תכתבו

עתידות

👈 ספר מקצועי זה עלול להרוס לכם את ההנאה התמימה הנגרמת מקריאת סיפורים וספרים, בגין חשיפת תכסיסים חיוביים וגילוי תחבולות מקצועיות שבהם השתמשו משתמשים וישתמשו הסופרים הכותבים והעורכים הטובים ביותר בעולם.

👈 ספר זה ילמד אתכם את זריזות הידיים המחשבתית ואת זריזות המוח הידנית שגורמות לשיירות מילים ולאסופות משפטים להיארג למלאכת מחשבת מרתקת מעשה־פלאים, בסייעתא דשמיא.

👈 ספר זה עושה שימוש אקטיבי רציף במיומנויות הכתיבה וסודות העריכה שהוא מלמד.

👈 אנו תפילה: יהי ה' בעזרנו.

👈 הטבלאות נועדו לסייע לכם - אם אינכם אנשים של טבלאות - דלגו עליהן

👈 הסיכומים נערכו כדי להקל עליכם - אם אינכם טיפוסים של סיכומים - עִקפו אותם

👈 התרגולות נבנו כדי לקדם אתכם - אם אינכם חובבי תרגולות - למדו לחבב אותן!

הבהרה

ספר זה אינו עוסק כלל במקצועות הבאים:

עריכת לשון, הבעה, תחביר ודקדוק

הנחוצים ביותר להשלמתו הסופית והמוקפדת של כל מוצר כתוב באשר הוא

תיאום ציפיות

ספר זה מתאים ומועיל ל:

👈 כותבים שנחושים לשפר מהותית בסייעתא דשמיא את סיכויי ההצלחה של הספר והסיפור שלהם על ידי כתיבת גרסאות בסיסיות נפלאות ומשובחות.

👈 כותבים שרוצים לוודא שהעורכים שיטפלו ביצירה המושקעת שלהם מְבצעים עבודה מקצועית ואינם מפהקים עם חומר הגלם כמי שכפאם דד־ליין וגם אינם מתמרחים במעלות ומורדות היצירה לפי מצב רוח השראתי מתעתע ונטול יציבות.

👈 עורכים ספרותיים שמשתוקקים לעבוד עבודה מקצועית יותר וטובה בהרבה, למען הכותבים ולטובת היצירות שעליהן עמלו הכותבים ועובדים הם כעורכים.

👈 מי שיודעים לעבוד. מי שמסכימים למחוק. מי ששמחים ללמוד עוד ועוד. מי שיודעים להאמין בכוחו של תרגול מתמיד ושקדני.

 

ספר זה אינו מתאים ואינו יעיל ל:

👈 'כותבי מגירה' שמרוב רצון לְרַצות אינם מעזים לִרְצות שקהל קוראים גדול (או: גדול־יותר) יתרגש מהיצירה שלהם.

👈 כותבים שכבר יודעים הכול על כתיבה ועריכה שכתוב ומחיקה, ולפי דעתם מה שהם עדיין לא יודעים בארבעת התחומים הקריטיים הללו אינו חשוב מספיק בשביל שירצו או יתאמצו לדעת אותו.

👈 מי ששונאים לעבוד. מי שמפחדים למחוק. מי שמסרבים ללמוד. מי שאינם מאמינים בתרגול.

עולם הכתיבה ואנו

מוֹישה גוטמן: פעם הייתי ילד וחשבתי שכל אדם שלומד לכתוב, מחדד את העיפרון ומחזיק אותו בזווית נכונה, לא יוצא מהשורות במחברת ולא מפריע בשיעורים, יודע לכתוב. מה הבעיה לכתוב? לומדים את צורת האותיות וכותבים.

רק אחרי שהמורה לכתיבה זיכרונו לברכה התפעל לא רק מהעובדה שלא יצאתי מהשורות, אלא גם ממה שכתבתי בתוך השורות, קלטתי שלא כל אחד שיודע לכתוב יודע לכתוב.

הרבה עופרת עפרונות ודיו זרמו מאז בשדות הכתיבה שבהם חרשתי וזרעתי והזעתי וקצרתי.

עם השנים והקמטים מצאתי את עצמי מנהל עם הכתיבה יחסי אהבה־שנאה, וגיליתי שגם בשעות אפלות שבהן אני עשוי לשנוא את הכתיבה שנאה מרה, אני כותב ונהנה מן הכתיבה. אולי כי איני מכיר אפשרות אחרת.

