וכל זה לעולם יתחיל ולא יחדל
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
וכל זה לעולם יתחיל ולא יחדל

וכל זה לעולם יתחיל ולא יחדל

5 כוכבים (דירוג אחד)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס

עוד על הספר

  • שם במקור: Избранные стихотворения
  • תרגום: ריטה קוגן
  • הוצאה: אפרסמון ספרים בע"מ
  • תאריך הוצאה: נובמבר 2024
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 146 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 2 שעות ו 9 דק'

תקציר

אוסיפ מנדלשטם, מן המשוררים כותבי־הרוסית החשובים במאה העשרים, ואחד המשוררים הגדולים בעת המודרנית. דמותו ושיריו מציגים לקורא דיוקן נאמן ויחודי של ההיסטוריה הרוסית בשלושת העשורים הראשונים של המאה העשרים – סבוכה, אכזרית וטרגית.

וכל זה לעולם יתחיל ולא יחדל – מציע פענוח חדש ורענן לשיריו החידתיים. ריטה קוגן, ששירת מנדלשטם מלווה אותה משחר ילדותה, מקפידה בתרגומיה על שני עקרונות מרכזיים: העקרון הראשון הוא הישענות על המחקר המדעי – תרגומיה מתבססים על ספרים ועבודות מאת מיטב החוקרים המלומדים שעסקו בשירת מנדלשטם: עומרי רונן, מיכאיל גספרוב, קיריל טרנובסקי, נאום ויימן, אולגה סדקובה ואולג לקמנוב.

העיקרון השני הוא המוזיקה. הפואטיקה של מנדלשטם כרוכה לבלי התר במוזיקה החד־פעמית, האופיינית לכל שיר ושיר, שקוראי מנדלשטם ברוסית מכירים אותה על פה. מבחינת קוגן, המצאת המוזיקה המנדלשטמית בעברית על כל תוויה היא מטרה כמעט מקודשת.

לראשונה יתוודעו הקוראים למיטב היצירה השירית של אוסיפ מנדלשטם לאורך ציר הזמן, דרך מהלך חייו הטרגי: מן השנים המוקדמות דרך האקמאיזם, שמנדלשטם היה מהוגיו הבולטים; עבוֹר בשירים המעורערים של מלחמת העולם הראשונה, בשירי המהפכה, האובדן והפליטוּת, בשירי האהבה ובמחזורי השירה הארמניים; וכלה במחברות וורונז' ובשירה הזועקת, הקשה והנבואית שכּתב בשנות השלושים, עד מותו ב־1938.

ולבל נשכח לומר תודה מיוחדת לנדייז'דה יאקובלבנה מנדלשטם, אישתו של אוסיפ וסופרת, שרבים משיריו שרדו אך ורק בזכותה. בשעה שהמשטר אסר על פרסום השירים, רק זיכרונה המופלא של נדייז'דה שמר עליהם בשביל הדורות הבאים, בשבילנו. 

פרק ראשון

מתוך "האבן"*

* * *

הֵד־צְלִיל עָמוּם, נִזְהָר לִקְרוֹת —

פְּרִי הַנּוֹשֵׁר מִן הָאִילָן —

נִמְזָג לוֹ בְּהֶמְיַת אֵיתָן

שֶׁל דּוּמִיַּת הַיְּעָרוֹת.

1908

* * *

בְּהַבְלָחוֹת עֲלֵי זָהָב

הָאַשּׁוּחִים דּוֹלְקִים בַּיַּעַר;

זוֹרֵק מַבָּט מַצְמִית כְּתַעַר

זְאֵב־פְּלוּסִין** מִמַּאֲרָב.

הוֹ עַצְבוּתִי הַנְּבוּאִית,

הוֹ חֵרוּתִי הַנֶּאֱלֶמֶת,

כִּפַּת רָקִיעַ לֹא נוֹשֶׁמֶת —

כֹּה צַחְקָנִית וּזְכוּכִיתִית.

1908

* * *

מֵעַל שְׁמֵי תְּכֵלֶת וְאֵמַיְל

שֶׁרַק בְּבוֹא אַפְּרִיל הִרְהִיבוּ,

עֲצֵי־לִבְנֶה נָשְׂאוּ אֶל־עָל

בַּדִּים — וְחֶרֶשׁ הֶעֱרִיבוּ.

הִיא זְעִירָה וּמְהֻקְצַעַת

דֻּגְמַת הָעִטּוּרִים — מִין רֶשֶׁת

דְּקִיקָה עַל פּוֹרְצֵלָן — מַתָּת

אֲשֶׁר אֻיְּרָה בְּיָד רוֹגֶשֶׁת

וַאֲמוּנָה. אָמָּן־יָדִיד

רָשַׁם מֵעַל זְכוּכִית בְּחֶרֶט

בְּהַכָּרַת עָצְמָה רִגְעִית,

בְּהַשְׁכָּחַת מִיתָה קוֹדֶרֶת.

