מאירי הדרך

מבוא

הספר שבו אתם אוחזים נכתב מתוך הרבה אהבה ודאגה ליהדות ולתרבותה רבת־השנים והגוונים. במשך אלפי שנים הייתה גדולתה של היהדות טמונה, בין השאר, ביכולתה למצוא את האיזון העדין בין שימור קול העבר לחובת ההתחדשות, מה שהפך מורכב ומאתגר בימינו.

שורשי הטלטלות שהחברה היהודית חוותה בשנים האחרונות, הפערים בין תפיסות העולם השונות, והסערות שמאיימות לפרק את החברה היהודית בישראל השברירית ולהרחיקה מרבים מיהודי העולם – מוצגים בספר זה.

רבים בישראל של היום רואים בקולות העולים מן המחנה הדתי על גווניו קולות עבר המנותקים ממציאות חיים מורכבת. רבים שומעים מתוך המחנה הקורא לעצמו אמוני קולות של גזענות, מיזוגיניות, הדרת נשים ושנאת האחר והשונה. דומה שהיהדות ההלכתית הפכה לאלמנט זר, מוזר, מנוכר ומפלג בעבור רבים מיהודי העולם. היהדות, שלא פעם חוללה שינוי ופרצה דרכים, נתפסת כיום אצל רבים כאנכרוניסטית, פוחדת מאתגרי המודרנה והעולם.

נראה שיהודים רבים, וגם כאלה שאינם יהודים, רואים את הממסד הדתי כמנותק מחלומם של נביאי ישראל. כמה פעמים מוצאים עצמם ישראלים, יהודים ברחבי העולם ואזרחים בפלנטה המאתגרת שלנו מזועזעים ממעשים שנעשים לכאורה בשמה של היהדות, או לכל הפחות חשים שמשהו חורק ואינו רלוונטי לעולם שבו אנו חיים ולאתגריו?

בשנים האחרונות, עם התגברות כוחו של הממסד הדתי בישראל והתרחבות תופעות של מה שיכול להיחשב כקולות של עליונות יהודית ולאומנות גוברת, מעמיק השבר.

זו לא יהדותם של מאירי הדרך. רוב הגיבורות והגיבורים של ספר זה ידעו לשלב בין העבר לחיי ההווה ולחלום על עתיד טוב ליהודים ולעולם. יהדותם לא נבעה רק מעולם ההלכה. במרכזה היה חלומם של נביאי ישראל. יהדותם לא חששה משינוי ומהתחדשות. זו יהדות שהבינה את כוח העבר ושימור הזיכרון, אבל האמינה שכדי לעמוד באתגרי המחר, עליה להיות יצירתית ורלוונטית, להיות אור לעולם וליתן ליושביו תקווה.

ספר זה בא לספר את סיפורה של היהדות שהיא מעבר ליהדות ההלכתית – שדומה שעבור רבים מיהודי ישראל נתפסת כסיפור היהודי הבלעדי, ולא כך. הוא מראה שהיהדות, על מנהיגיה שלא פעם הסתגרו מאחורי חומות השמרנות או אולצו לעשות כן, הייתה בתקופות השיא שלה חדשנית, תוססת, יצירתית ומעצימה.

הספר שלפניכם הוא הזמנה להכיר יהדות ומנהיגות יהודית אחרות, כאלה הרחוקות מקול ממסד הרבנות הראשית, מהעסקונה השולחת ידיה אל מסדרונות השלטון בירושלים, ומנערי הגבעות ותומכיהם. היהדות הזאת לא מספיק מוכרת לנו, ולא תמיד בכוחנו להבין את גודל החידוש שהעמידה בפנינו.

הקולות היהודיים שמביא ספר זה האירו את הדרך לעם, שלא פעם היה מוכה וחבול, אובד כיוון והשראה. מטבע הדברים, לא יכולנו להקיף רבות ורבים מגיבורי התרבות היהודית, אלא מגוון מייצג בלבד.

