נדירה

פרק 1
ספטמבר 2015

הנערה בת התשע עשרה נכנסה למשרדה של המנהלת בפנימית הבנות היהודי לרפואה ״שערי ציון״: קראת לי גברת לוביץ?

כן אליס. ענתה המנהלת לוביץ כשהיא מתרוממת מהכיסא מאחורי השולחן ועוקפת את שולחנה כדי להתקרב אל הבחורה התמירה עם עיני הדבש הלבושה במדי הפנימייה ומחווה לעבר הספה הפינתית: שבי ילדתי.

אליס מיהרה לעשות כדברי המנהלת והתיישבה על הספה הקטיפתית בצבע האפרסק וכשהיא בוחנת את הספרייה הגדולה שאלה בהתלהבות: יש לך ספר חדש בשבילי? איכשהו הרגישה שהחדר לא מואר בשעת הבוקר מאוחרת והאווירה הייתה אפורה, אבל היא סירבה להיכנס לאווירה המדכאת.

הגברת לוביץ התכופפה מול אליס, הניחה כפות ידיה על ברכיה של אליס והביטה אליה בפנים מנחמות: מצטערת, אבל לא... אני מבקשת שתהיי חזקה חביבה, מפני שיש לי בשורה מרה לבשר לך.

אליס הביטה אליה כשקמט של דאגה מופיע על מצחה.

הדבר האחרון שרצתה המנהלת זה להעציב את הבחורה שישבה מולה: ילדתי היקרה, אמרה בקול שגרם לליבה של אליס להגביר פעימות: יש לי בשורה מרה לבשר לך... זאת אימך... היא נפטרה אתמול בלילה. אמרה ברוך והמתינה שאליס תעכל את הבשורה: אני מצטערת ילדתי ומשתתפת בצערך, אנא קבלי את תנחומיי בשמי ובשם כל הפנימייה, המשיכה ברוך כשהיא מלטפת את כפות ידיה של אליס ההמומה.

איך? קראה אליס מביטה המומה בפניה של המנהלת.

היא נפטרה מדום לב. ענתה בקול מנחם: את יכולה לבכות ילדתי, תרגישי בנוח.

מי, מי הודיע לך? אחי? שאלה מתאמצת לרסן את רגשותיה ומנגבת בכף ידה את הדמעות אשר מתאמצות לפרוץ מתוך עיניה.

אביך התקשר. הוא בדרכו לפנימייה.

אבי? קראה אליס בהלם ופניה היפות כמו נכנסו להלם ופחד ניבט מעיניה. כאשר הבחינה שגברת לוביץ קימטה את גבותיה, אמרה אליס: פשוט... פשוט לא ראיתי את אבי כבר עשר שנים. גמגמה.

אינך צריכה להתנצל ילדתי, מה שחשוב שיש מבוגר אחראי שידאג להלוויה ולכל מה שצריך. אמרה גברת לוביץ והתרוממה ונעמדה מולה.

אליס קמה מהספה כשהמנהלת לוביץ מוסיפה: לכי לארוז כי אביך יגיע עוד כמה שעות ואין לך הרבה זמן להיפרד מהחברות שלך, לכן אני מציעה שתמהרי.

אליס יצאה מחדרה של המנהלת והחלה לרוץ במסדרון ובמעלה המדרגות אל חדרי השינה של הפנימייה אשר שכנו בקומה העליונה כשדמעות זולגות מעיניה ללא הפסק. היא לא הפסיקה לרוץ עד אשר הגיעה לחדר המשותף עם חברתה הטובה אנט, שם השתטחה על המיטה בוכה.

אנט חברתה הטובה ושותפה לחדר אשר שוחחה עם חברות אשר היו יושבות על המיטה שלה, הביטה אל אליס כמו השתיים האחרות בדאגה.

מה קרה? שאלה דיאן את אנט ואנט השיבה שהיא לא יודעת וסימנה לשתיים לצאת.

השתיים יצאו ואנט התיישבה על מיטתה של חברתה מחכה שתירגע.

עברו כמה דקות עד אשר נרגעה אליס: מה קרה? ספרי לי,

אליס הביטה אל חברתה הטובה כשהיא מתיישבת ועיניה אדומות ונפוחות: זאת אימי, היא מתה אתמול בלילה.

אוי. קראה אנט בצער. איזה אסון. מה קרה? איך?