1909

* * *

נִתַּן לִי גּוּף — וּמָה בּוֹ אֶעֱשֶׂה?

הוּא כֹּה שָׁלֵם־שֶׁלִּי הַגּוּף הַזֶּה.

תְּמוּרַת שִׂמְחַת חַיַּי, תְּמוּרַת חֶמְדָּה

לְמִי, תַּגִּידוּ, לְהַכִּיר תּוֹדָה?

כִּי אָנוֹכִי גַּנָּן וּפֶרַח גַּם,

אֵינִי בּוֹדֵד בְּכֶלֶא הָעוֹלָם.

מֵעַל זְגוּגִית הַזְּמַן הָאַלְמוֹתִי

הוּטְלוּ נְשִׁימוֹתַי, חֲמִימוּתִי.

עַל הַזְּכוּכִית יַפְצִיעוּ עִטּוּרִים,

שֶׁלֹּא מִכְּבָר נִהְיוּ לֹא מֻכָּרִים.

הָנַח לְנֵטֶף רְגָעִים עָכוּר —

אֵין בְּכוֹחוֹ לִמְחוֹת אֶת הָעִטּוּר.

1909

* * *

עַצְבוּת שֶׁאֵין לְתָאֲרָהּ

עֵינַיִם אַדִּירוֹת פּוֹקַחַת —

הַכַּד מֵקִיץ, עַתִּיר־תִּפְרַחַת,

מַתִּיז קְרִיסְטָל לְתִפְאָרָה.

רָווּי הַחֶדֶר עַד גְּדוֹתָיו

לֵאוּת שְׁלֵוָה — סַמֵּי מְתִיקָה!

מַלְכוּת קְטַנָּה וְדַקִּיקָה

בָּלְעָה נִמְנוּם כָּל כָּךְ נִרְחָב.

מִיַּיִן חַכְלִילִי — כּוֹסִית,

מִשֶּׁמֶשׁ מַאי — כַּמָּה דַּקּוֹת,

וְאֶצְבָּעוֹת צַחוֹת, דַּקּוֹת

בּוֹצְעוֹת בְּנֹעַם אֲפִיפִית.

1909

* * *

אֵין שׁוּם צֹרֶךְ לְדַבֵּר עַל כְּלוּם,

אֵין שׁוּם צֹרֶךְ לְלַמֵּד מְאוּם,

וְכַמָּה נוּגָה הִיא וּגְדוֹלָה

נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָאֲפֵלָה:

לֹא רוֹצָה הִיא לְלַמֵּד מְאוּם,

לֹא יוֹדַעַת לְדַבֵּר עַל כְּלוּם,

הִיא שׂוֹחָה — דּוֹלְפִין צָעִיר, מֻשְׁלָם —

בִּמְצוּלוֹת־שֵׂיבָה שֶׁל הָעוֹלָם.

1909

Silentium

הִיא לֹא נוֹלְדָה עוֹד, הִיא הַרְחֵק,

אַךְ הִיא גַּם מוּזִיקָה גַּם מֶלֶל,

וּבָהּ כָּרוּךְ כָּל־חַי — הִיא סֵמֶל

לְקֶשֶׁר־דָּם בַּל יִנָּתֵק.

שְׁדֵי הַיַּם נוֹשְׁמִים לְאַט,

אַךְ כִּמְטֹרָף הַיּוֹם זוֹהֵר,

וְקֶצֶף־לִילָכִים חִוֵּר

בְּתוֹךְ טוּרְקִיז עָכוּר שֶׁל כַּד.

שְׂפָתַי, אַמֵּצְנָה בִּקְפִידָה

אִלְּמוּת גְּדוֹלָה, בְּרֵאשִׁיתִית —

בַּת־קוֹל שֶׁל בְּדֹלַח, תַּו־עִדִּית,

שֶׁטְּהוֹרָה הִיא מִלֵּדָה!

הֲיִי לְקֶצֶף, אַפְרוֹדִיטִי,

לַמּוּזִיקָה חִזְרִי, מִלָּה,

וְלֵב מוּל לֵב בּוּשָׁה יִמְלָא,

רְווּי סוֹד־חַיִּים רִאשׁוֹן וּמִיתִי!

