היא בכל מקום

ספר ביכורים

לכתוב ספר זה להציג לכל אותך,
את העולם הגלוי והעולם הנסתר שבך.
כתבתי ספר בלי לדעת איך כותבים.
כתבתי אחד ועוד אחד.
זה פשוט היה מונח שם בפנים, ויצא בלי מחשבה רבה,
נשפך, כמו אור שפורץ בחושך.
כתבתי ספר שמספר את שאנחנו מפחדים לדבר.
יהיו כאלה שימחאו כף ויהיו כאלה שיעקמו אף.
כתבתי ספר שמראה דרכים נוספות לכך שאחד ועוד אחד זה לא רק שניים.
תיהנו מהקריאה.
ואם תרמתי לכם קצת – אז זכיתי.

מאחורי הקלעים

יש אומרים ש"משק כנפים של פרפר בחופי תאילנד, גורם לסופת טורנדו במיאמי".

הרגע הזה שהצית את הדמיון, התרחש כהרף עין ברגע שהגר התיישבה אצלי במשרד ובהיסח דעת פלטה: "אני מרגישה שאתה ואני יכולים לכתוב ספר ביחד!" עבורי זה היווה את פתיחת הסכר. עוד לא נתקלתי בחיי באדם כל כך שלם בדרכו, באמונתו ובתפיסת עולמו. אין בה חרדה, אין בה קנאה ואין בה רכושנות. יש בה פתיחות לקבל הכול. כזאת היא הגר. לא יכולתי להישאר אדיש לתופעה.

בעודי יושב איתה במשרד, ראשי נדד לָרגע שבו תשאיר אותי לבד כדי שאוכל להתחיל לכתוב, ואפילו לא ידעתי מה!

אינני איש ספר ומעולם לא הייתי מעורה בעולם הספרות. איש עסקים אנוכי, שקוע בעולמות מגוונים של עשייה בהם ייעוץ, פרסום ועוד, ובימים אלו אני משמש מנכ"ל בעמותה שמנהלת בית חולים סיעודי.

ממרום גילי, עם שק החוויות שאני נושא על גבי, יצאתי לדרך שלא הכרתי.

בלי לומר לה מראש, באותו הערב שלחתי להגר את הפרק הראשון, ואחריו עוד ועוד פרקים. פרץ היצירה הסעיר את מוחי ואת לילותיי. הייתי מלא בכתיבה, שהתבצעה תוך כדי שכיבה במיטה, זאת בלי לשתף את אשתי מירב, המיוחדת, שאני אוהב ומעריך מאוד. רציתי להפתיע אותה.

למירב והגר יש הרבה מן המשותף, ודרכן מוחי סער.

הגר, בנוכחותה ואישיותה המיוחדת והייחודית, הצליחה להסיר בי כל מחסום, ובתוך שלושה חודשים כתבתי מעל 160 אלף מילה,

שיצרו שני ספרים. מייד עם סיומם התחלתי לכתוב את הספר השלישי בטרילוגיה, אך מרוב מאמץ, בידי התפשטה דלקת. עצרתי בכתיבה כדי לתת לידי להחלים.

כך נולד הספר שבידיכם. מספיקה דחיפה קלה כדי להפיל את החומות שבתוכנו ולתת דרור לעולם הדמיון והיצירה.

אני מרגיש חובה וזכות להכיר להגר תודה על ההשראה, על התמיכה, על הליווי, על העידוד והחיזוק ברגעי הכתיבה. תודה על השותפות ביצירה ועל העריכה הראשונית של הכתיבה. שותפה אמיתית וחברת אמת.

היו גם רגעים שבהם עלה בי ספק האם זה בסדר שאפרסם את שכתבתי בשמי המלא או בשם בדוי. כי בכל זאת, הכתיבה נועזת מאוד וחשופה. לאחר שגיליתי לאשתי, מירב, על דבר קיומו של הספר ושאלתי את דעתה, היא צחקה: "לא, אתה תפרסם בשמך. זה בסדר."

