חרדיות מודרנית: חשיבה מחודשת

הקדמה

החברה החרדית בישראל, אשר התאפיינה במשך עשרות שנים בהסתגרות ובהיבדלות מהחברה היהודית החילונית באירופה ולאחר מכן במדינת ישראל, עוברת בחלקה תהליך היפתחות כלפי העולם החילוני החיצוני. בשני העשורים האחרונים חלה עלייה במספר הסטודנטים החרדים באקדמיה, עלייה משמעותית במספר הגברים והנשים מהחברה החרדית היוצאים לשוק העבודה, עלייה ברמת החשיפה של הציבור החרדי לאינטרנט, לאמצעים טכנולוגיים ולשירותי תרבות ופנאי מודרניים, ותהליכים נוספים אשר משנים את פני החברה החרדית המסתגרת ובכך נוצר מונח המקובל הן במחקר והן בחברה החרדית עצמה המוכר כ"חרדיות מודרנית"¹.

לדוגמא, לפי שנתון החברה החרדית של המכון הישראלי לדמוקרטיה לשנת 2024 ולפי דו"ח מצב החברה החרדית של המכון החרדי למחקרי מדיניות, מספר הסטודנטים החרדים במוסדות להשכלה גבוהה גדל משמעותית: מ2% מכלל הסטודנטים בשנת 2009/10 לכ5% בשנת 2023/24. מדובר בגידול של כ274% בעשור, עם קצב ממוצע שנתי של כ10%, שכלל כ־17,400 סטודנטים חרדים בשנת 2023-2024. שיעור תלמידי החינוך הממלכתי־חרדי כמעט הוכפל מ4% ל8% בין תשפ"ד לתשפ"ה, שיעור תעסוקת נשים חרדיות זינק מ71% בשנת 2015 ל81% בשנת 2023 וכ70% מהחרדים נעזרים באינטרנט כיום, עליה משמעותית שממשיכה את מגמת הדיגיטציה שהחלה בתקופת הקורונה. נתונים אלו יכולים להעיד לכאורה על שינוי היסטורי וחסר תקדים של החברה החרדית שכל מהותה היא התבדלות והסתגרות מפני העולם הסובב אותה ובמיוחד כאשר מדובר על העולם המערבי-מודרני המהווה, לפי תפיסת הציבור החרדי, איום על אורח החיים החרדי.

כחלק מתהליך זה החלו בעשור האחרון לצמוח בחברה החרדית בישראל ארגוני חברה אזרחית חדשה ולא מפלגתית, אשר נובעים מלמטה ופועלים במגוון תחומים בתוך הקהילה החרדית ומחוצה לה – כגון הארגון "לא תשתוק", המאפשר במה לנפגעי תקיפה מינית בקרב המגזר החרדי; קרן קמ"ח לשילוב ופיתוח הכשרות מקצועיות של גברים חרדים בשוק התעסוקה; עמותת "באשר תלכי" לסיוע לנשים גרושות חרדיות; התנועה הפמיניסטית החרדית "נבחרות"; ועמותת "נצח יהודה" לשילוב חרדים בצה"ל. ארגוני חברה אזרחית חרדית אלה עומדים במרכז המחקר הנוכחי ומהווים את הקטר המוביל את מה שנראה כהשתלבות הולכת וגדלה של החברה החרדית במרחב הישראלי הציבורי הרחב יותר, תהליך אותו יש המכנים הן בחברה החרדית והן בקרב חוקרי החברה החרדית באקדמיה "החרדיות המודרנית".

מטרת ספר זה, המבוסס על עבודת הדוקטורט שלי שנכתבה בחוג למדע המדינה באוניברסיטת חיפה, היא לחשוב מחדש על המונח "חרדיות מודרנית" ולבחון האם החברה האזרחית החרדית החדשה תורמת לדמוקרטיזציה ולליברליזציה של החברה החרדית והאם היא אכן יכולה להיות מוגדרת כמודרנית לאור הפעילות שבחלקה מעודדת מגע ישיר יותר עם המרחב הציבורי הישראלי או שמא היא מביאה את החרדיות אל תוך המרחב הציבורי הישראלי, ובכך מבקשת לקבל בו מקום נוכח ומשמעותי יותר, תוך אימוץ ערכים רדיקליים. בכך למעשה שואף הספר להבין אם החברה האזרחית החרדית החדשה, אשר מובילה תהליכים של שילוב חרדים בתעסוקה, באקדמיה, בהגברת לימודי ליבה ועוד, מהווה סוכן שינוי של החברה החרדית, או משמשת כסוכן שימור שלה. בכך, מבקש הספר לקיים חשיבה מחודשת על המונח המקובל "חרדים מודרניים", מונח אשר רבים בחברה החרדית מחד ומהקהילה האקדמית מאידך מרבים להשתמש בו על מנת לתאר את המגמות שאנו חוזים בהן בשני העשורים האחרונים כגון עלייה במספר הסטודנטים החרדים, עלייה במוסדות חינוך ממלכתי-חרדי, עלייה במספר החרדים המועסקים ועוד.