1910

* * *

מִפְּנֵי מָה נַפְשִׁי מִתְנַגֶּנֶת

וּסְפוּרִים כָּל כָּךְ שְׁמוֹת חִבָּה,

וּלְשׁוֹנִי מִקְצָבִים צוֹפֶנֶת —

אַקְוִילוֹן*** רִגְעִי בְּלִי סִבָּה?

עַנְנֵי אָבָק הוּא יַגְבִּיהַּ,

בְּעַלְוַת נְיָר יְרַשְׁרֵשׁ,

לֹא יָשׁוּב — אוֹ שֶׁמָּא יַפְתִּיעַ

וְיָשׁוּב שׁוֹנֶה, מִתְחַדֵּשׁ.

בֶּן־אוֹרפֵאוּס אַתָּה הָרוּחַ,

הַנּוֹדֵד אֶל אַרְצוֹת הַיָּם —

בְּשָׁקְדִי עַל יְקוּם לֹא רָקוּחַ

הֻשְׁמְטוּ כָּל ״אֲנִי״ וְ״קַיָּם״.

וְתָעִיתִי בִּסְבַךְ־צַעֲצוּעַ

אֶל הַסֶּלַע תְּכוֹל־הַמָּבוֹא…

אֲנִי חַי וְקַיָּם — מַדּוּעַ?

הַאֻמְנָם הַמָּוֶת יָבוֹא?

1911

* * *

שְׁחָקִים כְּבֵדִים פָּקְדוּ אֶת חֲלוֹמִי,

וְעֵינֵיהֶם עִוְּרוֹת, וְלֹא אִישָׁן!

כְּמוֹ דַּף נְיָר לָבָן נִשְׂרָף יוֹמִי —

רַק שֶׁמֶץ אֵפֶר וְקַמְצוּץ עָשָׁן.

1911

* * *

אֶת דְּמוּתֵךְ, רוֹעֶדֶת וּמְיֻסֶּרֶת,

לֹא אֵדַע לִמְצֹא בַּעֲרָפֶל.

״אֱלֹהִים!״ — שָׁגִיתִי לְתִפְאֶרֶת,

לֹא חָשַׁבְתִּי כְּלָל לְהִתְפַּלֵּל.

שֵׁם הָאֵל, כְּבַת כָּנָף רוֹעֶמֶת,

מֵחָזִי נִפְלַט מִבְּלִי לָשׁוּב.

אֶת עֵינַי כְּסוּת עֲרָפֶל אוֹטֶמֶת

וְנוֹתָר אַךְ רִיק בְּתוֹךְ הַכְּלוּב.

1912

Notre Dame

הֵיכָן שֶׁגּוֹי נִשְׁפַּט בְּדִין שֶׁל רוֹמָאִים

צָמְחָה בָּזִילִיקָה; וּבְרֵאשִׁיתִי, שָׂמֵחַ

כְּעֵין אָדָם בֶּן־אֵל שֶׁאֵיבָרָיו שׁוֹטֵחַ,

סִפּוּן מֻצְלָב וְקַל מַצִּיג יִפְעַת שְׁרִירִים.

אַךְ מִבִּפְנִים לַחוּץ נִגְלֶה תִּכְנוּן נִסְתָּר —

בְּחֹסֶן שֶׁל קְשָׁתוֹת תּוֹמְכוֹת בִּשְׁלַל גְּדָלִים,

כָּךְ כֹּבֶד הַמִּשְׁקָל אֵינוֹ מוֹחֵץ כְּתָלִים

וְנֶגַח הַקִּמְרוֹן הָעַז מַחְרִישׁ, עָקָר.

מְבוֹךְ כּוֹחוֹת־יָקוּם וְיַעַר מְסֻכְסָךְ,

נִשְׁמַת הַגּוֹתִיקָה — מְצוּלָה כֹּה שְׂכַלְתָּנִית,

תַּעֲצוּמָה מִצְרִית, נַצְרוּת הַסְסָנִית,

אַלּוֹן עִם סוּף שׁוֹכֵן, בַּכֹּל שׁוֹלֵט אֲנָךְ.

אַךְ כְּשֶׁלָּמַדְתִּי אוֹתְךָ, צוּר Notre Dame,

וְאֶת תִּפְלֶצֶת צַלְעוֹתֶיךָ הַנֻּקְשָׁה,

חָשַׁבְתִּי לֹא אַחַת: מִכֹּבֶד מְרֻשָּׁע

יָבוֹא תּוֹרִי לִבְרֹא דְּבַר מָה שֶׁל יֹפִי רָם.

1912

אחמטובה

הִיא — הָעַצְבוּת — תָּסֵב קַלּוֹת,

בִּקְהַל הָאֲדִישִׁים תַּבִּיט.