זה היה רגע מדהים, להבין שמירב והגר הן מקור השראה שאין לו סוף.

אלברט פרץ.

אמת

כששני עולמות נפגשים, לפעמים נוצרים בינם כאוס והִתנגדות, כדי ליצור סדר חדש.

אך לפעמים, כששני עולמות נפגשים, יש הרמוניה ומיזוג שתי נשמות.

העולם שנוצר משנינו מכיל בתוכו הרמוניה ומיזוג של האיכויות שלך ושלי שעוזרות להזרמת שפע היצירה והתנועה הברוּכה, תהא אשר תהא.

יש זרימה חלקה ובטוחה לביטוי. מכאן התחלנו לצמוח.

אלמנט ההפתעה של מיזוג הכוחות, הכישורים והעולמות, הוליד בתוך שלושה חודשים שני ספרים. 160 אלף מילים כתבת.

אני מעריכה אותך כמעיין שופע של יצירה, ביטוי, אומץ ונחישות.

כשמסרת לי את הפרק הראשון, הרגשתי והבנתי שסוף סוף אחרי ארבעים שנה, הגעת!

הידיעה שאתה קיים תמיד הדהדה בי, רק שלא ידעתי איך ומתי אפגוש בך.

ועכשיו אנחנו משתפים פעולה מתוך האומנוּת שפורצת ממך. האומנוּת שלך מפעילה ומגרה בי את פרץ היצירה. עכשיו אני יוצרת "יש מיש", מהמילים שלך – והכבוד כולו שלי! אני נהנית מכל רגע של שיתוף פעולה איתך. כשאני רעבה, אתה מזין אותי. כשאני שבעה, כאילו הישגנו תכלית.

אלברט, תודה על כל מה שאתה, על כל מה שבתוכך, על מי שאתה ואיך שאתה.

תודה ליקום, שמגנט אותנו בזמן ובשעה טובה לשנינו.

מוקירה תודה על חברוּת אמת, על אהבת אמת ועל מיזוג נצחי.

תודה למשפחות שלנו, תמיכתכם הורגשה ועדיין מורגשת. אין כמוכם, תודה רבה מעומק הלב והנשמה.

קוראים יקרים, תיהנו מהקריאה ומהתוכן העשיר שיצרנו עבורכם בטרילוגיה זו. תודה על הפרגון.

לכל מאן דבעי,

גילוי נאות: הכתיבה של אלברט, לרבות התיאורים והפרטים המובעים בכתיבתו והעלילה המותחת והסוחפת, העלו בי מהרגע הראשון חוויה של מראות. חשתי שאני צופה בסרט או לחילופין בסדרה.

מן הראוי שאצא כאן בקריאה לחברות הפקה, לתסריטאים ומפיקים להתעניין בֵּטרילוגיה זו ולבדוק היתכנות של סרט/ים

או סדרה. אנחנו מוכנים לשיתוף פעולה, נשמח לשמוע מכם.

הגר מחלב

פרק 1

השעון המעורר צלצל והקיץ את אורן משינה מתוקה. הוא מיאן לפקוח את עיניו, מרגיש שהוא עדיין רוצה להמשיך לחלום את החלום. הוא חלם שהוא רוכב על אופנוע על כביש החוף. הוא לא לבש חולצה והגר ישבה מאחור, אוחזת בו בחוזקה. על גופה היא לבשה גופייה קצרה ללא חזייה מתחת שחשפה בטן יפה. אורן הרגיש את הפטמה שלה דוקרת אותו בנעימות ומשכרת את גופו.

