פרק ראשון
אבטחת החלל
זה מועד היה לקרות במוקדם או במאוחר. ב-30 ביוני 1908 ניצלה מוסקבה מחורבן על קוצם של שלוש שעות וארבעת אלפים קילומטר - מרווח בלתי נראה כמעט על פי אמות המידה של היקום. ושוב ב-12 בפברואר 1947, ניצלה עיר רוסית נוספת בנס גדול עוד יותר, כשהמטאור השני בגודלו במאה העשרים, התפוצץ במרחק פחות מארבע מאות קילומטר מוולדיווסטוק, בהתפוצצות שהשתוותה רק לפצצת האורניום שאך זה הומצאה.
באותם ימים לא יכלו בני האדם לעשות דבר כדי להתגונן מפני המטחים האקראיים האחרונים בהפגזה הקוסמית שצילקה בעבר את פני הירח. המטאורים של 1908 ו-1947 פגעו באיזורי שממה לא מאוכלסים; אבל עד סוף המאה ה-21 לא נותר על פני כדור הארץ אזור אחד, שניתן לשימוש בטוח לצורך אימוני קליעה שמיימית, הגזע האנושי התפשט מקוטב עד קוטב, ולכן, באורח בלתי נמנע...
בבוקר ה-11 בספטמבר, בקיץ היפה להפליא של שנת 2077, בשעה 09:46 על פי שעון גריניץ׳, ראו רוב תושבי כדור הארץ כדור אש מסנוור מופיע בשמי המזרח. בתוך שניות הפך זוהר יותר מהשמש, וכשנע לרוחב השמיים - תחילה בדומייה מוחלטת - השאיר מאחוריו שובל אבק ועשן מיתמר.
אי שם מעל אוסטריה החל להתפרק, והפיק סדרת זעזועים עזים עד כדי כך, שלמעלה ממיליון איש איבדו לצמיתות את שמיעתם; אלה היו בני המזל.
אלף טונות סלעים ומתכת, שנעו במהירות של חמישים קילומטר בשנייה, פגעו בערבות צפון איטליה והרסו ברגעי בעירה ספורים עמל של מאות שנים. הערים פאדואה וורונה נמחו מעל פני האדמה, ושרידי תפארתה של ונציה שקעו לנצח תחת פני הים, כשמימי הים האדריאטי פרצו ברעם אל היבשה, בעקבות מכת הפטיש שניחתה מן החלל.
שש מאות אלף איש ניספו, והנזק הכולל עלה על טריליון דולר. אבל האובדן לעולם האמנות, ההיסטוריה והמדע - למין האנושי כולו, עד סוף כל הימים - היה מעבר לכל אומדן. כמו התחוללה והוכרעה מלחמה עצומה בבוקר אחד. מעטים היו מסוגלים להפיק הנאה רבה מן העובדה, שמששככו ענני החורבן היה העולם כולו עד, במשך חודשים, לזריחות ולשקיעות המופלאות ביותר מאז קראקאטואה.
לאחר ההלם הראשוני הגיב המין האנושי בנחישות ובאחדות שלא הפגין שום עידן אחר. אסון כזה - הבינו בני האדם - אולי לא ישוב ויתרחש עוד אלף שנה; אבל הוא עלול גם להתרחש למחרת. ובפעם הבאה עשויות התוצאות להיות חמורות עוד יותר.
בסדר גמור; לא תהיה הפעם הבאה.
מאה שנה קודם לכן, בזבז את אוצרותיו עולם עני בהרבה ובעל משאבים צנועים לאין ערוך, בניסיון לחיסול כלי נשק ששיגר המין האנושי, כמתאבד, כלפי עצמו. המאמץ לא הצליח מעולם, אבל המיומנויות שתבע לא נשכחו. עתה אפשר היה להשתמש בהן למטרה נעלה בהרבה, בזירה גדולה לאין שיעור. שום מטאור שגדלו עלול להמיט שואה על כדור הארץ, לא יורשה לעולם לחדור מבעד להגנותיו.
כך החל פרויקט אבטחת החלל. כעבור חמישים שנה הוא הצדיק את קיומו - בדרך שאיש ממתכנניו לא היה מסוגל לצפות אי פעם.