כְּתֵפָהּ תִּשְׁמֹט אֶת הָרְדִיד —

קָשׁוּי, כְּמוֹ־קְלָסִי, שֶׁל אֵלוֹת.

קוֹלָהּ הַמְּבַשֵּׂר רָעוֹת

חוֹצֵב בַּלֵּב, כִּכְשׁוּת הוּא מַר:

הִיא פֵדְרָה הַקּוֹרֵאת תִּגָּר —

רָשֵׁל**** אֵם־כָּל־תֵּאַטְרָאוֹת.

1914

בתי שיר פטרבורגיים

לניקולאי גומיליוב

מֵעַל צְהִיבוּת קִרְיַת הַמֶּמְשָׁלָה

סוּפַת שְׁלָגִים הִסְתַּחְרְרָה כָּל עֵת,

שׁוּב לַמִּזְחֶלֶת הַפְּרַקְלִיט עָלָה,

אֶת מְעִילוֹ הִדֵּק בְּיֶתֶר שְׂאֵת.

סְפִינוֹת חוֹרְפוֹת וְשֶׁמֶשׁ שַׁקְרָנִית

מַכָּה בִּזְגוּגִיּוֹת תָּאֵי נוֹסְעִים.

סְפִינַת שִׁרְיוֹן הִיא רוּסְיָה — אֵימְתָנִית —

חוֹנָה בְּאֵיבָרִים כְּבֵדִים־רוֹפְסִים.

מֵעַל נֵבָה — שַׁגְרִירוּיוֹת־חֲצִי־עוֹלָם,

הָאַדְמִירָלִיּוּת, הַשֶּׁמֶשׁ וְהַשֶּׁקֶט!

גְּלִימַת מַלְכוּת שֶׁל הַמִּמְשָׁל הָרָם

קְשׁוּיָה כִּכְתֹנֶת־שְׂעָרוֹת נִשְׁחֶקֶת.

לִסְנוֹבּ צְפוֹנִי יֵשׁ נֵטֶל לֹא מוּעָט —

תּוּגַת אוֹניֵגִין עַתִּיקָה; הַשֶּׁלֶג

שׁוּב בַּכִּכָּר הַהִיא שֶׁל הַסֵּנָט,

עָשָׁן שֶׁל מְדוּרוֹת, כִּידוֹן לְהֶרֶג.

סִירוֹת קְטַנּוֹת בָּלְעוּ־הִפְלִיטוּ מַיִם,

בִּקְּרוּ בְּמַחְסְנֵי סְחוֹרוֹת שְׁחָפִים,

פְּשׁוּטֵי הָעָם בְּרֹשֶׁם אוֹפֵּרָאִי

מָכְרוּ יֵינוֹת חַמִּים וּמַאֲפִים.

נְחִיל הַמְּנוֹעִים בַּעֲרָפֶל מֵאִיץ;

הוֹלֵךְ הָרֶגֶל, גַּאַוְתָן אֻמְלָל —

יֶבְגֵנִי הַמּוּזָר — אֶת דַּלּוּתוֹ מַשְׁמִיץ,

שׁוֹאֵף בֶּנְזִין, כּוֹעֵס עַל הַגּוֹרָל!

1913

לילות חסרי שינה. הומרוס. מפרשים

לֵילוֹת חַסְרֵי שֵׁנָה. הוֹמֵרוּס. מִפְרָשִׂים.

רְשִׁימַת הָאֳנִיּוֹת — קְרָאְתִּיהָ לְמֶחֱצָה:

הֵן לַהַק גּוֹזָלִים, טוּר עֲגוּרִים נִשָּׂא,

שֶׁאָז בִּשְׁמֵי הֵלַאס***** הִמְרִיא. וְהֵם טָסִים

בִּטְרִיז שֶׁל עֲגוּרִים, חוֹצִים כָּל גְּבוּל וְכֵס,

עֵת עַטְרוֹת מְלָכִים בְּקֶצֶף־יָם תִּמְלֶאנָה.

לְאָן אַתֶּם שָׁטִים? הֲרֵי לְלֹא הֵלֵנָה

אֵין צֹרֶךְ בְּכִבּוּשׁ, גַּבְרֵי פֵּלוֹפּוֹנֵס.

הוֹמֵרוּס וְהַיָּם נָעִים מֵאַהֲבָה.

לְאָן אֶפְנֶה? עַתָּה הוֹמֵרוּס הִשְׁתַּתֵּק לוֹ.

הַיָּם, שָׁחֹר מִשְּׁחוֹר, בְּלַעַג מִתְפַּיֵּט לוֹ

וּבָא אֶל מִטָּתִי בְּרַעַשׁ וּדְאָבָה.

