מארז האחיות בלינג'ר

פרק 1

קרה דבר בלתי נתפס.

מערכת היחסים הארוכה ביותר שהייתה לה... פתאום נגמרה.

שלושה שבועות מחייה הלכו לפח.

פייפר בלינג'ר הציצה מטה אל שמלת ולנטינו האדומה כדם וחושפת הכתף שלבשה, בניסיון למצוא בה פגם, אך לשווא. רגליה השזופות בטוב טעם היו ממורקות לברק כזה, שקודם בדקה בעזרתן אם היה לה משהו בשיניים. גם למעלה הכול נראה מושלם. היא חיזקה את סרט ההדבקה, שהחזיק לה את הציצים מאחורי הקלעים בתצוגת אופנה בשבוע האופנה של מילאנו — מדובר בגביע הקדוש של סרטי הדבקת ציצים — והשניים עמדו דום. גדולים מספיק למשוך את עינו של גבר, קטנים מספיק לשדר ספורטיביות בכל פוסט רביעי באינסטגרם. גיוון שומר על עניין.

כשנחה דעתה ששום דבר בהופעתה לא זז ממקומו בצורה בולטת, העבירה פייפר מבט במעלה המכנס המגוהץ בקפידה של חליפת טום פורד קלאסית שלבש אדריאן, שהייתה עשויה צמר משובח, ולא הצליחה לכבוש אנחה למראה הדשים המחודדים באלגנטיות והכפתורים המעוטרים בראשי תיבות. והאופן בו הציץ בן זוגה בקוצר רוח בשעון השוֹפָּארד שלו וסקר את הסביבה מעבר לכתפה רק העצים את אווירת הפלייבוי המשועמם.

הרי הקרירות הבלתי מושגת שלו הייתה בדיוק מה שמשך אותה אליו מלכתחילה.

אלוהים, נדמה שנפגשו לראשונה לפני איזה מאה שנה. היא עברה מאז לפחות שני טיפולי פנים, לא? מה זה בכלל זמן בימינו? פייפר זכרה את המפגש הראשון ביניהם כאילו היה זה אתמול. אדריאן הציל אותה מלדרוך בשלולית קיא במסיבת יום ההולדת של רוּמר וויליס. כשנשאה מבט מבין זרועותיו אל סנטרו המסותת, הרגישה כאילו הועברה במטה קסם להוליווד של פעם. לתקופה של מקטורני קטיפה ונשים עטויות חלוקי בית ארוכים מעוטרי נוצות. כך החל סיפור האהבה הקלאסי שלה.

שעכשיו הגיע לכותרות הסיום שלו.

"אני לא מאמינה שאתה זורק ככה את כל מה שהיה בינינו," לחשה פייפר והצמידה את כוסית השמפניה שלה אל החזה, בין שדיה. אולי אם תסב את תשומת ליבו לשם ישנה את דעתו? "עברנו כל כך הרבה ביחד."

"כן, מלא, אה?"

אדריאן נופף למישהו מעברו השני של הגג, משדר למי שזה לא יהיה שהוא כבר מגיע. הם הגיעו למסיבת השחור־לבן־אדום ביחד. מסיבה לגיוס מימון לסרט עצמאי בשם 'חייהם של המדוכאים והמפורסמים'. הבמאי־יוצר היה חבר של אדריאן, כך שרוב הנוכחים באירוע הזה של האליטה הנוצצת בלוס אנג'לס נמנו על מכריו. אפילו לא היו לה החברות שלה איתה לנחם אותה או לארגן הסתלקות אלגנטית.

אדריאן הואיל בלית ברירה להתמקד חזרה בה. "רגע, מה אמרת?"

פייפר הרגישה שהחיוך שלה שברירי, לכן הגבירה את העוצמה, נזהרת להישאר שלב קריטי אחד מתחת למאניה. ראש זקוף, גברת. זאת לא הפרידה הראשונה שלה, נכון? היא בעצמה זרקה לא מעטים, הרבה פעמים בלי התראה מוקדמת. זאת בכל זאת עיר של גחמות.

עד לאחרונה לא שמה לב כמה מהר דברים משתנים.

פייפר הייתה בת עשרים ושמונה, ממש לא זקנה. אבל בהחלט אחת המבוגרות יחסית במסיבה. בכל מסיבה בה הייתה לאחרונה, כשחושבים על זה. על מעקה הזכוכית הצופה אל מֶלרוז נשענה כוכבת פופ עולה בת תשע־עשרה לכל היותר. לה לא היה צורך בסרט הדבקה ממילאנו שיחזיק לה את הציצי. הם היו קלילים וקופצניים עם פטמות שהזכירו לפייפר תחתיות גביעי גלידה.

המארח עצמו היה בן עשרים ושתיים ובתחילת הקריירה הקולנועית שלו.

זאת הייתה הקריירה של פייפר — מסיבות. לראות ולהיראות. להחזיק פה ושם תכשיר הלבנת שיניים ולקבל על זה כמה דולרים.

