הליקון 140 - כל הדברים היפים בעולם חצופים

נורית זרחי

אני שומעת

שׁוֹמַעַת רוּחוֹת מְהַלְּכוֹת עַל הַגַּג

מַהֲגוֹת - קְרָקוֹב, לֶבוֹב, וִילְנוֹ.

לֹא מַכִּירוֹת אוֹתִי אַף שֶׁאֲנִי בִּתָּהּ שֶׁל אִמָּא,

נֶכְדָּתָהּ שֶׁל סַבְתָּא.

רוֹקְדִים רִבְקָה וְהַדּוֹדִים. וְקוֹל צַעֲדֵיהֶם נִבְלָע

וּמְשַׁקְשֵׁק מִי מָחַק אֶת עַצְמוֹת

הַמַּנְגִּינָה הַהִיא טֶרֶם זְמַן?

אֲנִי מֻפְתַּעַת אֲבָל לֹא דָּמִי.

הַלָּשׁוֹן שֶׁחָשַׁבְתִּי מֵתָה, רוֹתַחַת.

הַתּוֹרָשָׁה אֲרֻכָּה מִן הַחַיִּים.

אוּלַי זֶה פֵּשֶׁר הַמִּלָּה - נֶצַח

טווסים

מִתַּחַת לַשֵּׂעָר קָרַחַת

כְּמוֹ שֶׁמִּתַּחַת לַחַיִּים הַמָּוֶת

מִי יַחְשֹׁד בִּמְקוֹר הַסַּכָּנָה?

אֵלּוּ הַנְּעוּרִים חוֹרְצֵי לְשׁוֹן

הַתִּקְוָה.

וְאוּלַי הַשֵּׁדִים רוֹקְדִים סָבִיב

וְאָסוּר לִנְקֹב בִּשְׁמָם.

הַאִם לָמוּת זֶה כְּמוֹ אוֹתוֹ מֵת

שֶׁהוֹתִיר מֵאֲחוֹרָיו אֶת הַבִּלְתִּי מְנֻחָם

אִם אֶתְחַבֵּא מִפָּנָיו מִבְּלִי אַשְׁמִיעַ

קוֹל, אֵשֵׁב עַל הָאָרֶץ וַאֲזַמְזֵם

כִּצְרִיחַת טַוָּס עַל גַּג.

שולמית אפפל

המראות ונחיתות

עָלִיתִי לְטִיסוֹת אֲרֻכּוֹת מְצֻיֶּדֶת בַּסְּפָרִים שֶׁשָּׁמַרְתְּ עֲבוּרִי

וּמַה שֶּׁלֹּא הִסְפַּקְתְּ אֶמֶשׁ עַל הַסֶּקְס שֶׁלָּךְ לְסַפֵּר הִשְׁלַמְתְּ בַּטֶּלֶפוֹן.

הֱיוֹת שֶׁאֲנִי מְצֻיֶּדֶת בְּדִמְיוֹן יֶתֶר כַּאֲשֶׁר הִשְׁתַּעֲמַמְתִּי הֶחְשַׁכְתִּי מָסָךְ.

זִהִיתִי שֶׁאֹכֶל מְעַנֵּג אוֹתָךְ וַחֲתוּלִים מְמִסִּים וְיֵשׁ הַרְבֵּה מַה לְּהָמֵס.

הָיִית לִי קוֹל וּרְשׁוּת שֶׁחָסַרְתִּי כְּשֶׁבָּאתִי לִכְתֹּב אֶת הַפְּרָקִים עַל הַבּוּשָׁה

וְלָמַדְתִּי שֶׁקֹּדֶם לְוַו הַחִבּוּר אֵין לָשִׂים פְּסִיק וְאֵיךְ סַרְטָן מֵבִיא נְקֻדָּה בַּהֲפוּכָה

עֲדַיִן לֹא הֵבַנְתִּי אֲבָל כָּל עוֹד הָיָה לָנוּ הַצְּחוֹק שֶׁלָּנוּ הָיָה קַל לִהְיוֹת עִם הַפָּנִים אֵלַיִךְ

עִם הַגַּב לְעַצְמִי

25-26.3.05

עלו ארצה להיבנות

נִצּוֹל שֶׁהֵעֵז לְכַנּוֹת אֶת הַתִּינוֹקוֹת מַמְזֵרִים

לֹא רְצוּיִים, הֻכָּה קָשׁוֹת. וַעֲדַיִן הָיִינוּ רַק

קְנוֹקְנוֹת אֲחִיזָה לַצְּעִירִים שֶׁעָלוּ אַרְצָה

לְהִבָּנוֹת. לְיָמִים זִהִינוּ מִי גָּדַל מֻזְנָח

בְּבַיִת מֻכֵּה שִׁגָּעוֹן לְפִי שֶׁרוֹקֵן מִדֵּי יוֹם

בַּכִּתָּה אֶת הַתִּיק עַל הַשֻּׁלְחָן וְיָשַׁב והִבִּיט

כָּל הַפְסָקָה בִּפְרוּסַת לֶחֶם קְפוּאָה בִּנְיַר עִתּוֹן

גְרִינְבְּלַט

גְרִינְבְּלַט מִהֵר לָשׁוּב הַבַּיְתָה וְיָשַׁב לִמְנוֹת מְשׁוּגוֹתָיו.

וַדַּאי עָלַב בְּאֶחָד פְּלוֹנִי נֶחְשָׁב וְנִפְגַּע מִי מִידִידָיו

אוּלַי הִגְזִים בַּכִּבּוּד שֶׁהֻגַּשׁ וְנִשְׁמַע גּוֹנֵחַ

בְּעֵת שֶׁהִבִּיט בְּאַחַת הָאוֹרְחוֹת בְּעֶרְגָּה וּכְשֶׁקָּם

הַשֻּׁלְחָן נִרְעַד הַכִּסֵּא חָרַק וְאַף עַל פִּי שֶׁאֶת הַיָּדַיִם

שָׁטַף וְאֶת הַמַּגֶּבֶת הֵשִׁיב לִמְקוֹמָהּ לֹא שָׁת לִבּוֹ

לַטִּפּוֹת שֶׁנָּשְׁרוּ וּבְצֵאתוֹ מָעַד וְהֶחְלִיק לָרִצְפָּה

וְעַכְשָׁו בְּבֵיתוֹ מוּל גִּיגִית מַיִם כְּדָּג לְשַׁבָּת

כַּף רַגְלוֹ תּוֹלָה בּוֹ עֵינַיִם.

שלמה

אַף פַּעַם לֹא מְאֻחָר מִדַּי לִרְקֹם

עַל הַמִּטְפַּחַת הַמְהֻדֶּקֶת לַחֻלְצָה

אֶת הַשֵּׁם שֶׁבָּחֲרוּ בִּשְׁבִילֵךְ קֹדֶם

הִוָּלְדֵךְ. אָז לִפְנֵי שֶׁנַּעֲשָׂה מְאֻחָר

דִּקְרִי אֶת הַבַּד בַּמַּחַט. שְׁלֹמֹה