פרק שני
פולש
בשנת 2130 עסקו כבר מכשירי הרדאר על מאדים בגילוי כוכביות (אסטרואידים: כוכבי לכת זעירים) חדשות בקצב של תריסר ביום. מחשבי אבטחת החלל חישבו את מסלוליהן אוטומטית ואחסנו את המידע בזכרונם העצום. כך יכול היה כל אסטרונום שמעוניין בכך, לעיין מדי מספר חודשים בנתונים הסטטיסטיים המצטברים, ואלה היו עתה מרשימים ביותר.
איסוף אלף הכוכביות הראשונות ארך למעלה ממאה ועשרים שנה - מאז גילויו של צרס, הגדול בעולמות זעירים אלה, ביומה הראשון של המאה התשע עשרה. מאות נתגלו, אבדו ונמצאו מחדש. הן התקיימו בנחילים כאלה, שאסטרונום מיואש אחד נתן להן את הכינוי "שרצי השמיים". הוא היה מתפלץ לשמוע, שאבטחת החלל קיימה עתה מעקב אחר חצי מיליון מהם.
רק חמשת הענקים - צרס, פאלאס, יונו, אינומייה ווסטה - הגיעו לקוטר שעלה על מאתיים קילומטרים; הרוב הגדול לא היו יותר מסלעים גדולים, שניתן לכנס בפארק קטן אחד. כמעט כולם נעו במסלולים ששכנו מתחת למאדים; רק אותן בודדות שהגיעו קרוב מספיק לשמש כדי להוות סכנה לכדור הארץ, עניינו את אבטחת החלל. ואף לא אחת מתוך אלף מהן תעבור, במשך כל ההיסטוריה העתידית של מערכת השמש, בטווח מיליון קילומטר מארץ.
הגרם השמיימי שקוטלג כ-31/439, על פי השנה וסדר הגילוי שלו, אובחן כשהיה עדיין מחוץ למסלולו של יופיטר. במיקומו לא היה שום דבר יוצא דופן; כוכביות רבות הרחיקו אל מעבר לסטורן, בטרם פנו ושבו אל גבירתם הרחוקה - השמש. תיול II, מרחיקת הלכת מביניהן, נדדה קרוב כל כך אל אוראנוס עד שניתן היה לטעות ולחשוב אותה לירח אבוד של אותו כוכב.
אבל קשר רדאר ראשון ממרחק שכזה היה חסר תקדים; אין ספק ש-31/439 חייב להיות בעל גודל מרשים. מעוצמת ההד הסיקו המחשבים שקוטרו ארבעים קילומטר לפחות; ענק כזה לא התגלה מזה מאה שנה. זה שלא הבחינו בו זמן רב כל כך, נראה בל יאומן.
אז חושב המסלול שלו, והבעיה נפתרה - אבל את מקומה תפסה בעיה גדולה יותר. 31/439 לא נע במסלול אסטרואידי נורמלי - לאורך אליפסה המשוחזרת מדי שנים אחדות בדייקנות של שעון. הוא היה נווד בודד בין הכוכבים, שעשה את ביקורו הראשון והאחרון במערכת השמש, כי נע כה מהר עד ששדה הכבידה של מערכת השמש לא הצליח ללכוד אותו, הוא יחלוף על פני מסלוליהם של יופיטר, מארס, ארץ, נוס ומרקורי בעודו צובר מהירות הולכת וגוברת, עד שיקיף את השמש וייצא מן המערכת פעם נוספת לעבר הבלתי נודע.
בנקודה זו בדיוק החלו המחשבים להבזיק את האיתות ״הלו - יש לנו משהו מעניין", ו-31/439 הגיע בפעם הראשונה לתודעת האנושות. קדחת התלהבות קצרה הציפה את מטה אבטחת החלל, ולנווד הבינכוכבי הוענק במהירות שם, במקום מספר גרידא. מזה זמן רב מיצו כבר האסטרונומים את כל המיתולוגיה היוונית והרומית, ועתה פילסו את דרכם בפנתיאון האלים ההודי. כך זכה 31/439 לשם ראמה.