דומה שקולה של ההלכה, שאולי היה כוח משמר בגולה, הסיט מן המסלול בדרך להתחדשות היהודית את תפקידה המרכזי של היהדות – להיות שותפה במאבק למען עולם טוב יותר לכלל בני האדם.

הספר יעמיד במרכזו את המחויבות של האיש והאישה היהודים לצדק ולצדק חברתי.

הקול שיעלה ממנו ילמדנו שביהדות יש מגמות אנטי־תיאוקרטיות, אנטי־גזעניות והרבה יותר ליברליות ומכילות מכפי שידוע לרבים מאיתנו.

היהודי חייב להעמיד בראש מעייניו לא את ההלכה בלבד, אלא גם את שאיפת נביאי ישראל לעולם ערכי ומוסרי, המגן על החוליות החלשות בחברה מפני השררה ובעלי הכוח, ומגן על משאבי העולם מפני ניצולם הלא הוגן והלא נכון.

הספר יציג תזות ממורשת הדורות, המבקשות מהיהודי להכיל את האחר והשונה, ובכך לעצור מגמות המחזקות את שנאת האחר והגזענות שדומה כי הפכו לנוכחות יותר בחברה הישראלית.

אני תקווה שהקריאה בספר תחזק את הכרתכם ביופייה של היהדות ובמתת שלה, שיכולה להעצים את החברה היהודית בישראל ואת העולם בשפע של ערכים בדרכנו להגשמת התקווה לחברת מופת. אני תקווה שהספר יעניק לאלו המבקשים לעצמם את הבעלות המחודשת על היהדות את הכלים לערער את התפיסה הנפסדת שיש רק דרך אחת להיות יהודים.

דוד המלך, אתה חמדת, נאפת ושלחת איש תמים, מאוהביך ומתומכיך, למוות אכזרי. חדים וברורים היו דברי נתן הנביא בשעה שהוכיח את מלך ישראל על התנהלותו מאז חזה מגג ארמונו בבת שבע. "מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת־דְּבַר ה' לַעֲשׂוֹת הָרַע (בעינו) [בְּעֵינַי] אֵת אוּרִיָּה הַחִתִּי הִכִּיתָ בַחֶרֶב וְאֶת־אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ לְּךָ לְאִשָּׁה" (שמואל ב יב, ט).

המעמד שבו הטיח נתן הנביא האשמות קשות בדוד, שהיה אז בשיא כוחו, היה מהרגעים המכוננים בתרבות היהודית. זה היה אחד מאותם רגעים שבהם עמדו אנשים באומץ נגד השררה, נגד בעלי העוצמה והכוח, וזעקו בקול נגד עוולות ולמען צדק ועולם טוב יותר. בכך העניקו אנשים אלה, שהיו ממעצבי התרבות היהודית, מתת ייחודית לתרבות האנושית עד ימינו.

התנ"ך דורש צדק חברתי

רבים, יהודים ושאינם יהודים, מאמינים שייחודיותה של היהדות וכוחה במרחבי התרבות האנושית נובעים מאמונת הייחוד – האמונה באל אחד – שהיהדות הציתה בעבור האנושות. האמונה באל אחד, שצמחה בתרבות היהודית, הייתה הבסיס שעליו נשענו בהמשך הנצרות והאסלאם. אין ספק שבהעמדת אמונת הייחוד טמון מרכיב מרכזי בתרומת היהדות לתרבות העולם.

לאורך הדורות, לצד אימוץ אמונת הייחוד, ראו רבים את ייחודיותה של היהדות כנובעת מכוחה של ההלכה, אותו קודקס מצווֹת וחוקים שראשיתו בתנ"ך ושהמשיך לצמוח לכדי מאגר בלתי נדלה של ספרות רבנית. ההלכה, על שלל חוקיה, מכילה מגוון אין־סופי של מנהגים, והייתה לטעמם של רבים הכוח שבעזרתו צלחו היהודים מסע מפרך במרחבי הזמן והגלובוס. רבים ראו ורואים בהלכה ובקיומה הדקדקני את מטרת היסוד של היהודי: עצם קיום המצווה הוא מטרה בפני עצמה, וקיומה מוביל לאמונה ומוסיף שלמות לבניין שהניח האל בפני היהודי. לעומתם, אחרים האמינו ומאמינים שהיהודי המאמין, מעצם אמונתו, חייב בקיום דקדקני של ההלכה.

