איך בוטלה המתמטיקה

פֶּרֶק 1:

יוֹהָנֶס אַחַת שְׁתַּיִם שָׁלשׁ
לִבְנוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ יוֹהָנֶס הַ-II קָרְאוּ יוֹהָנֶס. יוֹהָנֶס לֹא אָהַב אֶת הַשֵּׁם הַזֶּה.
לִילָדִים אֲחֵרִים קָרְאוּ זִיגִי וְגִ’ימִי. רַק לוֹ קָרְאוּ יוֹהָנֶס.
כְּלוֹמַר לֹא רַק לוֹ, אֶלָּא גַּם לְאָבִיו. וְזֶה הָיָה אֲפִלּוּ גָּרוּעַ יוֹתֵר.
גְּרוּעָה מִן הַשֵּׁם הָיְתָה הַיְּדִיעָה שֶׁבְּבוֹא הַיּוֹם (הַיּוֹעֲצִים שֶׁהִקִּיפוּ אוֹתוֹ נִמְנְעוּ מִלּוֹמַר “כְּשֶׁאָבִיךָ יָמוּת”; הֵם הֶעְדִּיפוּ לוֹמַר “בְּבוֹא הַיּוֹם”) הוּא עָתִיד לִהְיוֹת לֹא סְתָם יוֹהָנֶס, אֶלָּא יוֹהָנֶס הַ-III - כְּלוֹמַר, אַחֲרֵי שְׁמוֹ יוֹסִיפוּ שָׁלשׁ פְּעָמִים אֶת הָאוֹת I בְּאַנְגְּלִית.
לִפְעָמִים הָיָה יוֹהָנֶס חוֹשֵׁב בִּכְאֵב אֵיךְ בְּטֶקֶס הַהַכְתָּרָה (”בְּבוֹא הַיּוֹם”) הַצּוֹפִים יַבִּיטוּ בּוֹ מְשֻׁעֲשָׁעִים וְיִלְחֲשׁוּ זֶה לָזֶה: “הִנֵּה בָּא יוֹהָנֶס הָאַי-אַי-אַי.”
הוּא יָדַע שֶׁיִּצְחֲקוּ. גַּם הוּא הָיָה צוֹחֵק, לוּ הָיָה בִּמְקוֹמָם.
לְרֹעַ הַמַּזָּל, הָיוּ הֵם בִּמְקוֹמָם וְהוּא בִּמְקוֹמוֹ.
בְּסֵתֶר לִבּוֹ תָּמַךְ יוֹהָנֶס בְּבִטּוּל הַמְּלוּכָה. הוּא לֹא הֵבִין הַרְבֵּה בְּפּוֹלִיטִיקָה; הוּא פָּשׁוּט לֹא יָכוֹל הָיָה לִסְבֹּל אֶת טֶקֶס הַהַכְתָּרָה, שֶׁאוֹתוֹ תֵּאֲרוּ בְּאָזְנָיו פְּעָמִים רַבּוֹת כָּל-כָּךְ.
הוּא הָיָה מוּכָן לְוַתֵּר עַל הַכֹּל כְּדֵי לְהִפָּטֵר מִן הַתְּמוּנָה שֶׁהָיְתָה חוֹלֶפֶת לְעִתִּים בְּמֹחוֹ: הִנֵּה הוּא נִצָּב בַּטֶּקֶס בְּמִכְנְסֵי שְׁלשֶׁת-רִבְעֵי מִקְּטִיפָה, רְכוּסִים בִּשְׂרוֹךְ מִתַּחַת לַבֶּרֶךְ, חֻלְצַת תַּחֲרָה מְצֻעֲצַעַת, שֶׁהִזְכִּירָה לוֹ מַפִּית-חַג בַּבַּיִת שֶׁל סַבְתָּא, גְּלִימָה אֲדֻמָּה וּכְבֵדָה, חֶפְתֵי פְּנִינִים, סֶרֶט מֶשִׁי לְרֹחַב הֶחָזֶה, שַׁרְבִיט זָהָב בַּיָּד וְהַכֶּתֶר הַכָּבֵד שֶׁל בֵּית הַמְּלוּכָה. וַהֲכִי גְּרוּעוֹת הָיוּ הַנַּעֲלַיִם- נַעֲלֵי בֻּבָּה שְׁחוֹרוֹת עִם אַבְזְמֵי יַהֲלוֹמִים.
הוּא הָיָה מַסְמִיק רַק מִן הַמַּחְשָׁבָה: הִנֵּה בָּא יוֹהָנֶס הָאַי- אַי-אַי, לָבוּשׁ כְּמוֹ יַלְדָּה.

* * *

יוֹהָנֶס גָּר בְּאַרְמוֹן. כָּל הַיְּלָדִים חָשְׁבוּ שֶׁזֶּה כֵּיף לֹא רָגִיל.
יוֹהָנֶס לֹא הָיָה בָּטוּחַ.
הַגִּנּוֹת הַמְּטֻפָּחוֹת שֶׁל הָאַרְמוֹן הָיוּ נֶחְמָדוֹת, וְהוּא אָהַב אֶת עֲצֵי הַתַּפּוּז וְהַלִּימוֹן הַנְּטוּעִים בַּעֲצִיצֵי עֲנָק. אֲבָל הָאַרְמוֹן עַצְמוֹ הָיָה גָּדוֹל מִדַּי, קַר מִדַּי וְחָשׁוּךְ מִדַּי.