1915

הערות

לספר שיריו הראשון של מנדלשטם, ״האבן״, היו שלוש הוצאות שונות: 1913 (סנקט פטרבורג, הוצאת אקמֶה); 1916 (הוצאת היפרבורֵי); 1923 (ההוצאה הממשלתית לאור). חלק מהשירים נערכו מחדש על ידי המשורר ותוכן הספר השתנה מהוצאה להוצאה.

פלוסין — אריג רך, מעין קטיפה, שעיר ונעים למגע. בעבר שימש לריפוד רהיטים ולייצור צעצועי ילדים.

אקווילון — רוח הצפון במיתולוגיה הרומית.

רחל פליקס (Elisabeth Rachel Félix, 1858-1821), שנודעה בשם הבמה רָשל, הייתה שחקנית צרפתייה ממוצא יהודי. היא זכתה לפרסום רב ולהערצה במחצית הראשונה של המאה ה־19 בזכות אורח חייה הראוותני והופעותיה הבולטות על הבמה. הופעות אלה החיו את הטרגדיות הקלאסיות של ראסין וקורניי בתקופה שבה שלטה הרוח הרומנטית.

הֵלַאס — שמה של יוון בעת העתיקה.

עוד על הספר

  • שם במקור: Избранные стихотворения
  • תרגום: ריטה קוגן
  • הוצאה: אפרסמון ספרים בע"מ
  • תאריך הוצאה: נובמבר 2024
  • קטגוריה: שירה
  • מספר עמודים: 146 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 2 שעות ו 9 דק'
וכל זה לעולם יתחיל ולא יחדל אוסיפ מנדלשטם

מתוך "האבן"*

* * *

הֵד־צְלִיל עָמוּם, נִזְהָר לִקְרוֹת —

פְּרִי הַנּוֹשֵׁר מִן הָאִילָן —

נִמְזָג לוֹ בְּהֶמְיַת אֵיתָן

שֶׁל דּוּמִיַּת הַיְּעָרוֹת.

1908

* * *

בְּהַבְלָחוֹת עֲלֵי זָהָב

הָאַשּׁוּחִים דּוֹלְקִים בַּיַּעַר;

זוֹרֵק מַבָּט מַצְמִית כְּתַעַר

זְאֵב־פְּלוּסִין** מִמַּאֲרָב.

הוֹ עַצְבוּתִי הַנְּבוּאִית,

הוֹ חֵרוּתִי הַנֶּאֱלֶמֶת,

כִּפַּת רָקִיעַ לֹא נוֹשֶׁמֶת —

כֹּה צַחְקָנִית וּזְכוּכִיתִית.

1908

* * *

מֵעַל שְׁמֵי תְּכֵלֶת וְאֵמַיְל

שֶׁרַק בְּבוֹא אַפְּרִיל הִרְהִיבוּ,

עֲצֵי־לִבְנֶה נָשְׂאוּ אֶל־עָל

בַּדִּים — וְחֶרֶשׁ הֶעֱרִיבוּ.

הִיא זְעִירָה וּמְהֻקְצַעַת

דֻּגְמַת הָעִטּוּרִים — מִין רֶשֶׁת

דְּקִיקָה עַל פּוֹרְצֵלָן — מַתָּת

אֲשֶׁר אֻיְּרָה בְּיָד רוֹגֶשֶׁת

וַאֲמוּנָה. אָמָּן־יָדִיד

רָשַׁם מֵעַל זְכוּכִית בְּחֶרֶט

בְּהַכָּרַת עָצְמָה רִגְעִית,

בְּהַשְׁכָּחַת מִיתָה קוֹדֶרֶת.

1909

* * *

נִתַּן לִי גּוּף — וּמָה בּוֹ אֶעֱשֶׂה?

הוּא כֹּה שָׁלֵם־שֶׁלִּי הַגּוּף הַזֶּה.

תְּמוּרַת שִׂמְחַת חַיַּי, תְּמוּרַת חֶמְדָּה

לְמִי, תַּגִּידוּ, לְהַכִּיר תּוֹדָה?

כִּי אָנוֹכִי גַּנָּן וּפֶרַח גַּם,

אֵינִי בּוֹדֵד בְּכֶלֶא הָעוֹלָם.

מֵעַל זְגוּגִית הַזְּמַן הָאַלְמוֹתִי

הוּטְלוּ נְשִׁימוֹתַי, חֲמִימוּתִי.

עַל הַזְּכוּכִית יַפְצִיעוּ עִטּוּרִים,

שֶׁלֹּא מִכְּבָר נִהְיוּ לֹא מֻכָּרִים.

