הוא שלח אותי לגגל עליו." יש לי המון תמונות בגוגל," אמר. "את יכולה לראות אותי."
שמחתי שהוא כה גלוי ובטוח בעצמו. גיגלתי. ראיתי את כל 185 הסנטימטרים שלו נפרשים בעוד צילום ועוד אחד ולא, לא אהבתי את הגמלוניות שנגלתה לי. אבל כבר נדברנו להיפגש למוחרת בבוקר אחרי שיעור ההתעמלות. מזל שאני מנומסת. לא ביטלתי.
הוא סימס שהוא מחכה לי בגן השעשועים ליד הסטודיו. עשיתי את דרכי אל הגן ונכנסתי בשערו.
איזה גן שעשועים זה היה!
מגלשה אדומת לשון מתפתלת, סולמות חבלים מתוחים על עמודים זקופים וסחרחרה בכל צבעי הקשת, כולם עומדים הכן, דרוכים להפעלה.
ילדים לא היו.
כבר בכניסה עלה באפי בליל ריחות, שרק חודש אפריל האביבי והנדיב יודע לרקוח. זיהיתי את הפטוניות הצבעוניות, שהִגירו מעליהן אגלי מים מהשקייתן לא מכבר, לצד הרוזמרין והלוונדר סגול הפריחה, ובכול נטמע ריח האדמה הרטובה.
פה, בקצה המרוחק של הגן, ראיתי אותו.
הוא ישב מלוא הדרו על הספסל, רגלו האחת מקופלת על ברכו האחרת, וראשו המתולתל טמון בתוך הטלפון.
ליבי נדרך.