כשקראתי את ההגדרה הקלינית על התמכרות, הבנתי שזאת ההגדרה הנכונה למארג היחסים שנארג ביני לבין ערוגות הכתיבה. קִראו ושפטו: "התמכרות - התניה בלתי נשלטת לחזור על פעולה גם אם נוגדת את רצון בעליה. תופעה של התנהגות חוזרת ונשנית הגורמת להנאה ומביאה את המתנהג למצב שבו מניעת ההתנהגות גורמת למצוקה ויוצרת דחף להשתמש שוב. מצב של תלות נרכשת, פסיכולוגית וגופנית, בפעילות כלשהי".

סגור. 

* 

וביום מן הימים, אחרי שהתפרסמו סיפורים לרוב שכתבתי ואף נמכרו באלפי עותקים ברוך השם כמה ספרים שזכיתי לרקום לתוכם אותיות ומילים - התבקשתי לבוא וללמד כתיבה יוצרת.

ואו־אז, אחרי שקוראים רבים וטובים כבר הכירו בי כסופר (אני אינני מכיר בי עדיין כסופר עד עצם היום הזה. ברצינות) וכבר אהבו בחסדי השם את פירות כתיבתי, התיישבתי להתחיל ללמוד כתיבה.

לא כדי לדעת לכתוב, כן כדי ללמד כתיבה.

ככה חשבתי.

כי בתוך זמן קצר למדתי שיש לי עוד הרבה מה לדעת וללמוד. גיליתי עולם מופלא של תיאוריות ופרקטיקות, כללים וטכניקות, שיטות וסדנאות, תלמידים ותרגילים.

התחלתי ללמד כתיבה בקורסים ובסדנאות. שוטטתי ברחבי ארצנו במסגרות מכון 'אחיה' למורים; בית הספר 'תורת חיים' ביד בנימין; מכון 'שמעיה'; ועוד מסגרות - שוטטות מסעירה שהניבה מאות שיעורי כתיבה לציבור תלמידים מגוון וצבעוני, מתחלף ומחכים, ונהניתי מכל רגע ומכל תלמיד (כמעט).

במקביל להַלְמדת הכתיבה, נרשמתי כתלמיד זוטר ושקדן בסדנאות כתיבה, כדי לבדוק אם מסדן אני טוב את הכתיבה בשיעורים שאותם אני מוסר. נעתי ונדתי מסדנה לסדנה וצברתי חוויות קוטביות וכותביות.

בתנועתיות הזאת שלי במרחבי תעשיית הסדנאות הפורחות מעל לכל עץ גזום, הכרתי את מר פיין, השפם והמגבעת, ואת סדנת הכתיבה היסודית והמאתגרת שהוא מוסר במסגרת 'בית העורכים'.

וכך הכיר פיין אותי.

* 

כשחיבר פיין מדריך כתיבה מקצועי שהפך עד מהרה לפופולארי, ביקשתי את רשותו לשכתב את המדריך המקצועי הפופולארי לגרסה ייעודית שתתאים לציבור שומרי התורה והמצוות.

לשמחתי, פיין לא רק נענה להצעתי, אלא התלהב מהרעיון והסמיך אותי מראש ובעיניים עצומות לרווחה, לבצע כל שינוי וכל התאמה. אי לכך, המוצר המושקע שאותו אתם אוחזים בידיכם, נהנה משני העולמות גם יחד: הוא גם מדריך כתיבה־עריכה מקצועי ואיכותי, והוא גם מוצר מנופה כראוי וכהלכה ומותאם לקהל היעד.

בנימה אישית אוסיף: ההתאמה והניפוי בוצעו ביסודיות ובעקשנות ולחומרא. עיניים רבות, ביקורתיות מאוד, עברו על התוצר, גרסה אחרי גרסה, וביקרוהו עוד ועוד, והעירו שוב ושוב, והאירו וחזרו והאירו, ודרשו וגם ביקשו לנכש ולסקל יותר, לנקות ולנפות עוד. יתרה מזאת: כל אימת שהתעורר ספק, לא היה ספק - כי ה'שאלה' נעקרה החוצה מהספר.