דום לב. אנט, מה אני אעשה? אני לא רוצה ללכת מפה. קראה רועדת.

בואי אליי. אמרה אנט וחיבקה אותה: מסכנה שלי... למה שתלכי מפה?

אליס התנתקה מזרועותיה של חברתה מביטה בעיניה: אבא שלי חזר… הוא מגיע לקחת אותי ואני לא חוזרת לפה.קולה רעד.

אנט לא הסתירה את הזעזוע שהרגישה: אלוקים אדירים, מה תעשי?

אני לא יודעת. ענתה חברתה בחשש.

אולי, אולי הוא השתנה? היית בת תשע אז, אולי הוא ישאיר אותך בכל זאת.

לא נראה לי שהוא ייתן לי להישאר ואני מקווה, מקווה בכל לבי שהוא השתנה. ענתה אליס מנסה להרגיע אל ליבה המואץ מפחד.

אני בטוחה שהזמן עשה את שלו והוא השתנה. ניסתה אנט להרגיע את חברתה הנסערת.

אני רוצה להישאר פה. מיררה אליס: אני לא רוצה ללכת.

אין לך ברירה, אמא שלך נפטרה.אחותי,את צריכה לשבת שבעה.

אני לא רוצה ללכת, ענתה דומעת: אמא הייתה מבינה אותי והוא מפחיד אותי ואני יכולה לשבת פה שבעה. אני מעדיפה להיעלם ולא ללכת אתו.

תנסי לשכנע את אחיך שישלח אותך בחזרה. ניסתה חברתה להרגיע אותה.

אני אנסה. אליס נזכרה בידיים הענקיות שהכו אותה ללא רחם.

מבט שהיה מוכר לאנט מימי העבר נסוך על פניה ואנט נזפה בה: שלא תעזי לחזור לעבר!

אליס קמה מהמיטה ועשתה צעדיה אל הארון להוציא את המזוודה לארוז, אבל לפני שהגיעה אל הארון התעלפה על השטיח.

 

מאוחר יותר עזרה אנט לחברתה הטובה לארוז את בגדייה ואת חפציה, אליס גילתה שהמנהלת ניסתה להשאיר אותה בפנימייה אך סורבה ע״י מר גרנט אביה בתואנה שאין באפשרותו לשלם על המשך לימודיה.

כאשר הגיע מר גרנט לפנימייה אליס הייתה מאורגנת ומוכנה לנסיעה.

מר גרנט, אביה של אליס המתין בחדרה של המנהלת. כאשר ראה את ביתו נכנסת אורו עיניו, ״אלוהים איזה יפה״ חשב ושלח את ידיו לחבק אותה, אליס התעלמה ונעמדה קרוב לדלת הכניסה.

כל כך מצער שאינך יכולה לסיים את לימודייך, קראה המנהלת בצער וניגשה אל אליס מושיטה לה קלסר מלא דפים, כאן תמצאי את הציונים שלך והמלצות ואם תרצי לסיים תמיד תוכלי לגשת ולעבור את המבחנים הסופיים. סומכת עלייך שתצליחי יקרה. שוב, אני מצרה על כך שאת עוזבת אותנו ומאחלת לך הצלחה בכל אשר תפני ותעשי. אמרה בהתרגשות וחיבקה את אליס: אם משהו לא בסדר, את מוזמנת להתקשר אליי. לחשה באזנה של אליס. אליס חיבבה מאוד את המנהלת והרגישה את העיניים מתמלאות בדמעות צער.

המנהלת לוביץ הסתובבה לעבר מר גרנט: יש לך פה אוצר, תדאג לה בהתאם.

אל תדאגי, אני אדאג לה. ענה מר גרנט מתבונן באליס מהנהן. הגברת לוביץ לא אהבה את מבטו.

אפשר? נישמע קולה של המורה לפסיכולוגיה מציצה מהכניסה כשמאחוריה מורים ותלמידים: באנו להיפרד מהתלמידה החרוצה שלנו, אני לא מאמינה שלא נראה אותך יותר. קראה נכנסת לחדר בלי אישורה של הגברת לוביץ.

בדקות הבאות אליס נפרדה מהמורים והחברות שהיו המשפחה שלה מגיל עשר, אז אימה רשמה אותה לפנימייה כדי להרחיק אותה מהבית.

 

אליס ואנט התחבקו ארוכות ודמעות זלגו כמו מים.

