מקנה כבד

מקנה כבד

על כלכלת הניצול של בעלי־חיים

"מדוע אני אוכלת תרנגול בן חמישה שבועות?" — התשובה לכך איננה שלאחר התעמקות בפילוסופיה של המוסר הגעתי למסקנה שהאינטרס שלי באכילת התרנגול גובר על האינטרס שלו בחיים מאושרים. סביר להניח שההפך הוא הנכון: מאחר שאנחנו אוכלים תרנגולים, אנו נוטים לאמץ בהתלהבות כל רעיון שיצדיק את הפרקטיקה הזו. כדי להבין את היחס שלנו לבעלי־חיים אחרים לא מספיק לנתח את הרעיונות שלנו עליהם. נחוץ להבין את מערכות היחסים החומריות שמקשרות בינינו לבינם.

בני אדם וחיות אחרות ביחסים כלכליים

מרבית מערכות היחסים שלנו עם בעלי־חיים הן כלכליות. אנחנו מתחרים עם בעלי־חיים על משאבים; אנחנו מנהלות פעילות כלכלית שפוגעת במשאבים שבעלי־חיים תלויים בהם; אנחנו מנצלים את בעלי החיים עצמם במסגרת הפעילות הכלכלית שלנו.

התחרות עם בעלי־החיים היא בראש ובראשונה על אדמות, אבל לא מסתיימת שם. מאז המהפכה החקלאית בני־אדם מנכסים לעצמם שטחים טבעיים ומכפיפים ומתאימים אותם לצרכיהם. כשהופכים שטח בר לשדה חקלאי או למטע, מסקלים אותו, מנקזים ומייבשים בריכות ושלוליות, עוקרים צמחיית בר וחורשים את הקרקע. המאבק בצמחיית הבר ממשיך לאורך זמן באמצעות חריש, עישוב והדברה. הפעולות האלו שוללות מחיות בר מקורות מזון ומקומות מסתור. העבודה החקלאית, מצידה, מייצרת בשטח משאבים חדשים, כגון דגנים, פירות וירקות. הפעם זהו תורן של חיות הבר לנסות ולנכס לעצמן את המשאבים שהאדם תופס כשלו. האדם משיב מלחמה: באמצעות גדרות, רשתות ודחלילים הוא מנסה להדיר את חיות הבר מהשטח. באמצעות ירי והדברה הוא מנסה להרוג בהן אם הן מתקרבות לתוצרת. התחרות על משאבים מתקיימת גם במרחבים שהאדם מנכס לעצמו כשטחי מרעה — שם הוא הורג הן את אוכלי העשב, שמתחרים עם ה"מקנה" שלו על הצמחיה האכילה, והן את חיות הטרף, שטורפות את בעלי־החיים שהוא מעוניין לנצל, להרוג ולאכול בעצמו. המלחמה על משאבים מתרחשת גם במחסני התבואה והמזון, שהאדם מנסה להרחיק מהם "מזיקים". האדם כבש מהטבע שטחים לשימושו גם עבור כפרים וערים — וחלילה שבעל־חיים לא קרוא ייכנס לאדם הביתה. פעולות של ירי והדברה מכוונות כלפי בעלי־חיים לא רצויים שמנסים להיכנס לעיר או לחיות בה.