האקדוחן והחוואי

פרק 1 - סערה באלאמוסה

אי שם במזרח אמריקה, בערב גשום ואפל, סערה השקיפה על עיירה קטנה בשם "אלאמוסה". כל אדם שהיה חכם מספיק נכנס לביתו וסגר את הדלתות. הגברים כבר התכוננו למבול של צרות. עליכם להבין, אלאמוסה הייתה עיירה שהוקמה בין כמה לילות אי שם בין הרים ומדבר. היא התחילה כמחנה, כפי שרוב העיירות מתחילות, אבל המבנים החלו להופיע תוך ימים ספורים. גברים של עבודה ויזע היו הגברים שהקימו את אלאמוסה, ואם היית זקוק לבית - היית בונה אחד. הבעיה ארוכת הטווח שמקימי אלאמוסה לא חזו, הייתה עמידות בקתות העץ שלהם אל מול סופה אכזרית. וכעת, כשבתים אלו בבעלות של דור חדש, חלש יותר, אשר לא רגיל לקום ולבנות בית מכלום, עמידות הבתים הפכה לבעיה אמיתית.

"אומרים שזה עשוי להיות הסוף של אלאמוסה." דיבר בעל המסבאה המקומית, אשר מיקומה היה בפתח העיר. הוא הביט באדם אשר ישב על הבר. זר, לבוש במעיל גשם ארוך, חובש את כובעו האפור והישן על ראשו, ושותה כוס וויסקי.

כשהביט סביב, שם לב בעל המסבאה בשלושה בחורים צעירים אשר עוזבים את המסבאה שלו שיכורים. "האחים גַּאטְלִין הארורים..." הוא לחש לזר שישב על הבר, כשצפה בהם עוזבים. אבל הזר לא סובב את ראשו להביט. הוא ישב בדממה, ומזג לעצמו כוס וויסקי נוספת מהבקבוק שקנה מראש.

"אולי לא יהיה גרוע מדי אם הסערה תתפוס אותם..." בעל המסבאה צחקק.

"ולמה זה?" שאל הזר, שכעת הרים את מבטו אל בעל המסבאה, אשר הבחין במהרה בכמה דברים בולטים בפרצופו של הזר. הדבר הראשון, היה הצלקת אשר עברה באלכסון מהקצה השמאלי של הלסת שלו ועד לקצה הימני של המצח שלו. הדבר השני, היה הרטייה החומה אשר כיסתה את עינו השמאלית. יחד עם גבותיו השחורות וזקנו המבולגן אשר צמיחתו נפגעה על ידי הצלקת, פרצופו של הזר לא היה פרצוף שאפשר לשכוח, אבל כזה שהיית שמח אם היה אפשר.

בעל המסבאה המבוגר והשמנמן נרתע לאחור מהמראה המבעית והמאיים, שנחשף לצד הישמע הרעם הראשון של הסערה. הוא נזכר שכעת כשהאחים גאטלין עזבו, הוא והזר היו היחידים שנשארו במסבאה.

אף על פי שהיה מה שאביו, ממקימי העיירה, היה מכנה כגבר חלש ומוזנח, ידע בעל המסבאה כיצד להתמודד עם בחורים קשוחים. ואף על פי שנרתע לרגע מפרצופו של הזר, הוא שינה במהרה את הבעת פניו לקרת רוח, והתנחם בעובדה שהיה לו רובה שוט־גאן טעון מתחת לדלפק.

"אז... כולם הלכו הביתה. מהלך חכם ככל הנראה. לא מספיק שהדלתות המתנדנדות האלו לא יחסמו דבר... אלה גם קירות העץ הדקים הללו. אני מניח שאבי לא חשב על זה כשהוא בנה את המקום." אמר בעל המסבאה. "אני יכול לראות שאתה לא מכאן. אז מלבד האפשרות החכמה יותר של להסתלק מכאן לפני שהסערה האמיתית תתחיל, אני יכול רק להמליץ לך לשכור חדר במלון של ג'ון ב. ווילסון."

"אני מבין." אמר הזר כשהוא חשף את שיניו החדות והמלוכלכות. ניתן היה לשמוע בכל הבהרה של קולו הצרוד והכבד שהיה הוא מעשן כבד. הוא חטף את בקבוק הוויסקי שכבר כמעט רוקן וקם מהבר. מבלי לומר מילה נוספת, יצא הזר מהמסבאה אל הרחוב הגשום עם בקבוק הוויסקי הפתוח בידו.

בינתיים, עוד אחד מהיחידים בעיר שהיה טיפש מספיק כדי להיות בחוץ היה אֵד בלמקוויסט, יד החוואי הפשוט, אשר את רוב כספי מחייתו עשה מהירושה שקיבלה אשתו הנאה, בְּסִי. אולם רוב הכסף הזה הוצא על בניית ביתם באלאמוסה, אשר אולי לא היה גדול יותר מאחרים בהרבה, אך ללא ספק היה יותר עמיד ונעשה מחומרים איכותיים. הזוג אפילו הביא עובדים שיעשו את העבודה עבורם, מה שהיה ניתן לפרש כבזבוז של כסף, בימים בהם אד נאלץ לעבוד כעוזרו של חוואי זקן בשם גֶ'קְסוֹן.

המשך בספר המלא