חבל שלא תפגשי את אחי, הוא צריך להגיע עוד מעט. אמרה אנט עם דמעות בעיניים: אני לא מאמינה שלא נחגוג את ימי ההולדת שלנו בחודש הבא, שתינו מחליפות קידומת.

אליס הוציאה מתיקה הקטן ממחטת נייר ונגבה לאנט את הדמעות: אני אתגעגע.

היא התיישבה בכיסא ליד הנהג ומר גרנט לא המתין יותר ולחץ על דוושת התאוצה, אליס נופפה לשלום לחברתה אשר לאט, לאט נעלמה מתווך ראייתה.

אכלת אוכל? או את רוצה שנעצור בדרך? יש שעות נסיעה.

אין צורך, ענתה: אכלתי כבר. למה קליף לא בא לאסוף אותי? שאלה.

קליף ולוסי יושבים שבעה, בגלל שהתגרשנו אני לא צריך לשבת שבעה, אז יכולתי לבוא ולהסיע אותך. אני חייב לציין שהפכת להיות יפיפייה אמיתית. אמר בקול נרעד ואליס לא הבחינה בנימה הפלרטטנית בו: מתי דיברת עם אימא?

שוחחתם בזמן האחרון? שאל כשהוא נוסע בכביש עם עצי האורן הפרושים כחיילים בצידי הדרך.

דיברתי אתה לפני יומיים. ענתה בעצב.

הוא הרגיש שהוא חייב לספר לה את מה שיכל לשנות את חייו ואת חייה: יש עוד משהו שאת לא יודעת. אמר עוצר את הרכב בצד הדרך. אימך קיוותה שלא תגלי אבל מאחר והיא נפטרה, עליי לספר לך. לשנייה שתק ואז אמר בקול יבש ללא רגש: את אינך ביתי.

אליס הביטה אליו בתדהמה. מה?

אימך בגדה בי כשקליף היה קטן וכשגיליתי את יודעת מה קרה. אמר כשבקולו תוכחה.

אליס הביטה בידיה ולא הוציאה הגה מפיה, לא היה לה מה להגיד.

מר גרנט נשם לרווחה ועיניו גלשו על חמוקי גופה של הבחורה הישובה לצידו והוא עצר את עצמו כדי לא לתפוס את זרועה וללטף את הירך הנתונה בג'ינס, הוא לא האמין למזל שנפל בחיקו. מרגע שנפלו עיניו עליה הוא חשק בנערה היפה ורצה אותה לעצמו, "סבלנות!״ נזף בעצמו והמשיך את נסיעתו ולא ניסה שוב לפתוח בשיחה, אליס הניחה את ראשה על החלון מתמקדת בנוף מבעד לחלון.

*

אחרי כ 40 דקות נסיעה, הם הגיעו לצומת טי ומר גרנט פנה ימינה והמשיך בנסיעה. לפתע ראה גבר בשנות העשרים עם ידיים מורמות מאותת שיעצרו, מר גרנט ניסה לעקוף את הגבר, אך הגבר נעמד מול הרכב ולא איפשר לו לנסוע, מר גרנט עצר את הרכב ואליס אשר עיניה היו עצומות, פקחה אותן בבהלה והביטה אל עיניים כחולות כים אשר הביטו אל תוך עיניה ואל תוך נשמתה מרגישה את ליבה מואץ.

לשנייה הרגיש ג'ונתן מהופנט מעיניי הדבש אשר חדרו אל תוך נשמתו וליבו החל לדפוק בפראות. מחשש שהם ימשיכו בנסיעה נשען על מכסה המנוע.

מה לעזאזל... סינן מר גרנט ויצא מהרכב: מה אתה עושה? תן לנו לעבור! צעק בזעם מנסה לדחוף אותו.

הייתה תאונה, אני צריך שתעזרו לי... בבקשה, אוטובוס עם ילדים התהפך... בבקשה. התחנן ג'ונתן מסרב לזוז מקדמת הרכב.

תתקשר לכוחות ההצלה! פקד: אין לנו אפשרות לעצור עכשיו. יש לנו עוד דרך ארוכה. צעק מר גרנט ונכנס בחזרה לרכב.

אליס אשר שמעה את חילופי הצעקות הייתה המומה, הבחור הביט אליה כשמבט נואש על פניו: בבקשה. התחנן אליה.

חוצפן! צעק מר גרנט כשהוא שם בחזרה את החגורה: או שתזוז או שאני דורס אותך!

