תפיסת הסמכות ההורית בחברה הערבית בישראל

סדרת הספרים “פרשנות ותרבות“

האדם הוא יש מפרש. בני אדם, יחידים וחברות, מנהלים את חייהם תוך פירוש מתמיד של מעשיהם, ערכיהם, עולמם ומכלול פעילותם. מעשה הפרשנות אינו רק נחלתם של חוקרי תרבות, אלא הוא בראש ובראשונה נחלתו של האדם הפועל בעולם והמנסה באופן מתמיד לתת פשר למרחבים השונים שבהם הוא פעיל. הפעילות הפרשנית היא אחד ממאפייניו הבולטים של הקיום האנושי. האדם הוא יש מפרש: כיצור חושב הוא אינו מסתפק בעשייה; אדרבה עשייתו מלווה בהסבר או בהבנה של מעשיו. אמנות הפרשנות משוקעת בדרך כלל בפעילות הפרקטית עצמה, היא אינה מתבלטת, ואינה מוארת באורה של התודעה וההכרה השיטתית.

ואולם לעתים קרובות נעשית הפרשנות למושא עצמאי; או אז מוסטת תשומת הלב ממרחב הפעילות המעשית אל המרחב התאורטי. מעבר זה מסמן את ראשיתה של העבודה השיטתית המושקעת בפענוח, בניתוח ובתיאור של מרחבי הפעילות האנושיים, שבהם מגולמת באופן מובלע פרשנות. העבודה השיטתית הזאת היא עבודתו של התאורטיקן, ההרמנויטיקן, והיא מציינת את הפיכת הפרשנות המובלעת בפרקטיקה למומנט עצמאי.

סדרת הספרים “פרשנות ותרבות" עוסקת במומנטים פרשניים. הספרים הכלולים בה עוסקים במרחב הפרשנות על מכלול היבטיו: פרשנות של טקסטים ספרותיים, פילוסופיים, דתיים ואחרים, פרשנות של תרבויות וחברות, פרשנות של מוסדות חברתיים ושל מיתוסים, אתוסים, פרקטיקות וריטואלים. סדרת הספרים כולה מתייחדת באופייה הבין־תחומי, המתגבר על פרדיגמות הלקוחות מתחומי ידע תחומיים, ובניסיון להציע קריאה חדשנית ומאתגרת, המעוררת מחדש את השיח גם ביחס למה שנתפס כמובן ומוכר זה מכבר.

* * *

הסמכות ההורית היא תחום חשוב ומרכזי במסגרת חקר המשפחה. למחקר זה יש השלכות על הבנת החברה בכללותה; שינויים במבנה משפחה משקפים ומאיצים תהליכים. עניין זה בולט במיוחד בחקר המשפחה המסורתית. הספר שלפנינו בוחן את שאלת הסמכות ההורית בחברה הערבית בישראל והשפעותיה על מבנה החברה הערבית בכללותה.

בחברה הערבית־מוסלמית הסמכות ההורית היא אבן־יסוד מרכזית עתיקת יומין. אבל גם חברה זו עוברת שינויים אדירים בעשרות השנים האחרונות, ומחקר זה מבקש לבחון את האופן שבו מוסד מסורתי דוגמת המשפחה, שלו ערכים ושיטות חינוך ותיקות, מסתגל לשינויים הללו. במקרה זה מדובר באופן שבו משתנה (אם משתנה) תפיסת הסמכות ההורית במשפחה הערבית. המחקר שלפנינו בוחן תפיסת המושג “סמכות הורית“ בקרב בני נוער בחברה הערבית במדינת ישראל כיום, ומשווה אותו עם תפיסת הוריהם. זאת, כדי לעמוד על השינויים בסגנון ההורות בחברה הערבית המקומית במהלך השנים כתוצאה מהתמורות שחלו בחברה הישראלית המודרנית ובחברה הערבית המוסלמית הרחבה יותר.

ממצאי המחקר מלמדים כי המעבר לחברה פוסט־מודרנית שינה את אורח חיי המשפחה הערבית והשפיע על דפוסי ההורות באינטראקציה שבין ההורה וילדו; עתה יש הכרה מצד ההורים בהתערערות השליטה ההורית ובשינויים ביחסי הורה־ילד בתוך המשפחה. ההורים מוצאים עצמם מתמודדים עם תחומים חדשים שמאפיינים את השינויים המתחוללים בחברה הערבית בישראל בשנים האחרונות, ואשר להם השפעה רבה גם על סגנונות ההורות הרלוונטיים לימינו.

בדרך כלל, אמהוֹת בחברה הערבית מעורבות יותר בחיי ילדיהן מאשר אבות. הן זמינות יותר ומבלות איתם זמן רב יותר. במשפחות שבהן שני ההורים עובדים, לאמהות יש בדרך כלל יותר הזדמנויות לזמן איכות עם ילדיהן. גם מערכת היחסים של מתבגרים ומתבגרות עם אמהות היא אינטנסיבית יותר מאשר עם אבות.