צלצול הנודניק הכריח אותו לפקוח את עיניו ולחזור למציאות. אגב, אף פעם לא היה לו אופנוע. הוא קם, ניגש למקלחת וכיוון את הברז לזרימה חזקה, כדי לקצר את זמן הגעת המים החמים. אט אט שטף פנים וצחצח שיניים, כשהוא מתלבט אם להתגלח או להישאר עם הזיפים שצמחו לו. לפתע נזכר שהיום הוא נפגש עם עורך דין חנוך בסר, כדי לסגור את פרטי העסקה שהוא בונה עם איש עסקים סורי בטורקיה. אסנת, מנהלת המשרד של עורך הדין, מקבלת אותו תמיד בחיוך ובמאור פנים. האמת היא שהוא דלוק עליה. היא תמיד מחמיאה לו: "ואוו, איזה ריח טוב יש לבושם שלך!" ומקרבת את פניה קרוב ללחי שלו כדי להריח את האפטרשייב שלו. אורן, באותה שנייה, מצליח להגניב הסנפה מהבושם המשובח שלה, שמערפל לו את החושים. הפלירטוט הזה משגע את שניהם. היום החליט שיתגלח וכדי להרשים אותה, יגדיל את המינון של הבושם. אולי יגניב לה פתק שבו יכתוב: 'אפשר להזמין אותך לקפה?'

אסנת אישה מטופחת, גבוהה, בעלת גזרה משגעת וחזה עגול ויפה. אורן היה שמח לחוש אותו. כן. זה יהיה נכון שיכתוב לה הודעה בסגנון של 'מה דעתך שניפגש לצוהריים? אני רוצה להתייעץ איתך באיזה נושא.' בעצם זה נראה לו מניפולטיבי מדי. הוא חכך בדעתו מה הדרך הראויה להתקדם איתה. בפעם האחרונה שנפגשו, השסע בחולצה שלה היה עמוק במיוחד. כשהגישה את הקפה היא לחשה לו בחושניות: "בבקשה, מר אורן." בעת שהתכופפה נחשפה עטרת פטמה ורודה ונשימתו נעתקה. הוא חושב שהכי ראוי להיות ישיר, להביט בעיניה ולומר: "אסנת, הייתי שמח להכיר אותך. יותר משמח." עצם המחשבה על כל הסיטואציה גרמה לו להסמיק. בעודו שקוע כולו בדמיון על כך סיים להתארגן. הוא בחר בחולצה בצבע תכלת, עניבה אדומה עם פסים כחולים, מכנס ג'ינס שחור, חגורה שחורה ולא שכח את תחתון המזל בצבע ירוק. בנוסף לבש ג'קט שחור, נעל שחורה וגרביים כחולים. הוא יצא בזריזות כדי להגיע לפגישה בזמן ואף להקדים בחמש דקות, כדי להמתין במשרד ולזכות בתשומת הלב של אסנת. השעה הייתה 08:30. הוא חישב את דרכו ואכן, הוא יגיע ב־09:25.

התנועה קצת איטית. בנסיעות, אורן אהב לשמוע רדיו והוא הדליק 'רשת ב'' כדי לשמוע קצת אקטואליה ולהתעדכן. היום הוא נחוש ברצונו לפרוץ את מחסום המבוכה ולהזמין את אסנת לדייט. הוא חשב לאן יוכל להזמין אותה, היכן המקום שבו תרגיש נוח. מעבר למפגשי החיוך וההסנפה ההדדית, אורן אפילו לא יודע את שם משפחתה, כך נמנעה ממנו היכולת להיכנס לפייסבוק או לאינסטגרם ולחפש אותה. אולי בכלל יש לה טיק טוק? הוא היה שמח לקבל עליה קצת רקע, לגגל, להתרשם ולמצוא פרטים חשובים. אולי היא נשואה בכלל? הוא לא יודע מה גילה, והעריך שהיא בת 31. אורן נושק לארבעים. מעולם לא חשק באישה כמו שהוא חושק באסנת. היא מצליחה לעורר בגופו הכול. כן, הכול. הוא לא מפסיק לחשוב עליה. גם אם היא נשואה, רווקה או גרושה – הוא רוצה אותה. הוא חש נסער, כועס על עצמו שלא שאל לשמה המלא.

