שלום עם הזמן

הקדמה

כמעט לכל אחד מאיתנו יש מערכת יחסים כלשהי עם הזמן. ברוב המקרים, אין לנו זמן. אנחנו במאבק מול הזמן, לא אוהבים שנגמר לנו הזמן, מתבאסים כאשר הוא נגמר מהר מדי, ובאופן כללי אפשר לומר שהזמן הוא סוג של תעלומה.

הספר הזה נכתב מתוך כוונה לאפשר לכל מי שמעוניין, לעשות שלום עם הזמן.

מטרתו של הספר היא לאפשר חיבור והבנה ליסודות של מימד הזמן, ושל ניהול הזמן בחיינו, ולקבל כלים שיעזרו לנו לצמצם את הפערים בנוגע לתפיסתנו לגבי זמן.

במהלך השנים חקרתי את הנושא במספר רבדים ובעיקר הקדשתי זמן ותשומת לב לשאלה כיצד אנחנו יכולים לנהל חיים טובים יותר, כשיש לנו זמן, בשיתוף פעולה עם הזמן. כמעט כל אדם שתשאלו אותו מה היחס שלו לזמן, יענה לכם ״הלוואי שהיה עוד יום בשבוע״, ״עוד שעה ביום הייתה מסדרת אותי״, האם אכן כך? האם זה הפיתרון? להוסיף זמן?

מזמינה אותנו לעשות שלום עם הזמן.

באהבה רבה,

דפנה

פרק א’ — מה זה זמן? 

בואו נתחיל מההתחלה. לפני שהיה שעון, היה זמן. האדם לא המציא את הזמן, האדם המציא כלים שיעזרו לו לעקוב אחר הזמן, להחזיק את הזמן ואת השינויים אשר מתרחשים במציאות. זה קרה איפשהו במילניום הקודם, אך זו אינה המטרה שלנו, להבין בינתית את תולדות המצאת השעון.

הזמן שבטבע

כאשר נברא העולם, נברא עימו מימד הזמן, ואנחנו יכולים לראות את זה בטבע. הנה מספר דוגמאות לתבניות של זמן אשר נוצרו ללא כל קשר לאדם:

יום ולילה (יממה) — גם אם כל השעונים שבעולם לא יעבדו, עדיין יגיע הבוקר, וגם הלילה. בכל יום יש חזרתיות של יממה הבנויה חציה מיום, וחציה השני מלילה. קיימת תזוזה קלה בזמנים בהם מתחיל היום והלילה, בהתאם לתזוזת השמש, אולם התבנית קיימת, וחוזרת על עצמה במחזוריות יומית.

חודש — הירח משלים הקפה שלמה סביב כדור הארץ כל 28 יום בערך. לפעמים קצת יותר, לפעמים קצת פחות. ההקפה הזו היא זו שיצרה את מושג חודש. הקפה שלמה של הירח נקראת חודש, כלומר פה מחזוריות חודשית.

שנה — עונות השנה חוזרות על עצמן במחזוריות, כל עונה נמשכת בשלושה חודשים (על אף ההרגשה שזה לא תמיד ככה): החורף חל בערך בין דצמבר לפברואר, האביב חל בין מרץ למאי, הקיץ חל בין יוני לאוגוסט, והסתיו בין ספטמבר לנובמבר, וקיבלתם תבנית של שנה. לא מדובר בתבנית מדויקת שאנו מכירים כגון הראשון בינואר, אלא בתבנית שמבוססת על עונות השנה.

מושג השבוע אינו מושג שנוצר בטבע אלא עם בריאת האדם על פי הגישה היהודית (ספר בראשית מתאר את בריאת העולם בחלוקה לשישה ימי שבוע ולאחריהם יום השבת). גם בדתות נוספות הוטמע מימד השבוע, ככל הנראה ככלי נוח לחלק את החודש. קל יותר להתנהל במסגרת של ארבעה או חמישה שבועות, מאשר במסגרת של חודש אחד.

