אפשר לאיים עליך באי בודד?
רובינזון קרוזו כסלבריטאי מטעם הפסיכולוגיה הפופולרית
מדי פעם אני מתבקש לשאלות פשוטות, אפילו משחקיות, לפעמים אני אפילו מבקש אותן כדי לאתגר את עצמי ואת סובלנותי, לרענן ולהתרענן. נשאלתי מה הייתי לוקח איתי לאי בודד כשההנחיה היא לארוז בצמצום. רצוי לבחור דבר אחד. יכול להיות שפשוט הייתי לוקח איתי לאי עוד צייר.
אבל אני כופר בהצעה המשחקית. אני והמספר 1 פוחדים אחד מהשני, כי אני לא מסוגל להיות רק בחברת עצמי. נולדתי ברבים. אני איש מבחר ולא בחירה. אם להיות קצת יותר נאמן למשחק ולכלליו, הייתי לוקח לאי הבודד הזה בלוק ציור ועט בצבע שחור ורושם וכותב ומתכנן סקיצות עד אשר יוסרו כללי החרם. אפשרות אחרת, בלתי הגיונית אך מלאת קסם: הייתי לוקח טלפון ומטלפן למישהו מחברי הציירים, לאחד הטובים ביותר שבהם, ומכתיב לו או לה ציורים בטלפון. למשל, אם זו היא: העבירי את המכחול המעוגל והמחודד בקצהו והטבול בצבע אדום ורמיליון במרחק שניים־שלושה סנטימטרים משולי הבד וציירי צורה מילונית של ראש, בהנחה שזה ראשו של גבר, והשאירי בשוליים מקום לאוזניים.