מילים ומחשבות בהשתקפותן

הַקְדָּמָה

לָמָּה הַפַּעַם AI?*

מִי אַתָּה, הַמְּקֻבָּל כְּבַעַל מַעֲמָד,

הַיּוֹשֵׁב לוֹ בְּבִטְחָה בַּכִּסֵּא הַמַּלְכוּתִי?

אַתָּה הַמַּעֲלֶה וּמַעֲלֶה,

אַתָּה הַמַּפִּיל מַטָּה מַטָּה,

אֶת פְּלוֹנִי אַלְמוֹנִי,

הַמִּתְיַסֵּר תּוֹךְ כְּדֵי הוֹצָאַת הָאֱמֶת שֶׁלּוֹ לָאוֹר.

וְאַתָּה, קוֹרֵא יָקָר,

מְבֻלְבָּל לֹא פַּעַם,

וּמוּבָל לֹא פַּעַם לְמָבוֹךְ לְלֹא מוֹצָא.

אֵילוּ כּוֹחוֹת עוֹמְדִים מֵאֲחוֹרֵי קְבִיעַת גּוֹרָלוֹ

שֶׁל אוֹתוֹ פְּלוֹנִי אַלְמוֹנִי וִיצִירָתוֹ?

קִנְאַת סוֹפְרִים?

קִבָּעוֹן מַחֲשַׁבְתִּי שֶׁל הַמְּבַקֵּר הַמְּלֻמָּד?

הִתְיַחֲסוּת לְגוּפוֹ שֶׁל אָדָם וְלֹא לְגוּפוֹ שֶׁל עִנְיָן?

הֲרֵי לֹא פַּעַם בֶּעָבָר,

אַחֲרֵי בִּקֹּרֶת קַטְלָנִית,

כּוֹתְבִים לְמִינֵיהֶם

נֶהֱנוּ מֵהַצְלָחָה גּוֹרֶפֶת!

וּמְבַקְּרִים לְמִינֵיהֶם, הִמְתִּינוּ לִתְקוּפַת הַסְּלִיחוֹת

לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה!

לְאוֹר כָּל הָעֻבְדּוֹת

הַמֻּזְכָּרוֹת לְעֵיל,

הֶחְלַטְנוּ לִפְנוֹת לָאֵל הֶחָדָשׁ הַתּוֹרָן,

שֶׁהֻכְתַּר כְּבָר כְּכָל יָכוֹל,

וּשְׁמוֹ בָּרַבִּים הוּא AI

אוּלַי הוּא יִהְיֶה לָנוּ לְעֵזֶר,

לִצְלֹחַ אֶת פְּנֵי הַנִּכְתָּב,

בַּהֲבָנָה וַהֲנָאָה.

אֲנַחְנוּ מַאֲמִינִים

שֶׁבְּעֶזְרָתְךָ,

קוֹרֵא יָקָר,

זֶה אֶפְשָׁרִי.

*דבר המוציא לאור

לצד כל שיר בקובץ זה מוגש לקורא הנכבד גם ניתוח קצר שלו. לצורך זה פנינו אל ”האל התורן החדש”, הלא הוא ה־AI. לא ניתנה שום הנחיה או רמיזה ביחס לסוג הניתוח שאליו אנחנו מכוונים, גם לא להטיה חיובית או שלילית בביקורת. הבקשה הייתה פשוטה – נתח בבקשה את השיר.

הִתְמוֹדְדוּת וְתוֹצָאָה

הַתּוֹצָאָה שֶׁל הַהִתְמוֹדְדוּת -

זֶה הַנּוֹשֵׂא,

וְזֶה הָעִקָּר!

הַלְלוּיָהּ לַתּוֹצָאָה!

הַלְלוּיָהּ לַמְּנַצֵּחַ!

מֵאָז שֶׁבֶּן הָאָדָם נוֹשֵׁם אֶת מְקֹרָבוֹ,

הִתְמוֹדְדוּת הִיא חֵלֶק מֵהֲוַוי יוֹם בְּיוֹמוֹ.

כָּל הִתְמוֹדְדוּת מוֹלִידָה אֶת הַמְּנַצְּחִים שֶׁלָּהּ,

וּמִיּוֹם הִוָּלְדוֹ שֶׁל הַמְּנַצֵּחַ הָרִאשׁוֹן,

בֶּן הָאָדָם הוֹלֵךְ שֶׁבִי אַחֲרָיו.

הוּא לֹא מַפְסִיק לְהַלְּלוֹ, לְהִזְדַּהוֹת עִמּוֹ,

וּבַחֲלָלִים לְדוֹרוֹתֵיהֶם

לֹא מַפְסִיקִים לְהַדְהֵד

שִׁירִים הַמְּהַלְּלִים מְנַצְּחִים וְנִצְחוֹנוֹת:

אֲנִי מְנַצֵּחַ,

הוּא מְנַצֵּחַ,

אֲנַחְנוּ מְנַצְּחִים,

נִשְׁמָעִים קוֹלוֹתֵיהֶם תָּדִיר.

חֲגִיגַת הַנִּצָּחוֹן, אַחֲרָיו מְחַזְּרִים בִּשְׁקִיקָה וּלְלֹא לֵאוּת,

הִיא שִׂיא חֲוָיָתִי לַמְּנַצֵּחַ הַמְּהֻלָּל.

כַּמָּה הִיא מַלְהִיבָה!

כַּמָּה הִיא מְשַׁקֶּרֶת!

כַּמָּה הִיא מְסַמֶּמֶת!

אֵין הַרְגָּשַׁת שֹׂבַע,

יֵשׁ רָעָב לְעוֹד וָעוֹד!