ממצאי מחקר זה יבקשו לתהות ולחשוב מחדש לא רק על עצם המונח המילולי "חרדים מודרניים" אלא לבקש להסתכל במבט רחב וביקורתי יותר על מה שנדמה כשילוב החברה החרדית בחברה הישראלית ואימוץ ערכי המודרנה המערביים, ולו באופן חלקי.

חשוב לציין, החשיבה המחודשת על המונח "חרדיות מודרנית" המובאת בספר זה איננה רק עניין של סמנטיקה או של היבט מילולי כלשהו. תפיסת חלקים מסוימים בחברה החרדית, ההולכים וגדלים מידי שנה, כ"מודרניים" יכולים להביא מקבלי החלטות, נבחרי ציבור, משרדי ממשלה, קרנות פילנתרופיות ואחרים לצאת מנקודת הנחה שאיננה מדויקת אשר רואה בחרדים אשר רוכשים השכלה גובהה, יוצאים אל שוק התעסוקה ומעניקים לילדיהם לימודי ליב"ה כאל סוכני שינוי ליברלים בחברה החרדית וכאל תופעה אשר מעידה על התפרקות החברה החרדית. דיוק תמונת המצב, ובכך גם דיוק של המונח המתאר את התופעה הנ"ל, יכולה להיות חשובה ומהותית במיוחד, מעבר להיבט המילולי שלה גרידא.

הערות

1 להרחבה ניתן לפנות למחקריהם של בנימין בראון, 2017; 2021; חיים זיכרמן, 2014; לי כהנר, 2020; ניסים ליאון, 2009; גלעד מלאך ולי כהנר, 2017;קימי קפלן, 2007; קימי קפלן ועמנואל סיוון, 2003.

פרק 1: הגדרת מושגי מפתח

לפני שניגש אל ממצאי המחקר ומשמעותם, יש ראשית כל לברר כמה וכמה מושגי מפתח ולפרוס את המחקרים הקיימים בתחום על מנת שלאחר הצגת ממצאי המחקר אוכל לדון בהם ולטעון כי החברה האזרחית החרדית, האמורה להוביל את קרון השינוי והמודרניזציה של החברה החרדית, איננה מהווה גורם של שינוי בחברה החרדית ובכך לערער על עצם המונח "חרדיות מודרנית" ולחשוב עלייה מחדש.

מה זה בכלל אומר "מודרנה"?

המודרנה היא מושג מרכזי בחשיבה הסוציולוגית, אך היא גם מורכבת ורב־ממדית, ולעיתים שנויה במחלוקת. לאורך ההיסטוריה, הוגים וחוקרים נתנו לה פרשנויות שונות: חלק רואים בה פרויקט של קדמה רציונלית, וחלק רואים בה מרחב שבו יש סתירות, סיכונים וחוסר וודאות. למשל, ההוגים הקלאסיים כמו קרל מרקס, מקס ובר ואמיל דורקהיים ראו את המודרנה כתהליך של קפיטליזם, רציונליזציה ותיעוש, בעוד הוגים עכשוויים כמו אנתוני גידנס ובק מדגישים שהחברה המודרנית לא רק משתנה אלא גם מתבוננת בעצמה ומתמודדת עם סיכונים חדשים, כמו סיכונים סביבתיים וטכנולוגיים. חוקרים אחרים מתארים שלוש דרכי חשיבה על המודרנה: מודרנה רפלקסיבית שמתמקדת ברציונליות עצמית ובהתבוננות פנימית; מודרנה נוזלית שמדגישה אובדן יציבות בחיים החברתיים; ומודרניות מרובות שמראות שכל חברה מתפתחת בדרך ייחודית שלה, ולא בהכרח באותו האופן או בקצב אחיד. מחקר נוסף מזכיר שהמודרנה, למרות ביקורות הפוסטמודרניזם, נשארה נושא מרכזי ומאתגר, במיוחד השאלה איך לבנות חברה יציבה ומוסרית בעידן של שינויים מתמידים. מתוך ההשוואה בין הגישות השונות אפשר להבין שהמודרנה היא תהליך דינמי ורב־שכבתי, שכולל גם התקדמות ושליטה, אך גם חוסר יציבות, הסתעפות תרבותית וביקורת מתמדת על החברה המודרנית. כך, במקום לראות במודרנה תופעה אחידה ומערבית בלבד, כיום רואים בה מערכת של פרשנויות, התנסויות וסיכונים שממשיכים לעצב את העולם שלנו גם היום².