דורות של יהודים חשו שחומת ההלכה שעטפה את היהודים, על שלל הגדֵרות והאיסורים שהונחו לפתח קהילות ישראל, היא ששימרה את היהדות ואת היהודים מול אויביהם ומול פגעי הזמן. ההלכה לטעמם נתנה ליהדות ערך ועוצמה.

ספר זה מציע את הרעיון שהיהדות תרמה תרומה משמעותית נוספת לעולם, וששרידותה נובעת מקולם של יחידי סגולה מבין בניה ובנותיה, שהשכילו להשמיע קול צלול וברור שקורא לצדק חברתי, ליצירת מתכונת לסדר המשמר זכויות מיעוטים וחלשים, להגבלת כוחם של החזקים ולפיתוח אחריות לבריאה ולטבע המקיף את המין האנושי.

רבים רואים בניסיון, אולי הסיזיפי, להנהיג בעולם סדר חברתי הוגן את התרומה המשמעותית של היהדות לעולם – לצד אמונה באל אחד. הקריאות של גדולי היהדות וטובי בניה ובנותיה לאחריות חברתית ואישית ולהתחדשות מתוך מציאות מאתגרת, הן שהוסיפו ייחודיות לתרבות העתיקה שעברה כה הרבה דרמות וגלגולים.

בעידן החדש מתחדד בעולם היהודי המתח בין שומרי ההלכה לבין אלו המבקשים לראות בערכי היהדות, הנוגעים ליחסים בין אדם לאדם אחר ולעולם, מגדלור לעיצוב חיים הוגנים בעולם גדוש, מורכב וסוער.

בספר זה אנסה להעמיק את ההיכרות עם כמה מחוללי שינוי והתחדשות ועם הקולות שהשמיעו בניסיון להיטיב את הבריאה ואת האדם וסביבתו. אלו לא פעם פרצו את גבולות ההלכה והיו למאירי הדרך שסללו ליהודים נתיבות, ובדרכם אף השפיעו על תרבות העולם.

ראוי שבדיון הציבורי על מהות היהדות בעידן החדש, יישמע באופן ברור קולם של אלה המבקשים תיקון עולם. זהו קול יהודי לגיטימי לא פחות מקולם של שומרי ההלכה. קול זה פחות מוכר לישראלי הממוצע, חרדי, דתי או חופשי, אך הוא קול יהודי משמעותי, וראוי שנחזור להאיר בו את דרכנו. ייתכן שבעידן החדש, העידן המודרני שבו שבה לתקומה מדינת היהודים, קול זה רלוונטי יותר מקולה של ההלכה.

כאמור, אין ספק שבבסיס התרבות היהודית ניצבת אמונת הייחוד. ההלכה הוסיפה טעם משלה ועזרה לעם, שלא פעם נרדף והוכה, לשרוד. אך כוחה של היהדות וערכה המוסף הם בניסיון להיטיב את ההתנהלות האנושית ולהעמיד חומה בצורה של מיטב הערכים האנושיים כנגד רודנים, מושחתים ומטורפים, המנסים לחטוף ככל יכולתם מהמיטב האנושי.

דומה שבמאה ה־21 בתחום זה תיבחן היהדות וייבחנו היהודים. האם קולה הייחודי של היהדות יעזור לעם נבוך ולאנושות נבוכה, המחפשים דרך לשרוד, לשגשג ולצלוח את אתגרי הזמן? האם יעלה מחדש מתוך אותה תרבות עתיקה קול ערכי ורענן שיעזור לעולם המחפש צדק ויושרה, שלום ושגשוג?