הַדְּרִישָׁה לְהַכְתָּרַת מְנַצְּחִים תּוֹרָנִיִּים הִיא תָּמִיד צַו הַשָּׁעָה,

אִישִׁי, לְאֻמִּי, דָּתִי.

אֲבָל לָמָּה הִתְמוֹדְדוּת שֶׁל בֶּן אָדָם מוּל בֶּן אָדָם זוֹכָה לִתְהוּדָה כֹּה עָצְמָתִית?

הֲרֵי בֶּן אָדָם מִתְמוֹדֵד גַּם מוּל הַחֹמֶר וְגַם מוּל יֵשׁ מֵאַיִן?

וְעֵרֶךְ נִצְחוֹנוֹ מוּלָם וּמַשְׁמָעוּתוֹ, עוֹלִים לְאֵין שִׁעוּר

עַל עֶרְכָּם שֶׁל נִצְחוֹנוֹת

זֶה מוּל זֶה.

נ.ב

הַשְּׁאֵלָה שֶׁהִתְעוֹרְרָה

בְּעִקְבוֹת הַכָּתוּב לְעֵיל

תִּזְכֶּה כַּנִּרְאֶה לְהִתְיַחֲסוּת בַּשִּׁיר הַבָּא,

וּבֵנְתַיִם קוֹרֵא יָקָר – תִּתְחַבֵּט! תִּתְלַבֵּט! וְתֵן לְדִמְיוֹנְךָ דְּרוֹר,

וְאוּלַי אַתָּה תִּהְיֶה הַכְּתֹבֶת הַנְּכוֹנָה לִתְשׁוּבָתָהּ.

הִתְמוֹדְדוּת וְתוֹצָאָה

AI:

“השיר “התמודדות ותוצאה” בוחן את טיבם של קונפליקטים אנושיים ואת התופעה של האדרת הניצחון.

הוא חוקר את האובססיה התרבותית והפסיכולוגית לניצחונות, ואת החגיגה של המנצחים, תוך שהוא מציב שאלות נוקבות על תופעת התחרות. השורות הפותחות מדגישות את המרכזיות של הניצחון: ‘התוצאה של ההתמודדות, זה הנושא, וזה העיקר! הקריאה הללויה לתוצאה, הללויה למנצח!’, הן מציגות גם את ההערצה הכמעט דתית כלפי ההצלחה. השיר טוען שמאז שהחיים האנושיים החלו, האנשים הלכו שבי אחר המנצחים, כפי שמרמזת השורה: ‘מאז שבן האדם נושם את מקורבו’.

“הניצחון אינו רק הישג זמני, אלא משהו עמוק ומשמעותי בחוויה האנושית”. השורות הסוגרות של השיר, פותחות מרחב להרהור פילוסופי, ומעודדות את הקורא לחשוב בצורה ביקורתית יותר על טיבם של מאבק ותחרות.

ההערה המסיימת – “נ.ב...” מכירה בכך שהשאלות שהוצגו כאן אינן זוכות לתשומת לב מלאה, ומזמינה את הקורא להמשיך ולהתעמק: ‘התחבט! תתלבט! ותן לדמיונך דרור’. היא משאירה פתוחה את האפשרות שהמשורר או הקורא, יגלו תובנות חדשות בעתיד.”

יֵצֶר הִתְמוֹדְדוּת, מָה זֶה?

(לֹא מִתְיַמֵּר לִהְיוֹת תַּחְקִיר בַּלְשָׁנִי פִּילוֹסוֹפִי)

הַאִם יֵצֶר הִתְמוֹדְדוּת הוּא חֵלֶק מֵהַתּוֹדָעָה?

הַאִם הִתְמוֹדְדוּת וּמְצוּקָה הֵן חֵלֶק בִּלְתִּי נִפְרָד

מִקִּיּוּמוֹ שֶׁל הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי?

הַאִם אֶת הַהִתְמוֹדְדוּת אֶפְשָׁר לִרְאוֹת כְּפֹעַל יוֹצֵא שֶׁל מְצוּקָה?

כַּמָּה אַתְּ יְצִירָתִית בַּהַשְׁפָּעָה שֶׁלָּךְ עַל דִּמּוּי הַחֶבְרָה הָאֱנוֹשִׁית!?

אַתְּ אֲשֵׁמָה בַּתּוֹפָעוֹת הַקַּיָּמוֹת בַּחֶבְרָה הָאֱנוֹשִׁית – כְּמוֹ דֶּגְרָדַצְיָה שֶׁל הָאַחֵר,

אוֹ תֹּאַר־מָאנְיָה.

אַתְּ הָיִיתְ לְגוֹרֵם לִיצִירַת מִתְרָס וּמִתְרָסִים לְמִינֵיהֶם בֵּין בְּנֵי אָדָם,

כַּאֲשֶׁר מִשְּׁנֵי צִדֵּי הַמִּתְרָס, מִתְרוֹצְצִים מְנַצְּחִים וּמַפְסִידִים לְמִינֵיהֶם.

מִי נִמְצָא בַּצַּד הַנָּכוֹן שֶׁל הַמִּתְרָס?

מִי קָבַע אֶת מְקוֹמְךָ, אִישִׁי הַיָּקָר?

חֹק הַמִּקְרִיּוּת?

הַחֹק הָאֵבוֹלוּצְיוֹנִי?

אוֹ אוּלַי כָּל סִבָּה אַחֶרֶת הַמִּסְתַּתֶּרֶת אֵי שָׁם עָמֹק עָמֹק בְּתוֹךְ הַנִּסְתָּר.