לא שהייתה זקוקה לכסף. לפחות נראה היה לה שלא. כל רכושה הגיע מהעברת כרטיס אשראי. מה שקרה אחרי זה נותר בגדר תעלומה. היא שיערה שהחשבון הגיע למייל של אביה החורג או משהו? בתקווה שלא יעשה בעיות לגבי התחתונים ללא מפשעה שהזמינה מפריז.

"פייפר? הלו?" אדריאן נופף בידו מול פניה, והיא קלטה כמה זמן נתקעה על כוכבת הפופ. מספיק כדי לגרום לזמרת לתקוע בה מבט חזרה.

פייפר חייכה ונופפה לה, הצביעה בהתנצלות על כוסית השמפניה שלה, ואז חזרה לשיחה עם אדריאן. "זה כי הזכרתי אותך במקרה לפסיכולוג שלי? לא נכנסנו לפרטים וכאלה, נשבעת. בדרך כלל אנחנו רק ישנים במפגשים שלי."

הוא בהה בה כמה שניות. האמת שזה דווקא היה נחמד. מאז שכמעט החליקה על קיא לא זכתה לכל כך הרבה תשומת לב ממנו. "יצאתי עם בחורות ריקניות, פייפר." הוא נאנח. "אבל את שוברת שיאים."

היא שמרה על החיוך, אם כי במאמץ גדול מהרגיל. אנשים הסתכלו. ברגע זה ממש היא הייתה ברקע של לפחות חמישה סֶלפים שצולמו ברחבי הגג, אחד מהם על ידי אנסל אֶלגורט. זה יהיה אסון אם תאפשר לצביטה בלב להסתמן על פניה, במיוחד אחרי שכולם ישמעו על הפרידה. "אני לא מבינה," אמרה בצחוק והניפה לאחור שיער זהוב־אדמדם.

"אני בהלם," אמר ביובש. "תראי, בייב. היו שלושה שבועות כיפיים. את פצצה בביקיני." הוא משך כתף טום־פורדית אלגנטית. "אני פשוט מנסה לחתוך לפני שיתחיל לשעמם, מבינה?"

משעממת. מזדקנת. לא במאית או כוכבת פופ.

סתם בחורה יפה עם אבא חורג מיליונר.

אבל אסור היה לה לחשוב על זה עכשיו. פייפר רצתה רק להיעלם מהמסיבה בלי שישימו לב וללכת לבכות כמו שצריך. אחרי שתיקח זאנקס ותעלה ציטוט השראה לאינסטה, כמובן. זה יאשר שהתרחשה פרידה, אבל גם יאפשר לה לשלוט בנרטיב. משהו על צמיחה ולאהוב את עצמה, אולי?

לאחותה, האנה, בטח יהיו מילות שיר מושלמות לצרף. היא תמיד מוקפת ערמות תקליטים עם אוזניות ענקיות מכוערות על הראש. אוף, הלוואי שהייתה מתייחסת יותר למה שהאנה חשבה על אדריאן.

מה היא אמרה עליו? אה כן.

כאילו מישהו צייר עיניים על לפת.

פייפר שוב התנתקה, ואדריאן הציץ שוב בשעון. "סיימנו פה? אני צריך לעשות פה סיבוב."

"אה. כן," מיהרה לומר בקול מזויף בצורה מזעזעת. "אתה ממש צודק לגבי לחתוך לפני שיגיע השעמום. לא חשבתי על זה ככה." היא הקישה עם כוסית השמפניה שלה בכוסו. "אנחנו מפרידים כוחות. כה בוגר."

"בטח. תקראי לזה איך שבא לך." אדריאן העלה על פניו חיוך מעושה. "תודה על הכול."

"לא, תודה לך." היא כיווצה שפתיים בניסיון להראות כמה שפחות ריקנית. "למדתי המון על עצמי בשלושת השבועות האחרונים."

"בחייך, פייפר." אדריאן צחק והעביר עליה מבט מכף רגל ועד ראש. "את אוהבת להתלבש יפה ולבזבז את הכסף של אבוש. אין לך סיבה ללמוד."

"אני צריכה סיבה?" שאלה בקלילות, שפתיה עדיין משוכות לחיוך.

אדריאן נשף ברוגז על העיכוב. "אולי לא. אבל את בהחלט צריכה מוח שמתפקד מעבר לכמה לייקים תוכלי לקבל על תמונה של החזה שלך. יש דברים מעבר לזה בעולם, פייפר."

"אני יודעת," ענתה ברוגז — וגם בבושה קלה כנגד רצונה. "בתמונות שלי אני מתעדת את העולם. אני —"

"ואוו." הוא חצי רטן חצי צחק. "למה את מכריחה אותי להיות מניאק?" מישהו קרא בשמו מתוך הפנטהאוז והוא הרים אצבע, מבטו ממוקד עדיין בפייפר. "פשוט אין בך כלום, אוקיי? יש אלף פייפר בלינג'ריות בעיר הזאת. את טובה רק בשביל להעביר את הזמן." הוא משך בכתפיו. "וזמנך עבר."

