קוראים לזה חיים

הגיעה לאן שהלכה

את יום הולדתה חגגה רונה במשך שבוע ימים, כדי שאת השנה האחרונה בעשור הרביעי לחייה היא תתחיל יפה ושונה. ביום עצמו התעוררה מוקדם, נרגשת כמו ילדה שנרדמה בתחפושת מלכת הכוכבים בלילות שלפני החג. עוד מעט היא תתלבש יפה ותיסע למלון בהרצליה. בזמן שתמתין במרפסת לעיסוי שהזמינה, יגישו לה קוקטייל ורוד מבעבע, ואחרי הטיפול תאכל ארוחת בוקר. לסיום תטבול בבריכה הקרירה ותנמנם על אחת ממיטות השיזוף שיהיו רכות ומזמינות.

היא תכננה את היום לפרטי פרטים, והיו לה מחשבות לכאן ולכאן: אם תיכנס לבריכה מיד אחרי העיסוי, לא ייספג השמן שיימרח על גופה, והיא תיאלץ להמשיך את יומה בתחושת דביקות. עדיף שתתחיל מהבריכה, ואחרי ארוחת הבוקר תיכנס לחדר הטיפולים. ואולי כדאי לדחות את ארוחת הבוקר לסוף, יש סכנה שהאוכל יכביד עליה והיא תירדם, במקום ליהנות מהמגע ומהמוזיקה ומאווירה של שחרור ושל חוץ־לארץ.

רונה סיפרה גם למי שלא שאל שהיום יום ההולדת שלה ושהיא חוגגת לעצמה. גם לנהג המונית, והוא הפטיר מזל טוב. דלתות המלון ניחשו אותה יפה ונפרדו זו מזו בדממה. בכניסה נחתמו ההתלבטויות; הבריכה נפתחת לקהל רק בשעה עשר. היא עלתה במעלית לספא שבקומה השלישית. מארחת אדיבה וחייכנית הניחה בידיה מגבות וחלוק לבן ריחני, כפכפי כותנה רכים ומפתח לארונית, והיא דחפה לתוכה את הבגדים שהשילה מעליה, עם הנעליים והתיק והנייד.

היא ישבה במרפסת והביטה בים ובמרינה, שעגנו בה סירות בגדלים שונים. המארחת הגישה לה קוקטייל ורדרד מבעבע בגביע קריסטל עם רגל מפותלת של רקדנית, ולצידו הניחה צלוחית מרובעת עם עוגיות מקרון לבנות ושוקולד מריר, שקושט בפרח מקליפות תפוז דקיקות. הבועות הקטנטנות הצטברו בתחתית וטיפסו למעלה, והיא לגמה לאט, מתענגת מהמתיקות ומפקיעת הבועות בפיה.

את הרגעים האלה היא תרצה לזכור, השמיים והים והספינות העוגנות, שממרחק נראו לה כמו סיכות שמעטרות בד משי כחול, והאוויר בריח של יסמין. היום היא מתחילה מחדש, וגם אם יהיה לה קשה והחושך יתגנב, היא תתגבר ותמשיך. תוך שנה היא תצא מכל זה, ובגיל ארבעים וקצת, כשתהיה לה עבודה קבועה, היא תלד ילד או שתאמץ אחד. היא תקום בשבילו בבוקר ותארוז לו כריך לגן, ותהיה אימא של מישהו.

המארחת ניגשה אליה והודיעה שהמטפלת שיועדה לה חלתה למרבה הצער ולא תגיע, ומחליף אותה מטפל.

״זה לא ממש משנה לי״, משכה רונה בכתפיה בשלווה.

כך הייתה משיבה האישה שהיא רצתה להיות, כזו שבוקר כזה הוא חלק משגרת חייה.

