עד חוד הצער
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
עד חוד הצער
מכר
מאות
עותקים
עד חוד הצער
מכר
מאות
עותקים

עד חוד הצער

4.7 כוכבים (3 דירוגים)
ספר דיגיטלי
2837מקורי
ספר מודפס
6971.2מקורי מחיר מוטבע על הספר 89
תאריך לסיום המבצע 01/07/2025

עוד על הספר

  • הוצאה: כנרת זמורה דביר
  • תאריך הוצאה: 2012
  • קטגוריה: שואה
  • מספר עמודים: 268 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 4 שעות ו 28 דק'

אהרן אפלפלד

אהרן אפלפלד (1932-2018) יליד צ'רנוביץ, בוקובינה, רומניה. ניצול שואה. במלחמת העולם השנייה הוגלו הוא ואביו לטרנסדניֶסטריה, ולאחר שהפרידו ביניהם נדד לבדו מכפר לכפר ברחבי אוקראינה. עלה ארצה במסגרת עליית הנוער בשנת 1946. חונך בתנועת הנוער. ב־1950 גוייס לצבא. ב־1952 למד באוניברסיטה העברית שבירושלים ספרות עברית וספרות יידיש. ראשית כתיבתו - בעודו נער. שיריו הראשונים התפרסמו בעיתונות בשנים 1954־1955 וב־1959 הופיע סיפורו הראשון בכתב העת "גזית". רבות מיצירותיו משקפות את חוויותיו כנער בשואה או כצעיר ניצול שואה בישראל הצעירה. משמש פרופסור לספרות עברית באוניברסיטת בן־גוריון בנגב. מחזיק בתארי דוקטור כבוד של האוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת ברנדייס, אוניברסיטת בר־אילן, הסמינר התיאולוגי בניו־יורק, ישיבה יוניברסיטי וההיברו יוניון קולג'. זכה פעמיים בפרס אנה פרנק וב־1969 זכה בפרס היצירה מטעם ראש הממשלה, וכן חתן פרס ביאליק, פרס ברנר (1975 על ספרו "כאישון העין") ופרס ישראל לספרות יפה (תשמ"ג). 

תקציר

עד חוד הצער, הרומן החדש של אהרן אפלפלד, לוקח אותנו למחוזות חדשים שעוד לא נודעו ביצירתו הענפה. דרך עיניו של אדמונד, נער בן שבע-עשרה, אנו מצטרפים לקבוצה של לוחמים יהודים במלחמת העולם השנייה, המכינים את עצמם לקרב מכריע עם האויב. אדמונד הופך מנער רך לגבר צעיר. אבל בה בעת הוא, וחבריו למסע, נחשפים לשורשי הרגש והצער הפרטיים והקיבוציים של השבט. כל אחד בדרכו, על פי טבעו, ועל רקע זיכרונותיו - משתתף במסה זו. אהרן אפלפלד, חתן פרס ישראל, ואחד מהסופרים החשובים והמוערכים ביותר בעולם, מוביל אותנו בעד חוד הצער במיומנות מופלאה וחכמה, ובה במידה דרמטית, בדרך תלולה, עוצרת נשימה, לאחת מפסגות יצירתו.
יגאל שוורץ