היהדות מכירה במורכבות הבריאה ובחולשות בני האנוש ומעמידה צורך ביצירת ערכים וסדר חברתי המגינים על החוליות החלשות בחברה. כן, הבסיס הוא אמוני, והתובנה נובעת מהאמונה שהאדם אינו יוצר בראשית ואינו כול־יכול.

המסע של יחידי סגולה מבני העם היהודי להביא קול מוסרי ותפיסות ערכיות, ולעזור ליחידים ולחברות אנושיות להבין כמה אנו יכולים לעלות בקדושה או לרדת לתחתיות שאול, הוא אולי עיקר התרומה היהודית לתרבות האנושית מאז הושמע קול האמונה באל אחד.

המעמד שבו נתן מוכיח את דוד, גדול מלכי ישראל, על מעשיו הנתעבים, כמו מעמדים דומים, הוא ששימר את הסיפור היהודי העתיק והשביח אותו. דרמות אלו עזרו להעביר את היהדות בים הסערות שחוותה במהלך אלפי השנים והעניקו לה ייחודיות.

תרומת היהדות לעולם

גדולי ישראל חלמו שהעם היהודי יעמוד בראש המחנה המבקש לתקן עולם ולהיטיב את מארג היחסים הבין־אישיים והעולמיים. נביאי ישראל חשו אחריות לטבע ולקיום האנושי, לחיי העם ולאומות העולם.

לא בכדי הפך ספר בראשית כה פופולרי בעולם כולו. דומה שסיפורי האימהות והאבות, הכוללים קנאה, תאווה, גנבה, אינוס ורצח, נשמרו ופורשו לאורך דורות כדי להעניק לדורות של אנשי רוח, מורי דרך, פילוסופים וכלל האנושות את המרחב לדיון ערכי בשאלות מוסר וקיום אנושי.

סיפורי הספר מכירים בחולשות האנושיות ובקיום הקושי לחיים בעולם מטלטל וסוער, רווי יצרים ופיתויים. הם ניטעו בתרבות האנושית כדי להסדיר את ההתנהלות האנושית במרחב הציבורי ולהעניק לעולם את השאיפה לעולם מתוקן. הראייה העולה מהסיפור היהודי היא הציפייה לעולם של ניגודים, שבו קיימים שונות, כבוד לאחר והשלמה. זה אחד מהחלומות המרכזיים בתרבות היהודית.

הקול היהודי, שנשמע במשך אלפי שנים, ביקש להחליש את הנטייה הטבעית לטרוף ככל האפשר, להשיג מכל הבא ליד גם אם זה על חשבון האחר או הטבע. הופעת היהדות והתפתחותה לאורך הדורות חידדו את הרצון להתמודד עם החולשות האנושיות, והן מספקות לנו את הרגישות שלה אנו זקוקים לשם כך.

מבט מעניין על תרומת היהדות לעולם מביא אלברט איינשטיין, מבכירי בני העם היהודי במאה ה־20:

"[...] הקשרים שקושרים את היהודים אלפי שנים, הם בעיקר האידיאל הדמוקרטי של צדק חברתי כשהוא כרוך באידיאל של עזרה הדדית וסובלנות בקרב כל בני האדם. אפילו המקורות הדתיים הקדומים ביותר של היהודים חדורים באידיאלים חברתיים, אלו אשר הטביעו את רישומם על הנצרות והאסלאם והייתה להם השפעה ברוכה על המבנה החברתי של חלקים ניכרים מהאנושות. קו אפיון שני של המסורת היהודית הינו ההערכה הרבה שהיא מייחסת לכל צורה של שאיפה אינטלקטואלית ומאמץ רוחני. אני משוכנע שיחס הכבוד העמוק שהיא רוחשת למאמץ האינטלקטואלי הינו המקור לתרומות שתרמו היהודים לקידום הידע במובן הרחב ביותר של מונח זה."¹

איינשטיין ואחרים לפניו הדגישו, לצד מחויבותם לאידיאלים של צדק חברתי, את המחויבות של היהודים לכל אורך הדורות ללימוד – שלרוב היה מבוסס על חופש ביטוי וסקרנות עמוקה. הלימוד וההעמקה בנבכי המסורת היו אלו שהעצימו את מחויבות היהודי לברור דרך לחיים ערכיים ומוסריים.

