אנטרטיקה פינת קפלן - ההפיכה המשפטית

אנטארקטיקה פינת קפלן

פרק 1

היום הראשון למסע

לקראת הצוהריים יצא האוטובוס מהמלון לכיוון הנמל. היושבים באוטובוס היו מנומנמים, אחרי המסע הארוך מישראל הרחוקה. שישה עשר המטיילים של חברת גאוגרפיה, שנקבצו מכל רחבי ישראל, שמעו בחצי אוזן הסברים של המדריך, על העיירה אושואיה, היישוב הדרומי ביותר בארגנטינה. ״מזכירה קצת את אילת שלנו. אולי קצת הגזמתי״, אמר המדריך. עיירה יפיפייה וצבעונית. ניבטת מהקצה הדרומי של הרי האנדים המושלגים, ומדרומה, האוקיינוס האטלנטי. רוב הבתים חד משפחתיים. הגגות משופעים (שלג כבד בחורף), שחורים ואדומים. המטיילים הביטו מבעד לחלון. העיירה אכן הייתה צבעונית ויפה.

האוטובוס הגיע לתחנתו הסופית בנמל אושואיה. מכאן תפליג הקבוצה לאנטארקטיקה בערב. מול המטיילים הזדקרה האונייה אלבטרוס, צבועה כולה בכחול ומאחוריה נוף האנדים המושלג. מסביב לה אוניות טיולים נוספות בצבעים שונים, והרבה ספינות דייג. הקבוצה ירדה אל המזח ומשם לאונייה. הם פסעו יחד לרחש צליל גלגלי המזוודות, כשריח דגים ורוח ים מלטפת מלווים אותם אל הכניסה לאונייה. מדלפק הקבלה התפזרו המטיילים לחדריהם: המשפחות לחדרים גדולים, והזוגות לחדרים זוגיים. הבודדים חולקו לחדרים זוגיים עם שותף או שותפה. החדרים הזולים בתחתית האונייה והיקרים יותר מעל קו המים. הקבוצה התפזרה בין כמה קומות. הן בחדרים היקרים והן בזולים לא חסר דבר. מיטת יחיד או זוגית, קומקום לקפה, טלוויזיה קטנה. לאורך הקירות ארונות מרווחים. כאן הם יגורו בעשרים הימים הבאים. החדרים קטנים וקצת צפוף. בכל זאת אונייה ולא מלון.

הקבוצה התפזרה. חלק התיישב בקפיטריה. קפה והיכרות. מן הצד, זו נראית חבורה ראויה. הרפתקנות למבוגרים. רובם בגיל העמידה שהשכילו ועשו משהו בחייהם. חלק אחר של הקבוצה, עלו על הסיפון בתקוה לראות לווייתנים. לשם כך, יש שם אפילו משקפת מקובעת לצפייה. בינתיים יש רק רוח מקפיאה ולווייתנים אין. אבל אל ייאוש, הסיכוי יגבר כשהאונייה תתחיל במסעה ותכנס לאוקיינוס הדרומי. חלק נוסף של קבוצת גאוגרפיה סייר באונייה. נקי, מסודר, חדר אוכל גדול ויפה ולצידו קפיטריה מזמינה, חדרי הרצאות עם אמצעי למידה ואפילו חדר כושר.

כצפוי, לאט לאט, נראו הגלים בחוץ גבוהים יותר, אבל האונייה גדולה וכבדה והגלים לא הורגשו בינתיים. היא בנויה לשיט במים סוערים, כמו שיט באוקיינוס הדרומי ושתהיה לה יכולת גם להבקיע קרחונים.

אחרי ההתארגנות בחדרים והסיור הספונטני באונייה, אסף המדריך את הקבוצה להכנות ומסירת מידע לקראת ההפלגה. הוא הכין את הקבוצה ללוח הזמנים הנוקשה בכל תחומי החיים באונייה — יש יותר ממאה מטיילים, בקבוצות שבאו מארצות שונות. לכן חשוב להקפיד על זמני הארוחות בחדר האוכל, הלבוש התקני בטיול, ואיך יורדים לסירות הזודיאק. כל אלה מנוסחים בתקנון נוקשה של כללים ועל המטיילים לנהוג בהתאם. הארוחות הן בשעות מדויקות. הכרוז מודיע על הארוחה ומתי יורדים לזודיאק וגם הודעות מיוחדות, כמו סערה שעלולה לשנות את התוכניות. תוך כדי הרצאה הפליגה האונייה לדרכה דרומה.

