לאמנות קלוקלת יכולה להיות איכות משומרת?
ליצור יצירה גרועה, פופוליסטית, שקרנית ונצלנית זה קל מאוד. צריך רק הרבה מאוד כישרון ולא פחות מזה הרבה זלזול בבני אדם. אבל! לעשות יצירה כזו שתשכנע ותרגש ותפעיל המונים, לזה צריך אמנם כמות נדיבה של ציניות, אך גם הרבה מאוד חושים מדיומליים מחודדים. בשביל שההבל יהפוך לאיקוני צריך כבר ידע רב (גם אם אינטואיטיבי) במרכיבי דעת קהל ובחולשת ההמונים. כוחה של התעמולה הוא בכך שהיא מעניקה לאנשים תפקיד ואשליית שייכות. האמנות בסך הכול עושה כמעט את ההפך; מעמידה אנשים במקומם, תרתי משמע, ומזכירה להם את בדידותם. מול הכוח והאונים מעמידה האמנות את האין אונים, אשר דורש הרבה יותר השקעה ומאמץ, ופעמים רבות אפילו אלה לא מסייעים.
יש הרבה הומור, ולא פחות מזה כאב ועלבון, בעובדה שהמוני אנשים, רובם תמימים, מובלים באמצעות טריקים זולים, ויזואליים או מילוליים או מוזיקליים. הם מאוחדים בעזרת עוצמה וגודל והבטחה וביטחון, גם אם כל אלה לגמרי מזויפים ומדומים. הפופוליסטים קולעים היטב לשעות השפל.