מנהיגות בלי קיצורי דרך

מבוא 

מנהיגות, והפרשנות האינטואיטיבית שאנחנו מעניקים לה, היא מושג מרתק וחמקמק. קשה מאוד להגדיר אותו, ולמרות זאת הוא מעורר בנו רגשות עזים. כשאנחנו מחפשים מנהיגות בארגון, בקהילה או בפוליטיקה, אנחנו שואפים למשהו שאנחנו מעריכים ומוקירים. מנהיגות כרוכה בערכים, בקודים המוסריים שלנו.

הדרך שבה אנחנו מדברים על מנהיגות מסגירה עד כמה מדובר במושג חמקמק. אנחנו משתמשים במילה "מנהיגות" כדי להצביע על אנשים ומעשים ראויים להערכה. בתקופת בחירות אנחנו מחפשים "מנהיג", ולא "עוד פוליטיקאי". בארגונים, אנחנו מעריכים מנהלים בזכות ה"מנהיגות" שלהם, ומתכוונים בכך למערכת מסוימת של יכולות ראויות להערכה. אנחנו מצמידים את המונח הזה לדמויות כמו משה רבנו, דבורה הנביאה, גולדה מאיר או וינסטון צ'רצ'יל בזכות הערכים שלהם, אומץ לבם, מחויבותם וכישוריהם. מצד שני, מרביתנו עומדים על כך שמנהיגות היא נטולת ערכים ומצמידים את המושג ללא היסוס גם להיטלר, סטלין, מארי אנטואנט או פבלו אסקובר, המכונים "מנהיגים" אף על פי שתיעבנו את הערכים שלהם, רק מפני שהצליחו לדרבן את חסידיהם לממש את חזונם.¹ התקשורת משתמשת דרך קבע במונח "מנהיג" כדי לתאר אנשים בעלי סמכות או אנשים שיש להם קהל אוהדים רחב. אנחנו מדברים על מנהיג של כנופיה, מדינה או ארגון טרור - אותו אדם שאחרים מעניקים לו סמכות רשמית או בלתי רשמית - מבלי להתייחס לערכים שהם מייצגים או להשפעה שלהם על סביבתם.

אי־אפשר להחזיק את המקל הזה משני קצותיו. אולי נוח לנו להשתמש במילה מנהיגות כאילו היא נטולת ערכים, במיוחד בעידן של מדידה, כדי שנוכל לדרג או להעניק ציון לאנשים שהצליחו לגרום למיליונים ללכת בעקבותיהם. אבל לפי גישה זו, לא יהיה מנוס מהסקת המסקנה שכריסטיאנו רונאלדו או קים קרדשיאן, בעלי מאות מיליוני העוקבים ברשתות החברתיות, הם מגדולי המנהיגים בתולדות האנושות. כשאנחנו מבקשים מנהיגות, האם אנחנו מתכוונים בסך הכול למי שמסוגל לסחוף אחריו קהל אוהדים שילך אחריו באש ובמים? ברור שאיננו מחפשים משיחי שקר כריזמטיים שעונים על הצרכים של חברי הקבוצה בכך שהם מציעים להם חזונות מפתים ומביאים בסופו של דבר לתוצאות הרסניות לקבוצה, לסביבתה או לעולם כולו. גישה כזאת מתעלמת מהעובדה שבאותה נשימה אנחנו מדברים על הצורך הדחוף שלנו במנהיגות. אי־אפשר לדבר על משבר מנהיגות ואז לומר שאין קשר בין מנהיגות לבין ערכים. חמקמקותו של המושג מנהיגות משפיעה על יכולתנו לנתח בבהירות את המציאות. בנוסף על כך, היא מעצבת את איכות המנהיגות שאליה אנו נושאים עיניים.

