רחוק בים

חלום

אתה חולם שאתה שט ביאכטה באמצע הים, ולא באמת יודע מהו המיקום שלך. רק המכשירים מראים לך היכן אתה. זו הרגשה מוזרה, כי למרות שהם מכוונים ואף פעם לא טועים, אתה צריך לדעת לסמוך עליהם. בפועל, לפעמים אתה מסתכל לצדדים ורואה רק ים, והולך לפי התחושות שלך שינווטו אותך בשלום. אבל זה לא בהכרח נכון, כי צריך לדעת לסמוך על המכשירים.

אתה יודע שהשארת מאחור כל כך הרבה; זה רק אתה וצוות קטן של שלושה אנשים, כולל אותך. בבת אחת אתה נזכר בריב שהיה לך עם שרון. היא לא ממש הייתה מאושרת עם כל המסע הזה שלך לים.

"אתה לא מבין שזה סיכון? אתה לא מבין שאין לך אף אחד אם קורה משהו? למה אתה לא יכול לעשות טיול רגיל כמו כולם? למה תמיד אתה צריך את הסיכונים האלה?".

"את זאת שעוצרת אותי ולא נותנת לי להתקדם לעבר המטרות שלי!" אתה אומר. "את לא מבינה?".

כנראה שהמשפט האחרון גרם לה להתעצבן ממש, ומאותו רגע לא שמעתי ממנה.

אתה חולם או ער? אתה לא יודע.

תחושה שהחלום כל-כך אמיתי שהוא אולי המציאות.

ואולי לא הפלגת לים בכלל והכל זה בעצם חלום אחד גדול.

בקרוב

"אתה בטוח שזה מה שאתה רוצה לקנות?" שאלתי, בעת שעמדתי מול בקבוק שמן זית מובחר ויקר מאחד הקיבוצים ליד הרי ירושלים. היינו בסיור באזור, והייתה זו הזדמנות קנייה מצוינת. אני חייב להודות, הסחורה אכן הייתה איכותית, ולכן בהחלט כדאי היה לקנות.

כל הדרך באוטו חשבתי על המסע לים — כמה שהוא יכול להיות מאתגר מצד אחד, ומצד שני, שחרור לנפש. "את בטוחה שאת לא רוצה לבוא?" שאלתי את שרון, והיא ענתה בשלה: "נראה לך? הים ואני לא בדיוק מסתדרים…"

אפשר שאם הייתי מנסה לשכנע אותה עוד, הייתי מצליח, אבל העדפתי לוותר. בכל מקרה, לאורך הים היו שורות של אשפה שאנשים לא פינו, והטיילת הייתה חשוכה, מה שהוסיף לאווירה הקודרת של הרחוב והעיר.

באותו שלב, היה זה חורף, כשהתחלתי לתכנן את המסע לים. לקראת ערב, השמש החלה להיעלם לאט מאחורי הגלים, תחושה זו הותירה מקום לחושך ולירח שבצבץ מתוך האינסוף.

"זה יהיה תחילתו של משהו משמעותי בחיי," אמרתי לעצמי. בעוד כמה חודשים יוצאים, ואני חייב להיות מוכן. מי חשב שהכל עומד להשתנות בצורה משמעותית בקרוב.

"אני לא בטוחה שאחכה לך, זה ברור," אמרה שרון. ובתוך תוכי ידעתי שזו אולי תהיה הפעם האחרונה שנדבר.

מדבר

ימים ולילות שלמים העברתי במדבר. הזיכרון של הסרט ההוא על מישהו שנתקעה לו היד באחד הסלעים ולא יכול היה לצאת משם לא מפסיק לעלות במחשבתי. הוא נאלץ לכרות את ידו לברוח ולזעוק עזרה. זה מראה על אופי חזק.

אני מנסה לתאר לעצמי איך יראה המסע שלי לים כאשר אני במדבר ורואה רק כוכבים בשמיים.

תמיד קר במדבר, גם בקיץ. סביבי אין הרבה אנשים — רק אני ושרון באוהל, לפני שסיפרתי לה שאני רוצה לנסוע עם היאכטה רחוק ללב הים. זה בכלל לא משנה אם אגיע למקום מסוים; עצם ההפלגה עם רני ובן שווה את הכל. הם חברים טובים שלי.

הם כבר אישרו שיצטרפו להפלגה, וכל מה שנשאר זה לקחת כדורים נגד בחילה, לדאוג למזון ושתייה, למצוא מפה, מצפן וקשר לוויני, וכמובן לוודא שהכל עובד כמו שצריך.

שוב, אף אחד לא חלם שסכנה גדולה מרחפת מהעתיד, ומה יקרה כאשר נהיה באמצע לב הים.

אתה מוכן להעיר אותי בבוקר כדי שנוכל לראות את הזריחה?" היא שואלת. "ברור שאעיר אותך, נצפה בה יחד," אני משיב.

הלילה עבר, והבוקר הגיע במהרה. מחשבותיי מהלילה נשארות שלי בלבד, אני לא משתף אותן עם אף אחד. אני מרגיש צורך לברוח לים, להתנתק מהמציאות הקודרת לפעמים ולחלום על עתיד טוב יותר.