שימו לב שעיקר העניין פה הוא המחזוריות והחזרה של הדברים, אשר יוצרים את התבנית הקבועה אשר מוכלת במימד הזמן. למה זה מעניין אותנו? הרי הבנת המחזוריות בטבע לא תעזור לנו לנהל את הלו״ז שלנו חכם יותר, נכון?

תתפלאו. ישנו מושג שנקרא ‘טבע הדברים’. ההבנה שזהו טבעם של הדברים, עוזרת לנו להכיל אותם, ובעיקר להבין שכך הם הדברים, זהו טבעם, וככל שנגדיל לראות את טבע הדברים ולחבור אליהם, כך נוכל לחיות בהרמוניה שלמה יותר עם עצמנו, עם הסביבה, וכן, גם עם מימד הזמן.

הזמן שיצר האדם

מתי נכנס האדם לסיפור? שאלה טובה. לא כדאי להתחיל להכניס פה מידע היסטורי, גם ככה החלק הראשון שדן בתבניות הזמן עשוי להיתפש לחלקנו בינתי מדי, והשאיפה שלנו היא לתפוס את הזמן כמימד רגשי, אבל.. חשוב להבין את הדברים כדי שהם יהיו שלמים יותר בתוכנו, אז נעשה זאת בקצרה.

עמים רבים במהלך ההיסטוריה, יצרו כלים שונים ומופלאים למדידת הזמן, למעקב אחר הזמן. הם נעזרו בשמש, שעל פי מיקומה בשמיים ניתן לדעת היכן אנו נמצאים פחות או יותר במהלך היום מבחינת הזמן. הם נעזרו בשעוני חול אשר מודדים פרק זמן מסוים, ובסוגים שונים של כלים, עד אשר הומצא השעון שאנו מכירים היום ומסגרת הזמן של שניות, דקות ושעות.

אנחנו בכוונה לא מתעמקים בנושא זה, מכיוון שזה לא העיקר, זה רק רקע כדי להבין את מימד הזמן בכללותו, לפני שאנחנו מעמיקים במושג הזמן בחיינו שלנו, ובכלים העומדים לרשותנו על מנת להרחיב את תפיסת הזמן, או בקיצור: להגיע למצב שיש לנו יותר זמן. הכלי הראשון העומד לרשותנו, הוא ההבנה כי הזמן הינו מושג רגשי.

הזמן כמושג רגשי

מה הקשר בין זמן לרגש, אתם בטח שואלים, הרי הזמן הוא דבר כל כך מדויק, בעל יכולת מדידה, היכן נכנס הרגש בכל הנוגע לזמן? האמת היא שיש קשר גדול ביניהם ובאמצעות הדוגמאות הבאות, שבטח מוכרות לכם מהחיים שלכם, נוכל להבין יחד את הקשר שבין זמן לרגש.

כאשר יש משהו שאנחנו צריכים לעשות ולא רוצים לעשות אותו, אנחנו ברוב המקרים דוחים אותו לדקה האחרונה, נכון? קחו רגע לחשוב על דוגמא מהחיים שלכם למשהו שאתם צריכים לעשות, בין אם מדובר בדבר חד פעמי או בדבר קבוע, ותבדקו האם אתם עושים אותו בזריזות או דוחים לרגע האחרון.

אם אנחנו לדוגמא עובדים בעבודה שאנחנו לא אוהבים, האם אנחנו קמים בכיף בבוקר, ומאפשרים לעצמנו זמן התארגנות רגוע, או שאנחנו נשארים במיטה עד הרגע האחרון, מתארגנים בזריזות ויוצאים לעוד יום מעאפן במשרד?

כאשר אנחנו נמצאים בסיטואציה שטוב לנו להיות בה, נעים, שלם, זורם, הזמן הרבה פעמים עובר מהר יותר, נכון? זה יכול להיות ערב כייפי עם חברים, הופעה טובה, נופש בסיני, לא חסרות דוגמאות..

