המשיח החילוני

פרולוג

הכול החל בשבת אחת בשנת 2017, כשיצאתי לרכוב על אופניי. לפתע החל גשם זלעפות והחלטתי לשנות מסלול. מה אני עושה, שאלתי את עצמי. לפתע שמעתי מעין קריאה פנימית: סע לירושלים לבקר בכותל. מאז ומעולם נמשכתי אל העיר העתיקה, אל בתי האבן החבויים בין הסמטאות, אל יראת הקודש, אל העסקים הקטנים המציעים מרכולתם הצבעונית ואל הסוחרים המזמינים את עוברי האורח לבקר בין כותליהם. בבגרותי ביקרתי שם פעמים רבות. איני מסוגל להסביר את המצב שבו הייתי נתון באותה שבת, אין לי מושג מה משך אותי להגיע לשם לבדי ומדוע. עמדתי מול הכותל, נשען עליו, חש את האבן בכף ידי. מאז, בכל יום שישי או בכל שבת כמעט, אני נוסע לכותל. מתישהו הבנתי שהמשיכה שלי לכותל והנסיעה הזו היא למעשה במסגרת החיפוש והסקרנות להבין מי אני בתוך היהדות, ולשם כך יצאתי למסע.

אני מגדיר את עצמי כחילוני לחלוטין. איני מקפיד לשמור את הלכות הדת, אוכל שרצים ונוסע בשבת. כמוני ישנם חילונים רבים, המהווים את רוב העם היהודי. בכל פעם כשביקרתי בעיר העתיקה ועמדתי מול הכותל, הרגשתי שאני שונה בחילוניותי מרוב המקומיים, החרדים ברובם הגדול. כששוחחתי על כך עם חבריי האתאיסטים, פגשתי בפחד עמוק מהדתה עד כדי ניסיון לדחות כל סממן יהודי. הם אמרו לי, "אתה בטח חוזר בתשובה". עדיין לא הבנתי שאפשר להיות חילוני ובו־זמנית להיות גאה ביהדותי ולאהוב את היהדות.

במסגרת מסעי חקרתי את שורשי היהדות, לאו דווקא את מרכיביה הדתיים, אלא את ההיסטוריה והתרבות של העם היהודי. נפגשתי עם יהודים מכל קצוות הקשת הדתית, החל בחרדים אשר חלק מהם רבנים, עבור במסורתיים, דתיים ציוניים ודתיים רפורמים, וכלה בחילונים. אלה האחרונים מרגישים, כי החרדים ניכסו לעצמם את היהדות וחוששים מהדתה. תחושה זו גוררת חילונים רבים לנטישה ולדחייה של כל סממן הקשור בזהותם היהודית, בהיסטוריה, במורשת ובמסורת. זאת, עד כדי כך שחלקם הגדול אדיש להתבוללותם או להתבוללות מי מבני משפחתם. כך קרה לצערי גם במשפחתי.

גדלתי בבית חילוני. חגגנו את החגים, והוריי צמו ביום כיפור כחלק ממסורת, אך כמעט שלא ביקרנו בבית הכנסת ולא שמרנו על הלכות כשרות או על הלכות אחרות. אבי, מוריס, נולד ברודוס שביוון למשפחה של מגורשי ספרד. רבים מבני משפחתו נתפסו ונרצחו בידי הנאצים בתקופת השואה. למזלה של המשפחה, סבא ראובן החליט לעזוב את רודוס משיקולים כלכליים ולעבור ללבנון לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה.

בלבנון פגש אבי את אימי אסתר, ילידת ביירות. שניהם גדלו בבתים יהודיים חילוניים, וגם לאחר נישואיהם ניהלו אורח חיים יהודי, חילוני וחופשי מדת, ודיברו בבית מספר שפות, בהן לדינו.

בסוף שנות השישים, לאחר מלחמת ששת הימים, הגיעו פלסתינים רבים לביירות והתעורר חשש לפגיעה ביהודים ובמערכת היחסים הטובה ששררה בינם לבין הנוצרים והמוסלמים עד לאותה תקופה. רבים מבני הקהילה היהודית בלבנון היגרו לארצות הברית. בשל יחסו העמוק של אבי לציונות, הוא החליט לעלות ארצה עם כל משפחתו. הוא בחר לעשות כן אף שמעולם לא קיים מצוות ולא חייב אף אחד מילדיו לעשות דבר שלא מרצון. אבי האמין שכאן נמצא ביתו של העם היהודי. לאחר עלייתו ארצה, הרבה אבי, שעסק בסחר בענף המזון, לנסוע ליוון, ולמעשה, בילה שם את רוב זמנו. הוא הגיע לביקורים תכופים בארץ.