למחקרים על המושג "מנהיגות" יש נטייה להשתמש בהגדרות שאינן מייחסות לו ערכים, מפני שכך המושג נוח יותר לניתוח אנליטי ולהשוואה אמפירית. אבל מחקר מעמיק לא דורש מאיתנו להתעלם מערכים, הוא רק מצריך הגדרות מדויקות של הערכים שאנחנו חוקרים.

מנהיגות היא מושג נורמטיבי מפני שבתפיסת המנהיגות טמון למעשה חוזה חברתי. חשוב לשים לב להבדלים בין שתי קבוצות בעלות תפיסת מנהיגות הפוכה, אחת פועלת בהתאם לרעיון האוטוקרטי שלפיו "מנהיגות פירושה לגרום לקבוצה לפעול בהתאם לחזונו של המנהיג" בעוד השנייה פועלת בהתאם לתפיסה ולפיה "מנהיגות פירושה להניע את הקבוצה להתמודד עם הבעיות שלה, להתקדם ולשגשג".

במקרה הראשון, של מנהיגות אוטוקרטית, הצייתנות היא אמת המידה למנהיגות. המנהיג גורם לאנשים לקבל את החזון שלו, והקבוצה מתמודדת עם הבעיה כשפניה נשואות אליו. אם משהו משתבש, זו אשמתו של המנהיג.²

במקרה השני, אמת המידה למנהיגות היא ההתקדמות בפתרון הבעיות: המנהיג מניע את הקבוצה להתמודד עם הבעיות שלה. הקבוצה מתקדמת אל עבר פתרון הבעיה מפני שהמנהיג מאתגר אותה ועוזר לה להתמודד עם השינוי. אם משהו משתבש, האשמה מוטלת על המנהיג ועל הקבוצה כאחד.

תפיסה זו של מנהיגות - הנעת הקבוצה להתמודד עם הבעיות הקשות שניצבות בפניה - נמצאת בלבו של הספר הזה.

בעסקים, ניתן לראות את התפתחותו של מושג המנהיגות לאורך הזמן. במשך עשרות שנים, המושג מנהיגות התייחס אל האנשים המחזיקים במשרות ניהול בכירות ואל התפקידים שהם ממלאים. כיום, אנשי עסקים מבחינים בין מנהיגות לבין ניהול, והפעלת מנהיגות כוללת גם את היכולת להציג חזון ולהשפיע על אחרים לממש את אותו חזון ללא אכיפה כוחנית.

בצבא, המושג מנהיגות מתייחס בדרך כלל לאנשים בעמדות פיקוד, אלה שמובילים את הכוח. ככל הנראה, מאחר שמלחמות מילאו תפקיד מרכזי מבחינה היסטורית בהתפתחות התפיסות שלנו על מנהיגות ועל סמכות, אין זה מפתיע שהשורש העתיק בשפה האנגלית של המילה "to lead" הוא "ללכת קדימה, למות". כיום, מנהיגות בצבא שואפת לממש את מלוא הפוטנציאל הטמון באדם בעזרת חינוך והשפעה ולא באמצעות אכיפה.

בביולוגיה, מנהיגות היא הפעולה של מעוף בראש להקת אווזים, או שמירה על הסדר בתוך להקת קופים. המנהיג ניחן בתכונות גופניות מסוימות (גדול, צבעוני, מהיר, אסרטיבי). הוא פועל כמוקד לתשומת לב ועל פיו שאר הקבוצה מתארגנת באופן אינסטינקטיבי. מנהיגות בטבע מזוהה עם חשיבות ושליטה.

במקום להגדיר מנהיגות כמעמד של סמכות במבנה חברתי או כמערכת של תכונות אישיות, הרבה יותר מדויק להגדיר מנהיגות כפעולה. הגדרה זו מאפשרת לנתח מנהיגות מעמדות שונות במבנה חברתי. גם נשיא וגם אדם פשוט יכולים להפעיל מנהיגות. תכונות אישיות כמו תושייה, כושר ביטוי ואפילו מראה חיצוני הם משאבים למנהיגות, ומיושמות בדרכים שונות בהקשרים שונים. לרוב, כמו שאנחנו יודעים, הן אינן מיושמות כלל. אנשים רבים אינם מפעילים מנהיגות, אף על פי שניחנו בתכונות האישיות שאנחנו נוהגים לייחס לה.³ אם ננתק את הגדרת המנהיגות מתכונות אישיות, נוכל להתבונן בדרכים הרבות והשונות שבהן אנשים מפעילים מנהיגות מדי יום, אף על פי שהם לא עונים על הקריטריונים הנדרשים על מנת "להיות מנהיגים".