לפני ארוחת הערב שוב התקבצו המטיילים להרצאה של המדריך על אנטארקטיקה. היה זה עולם חדש לכל המשתתפים. ״על פי התוכנית המסע מתחיל בשיט באוקיינוס האטלנטי דרומה, כבר אחר הצוהריים ואנחנו כבר בתחילת המסע״, אמר המדריך. ״כשנגיע למצרי דרייק הסוערים, נשוט ביניהם במשך קרוב לשתי יממות. בבוקר נצא מהמצרים אל האוקיינוס הדרומי הפתוח, לקראת הצוהריים נעגון מול איי שטלנד ומשם נפליג לאנטארקטיקה. באנטארקטיקה לוח השנה הפוך מישראל. קיץ בישראל, חורף באנטארקטיקה ואביב הוא סתיו שם. בחורף חשוך כמעט כל היממה, ואילו בקיץ אור רוב היממה. בעונה הזו של השנה יש הפשרה חלקית. הטמפרטורה תהיה סביב 0 מעלות. קר, אבל עם הביגוד המתאים, תרגישו את הקור רק באזור הפנים.

״באשר ליבשת אנטארקטיקה, גודלה 13,200,000 קמ״ר (לשם השוואה, גודלה כמעט פי 700 מישראל!). ריקה מאדם וצומח. בחורף הקור מגיע עד למינוס 80 מעלות צלסיוס. שכבת הקרח ביבשת מגיעה לעומק של שני קילומטרים! הקרח מכסה 98 אחוז מהיבשת ורק בקיץ, בחופים ספורים, נחשפת האדמה הסלעית. אנטארקטיקה שטופת רוחות עזות, מה שמקשה על שהייה ארוכה מחוץ למחסה. כ־90 אחוז מהקרח בעולם מצוי ביבשת אנטארקטיקה. אין בה לא עץ ולא שיח. בקיץ יש בה מעט חזזיות לא נראות כמעט, הדבוקות לסלעי החופים שבקיץ חשופים משלג וקרח. אנטארקטיקה הררית מאוד, ההר הגבוה ביותר מתנשא לגובה כ־5,000 מטר (עם הקרח). אנטארקטיקה מלאה אגמים וקרחונים, שאינם מפשירים. ביבשת כמעט לא יורד גשם, רוב עונות השנה יורד רק שלג.

״לעומת זאת, עולם החי באנטארקטיקה מגוון. רובו קשור לאוקיינוס ולחופיו. האוקיינוס הדרומי הוא גן עדן ללווייתנים: הקטלן הטורף הגדול, הלווייתן הכחול אורכו של הזכר — מתקרב ל־40 מטר! הלווייתן המצוי, הלווייתן גדול הסנפיר, לווייתן הראשתן, לווייתן המינק ועוד. האוקיינוס מלא גם סרטני פלנקטון (סרטנים קטנים) ודגיגים, המאכלים האהובים על רוב הלווייתנים (להוציא הלווייתן הקטלן). בין האוקיינוס ליבשה תמצאו גם פינגווינים מסוגים שונים ובראשם הפינגווין הקיסרי שגודלו כמו ילד בכיתה ג’; הפינגווין המלכותי הגדול גם הוא, ופינגווינים קטנים יותר, כמו אדלי לבן האוזן ופינגווין רצועת האוזן.

״בנוסף להם תראו כלבי ים מסוגים שונים ובראשם כלב הים הנמרי — אימת הפינגווינים. כמו כן אפשר לראות בכל מקום פילי ים ענקיים, דובי ים ועופות טרף ודיג, החיים מהים ומחופיו. ביניהם האלבטרוסים שמוטת הכנפיים שלהם היא מעל לשלושה וחצי מטר! תראו גם יסעורים, חמסנים ושחפים למיניהם. זהו עולם שלם שנראה מעולם אחר, ובו כולם מתפרנסים זה מזה באוקיינוס ועל החוף. מה שלא תראו הן חיות טרף יבשתיות, כמו שועל תן או אריה, כי אין חיות בתוך היבשת.