כשמלאו לי 14 בערך, הצטרפה אימי לאבי ביוון ונותרתי לבדי בארץ במשך תקופות ארוכות. בלי לומר זאת במפורש, בחרו הוריי להשאיר אותי בישראל, כדי שאזכה בחינוך יהודי. הם העניקו לי אפשרות להתחבר לזהות שלי ובו־זמנית נתנו לי עצמאות, והם בעצמם חיו בסגנון חופשי ומשוחרר מכל מחויבות לפרקטיקות דתיות כאלה ואחרות. לצערי, חלק מבני משפחתי הקרובה התחתנו עם נשים שאינן יהודיות. המצב שבו חלק מבני משפחתי מתבוללים, הטריד אותי מאוד. החל להתעורר בי חשש גדול מפני מצב שבו אנשים כמוני, חילונים, שנותרו חסרי בית רוחני ביהדות, יאבדו את זהותם ויתבוללו. לכן לצד החיפוש אחר זהותי והגדרתי ביהדות, מצאתי עצמי מנסה לחפש אחר הסיבות לקרע העמוק בין כל זרמי היהדות, כמו גם אחר הסיבות לתופעה של נטישת רבים מחבריי החילונים את היהדות, את ביתם ואת מקורותיהם.

בשנים האחרונות הפילוג בין חילונים לבין דתיים וחרדים מוביל לריחוק עד כדי שנאה של ממש. הקרע הולך ומעמיק ומתאפיין בזלזול באחר ובהתעלמות מחשיבותו.

במהלך כתיבתו של ספר זה חווינו שני משברים גדולים ומטלטלים, אולי מהגדולים שחוותה המדינה מאז קומה.

המשבר הראשון קשור לתיקונים דרמטיים שביקשה הקואליציה לערוך בחוקים משמעותיים. מאות אלפי אנשים יצאו להפגין ברחובות, חסמו כבישים, קראו לסרבנות ולהעברת כספים לחשבונות בנק בחוץ לארץ. לטענת המוחים, התיקונים המוצעים מכוונים ליצירת הפיכה משפטית, עד כדי הפיכה משטרית.

נראה כי מהותו של המשבר היא זעקת הציבור החילוני, שחושש מפני גורמים דתיים משיחיים, אשר, לטענתו, זכו בבחירות וצפויים לשנות את זהותה היהודית של המדינה ואת הסטטוס קוו הנהוג בנושאי דת מאז קום המדינה, ועלולים להפוך את ישראל למדינת הלכה קיצונית, ובכך לפגוע במעמד החילונים ובזכויות יסוד של אוכלוסיות מוחלשות, כגון נשים, להט"בים ועוד. הציבור החילוני מפחד מניסיון לאיין ולעקר את הסמכות של המעוז היחיד המגן על הציבור מפני הקיצוניים הדתיים, בג"ץ.

המשבר השני הוא הטבח שארע ב-7 באוקטובר 2023 והמלחמה שפרצה בעקבותיו. כבר בימים הראשונים נרצחו לפי הערכות כ-1,400 אזרחים וחיילים ונחטפו מאת אנשים, בהם ילדים, נשים, זקנים וחיילים.

שני המשברים קשורים זה לזה בקשר הדוק. אויבינו ראו בקיטוב ובפילוג שיצרה המחאה סימן להתפרקותה של החברה הישראלית ולחולשתה, וניצלו פגיעות זו והתעסקות החברה הישראלית במלחמות פנימיות כדי לפגוע קשה במדינת ישראל.

מה שהתחדד מאוד בעקבות הטבח הוא שהשנאה של החמאס ושל ארגוני הטרור האחרים אינה מבחינה בין יהודי ליהודי, בין דתי לחילוני או למאמין, אלא מכוונת לעצם היותנו יהודים. מקורה בשנאה התהומית של אויבנו כלפינו כיהודים. קריאתם של החמאס ״איטבאח אל יהוד״, אמורה לאחד אותנו ולהחזיר אותנו לשורשים שלנו.

הסיבות העיקריות שהביאו לידי חורבן הבית הראשון והשני כרוכות בהיעדר אחדות, בשנאת חינם ובחילוקי דעות בין הפלגים הדתיים השמרניים לבין הפלגים שתמכו בליברליות דתית כפי שנתפסה בימים ההם. דהיינו כבר אז, אנו החילונים, נשאנו במידה לא מבוטלת של אחריות לחורבן הבית. חוששני שהקרע העכשווי עלול להוביל לחורבן הבית השלישי.