ההתייחסות המקובלת למושג מנהיגות, עם ההנחה הטמונה בה ולפיה "מנהיגים נולדים ואינם נוצרים", היא מסוכנת. היא מטפחת אשליות גדלות עצמיות וחוסר אחריות כאחד. למי שרואים בעצמם "מנהיגים מלידה", משוחררים מפילוסופיה מנחה ומאסטרטגיית מנהיגות, תחושת הגדוּלה שלהם היא מלכודת, שבמקרה הטוב תגרום לבזבוז זמנה ומשאביה של הקהילה על מקסמי שווא שיתרסקו אל סלעי המציאות.⁴ מסוכנת לא פחות היא המסקנה אליה עלולים להגיע אלה שמחשיבים את עצמם "לא מנהיגים", משום שאינם עומדים בקריטריונים הפרסונליים. הם יברחו מאחריות ויימנעו מלנקוט פעולה.

אל מול בעיה מכרעת, הם אומרים: "אני לא מנהיג. מה אני יכול לעשות?"⁵

ולכן נתמקד במנהיגות כפעולה - פעולתו של הפרט, מכל מעמד שהוא, להניע אחרים לעשות משהו.

אבל מהו אותו "משהו" שניתן להגדירו כמועיל מבחינה חברתית? איזו צורת מנהיגות תייצר תוצאות מועילות לחברה?

אפשר להעריך ש"מנהיג" ישיג תוצאות מועילות מבחינה חברתית אם המטרות שעליו להשיג ייתנו מענה לצרכים שלו ולאלה של אוהדיו כאחד.⁶ היתרון הוא שכך ניתן להבחין בין מנהיגות לבין רק "לגרום לאנשים לעשות את מה שאתה רוצה שהם יעשו". הרי מנהיגות היא יותר מאשר השפעה בלבד.

עם זאת, מענה על הצרכים של הציבור והמנהיג שניהם יחד אינה מספקת, משום שאם מנהיג רוצה באופן אישי לברוח מהקושי שבבעיות וגם הציבור שלו מרגיש כמוהו, האם הוא מפעיל מנהיגות כאשר הוא מציע להם קיצורי דרך ומקסמי שווא?

ג'יימס מקגרגור ברנס, תיאורטיקן של מנהיגות, טען שמטרות שימושיות לחברה צריכות לא רק לענות על הצרכים של חבריה, אלא לרומם אותם לרמה מוסרית גבוהה יותר. הוא כינה זאת בשם "מנהיגות מעצבת", לפיה אנשים מתמקדים קודם כול בהישרדות ובביטחון, וברגע שהצרכים הללו מתמלאים הם מתפנים לדאוג לצרכים "נעלים" יותר.⁷ היתרון של תפיסה זו הוא שהיא מעוררת דיון בשאלה כיצד ליצור היררכיה של ערכים ייעודיים, אליהם עלינו לשאוף.