המארחת ליוותה אותה לחדר שהוזהב באור נרות ונאפף בריח קטורת. המטפל, במכנסי כותנה בהירים וחולצת טריקו לבנה, הציג את עצמו באנגלית וביקש שתשכב במיטה על בטנה ותקרא לו כשתהיה מכוסה. היא נשארה בבגד ים, התכסתה בסדין, והוא חזר לחדר. בזמן שהתמסרה לפכפוך מפלים רחוקים שבקע מהרמקולים שבחדר, נמשח גבה בשמן חמים, וגרגירי מלח נחרכו עליו בעדינות. עייפות מתוקה וסמיכה הכבידה על עפעפיה, ועיניה נעצמו. לפתע הסיט המטפל את הסדין שכיסה אותה, משך בשרוכים של בגד הים בצידי ירכיה ופרם אותם. אצבעותיו המשומנות חפנו את ישבנה, ואחת מהן חדרה פנימה. במהירות התהפכה על גבה וניסתה לזנק מהמיטה, אך הוא אחז במותניה בכוח, כמו שמחזיקים ילדה מרדנית, פישק את רגליה וניסה לחדור אליה. רונה הדפה אותו מעליה בכוח שלא ידעה שיש בה ונחלצה מהמיטה. היא משכה מגבת מהקולב והצמידה אותה אל גופה. בידה הפנויה זרקה עליו כוס מים, וזו פגעה במצחו. פניו נשטפו נחילי דם דקיקים, והוא מחה אותם בסדין, מבועת ממראה הדם.

"What are you doing?‎", צעק עליה.

״אתה ניסית לאנוס אותי עכשיו״, צעקה.

היא בעטה בשולחן הקטן עם הנרות הדולקים והשמנים הריחניים והמשיכה לזרוק לכיוונו כל מה שהזדמן לידיה, עד שפמוט כבד ניפץ את זגוגית הוויטרינה.

מנהלת הספא והמארחת התפרצו מבוהלות לחדר.

״what's going on?‎, יש כאן ריח של שריפה״, צעקה המנהלת.

רונה הבחינה בלהבות קטנות מתלהטות וחורכות את השטיח. המארחת מיהרה להביא לחדר קנקן מים וכיבתה את הדליקה.

"I don't know, she just leapt out on me", מלמל המטפל ההמום, דם ניגר ממצחו.

״הוא ניסה לאנוס אותי״, הצביעה עליו רונה.

״אתה ניסית לאנוס אותה?״ שאלה המנהלת הנדהמת.

"what is lenos?‎"

״תקראי דחוף לביטחון״, הורתה למארחת.

״אני לא עשיתי לה כלום״, הוא מלמל בעברית.

שני אנשי ביטחון הגיעו, ואחריהם הופיעו שוטר ושוטרת. כולם הצטופפו בחדר הקטן וסקרו את רונה העטופה במגבת, סמוקה והמומה.

״הגברת טוענת שהמטפל אנס אותה״, אמרה המנהלת.

"I don't understand what she's saying", הצביע עליה.

״אני לא טוענת, הוא באמת החדיר אצבעות לגוף שלי, אצבע אחת לפחות״, הצביעה עליו בחזרה.

כמה סקרנים בחלוקי מגבת נזעקו אל החדר, לברר על מה המהומה.

״המסז'יסט ניסה לאנוס אורחת״, הסבירה מישהי.

״לפזר את ההפגנה״, הורה השוטר, ואנשי הביטחון האיצו בנאספים להתפנות מהמקום.

המארחת הכניסה את רונה הרועדת למלתחה הסמוכה לחדר.

״שהיא לא תתקלח״, אמר השוטר, ״תזמיני לה אמבולנס שייקח אותה לוולפסון. נעדכן אותם״.

רונה צייתה התלבשה וחיכתה להוראות, עורה זרוע מלח ובוהק משמן.

השוטרים אזקו את האיש, והוא המשיך למלמל לעצמו בדרך למעלית.

כעבור זמן קצר היא ישבה באמבולנס, רכונה על התיק שלה, והתאמצה לסדר את המחשבות ולהבין מה קדם למה, ומה קרה לה מרגע שנרדמה עד שהוסר ממנה הסדין. מישהו זמם נגדה, הבינה לפתע, והמארחת שיתפה פעולה ומהלה את המשקה שלה בסם הרדמה, כמו שמראים בחדשות, שהפיל אותה לשינה עמוקה. אלמלא חשה בכאב, היא הייתה מתעוררת וממשיכה בחייה, בלי לדעת לעולם מה שנעשה בה בחדר ההוא.