במשך ימים אחדים חגגה התקשורת סביב האורח, אך מיעוט המידע הגביל אותה מאוד. רק שתי עובדות היו ידועות על ראמה: מסלולו הבלתי רגיל וגודלו המשוער. גם הן לא היו יותר מניחוש מלומד, שהתבסס על עצמת ההד מהרדאר. מבעד לטלסקופ המשיך ראמה להיראות ככוכב חיוור בעל חשיבות מדרגה חמש עשרה, קטן מדי להיראות כדיסקוס שניתן להבחין בו. אבל ככל שימשיך ויפליג אל לב לבה של מערכת השמש, ילך ויעשה זוהר יותר מחודש לחודש. בטרם יעלם לעד יוכלו מצפי הכוכבים לאסוף מידע מדויק יותר על גודלו ועל צורתו. אין מה למהר - אולי במהלך השנים הקרובות תוכל ספינת חלל במשימה שגרתית, שמסלולה יעבור במקרה די קרוב אליו, להפיק צילומים טובים שלו. מפגש של ממש לא היה בגדר הסביר; עלות האנרגיה שתידרש למגע פיסי עם גרם שחוצה את מסלולי כוכבי הלכת במהירות שעולה על מאה אלף קילומטר בשעה, תהיה גדולה מדי.
לכן שכח העולם את ראמה במהירות - אבל האסטרונומים לא שכחו. התלהבותם הלכה וגברה עם חלוף החודשים, בעוד כוכביות חדשות מציגות בפניהם עוד ועוד בעיות.
ראשית - עקומת הבוהק של ראמה; היא לא הייתה בנמצא.
כל הכוכביות הידועות לאדם, ללא יוצא מן הכלל, מראות שינוי קל בעוצמת הבוהק שלהן, שגובר ושוכך בפרק זמן של מספר שעות. מזה למעלה ממאתיים שנה מקובל, שזוהי תוצאה בלתי נמנעת של סיבובן על צירן, ושל צורתן הבלתי אחידה. כשהן חגות על צירן לאורך מסלולן, מתחלפת ללא הרף צורת משטחיהן שמחזירים את אור השמש, ובהתאם לה משתנה גם עוצמת הבוהק שלהן.
ראמה לא הראה שינויים כאלה. או שלא סב כלל על צירו, או שהיה סימטרי באופן מושלם. שני ההסברים נראו בלתי סבירים באותה מידה.
בכך הסתכם העניין במשך חודשים אחדים, כי אף אחד מטלסקופי המעקב הגדולים לא יכול להתפנות ממשימתו הרגילה, של הצצה אל מעמקיו המרוחקים של היקום. אסטרונומיית החלל הייתה תחביב יקר, וזמן השימוש במכשיר יקר עשוי היה להגיע בקלות לאלף דולר לדקה. ד״ר וויליאם סטנטון לא היה מצליח לעולם לתפוס את מחזיר האור פארסייד (הצד המרוחק) בן מאתיים המטרים למשך רבע שעה תמימה, אלמלא הורדה ממנו זמנית תכנית חשובה יותר בגלל תקלה בקבל בן חמישים אחוזים. מזלו הביש של אסטרונום אחר, היה מזלו הטוב של ד״ר סטנטון.
ביל סטנטון לא ידע כלל מה מצא עד למחרת, כשהתאפשר לו לקבל זמן מחשב לצורך עיבוד הנתונים. וגם לאחר שהבזיקו לבסוף על מסך התצוגה, נדרשו לו דקות אחדות להבין מה פירושם.
אור השמש המוחזר מראמה לא היה, אחרי הכול, עקבי לגמרי בעוצמתו. היה בו שינוי קטן מאוד ־ קשה לאבחון, אך ברור לגמרי וסדיר להפליא. ראמה אכן סב על צירו, בדומה לכל שאר הכוכביות. אבל בעוד "יום" נורמלי של כוכביות אחרות היה בן שעות אחדות, יומו של ראמה היה רק בן ארבע דקות.
ד״ר סטנטון ביצע כמה חישובים מהירים, והתקשה להאמין לתוצאות. בקו המשווה שלו מסתובב העולם הזעיר הזה במהירות העולה על אלף קילומטר בשעה; ניסיון נחיתה בכל מקום מלבד בקטבים, לא יהיה צעד נבון. הכוח הצנטריפוגלי בקו המשווה של ראמה יהיה חזק דיו להעיף למרחק כל עצם חופשי, בתאוצה שתגיע כמעט לכוח כבידה של ג׳י אחד. ראמה אינו אלא אבן מתגלגלת, שאינה יכולה לצבור לעולם שכבת טחב קוסמית; פלא שגוף שכזה הצליח בכלל לשמור על שלמותו, ולא התרסק מזמן למיליון חלקיקים זעירים.