לצד ההתאמה הניפוי והסינון, שתלתי לאורכו של הספר תוספות מקצועיות לרוב שאותן צברתי על פני שלושה עשורים לפחות, מניסיוני האישי בכתיבה ובעריכה וכן בהוראת כתיבה. בעולם הכתיבה חש אני עד עצם היום הזה כתלמיד נצחי שאינו מתעייף מללמוד עוד ושוב והרבה ומכל אחד. רבות ממה שלמדתי וספגתי והחכמתי, הטמעתי בספר המונח לפניכם.

תודתי האישית נתונה לידידי מנוער, הפוסק הרב שמואל יוסף שטיצברג שליט"א מבית־שמש, מורה הוראה נודע ומחבר ספרי הלכה משובחים ומבוקשים, על שהקדיש מזמנו היקר ועבר על ענייני הספר להגיהם בעיני בדולח, והדריכני במשעולי הניכוש המיוחד ובנתיבי הסיקול הממוקד, עד להתקבלותו של ספר מקצועי איכותי, נקי וטהור, זך וצלול, היכול לבוא בשעריו של כל בית בישראל.

תודה מיוחדת אגיש לידידי המוכשר הרב זעליג רוזנשטרוך הי"ו שהגיה את הספר בשני סבבים, הגהה אחרי הגהה, ביסודיות ובעיון, והרבה להעיר ולהורות על מחיקות ושינויים, כדי להשביח יותר את איכותו הרוחנית של הספר. את כל הערותיו - מעל למאתיים וחמישים מספרן - קיבלתי ויישמתי, גם אם לא תמיד הבנתי או הסכמתי, מאחר ומשום שהוא ייצג בעיניי את הקורא המהדר והמחמיר שרוצה לקבל סולת מנופה בי"ג נפה. תודתי ותודת הקוראים מוגשת לו בהערכה בלולת הוקרה.

*

לפני שניכנס לעניינים ארשום הערת אזהרה ידידותית מלב כותב ללב כותב.

והיא: התהוותו של אדם לאיש־כותב נשענת על שלוש רגליים פעילות שאמורות להפוך לשלושה הרגלים יעילים: א. מתודה; ב. תודעה; ג. תרגולת.

א. מתודה - היא השיטה הסדורה בספר זה, הכוללת את השיטתיות. הוי אומר: כללים וטכניקות, עקרונות והנחיות, צווי עשה ואל־תעשה.

ב. תודעה - היא התהלכות בעולם כאדם־כותב. ההבנה הפנימית שלכם שהפכתם ל'אדם־כותב' ושמעתה והלאה המציאות האנושית הסובבת סביבכם הפכה למכרה יהלומי כתיבה גולמיים ולמצבור של חומרי בסיס הכרחיים למילוי אסמי הכתיבה שלכם.

כמו העצים לנגר, הברזל למסגר, הפחם לכורה, האוטובוס לנהג, כך המציאות האנושית בשבילכם. עליכם לדעת כי מעתה ועד נשימתכם האחרונה, וגם שלא בשעת הכתיבה, פועל בתוככם חוש כתיבה פעיל, ערני ודרוך.

הכיצד? עליכם להתהלך בעולם בתודעת אדם־כותב. לקלוט את הסביבה בקליטה בוחנת של אדם־כותב, לצלם אותה ככזאת, ולבלוע אותה ככזאת, בעיניכם, באוזניכם, ביתר כלי הקליטה האינטואיטיביים שלכם. מדובר בהחלט בשינוי תפיסתה של המציאות הסובבת אתכם.

ג. תרגולת - התנסות פרקטית אחת, טובה מאלף תיאוריות. כל עוד שלא תְּתַּרגלו בפועל את התיאוריות המוצלחות והנכונות, וכל עוד שלא תיישמו הלכה למעשה ובפועל ממש את ההנחיות הקולעות, אינכם אנשים כותבים.

בעולם הכתיבה, ידע איננו כוח ומידע אינו עוצמה. כי עם תיאוריות לא הולכים אל הסיפורת. משום שיכולת הכתיבה נקנית רק באצבעות עמלות במריחות דיו ובהקשות מקלדת, והיא מוטמעת רק בתרגול אינסופי של כתיבה, ביישום מעשי של כתיבה, בשעות רבות של כתיבה, בכתיבה רבה של כתיבה, ובמחיקה (רבה...) של כתיבה.