אורן חייך לעצמו. אם הוא חש כך כלפי אסנת, למה בחלומות שלו מככבת הגר? בכל בוקר הוא מתעורר עם זקפה, משחזר את החלום על המגע הרך והקטיפתי של עורה, גופה החלק והמתמסר שזוכה בחלום לטיפול בליטוף רך משפתיו. בנוסף אליהן גם לשונו חודרת. הם מתמכרים לנשיקה והיא מתחככת בו ברכות כשהוא נושם את צווארה. אורן עצר את עצמו לפתע. למה בכלל הוא חושב על החלום שלו עם הגר? הרי הוא בכלל רוצה את אסנת! הוא הפליג במחשבותיו. בעוד עשר דקות יגיע למשרדו של עורך הדין. אסנת תהיה שם. האם שוב תנצח המבוכה או שההעזה תיצור סיכוי?

משאית זבל בכביש עיכבה את התנועה. חלפה בו מחשבה שייתכן שלא יספיק להגיע בזמן. אורן התבונן בשעונו בקוצר רוח. הו... אנחת רווחה פרצה מפיו. התנועה התחילה לנוע. הוא חש שהדקות עוברות כמו נצח. אסנת מצליחה להגביר אצלי דופק, הוא מצחקק. מנסה להתרכז, איך יפתח? האם היא תיסוג בנימוס? הוא הידק את העניבה וניגב כמה אגלי זיעה ממצחו, חש בטפיחה נעימה במכנסיו. הוא סידר אותה ביד, מזיז הצידה. 'איך אכנס ככה?!' חשב. הינה, ממש עוד רחוב אחד והוא מתקרב לחניה של מגדלי בסר שברמת גן. הוא קיווה שדאגו לו לכניסה לחניה בבניין. קשה למצוא חניה באזור הזה, זה ייאלץ אותו לנסוע לחניון של הקניון ממול ואז אולי לא יגיע בזמן. בעודו מהסס, צפה בו תחושת החמצה על שלא המשיך לחלום את החלום עם הגר. הנשיקה איתה זו חוויה אחרת שגורמת לו לבלוע אוויר תוך כדי נשיקה, מיוחדת, חושנית. זה משגע אותו, השפתיים הרכות שלה, שערה הקצר, החיוך, העיניים הגדולות והמחייכות בצבע חום דבש. הוא כעס על השעון המעורר שתלש אותו מעומק צווארה.

לשמחתו, אסנת הזינה את פרטי הרכב שלו למחשב החניון והמחסום התרומם לקראתו. הוא דהר לתוך החניה ומיהר מהרגיל מצא מקום פנוי. הוא מיהר למעלית ולחץ על כפתור הקומה ה־22. זו הייתה מעלית חדישה והיא עלתה לקומה הרצויה במהירות. הדופק שלו הואץ. עוד רגע כשילחץ על כפתור הפעמון של דלת המשרד, אסנת תשחרר את הנעילה ותבוא לקראתו. כמו שדמיין, כשצלצל בדלת באה אסנת לקראתו כשעל פניה חיוך ענק. היא הייתה לבושה בחצאית שחורה, גרביונים שחורים ומתוחים שהבליטו את רגליה שלא נגמרות וחולצה תכלת הדוקה מבד סאטן שהבליטה את חמוקיה עם מחשוף עמוק. אסנת פתחה את הדלת ואורן הרגיש שהיא כבר יודעת שעל ההזדמנות היום הוא לא הולך לוותר. הוא חייך בפה יבש. היא שחררה את אחיזתה מידית הדלת, הישירה אליו מבט וחייכה. אורן הושיט את ידיו, מתרגש, הדופק עולה באחת, לחיבוק רך וארוך מהמקובל. הם החליפו שתי נשיקות מרפרפות והיא לחשה: "הבושם שלך נדיר," והמשיכה, "אני יודעת..."

