הנס

א

למרות העובדה שחינוכו של אנטיוכיוס אפיפנס, מלך יוון, היה חסר כל ניחוח מיסטי, עלה בו רצון[1] לדעת מהי משמעות שמו. הייתה לו למלך תחושה שהבנת משמעות זו קשורה לשליחות שעליו למלא, וכיוון שאכן היה זה רצונו העמוק, הייתה זו רק שאלה של עיתוי מתאים שבו יזכה להתממש.
בקיץ 167 לפנה"ס שמע המלך על קבוצת חכמים אזוטריים, תשעה גברים ובראשם אישה, שהגיעו לביקור בסוריה. היה זה הקול הפנימי שאמר לו שהגיעה העת, והוא מיהר להזמינם לארמונו.
חברי הקבוצה קיבלו את הזמנתו והגיעו לאולם שבו נהג המלך לקבל את אורחיו. בעודם מתכוננים להתיישב מולו בכיסאות העץ, אשר סודרו בצורת סהר, משכה את תשומת לבו של המלך, באופן מיוחד, האישה אשר כונתה בפי כול "ראש החכמים". היא הייתה גבוהה ודקה, שערה ארוך, חלק ומבריק, ואף שהיה צבעו כסוף, התקשה המלך לאמוד את גילה. עיניה היו הדבר המרשים בפניה, ודומה היה שהן אלו שמשוות לה את המראה האצילי ומלא החן שניחנה בו. כאשר הביטה במלך - במבט שהיה בו שילוב נדיר של רכות ועוצמה - הוא חש שהיא פוקדת עליו, בלא מילים, לבטא את רצונו העמוק.
"ברצוני לדעת מהי משמעותו של שמי," אמר המלך מיד לאחר שברכו זה את זו לשלום.
ראש החכמים ענתה לשאלתו ישירות ובקצרה:
"השם 'אפיפנס' משמעו נאור, חכם. שמך הוא שם שמקושר לחוכמה."
למשמע תשובה זו חייך המלך חיוך שבע רצון, ומיהר לשאול:
"וכיצד קשורה החוכמה לשליחותי?!"
החכמים התלחשו ביניהם מספר רגעים ולבסוף אמרה ראש החכמים:
"אדוני המלך, רק אתה יכול לגלות מה היא שליחותך! כרגע, למרות רצוננו הטוב, אין אנו יכולים אלא לתת לך עצה אחת. עצה יקרה עד מאוד: עליך לזכור שבמקום בו נמצא הכישרון[2] או האור המיוחד של כל אדם - ואשר פעמים רבות נרמז בשמו[3] - שם נמצא גם החיסרון, נמצא גם הצל.
שמך אפיפנס, ובוודאי רומז הדבר לשליחות של הנהגה מתוך חוכמה. אולם שינוי מזערי באותיות יהפוך את שמך לאפימנס. האם יודע הוד מעלתו מה משמעות מילה זו??"
המלך התבונן בה בתמיהה ואמר בקוצר רוח:
"בוודאי שיודע אני! אפימנס פירושו משוגע! איני מבין דבר! כיצד יכולה החוכמה להפוך לשיגעון?!"
ראש החכמים הפנתה אליו מבט מלא חסד ואמרה:
"כרגע אלה פני הדברים, ואין ביכולתנו להוסיף דבר. הנח לשאלתך עד אשר תנוח רוחך[4] ואז תוכל לקבל ממנה את ההדרכה המתאימה."
היא שתקה לרגע ואז הוסיפה בחיוך:
"והיה אם תצליח להירגע בטרם תעלה על משכבך, ייתכן שרוחך תראה לך בחלומך תמונות, שיכוונו אותך נכונה במסע שלך."
מול פניו המשתאות של המלך קדו החכמים קידת פרידה ויצאו מן הארמון.