אפשר גם לומר, שלמנהיגות יש סיכוי גבוה יותר לייצר תוצאות מועילות מבחינה חברתית כשמגדירים אותה במונחים של סמכות לגיטימית, כשהלגיטימיות שלה מבוססת על מערכת נהלים שבאמצעותם הרבים מעניקים כוח למעטים. השקפה זו מושכת מפני שהיא מוציאה מן הכלל מקרים של עושק על ידי השלטון כמנהיגות. החיסרון הוא שהגדרה שמגבילה הפעלת מנהיגות לסמכות לגיטימית, לא מותירה מקום למנהיגות שקוראת תיגר על הלגיטימיות של הסמכות עצמה.⁸ ללא ספק, ישנם סיכונים בניתוק המנהיגות מכבלי ההרשאה הלגיטימית. ייתכן שאנחנו מסתכנים בכך שאנחנו מעודדים לוחמי חופש ומהפכנים. עם זאת אנחנו גם מתייצבים מול אפשרות חשובה: ייתכן שלצורך קידום החברה מישהו חייב לאלץ את המערכת ללכת עד הקצה. מי שמוביל עלול לסכן את מעמדו המוסרי, ולא רק את בריאותו ואת משרתו.⁹ הגדרת מנהיגות במונחים של סמכות לגיטימית מוציאה מהכלל אנשים כמו מרטין לותר קינג, מרגרט סנגר ומהטמה גנדי, שגם בהם נעסוק בספר זה, אשר הסתכנו באסון חברתי כאשר שחררו כוחות חברתיים שלא ניתן לשלוט בהם.

באקדמיה נהוג להגדיר בדרך כלל מנהיגות ואת השימושיות שלה בקשר לאפקטיביות ארגונית. פירושה של אפקטיביות הוא קבלת החלטות בנות קיימא שמוציאות לפועל את מטרות הארגון. זו הגדרה ישימה באופן כללי, אולם היא אינה מספקת מדריך של ממש להגדרת טבען או צורתן של מטרות אלה.¹⁰ מהן המטרות שעלינו לפעול להשגתן? מה יוצר אפקטיביות נוסף על יכולת להשיא רווחים? מפעל לייצור כימיקלים עשוי להיות אפקטיבי מאוד בגריפת רווחים ובתוך כך הוא מזהם בצורה מסוכנת את האוויר בסביבה המקומית. אנחנו נשארים עם השאלה: אפקטיבי במה?

ספר זה מתמקד ביתרונות שבהגדרת מנהיגות במונחים של הנעת עבודה אדפטיבית הדורשת שינוי בערכים, באמונות או בהתנהגות. הנעת תהליך למידה במטרה לטפל בקונפליקטים בין הערכים בהם מחזיקים פרטים שונים בתוך הקבוצה, או במטרה לצמצם את הפערים בין ערכים מסוימים לבין המציאות. חשיפה של הקונפליקטים הנובעים מאותן סתירות בין ערכים, וניהול נכון שלהם, מספקים את המנוף להנעת תהליך למידה ולהתמודדות עם אתגרים שהמציאות המשתנה מציבה בפני הקבוצה.¹¹

המבקשים להעמיק, ימצאו בסוף הספר נספח ובו סקירה השוואתית של תיאוריות מנהיגות וכן רשימת הערות שוליים מפורטות, הכוללות הפניות למקורות אקדמיים בתחום המנהיגות.

הספר המקורי, Leadership without easy answers פורסם לראשונה בשנת 1994 והוא פורס את עיקרי עבודת הדוקטורט פורצת הדרך של המחבר, רונלד א' חפץ, מבכירי המומחים בעולם למנהיגות. הספר תורגם לעברית, נערך והותאם לקורא הישראלי ביוזמת המכון הישראלי למנהיגות אדפטיבית, ששם לו למטרה להפיץ את תפיסת המנהיגות האדפטיבית בישראל. ספרו השני של פרופ' חפץ, מנהיגות במבחן, שנהפך לרב־מכר, תורגם לראשונה לעברית עוד בשנת 2007, יצא במהדורה מעודכנת בשנת 2022 והוא מהווה "קריאת חובה" במרבית התוכניות לפיתוח מנהיגות בישראל.