פשוט לשבת ולכתוב ולהמשיך ולכתוב, ושוב לשבת ולכתוב. אגב, אפשר גם לעמוד; בעבר חי בישראל סופר שקיבל פרס נובל לספרות שנהג לכתוב בעמידה. שבו, עמדו, לכו, רוצו, קפצו, העיקר: כתבו! בלי לכתוב ולכתוב, לא תלמדו לכתוב.

אם כן אפוא גם הצלחתו של הספר הזה להפוך אתכם לכותבים מיומנים ומרתקים תלויה בתרגולת שגרתית וקבועה שלכם. הספר לא יכול לכתוב במקומכם. הוא יספק לכם את המתודה. והיא טובה איכותית ומקצועית, המתודה שלו. אבל את התודעה ואת התרגולת עליכם לפתח ולטפח בכוחות עצמכם ובעקשנות. לא מהיום, משלשום.

סיימתם שער בספר? תַּרגלו אותו בכתיבה. אל תמהרו לרוץ לנושא הבא בלי לתרגל בכתיבה פעילה את התובנה החדשה שזה עתה למדתם במדריך. לא תרגלתם? לא הועלתם!

זכרו נא: א. מתודה; ב. תודעה; ג. תרגולת - המשולש השלם הזה הוא שיהפוך אתכם בסייעתא דשמיא לכותבים מקצועניים וליוצרים איכותיים. אל תוותרו לא עליו ולא על אחת משלוש צלעותיו.

והמשולש הזה עומד על בסיס ששמו: קריאה.

כדי לדעת את חכמת הסיפורת ולהשתלם באומנות זו, יש לקרוא הרבה ולקרוא מגוון. קריאה שייכת לכל אחת משלוש הצלעות ואינה עומדת כצלע עצמאית בפני עצמה - כי תוך כדי קריאה אנו למדים את השיטה, המיומנויות והטכניקות, שבהן השתמש הכותב; ועל ידי הקריאה אנו מפתחים ומשביחים את תודעתנו הכותבת; והקריאה היא גם תרגולת נהדרת של העסקת החושים שלנו באומנות הכתיבה וחכמת הסיפורת ובפלאי בנייתו של סיפור הלופת את הקורא בגרון ליבו ובצוואר נשמתו.

ספרי קריאה ממתינים לי באורח קבע על השידה הסמוכה למיטתי ובתא הכפפות שברכב. לא כי יש לי זמן פנוי למכביר. אך כן כי רוצה אני לשמור על כושר כתיבה.

הבה נזכור אם כן: א. מתודה; ב. תודעה; ג. תרגולת [כלומר: קריעה...]; - וקריאה קבועה ומרובה.

*

עוד סיפור קטן: באחת ממעטפות הדורון שקיבלנו בחתונתנו, הוסיף הדוד היקר בקשה בכתב ידו שבכסף הדורון שלו נרכוש לנו קרש גיהוץ.

אבל קיבלנו מדוד אחר קרש גיהוץ אמיתי וממשי. יצרתי קשר טלפוני עם הדוד של המעטפה שאמר: "שתהיו לי בריאים. לא התכוונתי דווקא קרש גיהוץ. התכוונתי שתקנו בכסף שנתתי לכם משהו מסוים לבית. לא לחם ולא מרגרינה או מלפפון חמוץ. ושיהיה במזל טוב".

צעדתי רגלי כחום היום לחנות טמבור בני־ברקית ששוכנת ברחוב חזון־איש בואכה רחוב נחמיה, שהייתה אז בבעלותו של בן דוד שני של אבא שלי, וביקשתי לקנות 'סטנדר'.

המוכר האדיב ששירת אותי בנאמנות הונגרית טיפוסית למרות שלא זיהה אותי כנכדו של בן דודו, הושיט לי את הסטנדר מפורק בקופסת קרטון אטומה, ואמר בסבר פנים רציניות: "יש לסטנדר הזה בעיה אחת, רצינית".

"בעיה?", משכתי מיד את שתי ידיי שנשלחו מעל הדלפק לקחת ממנו את הקופסה.

"כן", השיב ומבע פניו חתום, "הוא לא לומד לבד. אתה תצטרך ללמוד".

לקחתי את הסטנדר וזכרתי את המסר. 

*

הספר הזה סובל מאותה בעיה בדיוק: הוא לא כותב לבד. אתם תצטרכו לכתוב את הסיפור שלכם. אבל אם תעשו זאת, הוא יעזור לכם מכל הלב.