פרק ראשון

1

שמי אֶדמונד ואני בן שבע־עשרה. מאז האביב אנחנו זוחלים על גבי גבעות אלו: רובן חשופות ומיעוטן מיוערות בדלילות. קרחות יער אלו הן בעוכרינו, אבל אנחנו למדנו להסתוות, להטעות, להיצמד לקרקע, לנצל שטחים מתים ולהפתיע את האויב. האויב יודע שיש לו עסק עם אנשים פגועים ונחושים, הוא משלח בנו את לוחמיו המאומנים והללו מסתייעים בז'נדרמים ובאיכרים מלשינים. אנחנו לא בקלות ניכנע.
אור היום אינו מיטיב עמנו, אבל הלילה הוא שלנו. אמנם גם בלילה נדרשת זהירות רבה, אך במרוצת הימים למדנו את היתרונות שיש לחשכה. אין כמו מארב בלילות קיץ: אתה דרוך וקולט כל רחש ונכון לזנק כפנתר.
בסוף הקיץ החליט המפקד לנטוש מקום זה ולנוע לקראת ארץ המים, אל הביצות ואל האגמים. מַהֲלָך זה אמנם ירחיק אותנו מן השדות והמטעים המספקים את המצרכים החיוניים שלנו, אבל יעניק לנו כמה יתרונות ברורים: מים עומדים הם מכשול של ממש וצבא אינו שש לדשדש בביצות, מנותק מן המפקדות שלו.
ביום אנחנו מחופרים ומוסווים ובלילה מתקדמים. ההתקדמות איטית אבל עקבית. כל יום מקרב אותנו אל המטרה. בלילות האחרונים יכולנו להריח את המים, והיתה שמחה שקטה. אבל אסור לשקוט על השמרים, האויב ער ועוקב אחרינו כל הזמן. הוא מנסה לאגף אותנו ולחסום את המעברים אל ארץ המים. אנחנו מערימים עליו, אורבים לו. עד עתה התנהל הכול בחישובים דקים, בלי נפגעים רבים, אבל מי יודע כיצד יסתיים מאבק מר זה.
בראשית ספטמבר הגענו אל הרכס החולש על אגם טַאנוּרָה, אגם ארוך, שסלעים מקיפים אותו מכל העברים. מסתבר כי יום קודם לכן שלח המפקד כיתה מנוסה להכין רפסודות, והן אמנם הגיעו למקום המיועד, כרתו עצים והכינו כלי שיט. כשהגענו כבר ציפו לנו כמה רפסודות קטנות על המים.
ברפסודה הראשונה יצאו כמה לוחמים לבדוק את הגדה ממול. עקבנו אחר חתירתם, נכונים לחפות עליהם ולצאת לעזרתם. הצליחה עברה בשקט. ראינו אותם יורדים, מתפרסים וסורקים בדריכות את השטח. לאחר כשעתיים סימנו לנו להשיט את הרפסודות.
הרפסודות הקטנות שטו הלוך ושוב והעבירו את האנשים ואת הציוד. אגב, הציוד שלנו אינו מועט, הוא כולל פטישים, סכינים, גרזנים, מסורים, כלי מטבח ומצרכים. אל דאגה, הכול ארוז היטב ועובר עמנו ממקום למקום, בהשגחתו של הרמן כהן, שעליו עוד אדבר בבוא היום.
אחר חצות כבר היינו בצד השני. מיד ראינו שזאת כברת ארץ שונה, מכוסה בצמחייה סמיכה ומדיפה ריח טחב עז.

אהרן אפלפלד

אהרן אפלפלד (1932-2018) יליד צ'רנוביץ, בוקובינה, רומניה. ניצול שואה. במלחמת העולם השנייה הוגלו הוא ואביו לטרנסדניֶסטריה, ולאחר שהפרידו ביניהם נדד לבדו מכפר לכפר ברחבי אוקראינה. עלה ארצה במסגרת עליית הנוער בשנת 1946. חונך בתנועת הנוער. ב־1950 גוייס לצבא. ב־1952 למד באוניברסיטה העברית שבירושלים ספרות עברית וספרות יידיש. ראשית כתיבתו - בעודו נער. שיריו הראשונים התפרסמו בעיתונות בשנים 1954־1955 וב־1959 הופיע סיפורו הראשון בכתב העת "גזית". רבות מיצירותיו משקפות את חוויותיו כנער בשואה או כצעיר ניצול שואה בישראל הצעירה. משמש פרופסור לספרות עברית באוניברסיטת בן־גוריון בנגב. מחזיק בתארי דוקטור כבוד של האוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת ברנדייס, אוניברסיטת בר־אילן, הסמינר התיאולוגי בניו־יורק, ישיבה יוניברסיטי וההיברו יוניון קולג'. זכה פעמיים בפרס אנה פרנק וב־1969 זכה בפרס היצירה מטעם ראש הממשלה, וכן חתן פרס ביאליק, פרס ברנר (1975 על ספרו "כאישון העין") ופרס ישראל לספרות יפה (תשמ"ג). 