אתגר חשוב שהורים בחברה הערבית בישראל מתמודדים איתו הוא טשטוש הגבולות בין הורים וילדיהם כתוצאה מההתפתחות הטכנולוגית המואצת. בעקבות זאת, ההורים מנסים להחזיר לידיהם את הסמכות ההורית. לשמור על ילדיהם קרובים אליהם רגשית ופיזית, אבל גם להעביר להם מסר כי הם עדיין בעלי הסמכות והשליטה וכי הם אלה המחליטים בעניין ניהול הבית. בתוך כך ההורים נאלצים לאמץ סגנון הורות דינמי, אשר נע בין סגנון הורות סמכותי ובין סגנון הורות מתירני קל, כדי לשמור על תקשורת טובה עם ילדיהם מצד אחד ועל סמכות מקובלת בקרב בניהם מצד שני.

במסגרת מחקר זה התברר כי יש הסכמה כללית בקרב רוב ההורים, חילונים או דתיים, מודרנים או שמרנים, על החיוניות בהקפדה על סמכותם ההורית ועל היכולת לקבוע כללים וערכים עבור הילדים ועבור המשפחה כולה. בני כל הדתות (מוסלמים, נוצרים ודרוזים) הציגו את חינוך הילדים, המוטל על ההורים, כמצווה שהיא בגדר חובה. כולם, בלא הבדל, מלמדים על חובת כיבוד הורים, על הסמכות המוקנית להם ועל הבנת מעמדם של ההורה ושל הילד בתא המשפחתי.

בעבר היה החינוך מוטל בלעדית על ההורים. במהלך השנים ועם הקִדמה נעשו הילדים שותפים בקבלת האחריות על התנהגותם. ממצאי המחקר קושרים בין סגנונות ההורות בחברה הערבית בישראל ובין משלח היד, רמת ההשכלה ואזור המגורים. הם מצביעים על כך שמתרחש שינוי בסגנון ההורות בחברה הערבית, אף שהוא מתקדם בקצב איטי, ויוצא אל הפועל בעיקר דרך אב המשפחה, תפקידו ומעמדו במשפחה. עם זאת, הממצאים אינם מצביעים על הבדל בין־דורי בתפיסת סגנון ההורות בחברה זו.

ספר זה הוא מחקר פורץ דרך, הפותח בפנינו אופק אל החברה הערבית בישראל, ומלמדנו כי זו חברה דינמית המתמודדת עם אתגרי החיים המודרניים והפוסט־מודרניים בתצורות שונות. חברה זו, שהיא חלק מרקמת החיים הישראלית, מכילה עושר תרבותי־חברתי, הנחשף בעבודתו הייחודית של יאסר בשיר.

אבי שגיא

עורך

מבוא

המשפחה היא אחת היחידות החברתיות הבסיסיות בכל חברה, היא המוסד החברתי המרכזי ביותר בחיי האדם, ולה השלכות חשובות ביותר על המבנה החברתי הכללי. המשפחה היא אחד התחומים הנחקרים ביותר לאורך הדורות. במשך השנים נערכו מחקרים רבים בניסיון להעמיק את הידע על אודות מאפייני המשפחה, התפתחותה, ערכיה, הקשרים בין חבריה, וכן על הגורמים המשפיעים עליה והמושפעים ממנה. אחד הנושאים המרכזיים שהעסיקו את חוקרי המשפחה הוא השינויים המתחוללים בתפיסת הסמכות ההורית. סמכות הורית מוגדרת כנכונות של הילד לקבל את מרות הוריו ואת רצונותיהם. במחקר הקיים התמקדו החוקרים בעיקר בהגדרת המושג “סמכות הורית“ ובניסיון להבינו, וכן אפיינו את מגמות השינוי במושג ובמשמעותו בקרב משפחות מִחֶברות ומתרבויות שונות ואת הגורמים המקדמים והמעכבים את התרחשותן (Adjaye & Aborampah, 2005; Oduaran & Oduraran, 2005).

החברה הערבית בישראל, הנמצאת בסטטוס של מיעוט לאומי ואתני, לא זכתה עד היום להתייחסות מחקרית מספקת בנושא זה. זאת למרות שתהליכי השינוי שחברה זו עוברת הם מן המהירים ביותר במזרח התיכון במישור החברתי, הכלכלי, הפוליטי, התרבותי וכן המשפחתי (Al-Haj, 1987). מרבית המחקרים אשר בחנו את תהליכי השינוי המתחוללים במשפחה הערבית בישראל נערכו בשנות השישים והשמונים של המאה הקודמת, והתמקדו ברובם במעמד האישה הערבייה ובשינויים שהתרחשו ברמת החמולה והמשפחה המורחבת (Al-Haj, 1989; Rosenfeld, 1986).