בעזרת ה' נעשה ונצליח

מוֹישה גוטמן

לירון פיין: אי אז, אי שם, גיליתי שאין לי מקצוע ביד, חוץ מהיכולת לכתוב דברים שאנשים אוהבים לקרוא. ומזה לא מתפרנסים, כידוע.

והייתי צריך להתפרנס, כי לא היה לי לא גרוש בארנק, לא עבר כלכלי מזהיר, וגם לא הווה פיננסי מבריק.

מה כן היה? יום שמש ותנועה סואנת בגשר שמעל האיילון, קרוב לבורסה ברמת־גן. והיה שם בניין משרדים, והיה עליו שלט: גיתם מערכות תדמית. משרד פרסום.

אבל הם לא קיבלו אותי לעבודה, למרות שניסיתי וניסיתי. אז בחרתי בדרך השנייה הכי טובה: נעשיתי סניטר במרכז הרפואי איכילוב. כן, אותו איכילוב שעליו כתבתי לימים ספר. לפרנסתי גלגלתי חולים לחדרי החולים ומנותחים לחדרי הניתוחים. גם הורדתי מתים לחדר המתים, והלכתי מאה קילומטרים בכל שבוע (חישבתי) בקצב של סניטר, שהוא קצב מהיר מאוד. תמיד בודד, תמיד עם ספר בכיס שהייתי גונב ממנו קריאות בין קריאה לקריאה.

ובין שאר הסניטרים היה איזה אחד, מנודב של בית המשפט. עבודות שירות. היו כאלה כמה, באו לשישה חודשים והלכו. וערב אחד, בחדר הסניטרים שבמיון, דיברנו, והסתבר שיש לו בית דפוס גדול בסביבה. ואיזה לקוח שלו מחפש עוזר של עוזר של עוזר במערכת של עיתון חדש. זו הייתה שנת תשנ"ג, עיתונים עוד קמו אז, לא רק קרסו.

"אולי תלך להיפגש איתם?", הציע.

"תודה", אמרתי לו ועזבתי את מסדרונות איכילוב, לנצח (כך אני מקווה). 

* 

נתנו לי תפקיד גרוע במשכורת עוד יותר גרועה ואני ביצעתי אותו בנאמנות משמונה בבוקר עד שמונה בערב, ברחוב צ'לנוב שליד התחנה המרכזית. עוזר מערכתי, ככה קראו לזה.

שם גילו גם אחרים חוץ ממני שאני יודע לכתוב דברים שאנשים אוהבים לקרוא, ושאני יודע לערוך דברים שאחרים כתבו, כך שאנשים יאהבו גם אותם, ועם הזמן קראו לי סגן עורך. באותו שכר, אגב.

ואז גם התחלתי לכתוב מודעות, וכתבות, ומיום ליום השתפרתי. אבל אחרי חצי שנה המשכורת - כלומר מה שלא היה בה - אילצה אותי לחפש עוד דברים להתפרנס, כי איכשהו צריך לשלם על קורת הגג שתחתיה העברתי את יתר שעות היממה.

לא היו אז אימיילים. כתבתי אם כן חמישים מכתבים פיזיים, והכנסתים לחמישים מעטפות פיזיות עם בולים פיזיים, ושלחתים לחמישים אנשים פיזיים, שאת פרטיהם הפיזיים העתקתי ממדריך 'דפי זהב' פיזי של תל־אביב תחת קטגוריית 'גרפיקאים'. בחמישים המכתבים הצגתי את עצמי ואת פעלי, כתבתי שאני רוצה שיתופי פעולה, רשמתי מספר טלפון - ושלחתי.

אף מעטפה לא ענתה.

אבל מישהו אחר ענה.

"שלום", הושארה הודעה במזכירה האלקטרונית, "אני חיליק שיאון, יש לי משרד פרסום והגרפיקאי שלי העביר לי מכתב שכתבת לו. תרצה להיפגש?"

"תודה", אמרתי לו ועזבתי את מערכת העיתון ההיא לנצח (כאן אני כבר בטוח).

זו הייתה שנת תשנ"ה. נכנסתי לעולם הכתיבה והפרסום, והתחלתי ללמוד את התחום כשיכור צמא ליין. נכחתי בכל סדנת כתיבה בארץ, ואחרי מיצוי סדנאות הארץ, טעמתי כל סדנה אפשרית בחו"ל, כי בארץ לימדו רק לימודים בסיסיים למתחילים. למדתי ועבדתי, ועבדתי ולמדתי, מהכי טובים והכי כותבים.