באתר המכון ניתן למצוא תוכן עשיר, מקרי בוחן, מאמרים ועוד בתחום המנהיגות האדפטיבית:

www.leadership.org.il

חלק I

מנהיגות, סמכות ומה שביניהן

פרק 1

מנהיגות וערכים

בהפעלת מנהיגות, המשימה המרכזית היא לגרום לאנשים להבין מהם הערכים החשובים להם ביותר, מהי נקודת האיזון הנדרשת, ואילו ויתורים כואבים הכרחיים לתהליך. במקרה של תעשייה מקומית שמזהמת את האוויר בסביבה, אנשים רוצים אוויר נקי, אבל הם רוצים גם מקומות עבודה. במקרים רבים האינטרסים של הקהילה מתנגשים עם אלה של העולם העסקי, אבל הקונפליקטים מתרחשים לא רק בין קבוצות שונות אלא גם בקרב האזרחים, שלהם עצמם יש צרכים שמתחרים זה בזה.

לאור העלייה הדרמטית במודעות לערכי ההגנה על הסביבה, מפעל תעשייתי שמזהם את סביבתו לא יצליח לשרוד אם הוא יתעלם מהאינטרסים של הקהילה. ומהצד השני, הקהילה עלולה לאבד את העוגן הכלכלי שלה אם תתעלם מהצורך במפעלי תעשייה שמספקים פרנסה למאות משפחות.

מנהיגות דורשת לתזמר את הקונפליקטים האלה בין בעלי העניין ובתוכם, ולא רק בין החברים ובעלי המניות הרשמיים של הארגון. מלכתחילה לא ברור מי צריך למלא תפקיד בוויכוח ולקחת חלק בדיון, זו שאלה אסטרטגית מכרעת בפני עצמה. מנהיגות מתחילה בשאלה: מיהם בעלי העניין שחייבים לעבור תהליך אדפטיבי, לעדכן את התפיסה שבה הם אוחזים כדי להתקדם לפתרון הבעיה? איך אפשר לתעדף בין הסוגיות או לחזק את המכנה המשותף שמחבר את בעלי העניין והופך אותם לקבוצה בעלת אינטרס משותף, כדי שיוכלו לעמוד בלחצים הכרוכים בפתרון בעיות?

כדי לנתח מצבים מורכבים כאלה נדרשות כמה נקודות מבט, שכל אחת מהן מוסיפה עוד חתיכה לפאזל. גיבוש חזון מחייב בחינה של המציאות, אך בוחן המציאות אינו תהליך המנותק מערכים. אנשים מפרשים את הבעיות שלהם על פי הערכים שהם מחזיקים בהם. ערכים שונים מדגישים נקודות מבט שונות של סיטואציה, באופן שמייצר קונפליקטים אך גם הזדמנויות. כאשר אנשים מתמודדים עם בעיות קשות, ערכים עוברים תהליך של אפיון מחדש. תהליך מעין זה הוא בלתי נמנע כאשר אידיאלים מתנגשים במציאות מורכבת, והתכה של נקודות מבט סותרות על ערך מסוים עשויה להיות חיונית לתהליך אדפטיבי מוצלח. לכן, המשימה הקשה והמשמעותית ביותר במנהיגות היא קידום עבודה אדפטיבית.¹²

תכליתו של הספר הזה היא לספק מתודולוגיה מעשית למנהיגות. כשבוחרים בעבודה אדפטיבית, שוקלים לא רק את הערכים שאותה מטרה מייצגת, אלא גם את היכולת להניע אנשים להתמודד עם מציאות קשה ועם קונפליקטים מורכבים, ולא להתחמק מהם.

האם המשמעות היא לזנוח את תפיסת המנהיגות כפעולה של חזון? כלל וכלל לא. אנו שמים את הדגש על הפעולה של אפיון מחדש של הערכים המובילים של כל קבוצה, ארגון או קהילה, כבסיס להתקדמות. ערכים מקודשים נדרשים לעבור תהליך של אפיון מחדש כאשר אנו נתקלים בבעיות הדורשות עדכון של הדנ"א של הקבוצה.¹³ גיבוש מפת דרכים לעתיד שמתעלמת מקונפליקטים של ערכים, או איתור דרך שמאפשרת להתעלם מהעובדות לא יהוו מנהיגות.¹⁴ אלה שנמצאים בעמדות הובלה חייבים ללמוד לקרוא ולהבין את המציאות המשתנה ולנצל את ההזדמנויות המקריות שנובעות משינוי המציאות.¹⁵ הם חייבים לאלתר.