 

בבית החולים הובילו אותה לחדר שנקרא חדר אקוטי, עם מיטה לבדיקה גינקולוגית. היא התיישבה בכבדות על כיסא מול מסך טלוויזיה מושתק. בעוד רגע יורו לה להתפשט ולשכב על המיטה. לפתע צצה לידה המארחת מהמלון ושאלה אם היא רוצה לטלפן למישהו, אולי לקרוב משפחה שיבוא להיות איתה. רונה לא הביטה בה, וביקשה שתטלפן לבתיה אחותה. לחדר נכנסה אחות ומדדה לה חום ולחץ דם. המדדים היו תקינים. אחריה הגיעה רופאה. היא תבדוק אותה, הסבירה, ותאסוף ממצאים שעשויים לקדם את החקירה נגד התוקף. מאוחר יותר תבוא שוטרת לקחת ממנה תלונה.

״אני צריכה להתפשט עכשיו?״

״רק חלק תחתון״, אמרה הרופאה, ״זו בדיקה גינקולוגית, לוודא שהתוקף לא פצע אותך״.

רונה הסירה את בגד הים, נשכבה במיטה והניחה את רגליה על המשענות המוגבהות. גבה וזרועותיה שקעו במזרן. כן, בלי ספק מהלו חומרים מסוכנים במשקה שלה. היא הכריחה את עצמה לא להירדם שוב ולהתמקד ברגעים שקדמו לכניסה לחדר הטיפולים. מה בדיוק קרה שם ואיך, האם בזמן שהוקסמה ממראה הים והסירות נבזקה האבקה למשקה?

״אני אבדוק אותך ואשאל כמה שאלות. אם תרצי הפסקה, תגידי, ונמשיך מאוחר יותר״.

״בסדר״.

״היו יחסי מין?״

״לא, הוא ניסה לחדור אליי״.

״וחדר?״

״אני חושבת שכן״.

״את בטוחה שהייתה חדירה?״

״הוא החדיר אצבעות״.

״אצבעות״.

״כן בטוח, אצבע אחת לפחות״.

״הוא הוריד לך את התחתונים?״

״זה היה בגד ים. אני חושבת שכן״.

״הסיט אותם כדי להחדיר אצבעות?״

״לא יודעת, אולי הוריד והחזיר כשהתעוררתי״.

״מה כואב לך?״

״הכול״.

״אני יכולה להגיד לך שהבדיקה הפיזית תקינה. אין דימום או פציעות״.

״אבל הכול כואב לי״.

״זה טבעי, גם כשאין אלימות הגוף נדרך כשדברים כאלה קורים״.

״הייתה אלימות״.

״בבדיקה אין סימנים, זה כמובן לא הופך את מה שקרה ללא אלים״.

״חייבים להיות סימנים, אולי תבדקי שוב?״

״סיימתי את הבדיקה. העובדת הסוציאלית תסביר לך כל מה שאת צריכה לדעת לגבי הצעדים הבאים״.

המארחת נכנסה לחדר והודיעה שאחותה הגיעה.

״אני חייבת לחזור למלון״, אמרה בטון ענייני, שונה לחלוטין מזה שבו קיבלה אותה הבוקר במלון, ״תרגישי טוב״.

אחרי שיצאה נכנסה בתיה נסערת, פניה אדומות.

״מה קרה לך?״ התנשפה מעליה.

״מישהו ניסה לאנוס אותי״.

״מישהו שאנחנו מכירות?״

״לא״.

״אלוהים כמה נבהלתי, אז מה קרה?״

״אין לי כוח לספר את זה עוד פעם״.

״הוא אנס אותך או לא?״

״לא אנס. ניסה״.

״אם הוא רק ניסה, למה את בבית חולים ולא במשטרה?״

״כי צריך לבדוק את הגוף קודם כול, זה אונס, לא כייסו אותי בקניון״.