כמה שנים לאחר השיחה ההיא כבר הייתי שותף במשרד פרסום משלי. לא רע. אבל הנפש, הנפש היוצרת, היא הייתה לכודה במגבלות המקצוע. ויש מגבלות רבות למקצוע. מי שהיה שם מבין. שחיקה רב־כיוונית מוגברת.

וערב אחד, ליד נאפולי, במהלך צילומי פרסומת לנטוצי, הבנתי שעליי לעזוב בטרם ארגיש חלילה מת מבפנים. זאת היכחדות רגשית. נלמד עליה. אחד משלושת1 סוגי ההיכחדות שמניעים אנשים לפעולה.

מכרתי מניות, ועזבתי.

ישבתי בבית ובמשך חודש ימים כתבתי את הספר הראשון שלי. כשסיימתי אותו נולדה בתי הבכורה שתחי'.

ו... חזרתי לעבוד בפרסום. למה? כי צריך לפרנס.

*

עברו עוד שנים. התמחיתי בכתיבה ובעריכה של טקסטים ארוכים, ואפילו כתבתי כתיבת צללים.

ואז 'אמזון' פרצה כמקום למכור בו ספרים, ותרגמתי את הספר העתיק שלי ושלחתיו לשם, והצלחתי לא רע, ואף התחלתי ללמד אחרים איך לעשות את זה. וגיליתי שרוב מי שבאו אלי ללמוד איך להוציא ספרים ב'אמזון' לא באמת יודעים איך לכתוב אותם.

אז התחלתי ללמד. בהתחלה בקטן, ואחר כך בגדול. והלימודים התחילו לתפוס, והגיחו כל מיני שמות מפורסמי־כתיבה ללמוד אצלי כתיבה, וגם כל מיני שמות שיהיו מפורסמים בתוך שנתיים שלוש.

ובאחד הימים שאל אותי אחד מתלמידי הכתיבה שלי אם אני יכול לערוך כתב־יד שלו.

והסכמתי. ככה, לראות איך יהיה. לא ברצינות.

והיה טוב.

במסיבת ההשקה של הספר שלו, הוא הכיר לי אנשים נוספים שחיפשו עורך.

"תודה", אמרתי לו, והתחלתי לקחת את עצמי ברצינות.

 

*

 

אחרי שכתבתי והוצאתי לאור מדריך כתיבה, פנה אליי מוישה גוטמן בהצעה להתאים מדריך כתיבה לציבור החרדי והדתי. נתתי מיד את הסכמתי לרעיון והסמכתי אותו לבצע כל שינוי שיידרש לצורך ההתאמה.

אבל מה מתברר, שבנוסף לשינויים שנדרשו למטרת ההתאמה, הוסיף מוישה חומר מקצועי רב מניסיונו העשיר ומידיעותיו, כך שהספר הזה אינו רק 'מדריך כתיבה מותאם ומסונן' אלא יצירה מקצועית העומדת בפני עצמה ממש.

בתפילה שתזכו לסייעתא דשמיא: שהלב שלכם יתחבר, הכישרון שלכם ישתמש ויתממש, והקוראים שלכם יתלהבו ממה שייצא.

לירון פיין

עכשיו הקשיבו לסיפור

את שלישיית המילים האלה אמר לראשונה בן אדם אלמוני לפני הרבה מאוד שנים.

הוא אמר אותן מסביב למדורה. ואולי בפתח מערה, אל מול ערפילי לילה. אולי ליד מעיין נובע, או בירכתי נחל מפכפך. שמא היה הוא אחרי לילה של תפילות או מרדפים. ואולי לאחר ארוחה מזינה, כשהקיבה השׂבעה משקיטה את המיית הנפש.

"עכשיו, הקשיבו לסיפור", אמר האלמוני בשפה שבה שוחחו באותו זמן ובמקום ההוא, וכל הפרצופים שהיו בסביבה הופנו אליו בבת אחת. שתיקה השתררה.

הוא היה האדם הראשון שסיפר את הסיפור הראשון למקשיבים הראשונים, ובאותו רגע ראשון הוא הרגיש שהוא גילה גילוי ראשוני חדש וחזק. גילוי תקדימי.