אליס שחררה במהירות את החגורה ומחשש שמר גרנט לא יאפשר לה לרדת אם לא תמהר, פתחה את הדלת ופנתה לצאת מהרכב.

מה את עושה? צווח עליה.

אני הולכת לעזור לו! ענתה נחרצות מתעלמת מהפחד שהרגישה מקולו הצורם.

מר גרנט תפס בזרועה וניסה בכוח להשאיר אותה ברכב: עזוב! צעקה.

הוא עזב כשזעם על פניו: את תשלמי על זה! סינן בזעם.

אליס קפאה לשנייה ומיד התפכחה ומיהרה לצאת מהרכב אל הבחור שהיה ברור שרווח לו. איפה התאונה? שאלה.

בואי. ענה, גאה בבחורה אשר התעלמה מהאיש וכיוון אותה לפאתי הכביש.

בקושי רואים מהכביש. קראה כשהיא עומדת המומה למראה האוטובוס אשר התהפך על צידו כשהגג פונה אליהם, תחתית האוטובוס פונה למדרון תלול וחזית האוטובוס היה מעוך ולא ניתן היה להיכנס דרכו, צידו האחורי היה מכוסה בפח סגור וקולות בכי של ילדים נשמעים מתוכו: איך ראית? אלוהים, אני שומעת ילדים. קראה ומיהרה לכיוון האוטובוס.

ג'ונתן הרגיש מבולבל לידה, הוא לא הצליח להתעלם מהבחורה התמירה שהגיעה לחוטמו בגובהה ומבטו בלש על הג'ינס והחולצה התכולה והתפעם על כמה העמידה שלה אצילה: ראיתי את האוטובוס סוטה מהמסלול בגלל גלגל שהתפוצץ וכנראה שהנהג איבד שליטה והאוטובוס התהפך. שמתי אבנים כדי להגיע לחלון למעלה, אבל אני לא יכול להוציא את הילדים ללא עזרה את רזה, אז אני צריך שתיכנסי פנימה ותמסרי לי את הילדים, עלינו למהר כי האוטובוס יכול להתלקח ואני לא יודע כמה זמן יש לנו, אז בואי נמהר. אמר שוב בלחץ.

אליס מיהרה לערמת האבנים אשר שם הבחור צמוד לאוטובוס וניסתה לטפס.

תני לי יד. קרא ג'ונתן ואליס הניחה את ידה בתוך ידו, השניים הביטו זו בענייו של זה.

איך קוראים לך? שאל בולע בקושי רוק, ״אלוהים כמה שהיא יפה״

אליס ולך? אליס כמו הופנטה ע״י העיניים הכחולות שחדרו לתוך נשמתה.

ג'ונתן. ענה ג'ונתן מרגיש את הרעד בקולה ואת הלב שלו מגביר פעימות למגע ידה. "תתעשת״ נזף בעצמו.

אליס אשר ליבה דפק בטירוף טיפסה על סולם האבנים אשר הגיע למחצית הדרך לפסגה שם ניתן היה להיכנס דרך החלונות של האוטובוס.

ג'ונתן עזב את ידה באי רצון ושילב את כפות ידיו. שימי רגל על כפות הידיים שלי ואני אדחוף אותך למעלה. אליס צייתה וג'ונתן דחף אותה כלפי החלונות של האוטובוס והיא טיפסה כלפי מעלה, שם הביטה המומה על הילדים הקטנים אשר היו חגורים בתחתית וילדים אחרים מוטלים עליהם.אלוהים אדירים, יש פה לפחות כתריסר ילדים, מסכנים קטנים, הם נראים מפוחדים.קראה לג'ונתן, הנהג נראה מעולף.

כנסי פנימה ותימסרי לי אותם כל פעם אחד. צעק ג'ונתן. תמהרי!

אליס מצאה חלון שנותץ כנראה בזמן התאונה והשחילה את עצמה בפנים. שלום לכם ילדים. קראה ברוגע עם חיוך על פנייה,״הדבר האחרון שהילדים המסכנים האלה צריכים זה אותי פועלת בפאניקה״ חשבה. מי רוצה לצאת בחוץ? קראה וראתה ידיים קטנות מורמות בהיסוס.