מטרות המחקר וחשיבותו

המחקר הנוכחי מבקש למלא חלק מהחלל הקיים בספרות המחקרית על אודות מאפייני המשפחה הערבית הגרעינית בישראל והשינויים שהתחוללו בה לאורך השנים. על כן בדק את מאפייני הקשרים הזוגיים ואת יחסי ההורה־ילד העומדים בבסיס היחידה הגרעינית, ואת מגמות השינוי והשימור במאפיינים אלה. המחקר בחן גם את הגורמים אשר תורמים להסבר מגמות השינוי ומגמות השימור בקשרים המשפחתיים. מחקר זה מציג את הרקע המדעי למחקר, את שיטתו, את ממצאיו, וכן דן בממצאים אלה ובהשלכותיהם התאורטיות והמעשיות.

הפרק הראשון כולל את הרקע המדעי, ומציג את מאפייניה המרכזיים של המשפחה הערבית בישראל כפי שהם עולים מהספרות המדעית. הפרק סוקר את מאפייני החברה הערבית בישראל, את מבנה המשפחה ואת סגנונות ההורות, וכן את תפיסת הסמכות ההורית. כמו כן, הוא מציג את המסגרת התאורטית של המחקר, המסייעת לזיהוי סגנונות ההורות והסמכות ההורית בחברה הערבית בישראל, ולחשיפת תהליכי השינוי בתפיסת הסמכות ההורית. בסוף הפרק מוצגות השערות המחקר.

הפרק השני מתאר את המדגם והדגימה במחקר, וכן מציג את כלי המחקר ואת רמת מהימנותם.

הפרק השלישי כולל את ממצאי המחקר המרכזיים המתייחסים לתפיסת ההורים ולתפיסת ילדיהם את הסמכות ההורית, וכן את הממצאים המתייחסים לשינויים בתפיסת הסמכות וכן לגורמים שנמצאו כתורמים לשינוי בתפיסת סגנון הסמכות ההורית.

הפרק הרביעי כולל דיון, הערכה ופרשנות של ממצאי המחקר בהתייחס להשערותיו וביחס לספרות המחקרית בתחום, וכן דיון לגבי השלכותיו התאורטיות והמעשיות. עוד נכללות בו התייחסות למגבלות המחקר והמלצות למחקרים עתידיים.

נושא הסמכות ההורית הוא תחום חשוב ומרכזי במסגרת המחקר העוסק במשפחה ובמבנה שלה, ובהשלכותיה על החברה בכללותה, השלכות שמקורן בשינויים במבנה המשפחה המסורתית. נושא הסמכות ההורית הוא נושא מרכזי, שיש לו מסורת עתיקת יומין בחברה הערבית המוסלמית. חברה זו עוברת שינויים אדירים בעשרות השנים האחרונות, ומחקר זה מבקש לבחון את האופן שבו מוסד מסורתי דוגמת המשפחה, שלו ערכים ושיטות חינוך ותיקות, מסתגל לשינויים אלה. במקרה זה מדובר באופן שבו משתנה (אם משתנה) תפיסת הסמכות ההורית במשפחה הערבית בפרט. במסגרת המחקר הנוכחי תיבחן סוגיה זו תוך כדי הסתמכות על ידע מחקרי קודם ועל ידע תאורטי קיים, כך שהוא עשוי להרחיב את הידע הקיים בנושא ואולי אף להניב תובנות חדשות.

מטרותיו העיקריות של מחקר זה הן בחינת תפיסת המושג "סמכות הורית" בקרב בני נוער בחברה הערבית במדינת ישראל כיום, והשוואתה עם תפיסת הוריהם אותו. זאת כדי לבאר את האופן שבו השתנה סגנון ההורות בחברה הערבית המקומית במהלך השנים כתוצאה מהתמורות שחלו בחברה הישראלית המודרנית ובחברה הערבית המוסלמית הרחבה יותר.

השאיפה היא שמחקר זה ישלים חלק מהפער הקיים בנוגע להבנתנו את מבנה המשפחה בכלל ואת אופי ההורות בפרט בקרב החברה הערבית, המהווה חלק משמעותי בחברה הישראלית הכללית. זאת, הן מפאת היותה של החברה הערבית במדינת ישראל מקרה בוחן ייחודי בשל השתייכותה לשתי תרבויות שונות, הן בשל החשיבות הרבה והמוכחת של סגנון הורות ותפיסת סמכות הורית על חינוך ועל התפתחות דורות ההמשך ואף על עתיד החברה הישראלית. לפי שעה, ישנו מחסור בהתייחסות מחקרית אמפירית לגבי לסגנונות הסמכות ההורית בחברה הישראלית באופן כללי, ובנוגע לקיומו של תהליך של בחירה וערעור הסמכות ההורית, כפי שמשוער על ידי חוקרים שונים. על כן, באמצעות בחינת סגנונות הורות באופן אמפירי יעמיק מחקר זה את ההבנה בנוגע לתמונת המצב העדכנית בסוגיה זו, ויתרה מכך, יבחן את תוקף הטענה המקובלת על אודות תהליך של שחיקה וערעור בתפיסת הסמכות ההורית בחברה הישראלית כחלק מתהליך רחב יותר המתנהל בחברה המערבית.