שפתיו נגעו בפעם הראשונה בעור פניה שהיה רך כמשי, וריח גופה העיף אותו לשמיים. הוא לחש באוזנה: "שמח לראותך, הריח שלך משכר." כמוהו היא הסמיקה קלות. הוא חש ברעד גופה וכך עמדו שם, כמו שני עלים מתנופפים ברוח, מבינים את מה שלא נאמר.

עברו כמה שניות. היא התעשתה ראשונה ואמרה: "מר אורן, להכין לך קפה כמו שאתה אוהב עד שמר חנוך יסיים את הפגישה?"

בלי להתבלבל הוא השיב: "אשמח שתקראי לי פשוט אורן, בלי מר, אסנת. תודה, כן. אשמח לקפה וגם לכוס מים."

היא חייכה והובילה אותו לחדר הישיבות הקטן. הוא התרווח על כורסת העור כשחיוך של סיפוק נסוך על פניו, כמו נער בגיל 13 שמפנטז על המורה להיסטוריה עם חצאית המיני, החולצה ההדוקה והשיער השחור המתנופף, ששיגעה את כל הבנים בכיתה. בכל פעם שהייתה מתקרבת לשולחן שלו לראות את מחברתו, שערה היה נוגע בפניו. ריח השיער שלה הוציא אותו מדעתו וכל השיעור היה עם זקפה. והוא לא היחיד. כשלא יכול יותר היה מצביע ומבקש להתפנות. הוא היה רץ לחדר השירותים, ממשיך להשתכר מהמורה סמדר ומפנטז עליה עד שהיה פורק את שאגר. דלת החדר נפתחה והוא התעורר מהפנטזיה הרגעית. אסנת נכנסה ובידיה מגש שעליו מונחות עוגיות, כוס קפה וכוס מים ארוכה. אסנת חייכה אליו ואז הפתיעה אותו בפנייה ישירה: "אני יודעת ואני מסכימה."

אורן הסמיק ומלמל: "יודעת מה?" היא הניחה את ידה על כתפו ואמרה: "נעים מאוד אורן, אני אסנת בסר." רגע ארוך של שתיקה. אורן נשען אחורה בכיסא ושאל: "בסר? את אשתו של עורך הדין חנוך?" היא פרצה בצחוק: "טיפשון, אני אחותו הצעירה. חנוך אחי תמיד אומר לי: 'אני מרגיש שאורן מסמיק כשאת נכנסת בזמן הפגישה להציע קפה'."

פרק 2

אורן הופתע מביטול הפגישה, אך בתוכו שמח. הוא עיכל לאט את דבריה, חושב מה יהיה הצעד הבא. ידה הייתה מונחת על כתפו וחיוך רחב היה נסוך על פניה. הוא חש בהתרגשות שעולה בו. היא הייתה נינוחה ואמרה: "הזמנתי לנו שולחן במסעדה במלון אכדיה בהרצליה. נצפה על הים ועל הבריכה המדהימה מתחתינו. אל תדאג, התקשרתי להגר, מנהלת הלשכה שלך, וביקשתי ממנה לבטל את כל הפגישות שקבועות לך היום ביומן." היא הושיטה לו את ידה. "חבל על הזמן, תכננתי לנו יום עשיר בחוויות. אני מאמינה שזה מה שרצית..."

אורן חש כמו נער מתבגר, מבולבל מכך שהיא מובילה: "איך ידעת שאני רוצה אותך מאוד?" היא צחקה בקול: "אנחנו הנשים יודעות הכול, וכשאנחנו רוצות, אנחנו לא מהססות." הוא עדיין היה מופתע: "אסנת, איך ידעת?" "אגלה לך, הגר..."

"מה זאת אומרת הגר? איך קשורה הגר לעניין?"