מעניין שאיינשטיין ורבים אחרים הכירו את ההלכה היהודית, אך בחרו שלא להעמידה במרכז חייהם האישיים ובמרכז הסיפור היהודי. הם בחרו ביהדות בעלת אופי שלא בהכרח מבקש שימור אורח חיים יהודי הלכתי ובדלני, אלא נוהג בפתיחות לעולם תוך ניסיון להשפיע עליו ועל המין האנושי ממיטב הערכים היהודיים. פיתוח אמונה זו ואורח חיים זה לא מותנים בחיים מסוגרים בקהילה הלכתית או במרחב גיאוגרפי אחיד, ובעידן החדש אף לא בהכרח באמונה באל.

ערכי הצדק החברתי הפכו לאחת מן התרומות המשמעותיות של היהדות לעולם. חלק ניכר מהתובנות האנושיות בדבר מהות החיים בעולם, כמו הקריאה לחירות ולחופש והשיח בדבר זכויות אדם, מקורו באותם קולות יהודיים. אלה הקולות שהיהדות נושאת בגאווה עד היום.

רבים מחוץ לעולם היהודי הכירו במהלך השנים בתרומת היהודים לעולם. כך לדוגמה כתב תומס קהיל:² "היהודים התחילו את כל זה. ובזה כוונתי לכה הרבה מהדברים החשובים לנו, לערכים היסודיים שגורמים לכולנו, ליהודי ולגוי, מאמין ואתאיסט, לתפקד. ללא היהודים, היינו רואים את העולם בעיניים שונות, שומעים באוזניים שונות, אפילו חשים בתחושות שונות. ולא רק עולם החושים שלנו, המסך דרכו אנו קולטים את העולם, היה שונה. היינו חושבים בתודעה שונה, מסיקים מסקנות שונות מהדברים שעוברים עלינו. והיינו קובעים מסלול שונה לחיינו."

גם הסופר האמריקאי מארק טוויין הבין את התרומה הייחודית הזאת וכתב ב־1896 על יכולת החיוּת של היהדות והיהודים, למרות אתגרי החיים שנכפו על האומה. העם היהודי לא רק שרד, אלא גם האיר את העולם:³

"היהודים הם רק אחוז אחד מן המין האנושי, כוכב קטן זוהר, עכור ועלוב האובד בזוהר שביל החלב. לפי ההיגיון כמעט שלא היה צריך לשמוע על אודות היהודי, אבל שומעים עליו ותמיד שמעו עליו. הוא זוהר ככוכב לכת בשמיים לא פחות ממעצמות גדולות [...] הוא ידע להילחם על קיומו בכל הדורות, גם כשידיו כפותות לאחור. מותר להתהדר בכך, המצרים, הבבלים, הפרסים קמו בזמנם, מילאו את שמינו ככוכבי השביט עד שזיוום נמוג. בעקבותיהם באו היוונים והרומאים ברעמים כבירים עד שנדמו ונעלמו. עמים אחרים זינקו והחזיקו בלפיד הגדול עד שכבה וכיום הם יושבים בחשכה תחת השמש. היהודי ראה את כולם, ניצח את כולם, ועדיין אינו מראה סימני הידרדרות, גם לא תופעות זקנה, או תשישות או אובדן תנופה [...] כל הברואים חדלים פרט ליהודי. כל עוצמה כורעת, רק של היהודי שרירה וקיימת. מהו סוד חיי הנצח שלו?"

זהו שיר הלל, אולי מוגזם מעט, לשרידותה של היהדות. אך מהו מקור עוצמתה ושרידותה? אולי הן טמונות בגיבוריה שידעו לחדשהּ, להפכהּ מדי תקופת זמן לרעננה ורלוונטית יותר, ללא אובדן אמונות היסוד. זאת, בניגוד לעמדות הנשמעות מאז ראשית העידן החדש, שלפיהן כוחה של היהדות היה בשימור חוקיה ומנהגיה, ללא כל תמורה, התחדשות או רפורמה.