אליס בחנה את הילדים כדי לוודא שאין פצועים קשה, הפציעות היו שטחיות ושריטות על הגוף הקטנטן שלהם. אליס נשמה לרווחה, פתחה את חגורות הבטיחות ומיהרה לסדר את אחד המושבים כדי לטפס עליו ולמסור את הילדים לג'ונתן: למי שאני קוראת יבוא אליי, טוב? פנתה לילדים אשר הפסיקו לבכות והביטו אליה כמושיעה: כןןןן. קראו הילדים במקהלה מקוטעת.

בוא אליי, פנתה לילד הראשון. איך קוראים לך?

טומי. ענה הילד בן החמש.

אוקיי טומי, אני מרימה אותך ויש בחוץ איש נחמד בשם ג'ונתן שיעזור לך לרדת.

ג'ונתן ילד בדרך. קראה בעליצות, מנסה לתת לילדים הרגשה נוחה כדי שיפסיקו לפחד והניפה את טומי הקטן מבעד לחלון.

במשך דקות ארוכות הרימה אליס ילדים ומסרה אותם לג'ונתן וכשנשארו עוד שני ילדים שמעה את הסירנות של האמבולנסים והמשטרה. היא קראה לאחד הילדים והניפה אותו: ג'ונתן ילד בדרך ומיד אחר כך מיהרה להניף את הילדה האחרונה ולמסור אותה לג'ונתן.

ג'ונתן הוציא את הילדה אחרונה ונשם לרווחה מצפה לראות את אליס יוצאת מהאוטובוס, הוא מיהר להרחיק את הילדה מאזור האוטובוס ואמר לה לרוץ לכיוון החברים שלה ופנה לאוטובוס אשר התחיל לבעור: אליס איפה את? תצאי כבר. צעק מרגיש לחץ ופחד שהיא לא תספיק לצאת.

אליס. צעק מקווה שתשמע אותו ברעש הסירנות שהגיעו לשטח.

אליס בדקה את הנהג וראתה שהוא ער ומתבונן בה. אדוני, אתה יכול לזוז?

האוטובוס עומד להתפוצץ, תצילי את עצמך, אני רק אאט אותך. ענה הנהג בקול רועד.

לא! בוא נמהר. היא שחררה אותו מהחגורה וראתה שרגלו האחת מדממת וראשו חבולה. אנא ממך, אמרה, תעזור לי להציל את עצמי, אני לא אצא בלעדיך. הנהג חייך בקושי בתגובה והתרומם מהמושב בקושי. יש דלת מפלט בתחתית האוטובוס ואנחנו יכולים לצאת משם.אליס עזרה לו להתקדם לעבר הדלת כשהוא לא מפסיק לצעוק מכאבים ושניהם פתחו אותו ומולם נגלה מדרון תלול מלא בשיחים ואבנים. תקפוץ! פקדה עליו והוא הביט אליה, חייך וקפץ כשזעקת כאב פורצת מגרונו.

אליס התכוונה לקפוץ בעקבותיו כאשר שמעה קול בכי. ״יש עוד ילד״ קראה בהלם והחלה מיד לחפש. היא חיפשה ומצאה את הילדה בקצה האחרון של האוטובוס מכוסה במושב שניתק ממקומו: איזה מזל שבכית. קראה אליס אל הילדה המפוחדת.

מחוץ לאוטובוס ג'ונתן החל לאבד עשתונות, המשטרה הורידה אותו מסולם האבנים: האוטובוס עומד להתפוצץ! צעק עליו השוטר.

יש שם בחורה וגם הנהג בפנים. צעק ג'ונתן וניסה להתנגד לשווא.

השוטרים הרחיקו אותו בכוח: אין מה לעשות, אי אפשר להציל את כולם, האוטובוס יתפוצץ תוך שניות. צעק אליו אחד השוטרים.

ואז זה קרה.

פיצוץ אדיר והאוטובוס התלקח ועלה בלהבות, ג'ונתן נפל על ברכיו וצעקה מצמררת יצאה מפיו.לאא

 

המקום החל להתמלא בהורים מודאגים אשר נשמו לרווחה כאשר חיבקו את ילדיהם אשר היו פצועים וטופלו ע״י פרמדיקים, כבאים התיזו מים מצינור רכב הכבאות וג'ונתן ישב על הקרקע מנסה לעכל איך ברגע אחד מצא את עולמו וגם איבד אותה.

