעלה מכל ספק. נועדתי לשרת אותו. נוכחותו העיקה על מוחי ועל לבי ועל קרבי יומם ולילה, בלא הרף. גם עתה אינה מרפה ממני.
ידי חייבות לשמור על יציבות, כי אם יישפך השמן או תכבה הלהבה עונשי יהא מידי ונחרץ. מבטו נח עלי מבין עפעפיים ענקיים, המונחים כמשקולות על עיניים עמוקות כמצולות ים. כל העולמות והשאול ותולדות השמים והארץ מצויים בתוכן, ועכשיו הן ממוקדות רק בי, בתנועות העדינות של אצבעותי האוחזות במלקחי הזהב וגורפות בזהירות את שאריות השמן השרוף אל המחתה.
שמן הזית, שאין זך ממנו, נשפך אל הנרות ועוטף את פתילות הבד, להבה כתומה פורצת מעלה, אורה רך וכתום כמו השמש בשקיעתה. והנה הוא נרדם, שלֵו ושבע רצון, עפעפיו נעצמים כשערים אדירים על העולם כולו. היום נוטה אל קצו. אני שומע את נשימתו הכבדה. אסור להוציא הגה, שפתי חתומות, אבל אני חש רצון לשיר לו שיר ערש מתוק. אני רחוק ממנו מרחק שלוש פסיעות בלבד. אם אסיט את פרוכת הארגמן אוכל להיות אתו, ללטף את ראשו האוצר בתוכו את כל חוכמת הבריאה ואת כל נוראותיה, לנחם אותו, להפיג מעט את בדידותו. אם אעשה זאת, אני יודע, אקפח מיד את חיי בעולם הזה ובעולם הבא.
(א) אבי הורה ליצוק את המנורה כדוגמת זו שבזזו הרומאים מהבית השני, בדיוק כפי שהונצחה בשער טיטוס שבעירם רומא. כך צוּוינו וכך עשינו. מה מדויקות ויפות המילים:
וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה תֵּיעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה יְרֵכָהּ וְקָנָהּ גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ מִמֶּנָּה יִהְיוּ. וְשִׁשָּׁה קָנִים יֹצְאִים מִצִּדֶּיהָ שְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הָאֶחָד וּשְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִי. שְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפֶרַח וּשְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפָרַח כֵּן לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן־הַמְּנֹרָה. וּבַמְּנֹרָה אַרְבָּעָה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ. וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת־שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן־הַמְּנֹרָה. כַּפְתֹּרֵיהֶם וּקְנֹתָם מִמֶּנָּה יִהְיוּ כֻּלָּהּ מִקְשָׁה אַחַת זָהָב טָהוֹר. וְעָשִׂיתָ אֶת־נֵרֹתֶיהָ שִׁבְעָה.
בוקר וערב אנו מיטיבים את הנרות במלקחיים ובמחתות של זהב טהור, גורפים ומנקים את שאריות השמן שנשרף ומוסיפים חדש. נר שכבה בלילה, מדליקים אותו מאש התמיד היוקדת על המזבח. את השמן למנורה כובשים מפריָם של כרמי זיתים עתיקים בגבעות השומרון, שורשיהם הזקנים יונקים ממעיינות נסתרים וזכים הנובעים בעומק ההר. בנעורי זכיתי פעם להשתתף במסיק הזה, נתלה על סולם בין צמרות מרשרשות ומעלי שמים עצומים טבולים בתכלת. כמה מאושר הייתי שם.
הרב יגאל צרויה, רבו של אבי וחברו מנוער, הסביר שבלהבת המנורה אנו מעלים את האור הגנוז, שאבד ונפוץ ביקום לאחר חטא אדם הראשון, עת נשברו הכלים והשפע האלוהי התערבב בטומאה. משום כך לא יוכל להיות תיקון לבריאה אלא כשהמקדש עומד על תלו והמנורה דולקת באש תמיד.
בעיני אבי, הרב צרויה היה אישיות תורנית קורנת ומזהירה שאין שנייה לה. הוא ייעד אותו להיות נשיא הסנהדרין וכוהן גדול, אלא שהרב נפל בקרב עם עמלק במלחמת הגאולה. אבא, אף הוא נצר למשפחת כוהנים, נאלץ ליטול על עצמו גם את תפקיד הכוהן הגדול. חבר כמותו לא היה לאבא אחריו.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