ומה לגבי סיטואציות שממש לא בא לנו להיות בהן? קורס נהיגה מונעת. מפגש של ארבע שעות, נמשך לנצח. ההמתנה לדבר מה מרגש שאנחנו מחכים לקראתו כגון נסיעה לחו״ל אשר מתרחשת בעוד חודשיים, לעיתים קרובות מורגשת לנו שעתידה להתרחש בעוד שנה.

רוצים עוד דוגמאות? זוכרים כמה היינו מחכים לטיול השנתי כילדים? ואז כשהוא מגיע, הוא עובר כל כך מהר! כמעט כל דבר שחיכינו לו בהתרגשות, בסוף עובר כל כך מהר כשמגיע זמנו, מדוע?

כל זה קורה מכיוון שהזמן הוא לא מושג מכני או טכני, הזמן הוא דבר רגשי. אנחנו לעיתים מבלבלים בין הזמן והשעון, חושבים שאם ניתן למדוד את הזמן באמצעות השעון, אז בוודא שגם ניתן למדוד את הזמן עצמו.

אז הבנו שהזמן הוא רגשי, איך זה עוזר לנו בחיים?

איך זה בדיוק עוזר לנו לנהל את הזמן שלנו יותר טוב, להבין את מימד הזמן ולהפסיק לרדוף אחריו?

הנה סוד קטן: כל מה שמוכל בעולם הרגש, בתחום הרגש, הוא גמיש ונזיל. לא סתם צייר סלבדור דאלי את השעון כנוזל לו במרחב. הזמן הוא לא השעון, חברים יקרים. השעון הוא לא העיקר, הזמן הוא מימד רגשי וגמיש. לפעמים הוא עובר לאט, לפעמים הוא עובר מהר. הבנו את זה כשכבר היינו קטנים, נכון? הזמן בבית הספר עובר לאט, הזמן עם החברים אחרי הצהריים עובר מהר.. מה אפשר לעשות לגבי זה? כיצד ההבנה הזאת עוזרת לנו להבין ולהכיל את מימד הזמן?

על ידי כך שגם אנחנו נכיל את הדברים במימד רגשי. כן, משפט מפוצץ. מה הכוונה? מימד הרגש הוא מימד של לב, מימד בו הזמן לא קיים, אלא קיים הווה מתמשך בו הדברים קורים עכשיו. אין קודם, אין אחר כך. ברגע שנאפשר לעצמנו ונזכור להיות באמת היכן שאנו נמצאים עכשיו, הזמן לא יעבור מהר מדי או לאט מדי, הוא פשוט יעבור מבלי שיהיה לנו עניין איתו, קונפליקט, התנגדות, תסכול ושאר תחושות ורגשות.

מה זה אומר להיות באמת היכן שאנו נמצאים עכשיו?

פה אנחנו נכנסים לרובד עמוק יותר, מעבר לזמן, שההבנה והדעת לגבי נושא זה, יכולים לעזור לנו בכל מיני תחומים בחיינו, וגם בתחום הזמן.

אם אני כרגע בטיול בהודו, אבל אני בעיקר חושבת ומתכננת את המשך הטיול בנפאל, היכן אני נמצאת? בהודו או בנפאל?

אם אני עכשיו בפגישה עם לקוח אבל בתוכי אני חושבת על הקניות שעליי לעשות אחרי העבודה לארוחה חגיגית לכבוד אירוע מסוים שמתרחש הערב, היכן אני נמצאת? האם אני באמת נמצאת עם הלקוח?

זה לא סוד גדול, זאת מהות המדיטציה, ואנחנו לא צריכים להגדיר את עצמנו כאנשי רוח על מנת לפעול לפי עיקרון זה, במידה ומושגי הרוחניקיות מרחיקים אותנו. אנחנו מדברים פה על משהו עמוק יותר, שההשפעה שלו על חיינו היא פלא אדיר. להיות עכשיו במה שקורה עכשיו. להבין שאנחנו נמצאים היכן שנמצאת מודעותנו.

המשך הפרק בספר המלא