היהודים ידעו להפיק מהשבט הקטן, המוכה והנודד את מיטב החוכמה שתעזור לצלוח את אתגרי הזמן והמקום שבהם חיו. לצד האמונה באל אחד, הם האמינו בחובה המוסרית לעשות עולם טוב יותר. אולי זה מה שהוביל אישים כמארק טוויין לכתוב בהתלהבות שכזו על עם מצומק ושולי במספרו.

לב ליבה של העוצמה המוסרית העולה מן התרבות היהודית, ראשיתו בקול הציווי האלוהי המובא לעם בספר הספרים. בין שהקול הוא קול אלוהי ובין שקולו של משה או קול שניתן על ידי חכמי היהדות, זהו קול המבקש חברה סולידרית, ערכית ורגישה. הקריאה העולה מספר הספרים היא לא רק להגביל את עריצות השלטון ועדת הטורפים, המסתערת משחר ההיסטוריה על רכוש הכלל והיחיד בניסיון לבלוע אותם – זוהי קריאה גם לבניין חברה הוגנת:

"לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא אַל־תָּשֶׁת יָדְךָ עִם־רָשָׁע לִהְיֹת עֵד חָמָס׃ לֹא־תִהְיֶה אַחֲרֵי־רַבִּים לְרָעֹת וְלֹא־תַעֲנֶה עַל־רִב לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת׃ וְדָל לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ׃ כִּי תִפְגַּע שׁוֹר אֹיִבְךָ אוֹ חֲמֹרוֹ תֹּעֶה הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ׃ כִּי־תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ׃ לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ בְּרִיבוֹ׃ מִדְּבַר־שֶׁקֶר תִּרְחָק וְנָקִי וְצַדִּיק אַל־תַּהֲרֹג כִּי לֹא־אַצְדִּיק רָשָׁע׃ וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים׃ וְגֵר לֹא תִלְחָץ וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת־נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי־גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות כג, א–ט).

מילים אלו מהתורה, הנאמרות בשעת מסעו של עם מדוכא אל החירות, מעמידות בפני היהודי והעולם אתגר המהדהד עד ימינו לגבי אופייה של החברה האידיאלית, שאליה יש לחתור. החברה אמורה להיות רגישה לסך חלקיה ולקבוע סדר חברתי הוגן ומוסרי בין מרכיביה.

היו חברות אנושיות אחרות שהניחו קודקס מוסרי על שולחנה של האנושות. היו אולי שעשו זאת קודם ליהדות, כך טוען יובל נח הררי, אך ללא ספק קולה של היהדות, העולה גם מן הדתות שצמחו מתוכה, הוא מהמוכרים ומהמשפיעים ביותר עד עצם היום הזה.

רבים לאורך הדורות ראו בקול היהודי שעלה במהלך הדורות קול משמעותי בעיצוב התרבות האנושית, או לפחות זו המערבית.

השבט שצמח לעם, אומנם קטן, הצליח לזקק מתוכו קולות ייחודיים של לוחמים לא רק בשדה הקרב, אלא בעיקר כאלה שהובילו למאבקים למען אנושות טובה יותר. מילותיהם של ישעיהו הנביא, ירמיהו, עמוס, מיכה ושותפיהם לספר הספרים – בין שנאמרו על ידיהם ובין שסופר מאוחר שם מילים אלה בפיהם – הן מן המגדלורים המאירים עד עצם היום הזה את דרכם של רבים גם מחוץ למעגל היהודי, בחפשם צדק, מוסר והתנהלות חברתית בריאה והוגנת.

אלה הרעיונות שהניחו את היסודות לציוויליזציה המערבית, המבקשת שלטון הוגן ומערכת יחסים בריאה בין אדם לשכנו; תרבות שברוח המסורת היהודית למדה לנסות לעצור עריצות, עריצים והתמכרות לאלילים.

