קינקי פינקי - מתוך סקס... דמיונות מודחקים, זמנים אבודים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
קינקי פינקי - מתוך סקס... דמיונות מודחקים, זמנים אבודים

קינקי פינקי - מתוך סקס... דמיונות מודחקים, זמנים אבודים

5 כוכבים (דירוג אחד)
ספר דיגיטלי
ספר קולי
האזנה לדוגמה מהספר

עמרי חורש

עמרי חורש (יליד 1981) נולד וגדל בקיבוץ עברון, כיום מתגורר בתל אביב. בוגר תואר ראשון בלימודי תרבות ממכללת ספיר ובעל תואר שני בלימודי השואה מאוניברסיטת חיפה.

ראיון "ראש בראש"

נושאים

תקציר

האזנה לדוגמה מהספר

הסיפור עוקב אחר מערכת היחסים בין איתמר ועומר, זוג עם דינמיקה משתנה של שליטה, תשוקה וגילוי עצמי. דרך צעצוע מין בשם "קינקי פינקי", איתמר חווה התמסרות בלתי צפויה שמטלטלת את הקשר שלהם, עד לשלב שבו הגבולות מטשטשים והכוח עובר מיד ליד, מה שמוביל לשינוי בלתי נמנע ביחסיהם.

**שימו לב, זהו סיפור קצרצר**

פרק ראשון

"נו, תפתח," הוא אומר לי ומביט חליפות בי ובאריזת המתנה שנחה בינינו על הספה. הוא מקפץ סביבי בהתרגשות, ושוב עולים בי רגשות שליליים כלפי ההתלהבות שלו.

כשרק הכרתי את עומר הוא התלהב מכל דבר קטן. בתחילה זה הקסים אותי. היה לו מנהג לשיר עם הרדיו שירים שלמים כשהיינו יוצאים לנסיעות (מחקה קולות של פוליטיקאים וסלבס מהעבר), הוא היה פותח לי את הדלת אחרי יום עבודה בחיוך ענק ומוביל אותי לשולחן ערוך עם ארוחת ערב חמה על פי נושאים (למשל: "הכול עם מרשמלו") ומביט בי בעיניים בורקות. הוא היה צוחק מול קדימונים של סרטי מלחמה מדממים בקולנוע.

מי יכול לחשוב שאחרי שלוש שנים וארבעה חודשים של זוגיות אפתח אלרגייה רגשית כלפי החיוביות שלו?

"תפתח כבר, איתמר, נו." הוא מתלונן ומתחיל לקלף במקומי את נייר העטיפה הירוק, שקושט בחייזרים חבושי קסדות חלל. נייר ילדותי כמו החיוך שהוא מחייך אליי עכשיו. אני מעיף לו את היד ומנתק בעצמי בעדינות את נייר הדבק מנייר העטיפה החלק למגע. בפנים מתגלה קופסה קטנה.

עמרי חורש

עמרי חורש (יליד 1981) נולד וגדל בקיבוץ עברון, כיום מתגורר בתל אביב. בוגר תואר ראשון בלימודי תרבות ממכללת ספיר ובעל תואר שני בלימודי השואה מאוניברסיטת חיפה.

ראיון "ראש בראש"
קינקי פינקי - מתוך סקס... דמיונות מודחקים, זמנים אבודים עמרי חורש

"נו, תפתח," הוא אומר לי ומביט חליפות בי ובאריזת המתנה שנחה בינינו על הספה. הוא מקפץ סביבי בהתרגשות, ושוב עולים בי רגשות שליליים כלפי ההתלהבות שלו.

כשרק הכרתי את עומר הוא התלהב מכל דבר קטן. בתחילה זה הקסים אותי. היה לו מנהג לשיר עם הרדיו שירים שלמים כשהיינו יוצאים לנסיעות (מחקה קולות של פוליטיקאים וסלבס מהעבר), הוא היה פותח לי את הדלת אחרי יום עבודה בחיוך ענק ומוביל אותי לשולחן ערוך עם ארוחת ערב חמה על פי נושאים (למשל: "הכול עם מרשמלו") ומביט בי בעיניים בורקות. הוא היה צוחק מול קדימונים של סרטי מלחמה מדממים בקולנוע.

מי יכול לחשוב שאחרי שלוש שנים וארבעה חודשים של זוגיות אפתח אלרגייה רגשית כלפי החיוביות שלו?

"תפתח כבר, איתמר, נו." הוא מתלונן ומתחיל לקלף במקומי את נייר העטיפה הירוק, שקושט בחייזרים חבושי קסדות חלל. נייר ילדותי כמו החיוך שהוא מחייך אליי עכשיו. אני מעיף לו את היד ומנתק בעצמי בעדינות את נייר הדבק מנייר העטיפה החלק למגע. בפנים מתגלה קופסה קטנה.