גרם שמיימי במרחק ארבעים קילומטרים בלבד, עם סיבוב צירי בן לא יותר מארבע דקות - איך הוא משתלב בסדר האסטרונומי? ד״ר סטנטון היה אדם בעל די דמיון, עם נטייה קלה להיחפז למסקנות. עתה נחפז למסקנה שהביאה עליו כמה דקות לא נעימות בהחלט.
המוצג היחיד בגן החיות השמיימי שהתאים לתיאור הזה, היה כוכב כבוי. אולי ראמה אינו אלא שמש מתה - גרם שמיימי של נייטרונים שסובב סביב עצמו במהירות מטורפת, כשכל סנטימטר מעוקב שלו שוקל ביליוני טונות?...
באותו רגע הבליח במוחו המבוהל של ד״ר סטנטון זכר ספרו הקלאסי של ה׳ ד׳ וולס, הכוכב. הוא קרא אותו לראשונה כשהיה ילד קטן, והוא תרם להצית בו את העניין באסטרונומיה. גם כעבור למעלה ממאתיים שנה מאז כתיבתו, לא איבד שמץ מקסמו ומאימתו. לעולם לא ישכח את תיאורי ההוריקנים ונחשולי הסופה, או הערים המחליקות לים, כשאותו אורח מהכוכבים התנגש ביופיטר ונפל אל עבר השמש, חולף בדרכו על פני כדור הארץ. אמת, הכוכב שתיאר וולס לא היה קר אלא לוהט, ורוב החורבן שהמיט נבע מחומו. אבל זה לא שינה הרבה; גם אם ראמה הוא גרם קר, שרק מחזיר את אור השמש, יוכל להרוג על ידי כוח הכבידה ממש כמו באש.
כל מסה כוכבית שתחדור למערכת השמש תעוות לגמרי את מסלולי כוכבי הלכת. די בכך שכדור הארץ יזוז מיליוני קילומטרים ספורים בכיוון השמש - או הכוכבים - והאיזון העדין של אקלימו יופר וייהרס. כיפת הקרח האנטארקטית עלולה להינמס ולהציף את כל שטחי השפלה; או שהאוקיאנוסים עלולים לקפוא ולכלוא את העולם כולו בחורף נצחי. די בסטייה קלה באחד משני הכיוונים...
אבל אז נרגע ד״ר סטנטון ונאנח אנחת רווחה. כל זה שטויות; הוא צריך להתבייש בעצמו.
ראמה אינו יכול בשום אופן להיות עשוי חומר דחוס. שום מסה בגודל כוכב אינה יכולה לחדור עמוק כל כך אל תוך מערכת השמש, בלי ליצור הפרעות שהיו מסגירות אותה לפני זמן רב. מסלולי כל כוכבי הלכת היו מושפעים מכך; כך הרי נתגלו נפטון, פלוטו ופרספונה. לא, אין שום אפשרות שגרם מסיבי כשמש מתה יתגנב כך בלי שיבחינו בו.
חבל, בעצם. מפגש עם כוכב חשוך היה עשוי להיות מרגש.
כל עוד נמשך...
פרק שלישי
ראמה וסיטה
הפגישה המיוחדת במינה של ממ״ח, המועצה המייעצת לנושא החלל, הייתה קצרה וסוערת. אפילו במאה העשרים ושתיים לא נמצאה עדיין דרך למנוע ממדענים זקנים ושמרניים לתפוס עמדות מפתח מנהליות חשובות. למעשה היה ספק אם תיפתר הבעיה אי פעם.
וכדי להחמיר את המצב עוד יותר, היה יושב הראש הנוכחי של ממ״ח פרופסור (הכבוד) אולאף דייווידסון, האסרופיזיקאי הנודע. לא היה לו עניין מיוחד בגרמי שמיים קטנים מגלקסיות, והוא לא טרח להסתיר את הסתייגויותיו מעולם. למרות שנאלץ להודות שתשעים אחוז מענף המדע שבו עסק היה מבוסס עתה על תצפיות של כלים שסבבו בחלל, הוא לא היה מאושר מכך. לא פחות משלוש פעמים במהלך הקריירה המהוללת שלו, לוויינים ששוגרו במיוחד כדי להוכיח את אחת התאוריות החביבות עליו, עשו בדיוק את ההיפך.