״אז למה פה?״

״לאן רצית שייקחו אותי, למוסך?״

״לא יודעת, לקופת חולים. למה בבית חולים, עם כל החיידקים הטורפים שמסתובבים פה? את יודעת״, הנמיכה קולה ללחישה, ״כל יום מתים אנשים תמימים ממחלות שחטפו בבתי חולים, ולא מדברים על זה בחדשות. אני לא מבינה למה הסכמת לבוא לפה״.

״כי זה מה שאמרו לי״.

העובדת הסוציאלית נכנסה ושאלה אם היא מוכנה לשיחה ואם היא מעוניינת בנוכחותה של החברה בחדר.

״זאת אחותי הקטנה״.

״אני אחותה בתיה, לא הבנתי מה קרה״.

״הם לקחו אותו למשטרה?״ פנתה רונה לעובדת הסוציאלית, מתעלמת מנוכחותה של בתיה בחדר.

״כן, עצרו אותו ומחכים לדו״ח שלנו כדי להצליב מידע״.

״מה יש להצליב?״

״מדברים עם מי שהיה שם, אני מניחה״.

היא קירבה כיסא למיטה והתיישבה.

״תשבי גם את״, אמרה רונה לבתיה, ״יש לי סחרחורת מלהסתכל עלייך״.

״מהבדיקה ניכר שלא הייתה אלימות״, אמרה העובדת הסוציאלית.

״אבל זה היה אלים, הרגשתי אלימות בכל הגוף״.

תרצי שאקרא לחוקרת שתגבה ממך עדות? שלא תצטרכי לספר פעמיים״.

״בבקשה כן״.

״יחסית למה שעברת את נראית ממש טוב, שתדעי״.

״בתיה זה לא מצחיק״.

״לא צוחקת, הנה השוטרת באה״.

״כולן נשארות בחדר?״ פנתה השוטרת לרונה.

״כן״.

אחרי ששאלה כמה שאלות אינפורמטיביות כמו גיל ומצב משפחתי, היא ניגשה לעניין.

״ספרי לי מה קרה, אני רושמת הכול. אחרי העדות תצטרכי לקרוא ולחתום״.

״את לא שואלת שאלות?״

״פשוט תספרי כל מה שקרה״.

״מאיפה להתחיל?״

״תתחילי מכל נקודה שנראית לך רלוונטית״.

״החלטתי לתת לעצמי מתנות ליומולדת, שאחת מהן היא עיסוי״.

״זה היום?״ חייכה העובדת הסוציאלית, ״מזל טוב״.

״תודה״, מלמלה.

״אז הבוקר הגעת לספא בהרצליה״.

״הגעתי למלון וקיבלו אותי, כולם היו נחמדים והרגשתי טוב. את יודעת איך זה״.

״כן״.

״בקיצור אחרי ששתיתי קוקטייל בוקר שהם מכינים, נכנסתי לחדר״.

״קוקטייל עם אלכוהול?״

״נראה לי שכן. משקה מבעבע עם סירופ ורוד״.

״את שותה לעיתים קרובות בבוקר?״

״לא, זה היה כלול בהזמנה שלי, אני יכולה להראות לך אם את רוצה. נראה לי שהוסיפו משהו למשקה, שסחרר אותי״.

״מי זה הוסיפו? מי שם לך משהו במשקה?״

״לא יודעת, אולי המארחת. הרגשתי מעורפלת עוד לפני שנכנסתי לחדר״.

״אחרי ששתית נכנסת לחדר?״

״קודם המארחת שאלה אם משנה לי שזה גבר, כי הזמנתי מטפלת, ועניתי שזה לא משנה״.

״הייתה לך היכרות מוקדמת עם המקום או עם המטפל?״

״לא, זו הפעם הראשונה שלי, אני לא אוהבת שנוגעים בי״.

״פעם ראשונה? בגילך?״ התפלאה השוטרת.