"אנחנו חברות טובות. בכל שבת אנו מבלות יחד בבריכה ואוהבות לסעוד ארוחת צוהריים טובה עם יין, מוזיקה והכי חשוב – דיבורים. הגר סיפרה לי שאחרי כל פגישה שלך עם אחי חנוך, אתה חוזר למשרד ומספר לה כמה 'אסנת מדהימה ומיוחדת'. מזמן ידעתי את שמתחולל בליבך... שנתחיל ללכת בשביל יחד? אתה איתי או שטעיתי?"

ללא היסוס ענה אורן: "את מפתיעה ושנונה. חלמתי עלייך רבות, ולא ידעתי איך לפסוע לליבך. כן, כן! אני רוצה אותך!"

"קדימה, הולכים!" היא הודיעה ובלי להתריע נישקה את שפתיו. אורן הזיע מהתרגשות. העניינים מתקדמים בקצב מהיר... הוא הלך אחריה. הם הגיעו למעלית וכשנפתחה, ראו שהיא כמעט מלאה. אסנת חייכה ודחפה אותו פנימה. לאחר מכן היא נדחפה לשם בעצמה. גופה נצמד לגופו והיא לחשה באוזניו: "הכול בסדר." מסתבר שהיא יודעת שכולו אש. הוא חש את גופה זע ונצמד אליו באופן שלא משאיר מקום לדמיון. הוא התמלא בתשוקה אליה, חש איך למטה איברו טופח. רגלה נגעה בו, מתחככת. זה היה מטריף. ריח גופה דבק בגופו והוא הסניף אותו ככל יכולתו, מתמכר למגע במעלית ומתפלל שהמעלית תתקע. המעלית נעצרה ונוסעים נוספים הצטרפו. הצפיפות גדלה. היא הידקה את גופה לגופו והעבירה את חוד לשונה על אוזנו. הוא חש את נשימתה. הוא כרך את ידיו על מותניה, שיכור מהמצב. המעלית הגיעה לקומת הכניסה. בצער התנתק גופו מגופה. במכנסיים, הטפיחה גדלה. זה לחץ. היא נעמדה מחוץ למעלית והסמיקה, מחייכת, לשונה מרטיבה את שפתיה שהתייבשו מהחוויה. הפטמות שלה היו זקורות ואורן היה מהופנט. היא העירה אותו מהרהוריו: "אורן, הנהג ממתין לנו בכניסה לבניין, מחוץ לדלת המסתובבת."

הם יצאו לרחוב ואכן, כפי שהיא אמרה, המתינה להם מונית מהודרת. אורן התיישב לידה במושב האחורי. הוא היה מרופד ורך ומחיצה שחורה אטומה הפרידה ביניהם לבין הנהג. לפניהם עמד בר שתייה. אורן שלף שני גביעים ושאל: "נשתה?" היא הנהנה והצביעה על ליקר שווייצרי בטעם תפוז. הוא מזג ושאל: "קרח?" היא סימנה שכן. הם השיקו את הכוסות ל'לחיים' ולגמו. לאחר שהניחו את הגביעים, פיה נצמד לפיו והיא העבירה לו קוביית קרח. הוא שאל את עצמו: 'מעניין מה הייתה כוונתה של הגר כשהיא דיברה עם אסנת. האם לזה התכוונה?' הגר ידעה שהוא חשק בה, למרות שכיבד את העובדה שהיא נשואה ולא פתוחה להרפתקה. תמיד אמרה לו בחיוך: "אני מרשה לך רק לחלום עליי. שם תהנה, תרגיש הכול."

אורן חזר לעצמו. הוא צריך היה להתעשת מלהט הנשיקה ומקצב האירועים. לא לזה ציפה. העוצמה הייתה גדולה עליו. "הכול בסדר," אמר לאסנת, "אני צריך להסדיר נשימה. מעריך את כל מה שיזמת."