השאלה שעמדה בפני המועצה הייתה פשוטה. לא היה ספק בכך שראמה הוא גרם חריג - אבל האם הוא גם חשוב? תוך חודשים ספורים הוא יעלם לגמרי, לכן לא נשאר זמן רב לפעול. הזדמנויות שיוחמצו עכשיו לא ייקרו שוב לעולם.
בעלות מבהילה ניתן היה להתאים את מעבדת המחקר שעמדה להיות משוגרת ממארס אל מעבר לנפטון, למשימה החדשה, ולשלוח אותה במסלול מהיר לפגוש את ראמה. לא הייתה תקווה למפגש אמיתי; שני הגופים יחלפו זה על פני זה במהירות מאתיים אלף קילומטר בשעה. ניתן יהיה לצפות בראמה באינטנסיביות במשך לא יותר מדקות ספורות, ובתקריב של ממש - פחות משנייה. אבל בעזרת המכשור המתאים, יהיה בכך די ליישב שאלות רבות.
למרות שפרופסור דיווידסון הביע כבר עמדה עוינת מאוד כלפי מעבדת המחקר של נפטון, התכנית לשיגורה כבר אושרה,, והוא לא ראה טעם בהוצאה כספית נוספת. הוא נאם ברהיטות על איוולתם של רודפי הכוכביות, ועל הצורך הדוחק במד הפרעות (אינטרפרומטר) על הירח, שיוכיח אחת ולתמיד את תאוריית המפץ הגדול שקמה לאחרונה לתחייה.
זו הייתה טעות טקטית חמורה, כי בין חברי המועצה נכללו גם שלושת התומכים הנלהבים ביותר לתאוריית המצב הקבוע, המתונה. הם הסכימו בחשאי עם פרופסור דייווידסון שרדיפת כוכביות אינה אלא בזבוז כסף; אבל אף על פי כן...
הוא הפסיד על חודו של קול.
כעבור שלושה חודשים שוגרה מעבדת המחקר, ששמה שונה לסיטה, מהכוכב פובוס (הירח הפנימי של מאדים). משך הטיסה היה שבעה שבועות, וכלי הטיס עבר למלוא עוצמתו רק חמש דקות לפני ההתלכדות. בד בבד שוחרר מקבץ של חצובות צילום, שיעברו פני ראמה ויצלמו אותו מכל צדדיו.
התמונות הראשונות, ממרחק עשרת אלפים קילומטר, עצרו כל פעילות של המין האנושי על פני כדור הארץ. על ביליון אקרני טלביזיה בעולם הופיע גליל קטן, חסר תווים, שהלך וגדל מדי שנייה. משהכפיל את גודלו לא יכול עוד איש להעמיד פנים, שראמה הוא גרם שמיים טבעי.
גופו היה גליל בעל שלמות גיאומטרית כזו, עד שניתן להאמין שיוצר במחרטה - שבין מרכזיה מפרידים חמישים קילומטרים. שני קצותיו היו שטוחים למדי, מלבד מספר מבנים קטנים במרכזו של אחד מהם, וקוטרם היה עשרים קילומטרים. ממרחק, ללא תחושת הפרופורציה, נראה ראמה, באופן מצחיק כמעט, כמו דוד מים חמים ביתי.
ראמה המשיך לגדול עד שמילא את האקרן. משטחו החיצוני היה אפור חדגוני ועכור כמו זה של הירח, וחסר כל סימונים - מלבד בנקודה אחת. בחצי אורכו של הגליל התנוסס כתם או מריחה ברוחב קילומטר - כאילו היכה בו משהו פעם וניתז, לפני עידן ועידנים.
לא היה אות לנזק, ולו קל שבקלים, שנגרם כתוצאה מכך לדפנותיו הסובבות של ראמה; אבל הסימן גרם לתנודה קלה בעוצמת הבוהק שלו, וזו הביאה לתגליתו של סטנטון.
התמונות משאר המצלמות לא הוסיפו דבר חדש. אבל המסלולים שגילו חיישניהן בשדה הכבידה הזעיר של ראמה, סיפקו פריט מידע חיוני נוסף - המאסה של הגליל.
הוא היה קל מכדי להיות גוף טמום; להפתעתם הרבה של כולם, התברר שראמה חייב להיות חלול.
המפגש המיוחל והמפחיד הגיע סוף סוף. הגזע האנושי עמד לקבל את פני המבקר הראשון מן הכוכבים.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