עוד על הספר

  • הוצאה: כנרת זמורה דביר
  • תאריך הוצאה: 2012
  • קטגוריה: שואה
  • מספר עמודים: 268 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 4 שעות ו 28 דק'

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
3 דירוגים
2 דירוגים
1 דירוגים
0 דירוגים
0 דירוגים
0 דירוגים
6/6/2024

ספר סוחף, מרתק ומלמד הרבה על הווי הפרטיזנים והתרחקות היהודים מיהדותם ערב מלחמת העולם השנייה. אהרון אפלפלד, כהרגלו, מרהיב בכתיבה סוחפת, עשירה, לא חפה מביקורת וחוכמה רבה במשפטים ששווה לצטט. הנאה צרופה

עד חוד הצער אהרן אפלפלד

1

שמי אֶדמונד ואני בן שבע־עשרה. מאז האביב אנחנו זוחלים על גבי גבעות אלו: רובן חשופות ומיעוטן מיוערות בדלילות. קרחות יער אלו הן בעוכרינו, אבל אנחנו למדנו להסתוות, להטעות, להיצמד לקרקע, לנצל שטחים מתים ולהפתיע את האויב. האויב יודע שיש לו עסק עם אנשים פגועים ונחושים, הוא משלח בנו את לוחמיו המאומנים והללו מסתייעים בז'נדרמים ובאיכרים מלשינים. אנחנו לא בקלות ניכנע.
אור היום אינו מיטיב עמנו, אבל הלילה הוא שלנו. אמנם גם בלילה נדרשת זהירות רבה, אך במרוצת הימים למדנו את היתרונות שיש לחשכה. אין כמו מארב בלילות קיץ: אתה דרוך וקולט כל רחש ונכון לזנק כפנתר.
בסוף הקיץ החליט המפקד לנטוש מקום זה ולנוע לקראת ארץ המים, אל הביצות ואל האגמים. מַהֲלָך זה אמנם ירחיק אותנו מן השדות והמטעים המספקים את המצרכים החיוניים שלנו, אבל יעניק לנו כמה יתרונות ברורים: מים עומדים הם מכשול של ממש וצבא אינו שש לדשדש בביצות, מנותק מן המפקדות שלו.
ביום אנחנו מחופרים ומוסווים ובלילה מתקדמים. ההתקדמות איטית אבל עקבית. כל יום מקרב אותנו אל המטרה. בלילות האחרונים יכולנו להריח את המים, והיתה שמחה שקטה. אבל אסור לשקוט על השמרים, האויב ער ועוקב אחרינו כל הזמן. הוא מנסה לאגף אותנו ולחסום את המעברים אל ארץ המים. אנחנו מערימים עליו, אורבים לו. עד עתה התנהל הכול בחישובים דקים, בלי נפגעים רבים, אבל מי יודע כיצד יסתיים מאבק מר זה.
בראשית ספטמבר הגענו אל הרכס החולש על אגם טַאנוּרָה, אגם ארוך, שסלעים מקיפים אותו מכל העברים. מסתבר כי יום קודם לכן שלח המפקד כיתה מנוסה להכין רפסודות, והן אמנם הגיעו למקום המיועד, כרתו עצים והכינו כלי שיט. כשהגענו כבר ציפו לנו כמה רפסודות קטנות על המים.
ברפסודה הראשונה יצאו כמה לוחמים לבדוק את הגדה ממול. עקבנו אחר חתירתם, נכונים לחפות עליהם ולצאת לעזרתם. הצליחה עברה בשקט. ראינו אותם יורדים, מתפרסים וסורקים בדריכות את השטח. לאחר כשעתיים סימנו לנו להשיט את הרפסודות.
הרפסודות הקטנות שטו הלוך ושוב והעבירו את האנשים ואת הציוד. אגב, הציוד שלנו אינו מועט, הוא כולל פטישים, סכינים, גרזנים, מסורים, כלי מטבח ומצרכים. אל דאגה, הכול ארוז היטב ועובר עמנו ממקום למקום, בהשגחתו של הרמן כהן, שעליו עוד אדבר בבוא היום.
אחר חצות כבר היינו בצד השני. מיד ראינו שזאת כברת ארץ שונה, מכוסה בצמחייה סמיכה ומדיפה ריח טחב עז.

עוד ספרים של אהרן אפלפלד