באמצע שנות ה־30 בארצות הברית, בתקופת השפל הגדול, קרא פרנקלין רוזוולט ל"התנסות נועזת ועקשנית". לדבריו, "על פי ההיגיון הפשוט יש לבחור בשיטה ולנסות אותה. אם היא נכשלת, יש להודות בכך בכנות ולנסות שיטה אחרת. אבל מעל לכול - יש לנסות משהו".¹⁶

ניקח לדוגמה את יריבו של רוזוולט, אדולף היטלר. אם מגדירים מנהיגות כהשפעה בלבד, אפשר להגדיר את היטלר כמנהיג אותנטי ומצליח: הוא גייס אומה שלמה כדי להגשים את חזונו. ואכן, הוא שימש מקור השראה למיליוני גרמנים לארגן את חייהם על פי פקודתו. גם אם נוסיף את הקריטריון הקובע כי מטרות חייבות לענות על הצרכים של המנהיג ושל חסידיו כאחד, נוכל לומר שהיטלר הנהיג. חסידיו הרבים בגרמניה היו שותפים למטרותיו. הוא לא רק אכף את דעותיו ואת השקפותיו על כולם. הוא הגיע לתפקידו, בין השאר, מפני שביטא את כאביהם ותקוותיהם של אנשים רבים.

יתר על כן, על פי אמת המידה של אפקטיביות ארגונית, היטלר הפעיל מנהיגות כבירה. במאות רגעים של קבלת החלטות, היטלר הצליח להניע את האפקטיביות של ארגונים גרמניים. הוא הציב מטרה לשקם את הכלכלה הגרמנית, ולמשך תקופת זמן מסוימת, הצליח.

אבל אם אנחנו מניחים שמנהיגות חייבת לא רק לענות על צורכיהם של חברי הקבוצה אלא גם לרומם אותם מנקודת מבט ערכית, אנחנו מגיעים למסקנה שונה. היטלר הפעיל כוח, הוא גרם לאנשים להגשים את מטרותיו, אבל זו לא היתה מנהיגות.¹⁷ הוא פנה אל הצרכים והפחדים הבסיסיים ביותר של האנשים. ככל שהוא שימש מקור השראה לאנשים לפעול למען טובת הכלל בגרמניה, היה זה לטובתו של חלק מסוים מובחן באוכלוסייה שניזון על חשבון האחרים. גם על פי אמות המידה של סמכות לגיטימית, היטלר אינו עומד בקריטריונים של מנהיג. לאחר שנבחר פעם אחת ברוב קולות הגרמנים ב־1933, הוא הרס את המכשיר הפוליטי הדמוקרטי שהיה בתחילת קיומו וקיבע את שלטונו הפוליטי באמצעות פחד וטרור.

מנקודת המבט של עבודה אדפטיבית, אין ספק שהיטלר נכשל ולא הנהיג. אף על פי שהצליח לגייס את החברה הגרמנית באופן גורף, מבחינה חברתית וכלכלית כאחד, הוא עשה זאת בעיקר תוך התחמקות ממציאויות קשות. בכך שסיפק אשליות של גדוּלה, שעירים לעזאזל מבפנים ואויבים מבחוץ, היטלר נכשל בזיהוי הבעיות של גרמניה והוביל את האומה שלו לאסון שהטביע את חותמו על דורות של גרמנים שנולדו עשרות שנים אחרי שהובס והתאבד.¹⁸ הוא הפעיל מנהיגות כמו רופא אליל המתיימר לרפא בעזרת לחשים.¹⁹

