קרועים

טֵרוּף מְטֹרָף

בְּהַפְתָּעָה מֻחְלֶטֶת נִפְרְצָה הַגָּדֵר.

זָרְמוּ מְחַבְּלִים לַאֲלָפִים מִכָּל עֵבֶר.

יָרוּ, הִסְתַּעֲרוּ, הִתְעַלְּלוּ, שָׂרְפוּ,

וְהַתּוֹשָׁבִים הַמְּבֹהָלִים נִכְנְסוּ לַמָּמָ"ד.

נִלְחֲמוּ, נִפְצְעוּ, נִרְצְחוּ, נִשְׂרְפוּ

שָׂרְדוּ, נֶחְטְפוּ. חֶלְקָם עֲדַיִן בַּשֶּׁבִי.

טֵרוּף מְטֹרָף.

טֵרוּף מְטֹרָף.

קְרָב

כָּאן, בַּתָּא הָאָפֵל וְהַצַּר –

כָּל שָׁעָה,

כָּל דַּקָּה,

כָּל שְׁנִיָּה –

נֶעֱרָךְ קְרָב

בֵּין תִּקְוָה לְיֵאוּשׁ גָּדוֹל.

הַנֶּפֶשׁ מִתְנַפֶּצֶת לְאַלְפֵי

רְסִיסִים,

הֵם פּוֹגְעִים זֶה בָּזֶה,

וְהִיא – הַאִם תֵּצֵא מִזֶּה?

בֶּכִי גָּדוֹל

הוֹ, הוֹ, כַּמָּה בֶּכִי בָּכָה, כַּמָּה בֶּכִי,

הָחֵל מֵרֶגַע הַחֲטִיפָה, מְבֹהָל כֻּלּוֹ,

פָּרְצוּ הַדְּמָעוֹת מֵעֵינָיו

כְּזֶרֶם נָהָר הָעוֹלֶה עַל גְּדוֹתָיו.

לֹא עָזְרוּ בַּקָּשׁוֹת חֲבֵרָיו לַתָּא

וְלֹא צַעֲקוֹתֵיהֶם שֶׁל סוֹהֲרָיו הָאֲטוּמִים.

(דָּם לֹא יְרַגֵּשׁ אוֹתָם... אָז דְּמָעוֹת?)

כְּשֶׁנִּרְגַּע הַזֶּרֶם וְיָבְשׁוּ עֵינָיו,

דְּמָמָה וְהֶלֶם הִשְׂתָּרְרוּ בַּתָּא.

בְּאוֹתוֹ הָרֶגַע הֵחֵלּוּ דִּמְעוֹת חֲבֵרָיו

לִזְלֹג מֵעַצְמָן.

הוּא לֹא בִּקֵּשׁ לְהַפְסִיקָן.