בִּפְרוֹזְדּוֹרֵי הָאַרְמוֹן הָאֲרֻכִּים שָׂרְרָה אַפְלוּלִית שֶׁגָּרְמָה לוֹ לְאִי־נוֹחוּת.
כְּשֶׁבִּקֵּשׁ לְהוֹסִיף מְנוֹרוֹת בָּאַרְמוֹן, הִזְעִיף אָבִיו פָּנִים: “פִּנּוּק! יֵשׁ מַסְפִּיק אוֹר בָּאַרְמוֹן. חֲבָל עַל הַכֶּסֶף.” יוֹהָנֶס חָשַׁב שֶׁאִלּוּ הָיָה אָבִיו לָהוּט פָּחוֹת אַחֲרֵי מִסְדָּרִים וּמִצְעָדִים, הָיָה יוֹתֵר כֶּסֶף לִמְנוֹרוֹת.
אָבִיו שָׂשׂ לְכָל הִזְדַּמְּנוּת לִלְבּשׁ מַדִּים: תְּנוּ לוֹ מִכְנָסַיִם שְׁחוֹרִים עִם פַּס אָדֹם, מַגָּפַיִם מְצֻחְצָחִים לְמִשְׁעִי, כּוֹתְפוֹת זָהָב, כּוֹבַע מְעֻטָּר בְּנוֹצוֹת יָעֵן וְחֶרֶב מְפֹאֶרֶת בְּנָדָן מֻזְהָב- וְהוּא מְאֻשָּׁר.
עַל חָזֵהוּ שֶׁל אָבִיו הִתְנוֹסֵס תָּמִיד אוֹת מִסְדַּר־הַנֶּשֶׁר־הַמַּלְכוּתִי־הַגָּדוֹל. יוֹהָנֶס לֹא הֵבִין מַדּוּעַ הַצִּפּוֹר אוֹכֶלֶת־הַנְּבֵלוֹת הַזֹּאת מְסַמֶּלֶת אֹמֶץ־לֵב וְכֹחַ. אֵיזוֹ גְּבוּרָה יֵשׁ בַּאֲכִילַת נְבֵלוֹת? תָּהָה. הַנְּבֵלוֹת הֲרֵי לֹא מִתְנַגְּדוֹת לְהֵאָכֵל.
אִם לֹא תְּבֻטַּל הַמְּלוּכָה עַד שֶׁיִּגְדַּל, חָשַׁב, יְיַסֵּד “בְּבוֹא הַיּוֹם” אֶת מִסְדַּר־הַנְּמִיָּה. נְמִיּוֹת לוֹחֲמוֹת בְּנַחֲשֵׁי קוֹבְּרָה.
בְּנִגּוּד לַנְּבֵלוֹת, הַנְּחָשִׁים עוֹשִׂים הַכֹּל כְּדֵי לֹא לַהֲפֹךְ לַאֲרוּחַת צָהֳרַיִם. צָרִיךְ הַרְבֵּה אֹמֶץ כְּדֵי לֶאֱכֹל אוֹתָם.
בַּטְּקָסִים הַצְּבָאִיִּים, שֶׁאֲלֵיהֶם לָקַח אוֹתוֹ אָבִיו, קִבְּלוּ חַיָּלִים מִצְטַיְּנִים אֶת אוֹת מִסְדַּר־הַנֶּשֶׁר־הַמַּלְכוּתִי־הַגָּדוֹל.
הַזּוֹכִים בְּמִסְדַּר־הַנְּמִיָּה, חָשַׁב יוֹהָנֶס, יִצְטָרְכוּ לְהִלָּחֵם בְּנַחֲשֵׁי קוֹבְּרָה. הַדָּבָר הַיָּחִיד שֶׁהִפְרִיעַ לוֹ בַּתָּכְנִית הָיָה הַיְּדִיעָה שֶׁבְּסוֹף הַקְּרָב, הַמְּנַצֵּחַ לֹא יֹאכַל אֶת הַמְּנֻצָּח. אָמְנָם, אִם יַצִּיעוּ לָהֶם אֶת אוֹת מִסְדַּר־הַנֶּשֶׁר־הַמַּלְכוּתִי, הַחַיָּלִים תְּאֵבֵי הַכָּבוֹד יִהְיוּ מוּכָנִים לֶאֱכֹל אֶת הַנְּחָשִׁים; אֲבָל הַקּוֹבְּרוֹת לֹא יוּכְלוּ לֶאֱכֹל אֶת הַחַיָּלִים. הַחַיָּלִים פָּשׁוּט גְּדוֹלִים מִדַּי.
סְתָם לַהֲרגֹ נִרְאָה לוֹ בִּזְבּוּז.