מנהיגות אדפטיבית

ישנם מספר יתרונות לניתוח מנהיגות במונחים של עבודה אדפטיבית. ראשית, היא מצביעה על החשיבות האדירה הטמונה בעריכת בוחן מציאות כשמבקשים להביא לתוצאות שימושיות מבחינה חברתית - התהליך שבו שוקלים פרשנות אחת של הבעיה ואת העובדות שעליהן היא מבוססת, ומשווים אותה לפרשנויות אחרות. מוודאים שאנחנו קוראים את המפה נכון ומבינים מהו היעד אליו הקבוצה שלנו שואפת להגיע כדי להניע התקדמות ולהביא לשגשוג. ללא תהליך זה, בחינת הבעיה תהיה שגויה.²⁰ תפיסות של מנהיגות שלא מתבססות על בוחן מציאות מעודדות אנשים להגשים את החזון שלהם, גם אם נקודת המבט שלהם שגויה והם אלה שטועים בקריאת המפה וצועדים בכיוון הלא נכון. ולכן, הטעות של היטלר היתה הבחנתית ומוסרית כאחד.²¹ כדי לייצר עבודה אדפטיבית, החזון חייב לתאום את קווי המתאר של המציאות. הוא חייב להיות מבוסס וקוהרנטי ולא רק דמיוני ומושך.²²

כמו כן, ההתמקדות בעבודה אדפטיבית מאפשרת לנו להעריך מנהיגות תוך כדי התהליך ולא להמתין עד שהתוצאה מתבררת. ניתן היה להבחין בתפיסת המציאות השגויה של היטלר בשלב מוקדם יותר. הוא סיפק המון רמזים. בחירתו ב־1933, שהתבססה על תשתית של פופוליזם מצד אחד ושל הפיכת חלקים באוכלוסייה לשעירים לעזאזל מהצד השני, היתה מעוררת אצלנו ספקות לגבי הסיכוי להשיג פתרון אמיתי של הבעיות העמוקות שאפיינו את החברה הגרמנית, חרף הלגיטימיות לכאורה שנובעת מבחירות דמוקרטיות.

יתר על כן, כשמיישמים את המסגרת המושגית של עבודה אדפטיבית, אנחנו לא חייבים לכפות את אמות המידה שלנו בנוגע לצרכים האנושיים על הצרכים של גרמניה כפי שמצאו ביטוי בגלוי באותם ימים. כדי לקרוא את המפה נכון ולנתח את העובדות באופן אובייקטיבי בניתוח תגובתה של קהילה למציאויות קשות, היינו שואלים את השאלות הבאות: האם חברי הקהילה הזאת בוחנים את השקפותיהם לגבי הבעיה אל מול השקפות מנוגדות או שמא הם מתגוננים ודבקים בפרספקטיבה מסוימת ומדכאים אחרות? האם אנשים בוחנים ברצינות את היחס בין אמצעים לבין מטרות? האם קונפליקטים בין הערכים הקהילתיים והמוסריות של אמצעים מסוימים פתוחים לבדיקה? האם ניתחו והעריכו מדיניות כדי להבחין בין עובדות לבין בדיה?

בגרמניה הנאצית, היטלר דיכא את התחרות בין נקודות המבט של הגרמנים. הוא יצר נורמה של קונפורמיות שפסלה השקפות שעלולות להעמיד במבחן את החזון שלו לגבי הבעיות של גרמניה. ולכן הגרמנים לא יכלו לבחון באמת את הקשר ההיפותטי בין המצב הכלכלי בגרמניה לבין היהודים.²³ השאלה איך "מדינה חופשית מיהודים" תשקם את גרמניה לא עמדה כלל לביקורת קפדנית פומבית, כתרופה טכנית או מוסרית לבעיות הקשות שניצבו בפניה. אפילו במבצעים הצבאיים הפוליטיקאים הגרמנים איבדו את היכולת לבצע בוחן מציאות ולהתייחס לשינויים בתנאים שהתרחשו.