״תראי, היו גברים שרצו לעסות לי את הגב ולא הסכמתי. זו הפעם הראשונה שאני מסכימה וגם רוצה, ומשלמת על זה מכספי. כן, פעם ראשונה, מה לעשות״.

״וזה כי יש לך בעיות בגב?״

״אמרתי לך, רציתי לחגוג לעצמי, וזה נראה לי כמו רעיון חגיגי. נכנסתי לחדר ושכבתי על הבטן, ואז הרגשתי שהוא נוגע במקומות שהוא לא אמור לגעת״.

״איפה?״

״בישבן. ניסה להחדיר אצבעות״.

״לאן?״

״אליי פנימה״.

״תנסי להיות כמה שיותר ספציפית, זה יקל על כולנו. לאן הוא ניסה להחדיר אצבעות?״

״היא כבר אמרה לך, אליה פנימה״.

״מי גברתי?״

״אחותה בתיה״.

״אני שואלת שאלות ורק רונה עונה״.

״סליחה״.

״רונה, לאן הוא ניסה להחדיר לך אצבעות?״

״לישבן״.

״לא לנרתיק?״

״לא״.

״הוא פנה אלייך בדברים לפני כן?״

״לא. אמרתי לך, נרדמתי״.

״אז אני רושמת שתוך כדי עיסוי הוא החדיר לך אצבעות״.

״ניסה להחדיר״.

״ניסה או החדיר?״

״אני לא זוכרת אם החדיר, זוכרת שנרדמתי והרגשתי את האצבעות שלו, אז אולי כן החדיר״.

״תראי, ממה שכתבה פה הרופאה, לא הייתה חדירה״.

״מה הכוונה חדירה?״

״חדירה במובן של יחסי מין״.

״והאצבעות מה איתן? הן לא נחשבות חדירה?״

״אני ממשיכה, הרגשת את האצבע שלו חודרת אלייך באזור הישבן״.

״כן, באלימות״.

״ואז הסתובבת אליו?״

״בשלב מסוים הוא פישק לי את הרגליים בכוח. לא זוכרת מתי הסתובבתי״.

״הוא התפשט?״

״כן״.

״כשקמת מהמיטה הוא היה לבוש או עירום?״

״אני לא זוכרת. למה זה חשוב?״

״אני כאן כדי לגבות ממך עדות. כל מידע שתמסרי חשוב כדי להבין מה קרה לך״.

״אז זה מה שקרה, קניתי לעצמי שובר ליום של שקט במלון הזה בהרצליה, והמטפל ניסה לאנוס אותי״.

״אני מבינה, אבל צריכה שתתארי את השתלשלות האירועים״.

״זה מה שקרה, יכול להיות שניסו לסמם אותי במשהו״.

״את עניין הסמים יבדקו בדם שלקחו ממך כשהגעת״.

״תודה, לגמרי הרגשתי מסובבת״.

״אני מבינה. עכשיו תקראי את העדות, ואם יש לך מה להוסיף, תוסיפי ותחתמי למטה״.

רונה חתמה והשוטרת יצאה מהחדר ואיתה העובדת הסוציאלית. בתיה סידרה את החדר והצמידה את הכיסאות לקיר.

״משהו לא מסתדר לי במה שקרה לך בבוקר״, היא אמרה בשקט.

״נשבעת לך שזה קרה״.

״אני מאמינה לך, אבל את מבינה שעל הגוף לא רואים כלום״.

״מה הם מצפים לראות?״

״סימנים. את לא בובה שפותחים לה את הרגליים והיא לא מתנגדת נכון?״

רונה הנהנה. העובדת הסוציאלית חזרה לחדר.

״אני יכולה ללכת הביתה להתקלח?״

״את יכולה להתקלח פה״, אמרה.

״אני מעדיפה בבית. בתיה תיקח אותי לשם״.

״בואי איתי, בתיה״, ביקשה העובדת הסוציאלית, ״נטפל בשחרור של אחותך״.

רונה נרדמה, מקופלת על מיטת הטיפולים.

כעבור זמן־מה העירה אותה העובדת הסוציאלית.

*המשך הפרק זמין בספר המלא*