גילוי הסיפור.

*

מאותו רגע היסטורי ועד היום, סיפורים הם מנוע נסתר וגלוי בתהפוכות עולמנו. הם מחכימים והם מרגשים. הם מַבכים והם מדמיעים. הם מסעירים והם ממריצים. הם מלמדים והם מאלפים. הם מאחדים והם מפלגים. הם מפיחים אומץ והם מרפים ידיים.

סיפורים הם לא רק יצירות, אלא גם יצורים. הם מסתובבים בינינו, פוגשים בנו בהמון או בחביון, מתיידדים איתנו, ומגלים נוכחות מרשימה בחיינו ובחברתנו. סיפורים, מסיבה עלומה, מרתקים אנשים ברמה של אובדן חושים, פי כמה וכמה מהמציאות האמיתית שבה הם חיים.

אולי כי אותה יצירת פאר שנטע הבורא בין האוזניים שלנו ומתחת לתקרת קרקפתנו, יצירה הקרויה בשם הסתמי 'מוח', מצליחה לגרום למספרי הסיפורים למזג בין מציאות עזה לדמיון חד, למהול אותם יחד בתמהיל נכון - ובעזרת השילוב להגביר את העוצמה של שניהם.

"הקשיבו לסיפור", אמר האלמוני, ושינה את העולם.

*²

איננו יודעים מה סיפר אותו מספר קדמון למאזיניו. אולי במונחים של ימינו יהיה הסיפור ההוא פשטני למדי. אבל אז, אוֹהוֹ, אוּהַ, הסיפור שלו כמעט פוצץ את מוחותיהם של המאזינים.

למה?

כי בפעם הראשונה בתולדות העולם הם חוו חוויה המורכבת מהצירוף הקסום של בִּדְיוֹן מוחלט ואמת צרופה. שנים לאחר מכן, מישהו קרא לראשונה ספר והרגיש הרגשה זהה.

למרות הבדלי ההגשה והניסוח המשתנים מדור לדור, תמיד התפעמו המקשיבים מאותו תוצר: בִּדְיוֹן מוחלט שהוא גם אמת צרופה.

יצירה שנהגית נולדת ומתהווה במוחו של המספר - אבל חיה ומשגשגת דווקא במוחו של האחר.

קוראים לה: סיפור.

 

מעשה שהיה. ..יכול להיות
על אמת ושקר בסיפור

איך יכולה היצירה להתבסס על בִּדְיוֹן מוחלט ולספק בו בזמן גם אמת צרופה?

סוד האבסורד הוא: היתכנות.

סיפור איכותי הוא מיזוג מוצלח בין אמת לבִּדְיוֹן, כאשר שניהם חוסים תחת קורת גג אחת מחייבת שאי אפשר בלעדיה: היתכנות.

כאשר הבִּדְיוֹן הסיפורי נושא אופי של היתכנות אפשרית, או אז הוא אינו שקר מעורר סלידה, אלא סיפור מעורר הזדהות.

באין היתכנות - אין סיפור.

זה באשר לחלקו של הבִּדְיוֹן בתרכובת הסיפורית. ועוד נדבר בו בהמשך, בבִּדְיוֹן. וגם עוד נספר על האמינות הסיפורית, זו שבלעדיה אין סיפור.

אחרי שהצגנו את הבִּדְיוֹן הסיפורי בקצרה ולצרכי היכרות ראשונית, נעבור לאמת. 

*

סיפור אמין מתבסס על אירועים אמיתיים. העניין הוא שאם הסיפור מתעד רק את מה שקרה במציאות, הוא לא סיפור.

הוא אולי מאמר, אולי מוצר תיעודי, או דיווח חדשותי, ושמא הוא משוואת אותיות שמתארת תהליך - אבל סיפור הוא לא. הוא חף לחלוטין מאותה חיוניות יצירתית שהופכת פיסת מציאות וערימת מילים ליצירה ששמה סיפור.

רגע, מה אמרנו כאן, 'יצירתית'? מלשון ליצור? כלומר, לא לדווח או לתעד או לשמר מצב שהיה קיים, אלא ליצור יצירה חדשה שלא הייתה קיימת עד לרגע היצירה? בהחלט. אל הסיפור חייבת להימזג גם יצירתיות.