מיקוד העבודה במסגרת הערכים והתרבות של הקבוצה שבה מדובר הוא חשוב במיוחד גם במקרים פחות מובהקים מאשר גרמניה הנאצית. לדוגמה, יועצת אירופאית לפיתוח בינלאומי עשויה לתכנן פרויקט משמעותי במדינה מוסלמית, בעלת תרבות אחרת משלה. זה עלול להיות מסוכן להעריך את היעדים של אותה תרבות בהתאם לערכים של אותה יועצת. אבל היא יכולה לעזור להעריך את המצב בלי לאכוף את התפיסות שמקורן בתרבות שלה. היא יכולה להעריך באיזו מידה התרבות המקומית אינה מצליחה להתמודד עם הבעיות שנובעות מהערכים ומהמטרות של אותה תרבות. ומה שמשמעותי אף יותר, אם יש לה השפעה כלשהי, היא תוכל לעזור להניע את החברה לעשות את העבודה הקשה הנדרשת על מנת להבהיר את הסתירות בין הערכים למטרות שלה, להתמודד עם ויתורים כואבים ועם אובדן, הנדרשים כדי לצמצם את הפער בין המציאות המשתנה לבין הערכים. אם החברה פוגעת בקבוצות מסוימות, שוללת זכויות אזרח מחלקים באוכלוסייה, או משתמשת בעינויים ובדיכוי, איזו נקודת מבט ערכית נמחקת כליל בין אלה שמושתקות? אילו היבטים של המציאות מוסתרים? מה היא יכולה לעשות כדי לעודד את אותם חלקים באוכלוסייה לזרז את השינוי בהתייחסות, בהרגלים ובאמונות שלהם?

מאחר שמנהיגות משפיעה על חייהם של אנשים רבים, מערכת המושגים בה נשתמש חייבת להיות רחבה ולהתאים לניתוח ערכים של תרבויות שונות וארגונים שונים. היא לא יכולה להיות אימפריאליסטית או מתנשאת.

בלבה של מנהיגות טמונה המשימה להניע עבודה אדפטיבית. כפי שנראה בהמשך, השפעה וסמכות הם משאבים חשובים בעבודה אדפטיבית, אבל הם גם מביאים איתם מגבלות. הם אמצעים ולא מטרה. תכלית המנהיגות היא התמודדות עם בעיות מורכבות שדורשות אפיון מחדש של ערכים. ביצוע העבודה האדפטיבית הנדרשת, נמצאת בלבה של פעולת המנהיגות.

הקהילות והארגונים שלנו זקוקים למנהיגות אדפטיבית. המציאות משתנה בימינו מהר יותר מבכל תקופה קודמת וכתוצאה מכך אנחנו מתמודדים עם אתגרים אדפטיביים רבים ומגוונים. אנחנו זקוקים לתפיסת מנהיגות שמספקת היבט מעשי ולא רק תיאורטי, כדי שנוכל לבחון את המציאות תוך כדי התהליך, בלי לחכות להיסטוריה שתשפוט את תוצאותיו. אנחנו גם זקוקים לריסון הנטייה האנושית להתנשא מעל אחרים ולנסות להרשים בחזון שלנו, להתחמק מהמציאות הקשה ומשגרת היומיום הכרוכה בתפקידים בכירים. מושגים כמו "מנהיגות מעצבת" מזינים את תחושת החשיבות הזאת.

מנהיגות אדפטיבית משקפת ערכים שתואמים את הדרישות של חברה דמוקרטית. נוסף על הצורך המתמיד בבוחן מציאות, הם כוללים לגיטימציה למחלוקת וקונפליקט, צורך במשא ומתן, ובכיבוד מגוון השקפות בקהילה; הם מעודדים חיזוק של הלכידות הקהילתית, פיתוח נורמות של נטילת אחריות, למידה וחדשנות; ושמירה על כך שהמצוקה החברתית הנובעת מהתהליך לא תעלה על רמה נסבלת.