״לכמה מדינות יש תחנות מחקר באנטארקטיקה, והן מוצבות על החוף בדרך כלל. אכן יש עוד הרבה מה לגלות ביבשת הריקה הזו. בין שתי מלחמות עולם כמה מדינות תבעו בעלות על חלקים מהיבשת. כיום אנטארקטיקה מחולקת כאזורי השפעה בין נורווגיה, בריטניה, ארגנטינה, צ’ילה, ניו זילנד, אוסטרליה וגם ארצות הברית ורוסיה טוענות ששטחים ביבשת שייכים להשפעה שלהן. ב־2011, נחתמה ‘אמנת אנטארקטיקה’, שאינה דוחה או מקבלת תביעות טריטוריאליות באנטארקטיקה. מה שאומר ששאלת הבעלות על שטחים באנטארקטיקה נשארה פתוחה ואינה מקובלת על חלק ממדינות העולם. באמנה גם נקבע שאנטארקטיקה תשמש רק למטרות שלום ולא יהיו בה ניסויים אטומיים או כלי מלחמה אחרים. עוד לפני אמנת אנטארקטיקה, נחתם פרוטוקול מדריד שנכנס לתוקף ב־1998 ובו הוגדרה אנטארקטיקה כשמורת טבע המוקדשת לשלום ולמדע. אסור לזהם את אנטארקטיקה בשום פיסת נייר או ניילון או כל פסולת של האדם המודרני. עוד תשמעו הרבה בהמשך על כללי הניקיון ביבשת״.

שיחת הפתיחה הסתיימה, והמטיילים ירדו לחדר האוכל לארוחת ערב ראשונה. בליל של שפות נשמע באוויר, אנגלית, צרפתית ספרדית ואפילו שוודית, מגדל בבל. הקבוצה של חברת גאוגרפיה נראית ונשמעת שקטה ומנומסת ציין לעצמו המדריך, כאילו לא באו מישראל. הוא שמח בליבו שזכה בקבוצה זו ולא בקבוצת איילות, קבוצה נוספת מישראל, שלא חדלה להרעיש בעברית צווחנית, שנשמעה בכל רחבי חדר האוכל.

אחרי ארוחת הערב, הטיילים פרשו לחדרם. יום ראשון למסע. שנת לילה טובה, לא תזיק. אבל, חלום לחוד ומציאות לחוד. הגלים באוקיינוס גבהו האונייה התנדנדה ככל שהתקרבה למצרי דרייק הסוערים. בכניסה למצרים החלה כצפוי סערה של ממש. דרך חלון הסיפון הקדמי אפשר היה לראות גלים גבוהים כמו בניינים רבי קומות שעומדים לבלוע את האונייה. הסיפון נשטף כולו בגל אחרי גל. רוחות עזות מכיוונים שונים תלתלו והקפיצו את האלבטרוס. מי שזכר שאוניות גם טובעות לפעמים, הרגיש פחד לא קטן. האונייה התרוקנה. כולם חיפשו מפלט בחדרים, כאילו שזה יעזור. אכן, מחלת הים תקפה רבים מהנוסעים. לא מתים מזה. הכי הרבה מקיאים את הנשמה ומרגישים איום ונורא. ובעיקר — אין לאן לברוח, האונייה הופכת לכלא. לפעמים כדור פרמין עוזר קצת ולפעמים לא.

על אורי מקבוצת גאוגרפיה, הסערה לא השפיעה בינתיים. הוא הלך לחדרו. להפתעתו שותף לא ידוע כבר שכב במיטה השנייה בחדר. אורי חש מבוכה, כשעלה על האונייה הוא צוות בחדר לבד וחשב שכך יהיה. הוא יצא למסע, בעקבות המהפכה המשפטית כאילו נמלט מישראל למקום הכי רחוק ממנה, מודאג לעצם קיומה של המדינה. הוא רצה שקט לעצמו. מאיפה צמח פתאום שותף? הוא הרגיש מבוכה ותסכול מול אדם שלא הכיר. אורי התגבר, נגש אל השותף החדש והציג עצמו כשעל פניו חיוך מאולץ, ״שמי אורי״.

״שמי משה״, ענה השותף, וסיפר קצת על עצמו — אלמן, פנסיונר שעבד כעורך דין במשרד הביטחון. מסתבר שפלש לחדר כי בטיסה של הקבוצה לא היה מקום במחלקה ראשונה ולכן משה טס בטיסה מאוחרת ועלה על האונייה אחר הצוהריים ממש לפני ההפלגה.

אורי התבאס וכבר לא הייתה לו סבלנות להמשך. זה לא היה הרגע להיות נחמד. אצא עכשיו מהחדר, אני מקווה שכשאחזור משה כבר יישן. אולי אמצא מישהו שכבר הכרתי מהקבוצה כדי להעביר איתו ערב בקפיטריה. קצת מוקדם מדי ללכת לישון עם שותף כמעט לא מוכר, כמעט מתנחל, שרק עכשיו עשינו היכרות. אני יוצא מהחדר וזהו.