ספר זה מספר את סיפורם של האמיצים, המעיזים, המחדשים והמתקנים, שהיו למאירי הדרך וידעו בדרכם לחזק את היהדות ולעשותה רלוונטית וממלאת את שליחותה למען חברה מוסרית יותר, רגישה וסולידרית. פן זה מוכר פחות מן הקולות המספרים שהיהדות לא ידעה תמורה והתחדשות.

כאמור, יש הרואים ביהדות סיפור של אמונה ללא פשרות וקיום דקדקני של מצוות. יהדות הגולה העמידה במרכז הווייתה את שמירת ההלכה וקיום המצוות, ככלי שעזר לשמור על אחידות הקהילות המקומיות וקשריהן אל תפוצות העולם היהודי. ואולם רבים, ובתוכם כותב ספר זה, מאמינים שמעבר לשאלת האמונה וקיום המצוות ישנו קול יהודי ייחודי, משמעותי יותר, הבא לידי ביטוי ברגישות מוסרית ובמאבק בלתי מתפשר למען צדק ועולם טוב – שלא תמיד בא לידי ביטוי בהלכה.

היהדות מבקשת אדם טוב וחברה ערכית, מוסרית וסולידרית, המאפשרת לסך חלקיה חיי שלווה ואושר, תוך הסדרת מערכת יחסים הוגנת והרמונית בין חלקי החברה והאנושות. היהדות לא מבקשת רק אדם מאושר, אלא גם חברה שכלל מרכיביה מגיעים להגשמה שכזו. חיותה של היהדות וחיוניותה אינן תלויות אך ורק בקיום מדוקדק של מאות מצוות ואלפי הלכות ומנהגים שנגזרו מהן, אלא גם בניסיון סיזיפי לשפר את היהודי ואת אופן התנהלותו בעולם לנוכח אתגרי הזמן והמקום. בכך מבקשת היהדות להשפיע על כלל האנושות ועל אופן קיומה.

הרב אבא הלל סילבר, שהיה מראשי יהדות ארצות הברית ונאם בשם התנועה הציונית בדיון ההיסטורי על החלטת החלוקה באו"ם בכ"ט בנובמבר, כתב:⁴

"היהדות נושאת נר בחשכת העולם. לא כל החשכה פוזרה. אבל יש בה אור מספיק להדריך את האדם בדרכו ואת החברה לחיים יותר מלאים ומאושרים [...] הדגש ביהדות לעולם אינו על העיון המופשט, אלא על הבשורה והתוכנית המוסרית."

כך יוצאים היהודי, קהילתו ועמו למסע לתיקון החסר בעולם ולהפיכתו למעט טוב יותר. המסע הזה מורכב, ולא פעם כואב ומאכזב. זהו הסיפור היהודי.

הערות:

1 מתוך מאמר שהתפרסם ב־26.11.1938, וכן ראו על יחסו של איינשטיין ליהדות: אלברט איינשטיין ויהדותו, דף לתרבות יהודית, משרד החינוך, גיליון 270. למעוניינים להרחיב על תרומת היהדות לעולם, מומלץ לעיין בוויכוח בין ההיסטוריון ארנולד טוינבי ליעקב הרצוג. טוינבי ראה את היהדות כשריד מת מאז חורבן המקדש, ואילו הרצוג, שציטט מפפירוס מצרי מהמאה ה־12 לפנה"ס שהכריז שעם ישראל מת אז, הראה את יכולתו של העם להתחדש ולהעמיד תרומה משמעותית לעולם.

2 תומס קהיל, מתת היהודים, כנרת, 1999.

3 מתוך מאמרו של טוויין שנקרא "בנוגע ליהודים" ופורסם בשנת 1899. המאמר מכיל גם קטע ביקורתי המתייחס לאתגר היהודי בנאמנות לארץ שבה הוא גולה.

4 ראו בהרחבה על תפיסתו של סילבר את ייחודה של היהדות: אבא הלל סילבר, במה נבדלת היהדות, מסדה, 1961.

המשך הפרק בספר המלא