רק אימא אחת ששוטטה ללא כיוון הייתה אחוזת פאניקה וצעקה בתחינה למי שרק יענה לה: ביילי, ביילי, איפה ביילי?

ג'ונתן אשר היה בהלם שמע אותה, התרומם מהרצפה והתקרב אליה: את מחפשת את הילד שלך?

כן. הילדה שלי. קראה בהתרגשות מכה על החזה שלה ובציפייה שאלה: היא לא פה? אני לא רואה אותה.

איך קוראים לה? שאל. הוא היה מופתע, כי היה בטוח שכל הילדים חולצו.

ביילי. קוראים לה ביילי, היום יום ההולדת שלה, אז היא לבשה שמלה ורודה...בבקשה... התחננה אוחזת בזרועו: אמרו לי שאתה הצלת את הילדים... בבקשה. צעקה לופתת בכוח את זרועותיו בבכי. איפה היא?

אני מצטער, אבל לא ראיתי ילדה עם שמלה ורודה. אמר ג'ונתן בייאוש והבין למה אליס לא ענתה.

האימא נפלה על ברכיה ומיררה בבכי קורע לב, ג'ונתן עמד אובד עצות ומיואש.

 

מר גרנט אשר היה אחוז זעם בלתי מרוסן נסע מהמקום ואחרי נסיעה של רבע שעה חזר לזירת התאונה ויצא מהרכב, הוא ראה הורים מחבקים את ילדיהם, ראה אימא אחת ממררת בבכי כשהבחור שהוא רצה להרוג במכות, עמד לידה חסר אונים, הוא החל לחפש את אליס ולא ראה אותה בשום מקום. הוא מיהר אל הבחור. איפה אליס? איפה הבת שלי?

ג'ונתן אשר היה בסערת רגשות הביט אל האיש אשר סרב לעזור לו להציל חיים של ילדים קטנים ולא הצליח להוציא מילה מפיו.

איפה אליס? צרח מר גרנט כשהוא דוחף את ג'ונתן באלימות, ג'ונתן נפל מההדף על הרצפה, הוא נשאר יושב על הרצפה.

שוטר שראה אותם תפס את מר גרנט וניסה להרגיע אותו: אדוני תירגע בבקשה, אתה לא יכול להתנהג ככה.

הוא רצח את הילדה שלי. צעק מר גרנט מצביע לעבר ג'ונתן. אני אהרוג אותך! השוטר קרא לחברים שלו והם תפסו את מר גרנט והרחיקו אותו, ג'ונתן אשר שלט בדרך כלל ברגשותיו הרגיש את עיניו מתמלאות בדמעות. הוא התרומם מהרצפה והמשיך לעמוד חסר אונים חושב על הבחורה עם היופי הנדיר ועיני הדבש הכי יפים שראה אי פעם בחייו.

המקום החל להתמלא בצלמי עיתונות וטלוויזיה מקומיים אשר החלו לראיין אותו. הוא ענה ללא חשק כי בליבו הרגיש שהוא נכשל.

אתה חושב שיכולת להציל את הילדה אם היה עוד זמן? שאלה הכתבת.

אני לא יודע, בבקשה תעזבי אותי, אני לא במצב רוח לשאלות. אמר מנסה לנער אותה מעליו.

אתה הגיבור של היום. אמרה הכתבת וג'ונתן הרגיש דקירה בלב.

אני לא... החל לענות ואז ראה אותן.

אליס הולכת בקושי כשהחולצה התכולה שלבשה קרועה ומלוכלכת, מכנסי הג'ינס מלוכלכים, שערה מבולגן ובזרועותיה מחובקת ילדה עם שמלה ורודה מלוכלכת.

לשנייה קפא מהלם ואז החל לרוץ כשליבו מתחיל לפעום בהלם והתרגשות: יששש! צעק.

אנשים לא הבינו מה גרם לו לרוץ, האימא הבוכייה על מר גורלה הביטה בו ואז ראתה את הבחורה שהחזיקה את הילדה שלה וצווחת שמחה פרצה מפיה: ביילי, ביילי, ילדה שלי. היא רצה לעברן.

אליס אשר הרגישה כאבים עזים הייתה מאושרת למסור את ביילי הקטנה לידיו של ג'ונתן אשר הביט בה בהתרגשות והיא ידעה שהמבט שבעיניו ייחרט בליבה לכל החיים.

ילדה אחרונה בדרך. אמרה ובפנים שרוטות ועם חיוך מסרה לו את ביילי הקטנה.