הָנַח לְנֵטֶף רְגָעִים עָכוּר —

אֵין בְּכוֹחוֹ לִמְחוֹת אֶת הָעִטּוּר.

1909

* * *

עַצְבוּת שֶׁאֵין לְתָאֲרָהּ

עֵינַיִם אַדִּירוֹת פּוֹקַחַת —

הַכַּד מֵקִיץ, עַתִּיר־תִּפְרַחַת,

מַתִּיז קְרִיסְטָל לְתִפְאָרָה.

רָווּי הַחֶדֶר עַד גְּדוֹתָיו

לֵאוּת שְׁלֵוָה — סַמֵּי מְתִיקָה!

מַלְכוּת קְטַנָּה וְדַקִּיקָה

בָּלְעָה נִמְנוּם כָּל כָּךְ נִרְחָב.

מִיַּיִן חַכְלִילִי — כּוֹסִית,

מִשֶּׁמֶשׁ מַאי — כַּמָּה דַּקּוֹת,

וְאֶצְבָּעוֹת צַחוֹת, דַּקּוֹת

בּוֹצְעוֹת בְּנֹעַם אֲפִיפִית.

1909

* * *

אֵין שׁוּם צֹרֶךְ לְדַבֵּר עַל כְּלוּם,

אֵין שׁוּם צֹרֶךְ לְלַמֵּד מְאוּם,

וְכַמָּה נוּגָה הִיא וּגְדוֹלָה

נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָאֲפֵלָה:

לֹא רוֹצָה הִיא לְלַמֵּד מְאוּם,

לֹא יוֹדַעַת לְדַבֵּר עַל כְּלוּם,

הִיא שׂוֹחָה — דּוֹלְפִין צָעִיר, מֻשְׁלָם —

בִּמְצוּלוֹת־שֵׂיבָה שֶׁל הָעוֹלָם.

1909

Silentium

הִיא לֹא נוֹלְדָה עוֹד, הִיא הַרְחֵק,

אַךְ הִיא גַּם מוּזִיקָה גַּם מֶלֶל,

וּבָהּ כָּרוּךְ כָּל־חַי — הִיא סֵמֶל

לְקֶשֶׁר־דָּם בַּל יִנָּתֵק.

שְׁדֵי הַיַּם נוֹשְׁמִים לְאַט,

אַךְ כִּמְטֹרָף הַיּוֹם זוֹהֵר,

וְקֶצֶף־לִילָכִים חִוֵּר

בְּתוֹךְ טוּרְקִיז עָכוּר שֶׁל כַּד.

שְׂפָתַי, אַמֵּצְנָה בִּקְפִידָה

אִלְּמוּת גְּדוֹלָה, בְּרֵאשִׁיתִית —

בַּת־קוֹל שֶׁל בְּדֹלַח, תַּו־עִדִּית,

שֶׁטְּהוֹרָה הִיא מִלֵּדָה!

הֲיִי לְקֶצֶף, אַפְרוֹדִיטִי,

לַמּוּזִיקָה חִזְרִי, מִלָּה,

וְלֵב מוּל לֵב בּוּשָׁה יִמְלָא,

רְווּי סוֹד־חַיִּים רִאשׁוֹן וּמִיתִי!

1910

* * *

מִפְּנֵי מָה נַפְשִׁי מִתְנַגֶּנֶת

וּסְפוּרִים כָּל כָּךְ שְׁמוֹת חִבָּה,

וּלְשׁוֹנִי מִקְצָבִים צוֹפֶנֶת —

אַקְוִילוֹן*** רִגְעִי בְּלִי סִבָּה?

עַנְנֵי אָבָק הוּא יַגְבִּיהַּ,

בְּעַלְוַת נְיָר יְרַשְׁרֵשׁ,

לֹא יָשׁוּב — אוֹ שֶׁמָּא יַפְתִּיעַ

וְיָשׁוּב שׁוֹנֶה, מִתְחַדֵּשׁ.

בֶּן־אוֹרפֵאוּס אַתָּה הָרוּחַ,

הַנּוֹדֵד אֶל אַרְצוֹת הַיָּם —

בְּשָׁקְדִי עַל יְקוּם לֹא רָקוּחַ

הֻשְׁמְטוּ כָּל ״אֲנִי״ וְ״קַיָּם״.

וְתָעִיתִי בִּסְבַךְ־צַעֲצוּעַ

אֶל הַסֶּלַע תְּכוֹל־הַמָּבוֹא…

אֲנִי חַי וְקַיָּם — מַדּוּעַ?

הַאֻמְנָם הַמָּוֶת יָבוֹא?