"הרשה לי לשתף אותך באחד מסיפורי חיי, כדי שתבין אותי ותשפוט אותי נכון," אמרה אסנת.

"אשמח לשמוע. ספרי, אני מקשיב."

"לפני כמה שנים נישאתי לגבר שחשבתי שאין מושלם ממנו. לאחר החתונה עברנו לגור באנטוורפן שבבלגיה. עמית קראו לו. עמית הוא גבר חסון, נאה מאוד, עם עיניים כחולות ושיער בהיר. הוא עסק בסחר ביהלומים. אנטוורפן מדהימה והאנשים שבה נעימים. אהבתי לטייל בגן החיות בעיר שהיה ממוקם בסמוך לתחנת הרכבת המפורסמת, לשבת בכיכר, ברחבה שבין התחנה לשער גן החיות. לא רחוק משם הייתה בורסת היהלומים, ממש במרחק של מאה מטר. לאחר הסיור בגן החיות, שהיה חלק מחצר המלוכה העתיק באירופה ועבר שיפוץ לא מזמן, הייתי עוברת לשוק הסיני הסמוך. שער הכניסה אליו מעוטר בדרקון בתעופה, והוא שוק ססגוני ומרתק. במיוחד אהבתי את הריחות. עמית אהב אוכל סיני ותמיד רציתי להפתיע אותו במתכון חדש. בהתחלה הוא פרגן, הרעיף אהבה, היה רומנטי מאוד. הוא לא שכח להביא את הסוכריות המיוחדות שמכרו בדוכן בתחנת הרכבת, העשויות מפירות פטל אדום ושחור ודובדבן.

הוא אהב לטייל יחד בסמוך לבורסה, להביט בעשרות חנויות התכשיטים, שרובן הגדול היה בבעלות יהודים מגרוזיה, או גאורגיה, כמו שהם אומרים היום. הוא אהב לקחת אותי למסעדת אמדאוס, בעיר העתיקה, מקום מיוחד מאוד. מסעדה שבנויה בפשטות ומעניקה תחושה שאתה נמצא בספרייה. על שולחנות עץ מתחת לתאורה צהבהבה חלושה מוגשת המנה היחידה בתפריט: צלעות חזיר ברוטב משגע בשיטת אכול כפי יכולתך, בקבוק יין של ליטר וחצי, לחם, ממרח חמאה וכרוב כבוש. כן, דיברנו הרבה. עמית אהב לאחר ששתה כוסית אחת או שתיים ללחוש לי באוזן: 'תביטי בשולחן ממול, יושב שם זוג. היא מדהימה. בואי נדמיין שהם איתנו, היית מסכימה?'

ידעתי שעמית אוהב לדמיין ולפנטז אותנו באורגיה והייתי משתפת איתו פעולה. כך זה היה נשמע… הייתי עונה: 'כן, מסכימה. הגבר נראה טוב.' עמית היה לוחש: 'איפה את רואה אותנו איתם?'

ידעתי שהוא אוהב שהכול מתחיל בבריכה במלון, והייתי לוחשת: 'על שפת הבריכה, לבושים בבגדי ים. אתה עם הסליפ שמדגיש את החבילה, אני עם ביקיני קטנטן שמתאמץ להסתיר ולא משאיר הרבה לדמיון. הזוג הזה גם הוא נמצא איתנו על שפת הבריכה. היא גבוהה בעלת עור בהיר, חזה משגע, דקת גזרה, שיער בלונדיני טבעי גולש ועיני שקד בצבע תכלת. הגבר תמיר, חסון, חלק, לבוש בבגד ים בצבע טורקיז שמתחתיו הכול נראה מבטיח.'

עמית מעודד אותי להמשיך לפנטז: 'כן, בחרת מקום מצוין. בריכה במלון. מקום מעורר. איך את מתקדמת משם אהובתי?'

