יהלום התכלת

א.

Ismail Bey

Constantinople

תדהר העיף עין על כרטיס הביקור שהושיט סעדיה ומבלי להפסיק את עבודתו אמר:

– יחכה רגעים מספר. עליי לגמור לכתוב מכתב חשוב.

הנער יצא וכעבור דקות אחדות חזר:

האדון התורקי אומר, שהעניין אינו סובל דחייה.

פני תדהר קדרו: מבלבלים את המוח – רטן אגב כתיבה מהירה – ודאי שוב עניין אהבה. הכנס אותו! – פנה אל סעדיה בשימו את המכתב אל התיק באחת המגירות בשולחן.

סעדיה פתח את הדלת ורמז לתורקי בחדר הסמוך: להיכנס.

כעבור רגע – נסגרה הדלת מאחורי סעדיה, שהספיק כבר להיווכח בטיב מטבע עשרים הגרושים שקיבל בקשיש.

תדהר קם לקראת הנכנס.

– ברוך בואך בצל קורת ביתי. נא לשבת.

הנכנס, איש תורקי כבן 40, חסון ורחב כתפיים, הסיר את התרבוש ויושט את ידו לתדהר.

– איסמאיל ביי – הציג את עצמו.

– דוד תדהר – ענה תדהר בלחצו את היד המושטה.

 – תסלח לי אדוני תדהר – אמר התורקי בשימו את ידו השמאלית לתוך כיסו – אולם אל ייעלב ממעשיי. מייד אסביר לו הכול.

ובדברו כך – הוציא מתוך כיסו השמאלי תמונה ויעיף עין תחילה על תדהר ואחר עליה.

אחרי כן הוציא זכוכית מגדלת ויתחיל לבחון את כף ידו הימינית.

תדהר שעקב את כל מעשיו המוזרים של האורח, ראה לתימהונו הגדול, שעל כף ידו של התורקי נראים סימני אצבעותיו של ידו הוא.

התורקי גמר את בחינותיו המוזרות ויפנה אל תדהר בקול מבקש סליחה:

– אדוני! הנני מבקש שוב את סליחתו, אולם עליי היה קודם כל להיווכח שהוא תדהר ולא אחר. לתכלית זו לקחתי איתי מקושטא את תמונתו ואת צילומי העתקות אצבעותיו, הנמצאות במחלקת הבולשת של תורקיה. כעת נוכחתי שאדוני הוא באמת תדהר, – סיים בבת צחוק את דבריו – ועל כן אינני חושש לגשת מייד אל העניין, שהוא, כפי שאדוני מבין כבר, חשוב מאוד, ולאו דווקא עניין אהבה.

– הנני מוכרח להודות, שחוש שמיעתך מצוין הוא – ענה תדהר בצחוק – אנא, שב וספר מה בפיך.

שניהם ישבו, כשגבו של תדהר מופנה אל הקיר ואור היום, שחדר דרך החלונות הפתוחים, מאיר את פני האורח.

– האוכל לדבר באין שומע? – שאל איסמאיל ביי.

– כן – ענה תדהר וַיָּקָם לסגור את החלונות.

– הנני אחד מבני תורקיה העובדים את עמם ומולדתם בצנעה – התחיל התורקי את דבריו, אגב הפשלת דש מעילו שגילה את סימן הבולשת הבין-לאומית על יד הסימן התורקי. – וכעת אספר בקצרה מה המריצני לפנות אליך.

הוא הוציא קופסת זהב משובצת אבנים יקרות ויושיטו לתדהר:

– תתכבד בסיגריה תורקית.

– תודה – ענה תדהר – אני מעשן רק מקטרת.

התורקי הצטחק, לקח בחזרה את הקופסה ויצית סיגריה.

– מעשיך זה מוכיח את זהירותך היתרה. גם אני נזהר מלקבל סיגריות מאנשים בלתי ידועים לי – אמר – ובכן, שמעני בכובד ראש.

*המשך הפרק זמין בספר המלא*