1911

* * *

שְׁחָקִים כְּבֵדִים פָּקְדוּ אֶת חֲלוֹמִי,

וְעֵינֵיהֶם עִוְּרוֹת, וְלֹא אִישָׁן!

כְּמוֹ דַּף נְיָר לָבָן נִשְׂרָף יוֹמִי —

רַק שֶׁמֶץ אֵפֶר וְקַמְצוּץ עָשָׁן.

1911

* * *

אֶת דְּמוּתֵךְ, רוֹעֶדֶת וּמְיֻסֶּרֶת,

לֹא אֵדַע לִמְצֹא בַּעֲרָפֶל.

״אֱלֹהִים!״ — שָׁגִיתִי לְתִפְאֶרֶת,

לֹא חָשַׁבְתִּי כְּלָל לְהִתְפַּלֵּל.

שֵׁם הָאֵל, כְּבַת כָּנָף רוֹעֶמֶת,

מֵחָזִי נִפְלַט מִבְּלִי לָשׁוּב.

אֶת עֵינַי כְּסוּת עֲרָפֶל אוֹטֶמֶת

וְנוֹתָר אַךְ רִיק בְּתוֹךְ הַכְּלוּב.

1912

Notre Dame

הֵיכָן שֶׁגּוֹי נִשְׁפַּט בְּדִין שֶׁל רוֹמָאִים

צָמְחָה בָּזִילִיקָה; וּבְרֵאשִׁיתִי, שָׂמֵחַ

כְּעֵין אָדָם בֶּן־אֵל שֶׁאֵיבָרָיו שׁוֹטֵחַ,

סִפּוּן מֻצְלָב וְקַל מַצִּיג יִפְעַת שְׁרִירִים.

אַךְ מִבִּפְנִים לַחוּץ נִגְלֶה תִּכְנוּן נִסְתָּר —

בְּחֹסֶן שֶׁל קְשָׁתוֹת תּוֹמְכוֹת בִּשְׁלַל גְּדָלִים,

כָּךְ כֹּבֶד הַמִּשְׁקָל אֵינוֹ מוֹחֵץ כְּתָלִים

וְנֶגַח הַקִּמְרוֹן הָעַז מַחְרִישׁ, עָקָר.

מְבוֹךְ כּוֹחוֹת־יָקוּם וְיַעַר מְסֻכְסָךְ,

נִשְׁמַת הַגּוֹתִיקָה — מְצוּלָה כֹּה שְׂכַלְתָּנִית,

תַּעֲצוּמָה מִצְרִית, נַצְרוּת הַסְסָנִית,

אַלּוֹן עִם סוּף שׁוֹכֵן, בַּכֹּל שׁוֹלֵט אֲנָךְ.

אַךְ כְּשֶׁלָּמַדְתִּי אוֹתְךָ, צוּר Notre Dame,

וְאֶת תִּפְלֶצֶת צַלְעוֹתֶיךָ הַנֻּקְשָׁה,

חָשַׁבְתִּי לֹא אַחַת: מִכֹּבֶד מְרֻשָּׁע

יָבוֹא תּוֹרִי לִבְרֹא דְּבַר מָה שֶׁל יֹפִי רָם.

1912

אחמטובה

הִיא — הָעַצְבוּת — תָּסֵב קַלּוֹת,

בִּקְהַל הָאֲדִישִׁים תַּבִּיט.

כְּתֵפָהּ תִּשְׁמֹט אֶת הָרְדִיד —

קָשׁוּי, כְּמוֹ־קְלָסִי, שֶׁל אֵלוֹת.

קוֹלָהּ הַמְּבַשֵּׂר רָעוֹת

חוֹצֵב בַּלֵּב, כִּכְשׁוּת הוּא מַר:

הִיא פֵדְרָה הַקּוֹרֵאת תִּגָּר —

רָשֵׁל**** אֵם־כָּל־תֵּאַטְרָאוֹת.

1914

בתי שיר פטרבורגיים

לניקולאי גומיליוב

מֵעַל צְהִיבוּת קִרְיַת הַמֶּמְשָׁלָה

סוּפַת שְׁלָגִים הִסְתַּחְרְרָה כָּל עֵת,

שׁוּב לַמִּזְחֶלֶת הַפְּרַקְלִיט עָלָה,

אֶת מְעִילוֹ הִדֵּק בְּיֶתֶר שְׂאֵת.

סְפִינוֹת חוֹרְפוֹת וְשֶׁמֶשׁ שַׁקְרָנִית

מַכָּה בִּזְגוּגִיּוֹת תָּאֵי נוֹסְעִים.