שורשי המחלוקת העמוקה בקשר למעמדם של חילונים ביהדות והפילוג המתהווה בחברה הישראלית היו ידועים לי עת יצאתי אל מסעי שעיקרו כתיבתו של ספר זה. בעודי כותב, הייתי עד להתפרצות זעקתם של חבריי החילונים, שחששו למעמדם בחברה היהודית והישראלית. בסמוך להוצאתו לאור של הספר, את אשר יגורתי בא לי. בבוקר 7 באוקטובר 2023 הקרקע רעדה מתחת רגלינו וחששותיי בנוגע לאסון שעלול להתרגש עלינו בעקבות הפילוג, התאמתו.
לאור המשבר השני, השהיתי את הוצאתו של הספר לאור וערכתי בו שינויים בעקבות הטבח הנורא.

לא פעם, בעודי עומד מול הכותל, שאלתי, "אלוהים, מה אתה רוצה?" חשתי שאני שומע באופן מטאפורי את התשובה, "שולח אותך למשימה קטנה. עליך לפתח מודעות בקרב חילונים, כדי שהם יבינו את תפקידם החשוב ביהדות. כך נוכל לייצר שלום בקרבנו".

מסה זו נכתבה בעיקר עבור חבריי החילונים ומנקודת מבטי הפנימית כחילוני. מטרתה לחדד את תפקידנו החשוב והקריטי ביהדות, כדי ליצור אחדות וקירוב לבבות.

איני מקל ראש בתפקידם ובאחריותם של חבריי הדתיים, על קשת גוניהם, אך תשומת ליבי כאן מופנית בעיקר אלינו, אשר חשים נטולי תפקיד, מקום או בית בכל הנוגע ליהדות.

בתהליך כתיבת הספר למדתי וחקרתי את התחומים שבהם הוא עוסק. המחקר שערכתי חיזק בקרבי את ההבנה בדבר הצורך בייסוד בית או זרם חדש ביהדות.

אני מייחל לכך שבעתיד הקרוב, עת אבקר בכותל, נעמוד יחד, אלפי חילונים, נחוש גאווה על שאנחנו חלק מהעם היהודי, ונאהב את היהדות ואת ערכיה.

פתח דבר

רבות נכתב על היהדות החילונית ועל מערך היחסים בין דתיים לבין חילונים. בחיבורי זה אני מבקש להעלות את המודעות האישית והציבורית לאחריותם ולתפקידם של החילונים בהיווצרותו של האיום הקיומי על מדינת ישראל בפרט ועל העם היהודי בכלל, ובכך חידושו. לאמונתי, ללא הקמת זרם חדש שייתן לחילונים בית ושייכות ביהדות וללא ניסיון מצידם להכיל את החרדים, אנו חשופים לסכנת חורבן בית נוסף.

מסה זו נוסחה בהשראת הספר 'מדינת היהודים', וחשיבותה באיתור הבעיה העיקרית המאיימת על קיומו של העם היהודי בארצו: הפילוג, אובדן הזהות וחוסר האחדות בעם. זאת, לצד עמידה על תפקידם החשוב של החילונים בפתרון הבעיה.

בספרו 'מדינת היהודים' באה לידי ביטוי שאיפתו של אחד המנהיגים הגדולים שקמו לעם היהודי בעת החדשה, בנימין זאב הרצל, להקים לעם היהודי מדינה 11. לא סתם מדינה, אלא מדינת מופת שבה תתפתח חברה סובלנית, פלורליסטית ומתקדמת. לשם כך, הקים את התנועה הציונית. בבסיס תנועה זו הציב הרצל, שהיה חילוני בהשקפתו, את השאיפה לארץ מובטחת כחוק עבור העם היהודי. באותה נשימה הציב גם שאיפה לשלמות מוסרית ורוחנית.

את הפער בין מדינת היהודים שחזה הרצל לבין מדינת היהודים כיום ניתן למצוא בחלקו השני של המשפט, "בהיעדר השאיפה לשלמות מוסרית ורוחנית" או, במילותיי, השאיפה לאחדות המאפשרת את המשך קיומנו בארץ. לדידו של הרצל, האתוס שביסוד שאיפה זו הוא חברה מודרנית ומתוקנת, בעלת עוצמה מדינית וכלכלית. בהיעדר אלה, העם כולו נתון בסכנה של פילוג, מלחמה מבית, היחלשות החברה ואובדן הארץ.

הרעיונות המובאים בספר זה אינם מזוהים עם דת. להפך, מדובר בעיסוק ביהדות מבחינה היסטורית ומבחינה ערכית, אך לא מבחינה דתית. איני סבור שיש לאפשר לדתיים לנכס לעצמם את היהדות ולהותיר את היהודים החילונים בלי שייכות, בלי זהות ובלי בית, רק משום שהם אינם מאמינים באלוהים או משום שהם אינם מקיימים פרקטיקות דתיות מסוימות. מצב זה גורם לחילונים רבים לנטוש את היהדות, על ההיסטוריה והמורשת המשותפות שהיא מגלמת בתוכה.

הערות

1 הרצל, בנימין זאב, מדינת היהודים, ידיעות אחרונות, 1978.