ביילי, ילדה שלי, אימה חטפה אותה מידיו של ג'ונתן וחיבקה את הקטנה המפוחדת מלאת אושר.

ג'ונתן אחז באליס וחיבק אותה כשלבו מתפוצץ מהתרגשות. תודה לאל. תודה לאל.

תקשיב...ג'ונתן תקשיב... הנהג נמצא במדרון מאחורי האוטובוס... דחו... והיא התעלפה בזרועותיו. אז הרגיש ג'ונתן את גבה החרוך.

הוא הרים אותה ובזווית עיניו ראה את אביה עומד המום ולא מתקרב.

פרמדיקים הובילו אותו לאמבולנס וג'ונתן מסר לשוטרים את מה שאמרה לו אליס לפני שהתעלפה.

יש לנו פה גיבורה אמיתית! קבע אחד השוטרים וג'ונתן נושם לרווחה הסכים אתו לגמרי.

מר גרנט היה המום, הוא סלד מהגבר אשר התרוצץ סביב אליס וראה כי הגבר נראה מאושר והתחשק לו למחוק את החיוך מפניו.

הוא מיהר להתקרב לאמבולנס ודחף את ג'ונתן אשר באותו הרגע השכיב את אליס על האלונקה. הוא כיוון אליו אצבע מאשימה וצעק בזעם: אתה תשלם ביוקר על זה!

אתה לא מגזים? קרא ג'ונתן לעברו ולא ציפה לאגרוף שקיבל בפרצוף והדף אותו לקרקע.

סתום את הפה! תראה לאן הבאת את הבת שלי! צעק מר גרנט בזעם.

הבת שלך גיבורה! תהיה גאה! קרא ג'ונתן ומחה את הדם שנזל משפתו הפצועה.

*

הפרמדיקים מצאו את הנהג במקום שאמרה אליס כשהוא בהכרה מלאה וצורח מכאבים.

*

האמבולנסים נסעו עם הפצועים והמקום התרוקן מהניצולים ומשפחותיהם ורק כוחות כיבוי אש נשארו כדי לכבות את האש אשר בער וכילה את כל מה שהיה בתוך האוטובוס.

מר גרנט אשר חשש שהרכב שלו ייגנב, נסע עם רכבו לבית החולים.

גם ג'ונתן החליט לנסוע לבית החולים ולוודא שאליס מקבלת את הטיפול הנכון, הוא החנה את הרכב בחניה ומיהר להיכנס לחדרי המיון למרות שידע שהוא הולך להתמודד מול האבא של אליס, הוא החליט שהיא שווה כל התעמתות איתו.

*

למחרת היום.

איפה הוא?

האישה בת החמישים ושש הזעיפה את פניה כאשר דיברה אל תוך האפרכסת שהחזיקה ביד: תמצא אותו מיד ותעקוב אחריו, הוא היה צריך לחזור מהפנימייה כבר אתמול ונראה לי מוזר שהוא לא עונה לטלפון ותבדוק למה מיועד סכום הכסף שהוא שאב מהחשבון. אני מצפה לשמוע ממך בהקדם טוני, תתקשר אליי לנייד, שים לב שלא ידע שאתה שם, שלא יתחיל לריב איתי שאני עוקבת אחריו. אמרה וסגרה את הטלפון.

*

ג'ונתן ישב על כיסא מרופד בבד בצבע כחול ליד חדרה של אליס במחלקת העור בבית החולים, שם הובאה לאחר הניתוח לשחזור העור בגבה עליון. הוא הביט על מסך הפלאפון שם הופיעה אימו אשר התקשרה בפעם המי יודע כמה, הפעם החליט לענות. היי אימא.

לאן נעלמת? איפה אתה? שמע את קולה הדואג עם נימת כעס בקולה.

ג'ונתן סיפר לה בקצרה את מה שעבר עליו ביממה האחרונה, מרגיע אותה.

מתי אתה חוזר? אבא שלך לא יכול להתמודד לבד עם כל העסק, אתה יודע עד כמה הוא סומך עליך...

ווילי נמצא עם אבא. אחזור כאשר אסיים כאן... אדבר עם אבא.

לא הבנתי למה אתה צריך להיות שם? אמרת שהכול נגמר ולמה אתה צריך לשלם על האשפוז של הבחורה הזאת?

אימא. בבקשה בלי לחץ, אני יודע מה אני עושה.

