שלום דמעתי

הקדמת המתרגמת

שששש

הרומן הספרותי שלי עם אלבניה התחיל לפני כמה שנים. הספר "שלום, דמעתי!" מאת מימוזה ארברה הוא תחנה נוספת כמתרגמת בקשר שלי שנרקם עם בני העם האלבני. תושבי אלבניה תמיד מתגאים שהם היו העם היחידי שהציל יהודים בשואה. המחברת, מימוזה ארברה מצאה בשנת 1989 שהיא בת לאימא יהודייה. באותה תקופה הייתה כבר עיתונאית וחוקרת ספרות. הגילוי אודות שורשיה היהודיים נמסר לה במקרה, כשהיא נחשפת למגן דויד שהיה שייך לאימא שלה. גילוי יהדות במשפחתה הוביל אותה לחקר ולתרגום של הספרות העברית לדורותיה.

מימוזה ארברה תרגמה לסופרים ולמשוררים עבריים יצירות לספר יצירות שהוציאה בטירנה, אלבניה. הקורפוס הישראלי מן המאה העשרים זכה לתרגומים לשפה האלבנית בזכות החיבור המפתיע שלה. היא מצאה שורשים ביהדות והיא גומלת ליהדות בהנגשת היצירות הקנוניות לקוראים באלבניה.

כמתרגמת מאנגלית לעברית, התחברתי לכתיבתה של מימוזה, כתיבה לירית פיוטית, של אישה שמתחברת לעם היהודי, למקומות הקדושים. היא חושפת בשירתה את אהבתה לארץ ישראל, למקומות שונים בארץ. היא מבקרת בישראל והשירה שלה מדגישה את הקשר הנפשי עם ארץ ישראל ועם אנשיה.

שמחה להגיש לקוראים בישראל את קובץ שיריה הצנוע והמכובד של משוררת עכשווית מאלבניה, אוהבת ישראל.

שושנה ויג

שָׁלוֹם, דִּמְעָתִי!

ששששש

הָאָרֶץ הַזּוֹ, לַמְרוֹת שֶׁהִיא רְחוֹקָה,

לֹא תַּנִּיחַ לִי....

ששששש

בְּאַהֲבָתָהּ,

הַחֲבוּיָה אֵי שָׁם

בְּמַעֲמַקֵּי גִּידַי,

מִתְרַעֲנֶנֶת בַּאֲוִיר אַחֵר,

עַל אַף חֲנִיתוֹת הַהִתְנַגְּדוּת הַמְּסַנְוְרוֹת,

הַמְּנַקְּרוֹת אוֹתִי כְּמוֹ לְשׁוֹן הָרַע.

ששששש

עָלֶה יָחִיד שֶׁל אֵשׁ

מֻחְזָק בְּמֹחִי בְּאִי הַנְּשִׁיָּה,

כְּמוֹ דִּמְעָה

שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא יָרְדָה...

מוּל הַשַּׁעַר שֶׁל דָּוִד

ששש

כְּשֶׁהַשַּׁעַר שֶׁלְּךָ עַל כְּתֵפַי,

אֲנִי מְשׁוֹטֶטֶת בָּעוֹלָם.

ששששש

כְּמוֹ בְּפָאזֶל

אֲנִי מְנַסָּה לְהַתְקִין אוֹתוֹ

בִּשְׁקָעִים שֶׁל מְדִינוֹת,

בִּשְׁקָעִים שֶׁל שָׁלוֹם,

בְּקַדַּחְתָּנוּת,

בְּצִלְצוּל,

כְּמוֹ עַרְפִלִּים חַסְרֵי זִכָּרוֹן

שֶׁל אֻמּוֹת.

וּבְכָל זֹאת, זֶה לֹא יִשְׁתַּלֵּב,

וַאֲנִי צְרִיכָה לַחֲזֹר חֲזָרָה

לַמָּקוֹם שֶׁמִּמֶּנּוּ הִתְחַלְתִּי –

נוֹסַעַת לְלֹא דֶּרֶךְ.

ששששש

כְּשֶׁהַשַּׁעַר שֶׁלְּךָ עַל כְּתֵפַי,

אֲנִי מַגִּיעָה אֶל מוּל הַחוֹמוֹת הָעַתִּיקוֹת,

וּבְדִיּוּק שָׁם,

אֲנִי נוֹטַעַת אוֹתְךָ בְּקַלּוּת.

בִּירוּשָׁלַיִם אֲנִי מִשְׁתּוֹקֶקֶת לִהְיוֹת

ששש

שָׁם,

עֵץ הַזַּיִת הַזָּקֵן

לְעוֹלָם לֹא מִתְיַבֵּשׁ,

כַּאֲשֶׁר גִּזְעוֹ שׁוֹפֵעַ הַחַיִּים פּוֹרֵץ

מִסְּלָעִים חַדִּים,

בַּרְזֶל חַם

וּמֶזֶג אֲוִיר פִּרְאִי.

ששששש

שָׁם,

הֵיכָן שֶׁאֲבָנִים מְרֻצָּפוֹת מְדַבְּרוֹת אֵלַי

דֶּרֶךְ הֶבֶל פֶּה,

כְּמוֹ בְּמִשְׂחָק לַגִּיל הָרַךְ,

וְיוֹצְרוֹת

פְּסֵיפָסִים שֶׁל הַחַיִּים.

ששששש

שָׁם,

הֵיכָן שֶׁהַזְּמַן עוֹצֵר מִלֶּכֶת,

בְּיִתְרוֹנוֹתָיו.

ששששש

שָׁם,

בָּאֲוִיר,

הֵיכָן שֶׁתָּאִים גַּחֲמָנִיִּים רְחָבִים

שֶׁל גּוּפִי

הֶעֱלִימוּ עֵדוּת לְתַאֲוַת בֶּצַע שֶׁל יָרֵחַ

הַזּוֹלֵל מִקְלָטִים, גַּנִּים וּנְבִיחוֹת כְּלָבִים,

הֵיכָן שֶׁהַשְּׂפָתַיִם הוֹפְכוֹת לְקָרְבָּנוֹת שֶׁל יְצָרִים לָנֶצַח...

ששששש

שָׁם,

בִּירוּשָׁלַיִם,

אֲנִי מִשְׁתּוֹקֶקֶת לִהְיוֹת.