סְפִינַת שִׁרְיוֹן הִיא רוּסְיָה — אֵימְתָנִית —

חוֹנָה בְּאֵיבָרִים כְּבֵדִים־רוֹפְסִים.

מֵעַל נֵבָה — שַׁגְרִירוּיוֹת־חֲצִי־עוֹלָם,

הָאַדְמִירָלִיּוּת, הַשֶּׁמֶשׁ וְהַשֶּׁקֶט!

גְּלִימַת מַלְכוּת שֶׁל הַמִּמְשָׁל הָרָם

קְשׁוּיָה כִּכְתֹנֶת־שְׂעָרוֹת נִשְׁחֶקֶת.

לִסְנוֹבּ צְפוֹנִי יֵשׁ נֵטֶל לֹא מוּעָט —

תּוּגַת אוֹניֵגִין עַתִּיקָה; הַשֶּׁלֶג

שׁוּב בַּכִּכָּר הַהִיא שֶׁל הַסֵּנָט,

עָשָׁן שֶׁל מְדוּרוֹת, כִּידוֹן לְהֶרֶג.

סִירוֹת קְטַנּוֹת בָּלְעוּ־הִפְלִיטוּ מַיִם,

בִּקְּרוּ בְּמַחְסְנֵי סְחוֹרוֹת שְׁחָפִים,

פְּשׁוּטֵי הָעָם בְּרֹשֶׁם אוֹפֵּרָאִי

מָכְרוּ יֵינוֹת חַמִּים וּמַאֲפִים.

נְחִיל הַמְּנוֹעִים בַּעֲרָפֶל מֵאִיץ;

הוֹלֵךְ הָרֶגֶל, גַּאַוְתָן אֻמְלָל —

יֶבְגֵנִי הַמּוּזָר — אֶת דַּלּוּתוֹ מַשְׁמִיץ,

שׁוֹאֵף בֶּנְזִין, כּוֹעֵס עַל הַגּוֹרָל!

1913

לילות חסרי שינה. הומרוס. מפרשים

לֵילוֹת חַסְרֵי שֵׁנָה. הוֹמֵרוּס. מִפְרָשִׂים.

רְשִׁימַת הָאֳנִיּוֹת — קְרָאְתִּיהָ לְמֶחֱצָה:

הֵן לַהַק גּוֹזָלִים, טוּר עֲגוּרִים נִשָּׂא,

שֶׁאָז בִּשְׁמֵי הֵלַאס***** הִמְרִיא. וְהֵם טָסִים

בִּטְרִיז שֶׁל עֲגוּרִים, חוֹצִים כָּל גְּבוּל וְכֵס,

עֵת עַטְרוֹת מְלָכִים בְּקֶצֶף־יָם תִּמְלֶאנָה.

לְאָן אַתֶּם שָׁטִים? הֲרֵי לְלֹא הֵלֵנָה

אֵין צֹרֶךְ בְּכִבּוּשׁ, גַּבְרֵי פֵּלוֹפּוֹנֵס.

הוֹמֵרוּס וְהַיָּם נָעִים מֵאַהֲבָה.

לְאָן אֶפְנֶה? עַתָּה הוֹמֵרוּס הִשְׁתַּתֵּק לוֹ.

הַיָּם, שָׁחֹר מִשְּׁחוֹר, בְּלַעַג מִתְפַּיֵּט לוֹ

וּבָא אֶל מִטָּתִי בְּרַעַשׁ וּדְאָבָה.

1915

הערות

לספר שיריו הראשון של מנדלשטם, ״האבן״, היו שלוש הוצאות שונות: 1913 (סנקט פטרבורג, הוצאת אקמֶה); 1916 (הוצאת היפרבורֵי); 1923 (ההוצאה הממשלתית לאור). חלק מהשירים נערכו מחדש על ידי המשורר ותוכן הספר השתנה מהוצאה להוצאה.

פלוסין — אריג רך, מעין קטיפה, שעיר ונעים למגע. בעבר שימש לריפוד רהיטים ולייצור צעצועי ילדים.

אקווילון — רוח הצפון במיתולוגיה הרומית.

רחל פליקס (Elisabeth Rachel Félix, 1858-1821), שנודעה בשם הבמה רָשל, הייתה שחקנית צרפתייה ממוצא יהודי. היא זכתה לפרסום רב ולהערצה במחצית הראשונה של המאה ה־19 בזכות אורח חייה הראוותני והופעותיה הבולטות על הבמה. הופעות אלה החיו את הטרגדיות הקלאסיות של ראסין וקורניי בתקופה שבה שלטה הרוח הרומנטית.

הֵלַאס — שמה של יוון בעת העתיקה.