ג'ונתן הבחין במר גרנט יוצא מחדרה של אליס... אימא אני צריך לסיים. אמר וניתק: מה קורה? שאל מתרומם מהכיסא.

היא עדיין ישנה. ענה באי רצון. חושב שמזמן היה מסלק אותו אילולא הכסף שג'ונתן שילם לאשפוז: תקשיב, אני נוסע לכמה ימים ואמתין לטלפון של בית החולים לשחרור של אליס, אין לי מה לעשות כאן. לכן אני מציע שתשאיר את הפרטים שלך ונודיע לך על תשלום בית החולים לפני שאקח אותה הביתה.

אתה לא רוצה שאשאר ואשגיח עליה? אני יכול להיעדר כמה ימים מהעב…

לא! קטע אותו מר גרנט בזעם: אין לך מה לעשות כאן, היא לא צריכה שיטרידו אותה.

אין בעיה. אמר ג'ונתן כשמוחו כבר מתכנן תכנונים: אני אשאיר פרטים במשרד כדי שיצרו אתי קשר אחרי שביתך תשתחרר.

אל תסדר אותי! זעם מר גרנט כשאצבע מזהירה מופנית אל ג'ונתן. הבחור לא מצא חן בעיניו. הוא ראה את המבט של אליס כאשר ראתה את הבחור ואת הקשר שנוצר בין השניים. הוא ידע שאם ייתן אישור לקשר ביניהם, הוא יכול לשכוח מקשר כלשהו עם אליס. לראות אותה שוכבת על המיטה כשרק שמיכה דקה מסתירה את גופה עורר בו רגשות חייתיות שהוא היה חייב לספק לעצמו.

לא סידרתי אותך עד עכשיו, למה שאסדר אותך מעכשיו? שאל ג'ונתן בתמימות.

*

מר גרנט וידא שג'ונתן נוסע מבית החולים, המתין כמה שעות כדי לוודא שג'ונתן לא חוזר ויצא מבית החולים כשהוא מרוצה מעצמו על שהצליח להרחיק את הגבר הנאה מאליס.

*

למחרת חזר ג'ונתן לבית החולים, האחות לין אשר הגבר הנאה מצא חן בעיניה הייתה מאושרת לראות אותו וקיבלה אותו בבשורות טובות: היא התעוררה.

ג'ונתן מיהר להיכנס לחדר שם אליס שכבה על ביטנה כשכתפה מכוסה ביריעה וגופה מכוסה בשמיכה, ג'ונתן היה מודע לכך שגופה של אליס היה ערום מתחת לשמיכה והשמיכה הבליטה את גבה וירכיה האחוריים. ליבו זעק לעזרה.

הוא התיישב ליד מיטתה, התכופף וחייך אל העיניים בצבעי הדבש הבהירות ומבטו ירד אל השפתיים המעוצבות הוורודות והמלאות: היי. אמר בלחישה, מרגיש מחנק בגרונו. הוא בקושי התגבר על החשק להעביר את ידיו בשער הדבש הבהיר אשר היה פרוש על הכרית, גם השריטה בפניה לא גרעה מיופייה שעצר את נשימתו.

היי... ענתה ברוך מביטה לתוך עיניים כחולות כים מרגישה איך הלב שלה דופק במהירות וטובע ברגשות מוזרים.

איך מרגישה הגיבורה שלנו היום? כואב לך?

לא מרגישה כל כך גיבורה, נאנחה: מה שלום הניצולים?

כולם יצאו בריאים ושלמים. ענה בקול רווח משמחה: דון הנהג שבר את הרגל, אבל הוא בחיים, מה שעשית כלל לא מובן מאליו. אמר בהתרגשות. דון סיפר לנו איך הצלחת להזיז אותו עם רגל שבורה, פשוט הצלת את חייו. את לא מתארת לעצמך מה עשית. וביילי הקטנה, איך גילית שהיא נמצאת שם?

שמעתי אותה בדיוק כשהתכוונתי לקפוץ אחרי הנהג. ענתה נזכרת איך מצאה את הילדה עם השמלה הוורודה, מיהרה להרים אותה ולקפוץ מהאוטובוס שהתפוצץ בדיוק שנייה אחרי שקפצה, והרגישה את הברזל הרותח שעף וחרך את כתפה.

כואב לך? שאל מתפעל.

המשך בספר המלא