יען אשר האמת לכשעצמה אינה יכולה להיקרא או להיות סיפור, חייבים להשתלב בה רכיבים שאינם אמת, אלא יצירה. וכשיוצרים, משנים את המציאות המתועדת. ממזגים בינה לבין חזון, לבין בדיה חלקית, לבין בִּדְיוֹן מוחלט. ככל שתושבח אומנות המיזוג והיו כולם לאחד, כך יושבח הסיפור.

רגע, אם הבִּדְיוֹן הכרחי, ואם הוא הנו לב היצירה ולוז היצירתיות, למה שלא יהיה הסיפור כל כולו בִּדְיוֹן? למה לא לספק לקוראים חוויה צרופה על טהרת השקר עם 100% בדיה?

*³ 

בִּדְיוֹן מוחלט, כלומר בִּדְיוֹן שאינו יכול להיות נכון בתוך הסיטואציה הסיפורית, בִּדְיוֹן שהוא מופרך מעיקרו ומזויף מתוכו, שיש בו סתירה פנימית או אי־היתכנות מובהקת ונגלית לאוזן, הורס את הסיפור⁴.

למה? כי צרכני הסיפור בנויים ומוכנים להזדהות ולהתמזג נפשית עם חלקי הבדיה שבתוך הסיפור רק אם הם מתיישבים בתודעתם כאמת אפשרית ובת קיימא. לא בהכרח 'מעשה שהיה', אבל כן בהכרח 'מעשה שהיה יכול להיות'.

לכן, אם אנחנו ככותבים רוצים שהבִּדְיוֹן המציאותי שלנו ישרוד ויפעל, עלינו להפכו לאמת סיפורית מהדהדת בתודעת הקוראים שלנו. זהו זה, הגענו להגדרה הממצה והמדויקת: אמת סיפורית⁵.

מאחר ורבים וטובים שלא הכירו את מכשול 'הבִּדְיוֹן המוחלט' הרסו בתום לב ובהעדר כוונות זדון מוצהרות יצירות שיכלו להיות טובות ומשובחות אך מתו בטרם עת, הבה ונקרא פעם נוספת את כלל הברזל המקדים תחילת כל בניית סיפור: אם אנחנו ככותבים רוצים שהבִּדְיוֹן המציאותי שלנו ישרוד ויפעל כסיפור, עלינו להפכו לאמת סיפורית מהדהדת בתודעת הקוראים שלנו.

אמת אמינה. אמת שאינה ניתנת לערעור. איך? בגלל ההקפדה על היתכנות.

עוד נחזור גם לעניין הזה.

*

התפתחות אומנות הסיפורת הולידה עשרות, אולי מאות, דרכים לספר סיפור.

חלק מהדרכים נעלמו עם הזמן. כי הן לא הצליחו להפוך את הבִּדְיוֹן המציאותי לאמת סיפורית שתהדהד בתודעת המקשיבים או תחולל פלאות ברגשותיהם. המקשיבים לא יכלו להשתחרר מעצמם ולהתמסר לתהליך הסיפורי. הם לא הרגישו מספיק בטוחים להישען על המספר. הדרכים הסיפוריים הללו, הלא מוצלחים, הלא מספרים מספיק טוב, אבדו לעד.

כבכל תהליך התפתחותי, היו דרכים שנותרו אך התפתחו והשתנו; והיו דרכים ששלטו ללא עוררין בתקופות מסוימות, עד שתם זמנן והן גוועו ועברו מן העולם. חלקן בהכחדה מהירה, וחלקן לאט ובכאבים.

גם השפעת הטכנולוגיה לא פסחה על תחום הסיפורת ותרמה להליך התפתחותה של אומנות הסיפורת.

פריצות דרך טכנולוגיות ששינו את האנושות שינו גם את עולם התרבות. חלקן הולידו לפתע דרכים חדשות לגמרי לבנות סיפור, חלקן הצמיחו דרכים חדשות לגמרי לספר סיפור, וחלקן או שהשמידו דרכים ישנות, או שטלטלו ושינו אותן ללא הכר.

מבין אסופת הדרכים לבנות סיפור, ומתוך שלל הדרכים לספר סיפור⁶, יש ששרדו עד לימינו.

הגיע הזמן להתיידד איתן.

מסע ההתיידדות שלכם עם הדרכים המקצועיות לבנות סיפור ועם הדרכים המעולות לספר סיפור, עובר בספר הזה.

למה דווקא בו?

המשך הפרק בספר המלא