בדרך נס ממש הצליחה פייפר להחזיק את החיוך המנצח במקומו בזמן שאדריאן הסתלק משם תוך שהוא קורא לחבריו. כל הנוכחים על הגג לטשו בה מבטים והתלחשו בסתר, וריחמו עליה — מכל הזוועות שבעולם. היא הרימה אליהם כוסית לחיים ורק אז קלטה שהיא ריקה. היא הניחה את הכוס הריקה על מגש של מלצר מזדמן, לקחה את הקלאצ' הקלוע של בוטֶגה וֶנֶטה בכל האצילות שהצליחה לגייס וחמקה בינות לקהל הצופים, ממצמצת לגרש את הרטיבות מעיניה ולהתמקד בכפתור הקריאה למעלית.

כשהדלתות הסתירו אותה סוף־סוף מהעין היא קרסה על מעקה המתכת ונשמה עמוק, פנימה מהאף והחוצה מהפה. הידיעה שנזרקה על ידי אדריאן בטח מתפשטת ברגעים אלה ממש בכל הרשתות החברתיות, אולי אפילו בצירוף סרטון. אפילו סלבריטאים ליגה ג' לא יזמינו אותה עכשיו למסיבות.

יצא לה שם של בחורה כיפית. שרוצים אותה. אחת שבעניינים.

אם תאבד את המעמד החברתי שלה, מה בעצם יישאר לה?

פייפר הוציא את הנייד מהארנק והזמינה בפיזור דעת רכב מפואר באוּבֶּר, שחיבר אותה לנהג שהיה רק חמש דקות משם. היא סגרה את האפליקציה ופתחה את רשימת המועדפים שלה. אגודלה ריחף רגע מעל השם האנה, אבל במקום זאת נחת על קירבּי. חברתה ענתה בצלצול הראשון.

"או־מיי־גוד, באמת התחננת בפני אדריאן שלא יזרוק אותך מול אנסל אלגורט?"

המצב היה חמור מכפי שחשבה. כמה אנשים כבר הודיעו לערוץ הבידור? מחר בשש וחצי בערב כולם ידברו עליה באולפן בזמן שהארווי ישתה מהכוס הרב־פעמית שלו. "לא התחננתי לאדריאן שיישאר איתי. בחייך, קירבי, ככה את מכירה אותי?"

"ממוש, אני מכירה. אבל אני זה לא כולם. את צריכה בקרת נזקים. יש לך יחצ"ן?"

"כבר לא. דניאל אמר שלא צריך להוציא הודעה לתקשורת על זה שעשיתי קניות."

קירבי נחרה בבוז. "איזה בּוּמר."

"אבל את צודקת. אני באמת צריכה בקרת נזקים." דלתות המעלית נפתחו ופייפר יצאה החוצה וטופפה בעקביה אדומי־הסוליות דרך הלובי עד שיצאה לשדרות ווילשייר, ואוויר יולי החמים ייבש את הלחות מעיניה. גורדי השחקים של מרכז לוס אנג'לס היתמרו השמיימה באובך הלילי, והיא מתחה את צווארה לראות את ראשיהם. "עד מתי פתוחה הבריכה על הגג במונדריאן?"

"את שואלת לגבי שעות פתיחה בזמן כזה?" התלוננה קירבי והסיגריה האלקטרונית שלה רחשה בקע. "לא יודעת, אבל אחרי חצות. אם היא לא סגורה כבר, היא תיסגר בקרוב."

לימוזינה שחורה נעצרה ליד המדרכה. אחרי שבדקה פעמיים את לוחית הרישוי נכנסה פייפר פנימה וסגרה את הדלת. "אבל לפרוץ לבריכה ולעשות חיים זה לא כאילו הדרך הכי טובה להחזיר מלחמה? אדריאן יהיה זה שגמר עם אגדה."

"אוי לא," התנשמה קירבי. "את מחזירה לחיים את פייפר מודל אלפיים ארבע־עשרה."

זאת התשובה, לא? התקופה היפה ביותר בחייה הייתה כשמלאו לה עשרים ואחת והיא התפרעה חופשי בכל רחבי לוס אנג'לס, ותוך כדי התפרסמה בזכות היותה מפורסמת. היא פשוט בתקופת יובש, זה הכול. אולי הגיע הזמן להחזיר לעצמה את הכתר שלה. אולי אז היא לא תשמע יותר את המילים של אדריאן מסתובבות לה בראש שוב ושוב, וגורמות לה לתהות אם צדק.

אני באמת אחת מאלף?

או שאני מישהי שפורצת לבריכה כדי לשחות באחת בלילה?

פייפר הנהנה בנחישות ורכנה לפנים. "אתה יכול לקחת אותי למונדריאן, בבקשה?"

קירבי צהלה מעברו השני של הקו. "ניפגש שם."

"יש לי רעיון יותר טוב." פייפר שילבה רגליים ונשענה לאחור על מושב העור. "אולי נקבע שם עם כולם?"