אהבתי להדליק אותו. ידעתי שכשנגיע חזרה הביתה, תחכה לנו חגיגה. 'עמית, אני מובילה,' אמרתי. עמית התלהב.

'אני מביטה בבחורה, צדה את עיניה, מחליפה עימה חיוך. אני קוראת למלצרית המתוקה: 'ארבעה גביעי יין לבן וקר בטעם מוסקט, שמותיר טיפת מתיקות בלגימה, בבקשה.' המלצרית נענית לבקשתי וחוזרת עם מגש ועליו ארבעה גביעי יין מרענן. אתה לוקח גביע לעצמך וגם אני מושיטה יד ואוספת לי גביע. אני מסמנת למלצרית לעבר הזוג. היא מבינה את כוונתי ומחייכת. הזוג מקבל שני גביעים ואנחנו מרימים אותם ללחיים ולוגמים מהיין. היא ניגשת אליי ואני נעמדת לקראתה. היא מקישה כוס בכוס כדי להודות ואומרת: 'נעים מאוד, אני סנדרה.' אני לוחצת את ידה. 'אסנת,' אני מציגה את עצמי בחיוך מבויש ולוחשת לה: 'את אישה יפה, נשמח שתצטרפו אלינו.' ידי עדיין אוחזת בידה. אני פונה לכיוונך ואומרת לסנדרה: 'תכירי את בעלי, עמית.' הוא תמיד נלהב מהדרך שלי לפנטז איתו ככה. בעיניו ראיתי כמה הוא שקוע עמוק בפנטזיה שאני מפתחת.

אני ממשיכה ואומרת לו: 'אתה נעמד, לוחץ את ידה ויחד אתם ניגשים להכיר את אנדריי, בעלה. כל אותה העת סנדרה משלבת את ידיה בידיי. סנדרה רומזת לי להיכנס לבריכה. אנו נכנסות למים ובלי משים, גופינו מתחככים. נעים לי להרגיש את מגע גופה. אנחנו נצמדות. ידה נכרכת סביב המותן שלי וידי מלטפת את הטוסיק המדהים שלה. אתה ואנדריי צופים בנו ואנו מסמנות לכם להצטרף. אנדריי עומד לצידי ואתה לצידה של סנדרה. סנדרה שובבה, מסתבר, יודעת להדליק. היא מגניבה לי נשיקה רכה בשפתיים, מסובבת אותי קמעה ומושכת את אנדריי מעל כתפי כדי לתת לו נשיקה. אני מרגישה אותו נצמד אליי מאחור ומוצאת את עצמי נצמדת אליו כדי להדק לגופי את גופו ולחוש את המגע שמשגע אותי. אני מושכת אותך אליי, כך שסנדרה ואני עומדות באמצע, גופנו מתענג ואתם הגברים מהדקים את האחיזה בנו. התחושה מדהימה. הנשיקות עם סנדרה, מגע גופה מלא התשוקה. היא דוחפת את ידה לתחתון שלי ומושכת את ידי לחקור את שלה. כן, חלק שם. אני מלטפת אותה ברכות. אנדריי מושך אותי אליו, מנתק אותי ממנה. גם הוא יודע לנשק. ידו נדחפת לתוך הביקיני הקטן שבקושי מסתיר. ידי בתוך הסליפ שלו. אני מרגישה כמה הוא חם, חזק ונראה לי גדול.' נכון מדליק?"

"כן, אני במתח," אמר אורן בנשימה עצורה.

"הזוג שילם ועזב את המסעדה. נותרנו לוהטים מתשוקה. מיהרנו לשלם ולהגיע למיטה. אורן, ככה אני בזוגיות. אני פתוחה. חשוב שאגיד לך את זה לפני הכול."

"אני שמח שאת משתפת אותי, כדי שנתחיל בלי סודות בינינו. זה מתאים לי."

הוא חש איך דופק ליבו האיץ. לפתע היא אמרה: "אורן, הפגישה שתוכננה היום לא תתקיים."