כמוהם, טען הסוציולוג הישראלי שמואל נח אייזנשטדט כי המודרנה איננה אחידה ויש לה פנים רבות ושונות התלויות בהקשרים פוליטיים, היסטוריים ותרבותיים שונים ואיננה יכולה להיות מוגדרת רק על בעזרת התפיסה המערבית. בספרו "ריבוי המודרניות" הוא מציג גישה תיאורטית המרכזת את הרעיון שהמודרנה איננה תהליך הומוגני ואחיד אלא מגוון רחב של מסלולים ושל דרכי התפתחות, אשר מתעצבים בהתאם להקשרים תרבותיים, חברתיים ופוליטיים שונים. במקום לראות במודרנה תופעה לינארית שמקורה במערב ומתפשטת לכל העולם כמודל אחיד, אייזנשטדט מדגיש את קיומן של מודרנויות מרובות, שכל אחת מהן מבטאת שילובים ייחודיים של חידוש, קידמה ושינויים חברתיים-פוליטיים, ומאפשרות יצירת זהויות מגוונות המחברות בין מסורת לחדשנות. גישה זו מתנגדת למודלים המתבססים על נקודת מבט מערבית ולרעיונות על אוניברסליות המודרנה המערבית, ומדגישה את הדינמיקה, המתחים והדיונים המתמשכים בין מודרנויות שונות, אשר משפיעים ומעורבים זה בזה אך שומרים על הייחוד התרבותי שלהן. משום כך, אייזנשטדט קורא לאמץ נקודת מבט סובלנית ומכילה המאפשרת הכרה בריבוי דרכי ההתפתחות המודרניות ומונעת כפייה של מודל אחד יחיד על כלל החברות.

כאשר אנו בוחנים את המונח "חרדיות מודרנית" חשוב לציין כי במחקרים השונים על החרדיות המודרנית לא הוגדר באופן מדויק המונח "מודרניים" ואיזו גישה מבין הגישות הרבות למונח מודרנה מאמצים כאשר באים לעסוק בחרדיות המודרנית וכבר כאן טמון אתגר מרכזי בבואנו להגדיר את הקבוצה החרדית הנידונה כ"מודרנית". כפי שהדגמתי, המונח "מודרנה" הינו רחב ובעל פרשנויות שונות התלויות במקום, זמן, תרבות והיבטים משתנים אך לצורך הדיון על החרדיות המודרנית נאמץ את הגישה של תהליכי המודרנה ואופי חשיבתה המערבית החילונית המתבססת על קידמה, טכנולוגיה, הסברים רציונאליים ותפיסות מדעיות תוך אימוץ רעיונות דמוקרטיים וליברלים ולכן נתייחס למונח "מודרנה" לא רק במובנו הטכני אלא המהותי והכולל יותר. כיום, רוב המחקר העוסק בחרדיות המודרנית מגדיר אותה רק בצורתה הטכנית והמצומצמת כגון יציאת חרדים לשוק התעסוקה וההשכלה הגבוהה, שימוש באמצעים טכנולוגים ואינטרנט, היווצרות מעמד ביניים כלכלי חרדי ועוד. היות והמודרנה כוללת בתוכה גם תפיסות עולם וסט של ערכים ולא רק פעולות חברתיות וכלכליות טכניות אבקש לראות ולבחון את החרדיות המודרנית דרך נקודת המבט הרחבה יותר של המודרנה ולא כפי שנעשה עד כה במחקר על החברה החרדית המודרנית.

אמנם, כפי שנראה, החרדיות המודרנית ברובה מהווה מעמד ביניים סוציו-אקונומי חרדי וזהו סממן אחד שיכול להעיד על עצם היותם מודרניים אך איננו מספיק לשיטתי. עצם היותם של החרדים המודרניים חלק ממעמד הביניים החרדי והישראלי אינו הופך אותם בהכרח למודרניים במובן הרחב יותר בהקשרים אידיאולוגיים.

הערות

2 Mouzakitis 2017, Beck, 1992, Giddens 1990, Weber 1992, Durkheim 1984

*המשך הפרק זמין בספר המלא*