הקדמה למהדורה האנגלית
משחר ילדותי ידעתי כי אבי, שרי ראמה שנקאר טיווארי, ואימי, שרימאי פראבהווטי דֶווי, היו חניכיה של מטה שנקרימה1. תמונתה, שהייתה מונחת במקום הפוג'ה, עוררה את סקרנותי וגרמה לי להתחקות אחר תולדות חייה. מהסיפורים אליהם נחשפתי עלה כי מאז שהייתה ילדה ועד לשנתה ה-40, היא חונכה ואומנה בכל היבטיה של היוגה על-ידי שרי טאילאנג סוואמי בכבודו ובעצמו. הסיפורים הרבים והמופלאים על יכולותיו העל-טבעיות ויוצאות הדופן של סוואמיג'י זכורים לי עוד מילדותי, ובאופן טבעי נמשכנו אני וכל בני משפחתי אל דמותו. רגשות הקרבה שלי אליו מאז ועד היום הינם ברורים מאליהם. כך חלפו להן השנים, והחל מגיל ארבעים ואילך, בכל פעם שעליי להרצות או לשאת דברים באשר לפילוסופיה ההודית או על יוגה ועל רוחניות, אני משתמש באין-ספור ציטוטים מתורתו של שרי טאילאנג סוואמי.
בשנת 1977, במהלך אחת ההרצאות שנתתי, גילה אבי בויארסקי התעניינות בתרגום ובהפצת הספר באנגלית. כך, זכיתי סוף סוף, להוציא לאור את התורה ואת הביוגרפיה של שרי טאילאנג סוואמי. בהדפסה של ספר זה, הגיש מר אבי בויארסקי את תמיכתו ברוחב לב. ברצוני להודות לכל חבריי ותלמידיי, אשר אין ספור דרישותיהם גרמו לי לבסוף להוציא כתב זה אל האור. ולבסוף, ברצוני גם להודות, לשרי ר.ס. גופטה, אשר בזכותו הפך תרגום זה לאפשרי.
שיוו שאנקאר טריפאטי
הערות:
1 מטה שנקרימה – ראה נספח בסוף הספר.
פתיחה
תיאור חייו של מהאטמה טאילאנג סוואמי, אשר נכתב במקורו בשפת בנגל, תורגם להינדי על ידי שרי ואסודיו צ'אטרג'י. לאחר מכן, התבקש שרי ר.ס. גופטה, סגנו לשעבר של מנהל בית הספר גאוט שבדלהי, לתרגם אותו לאנגלית. מר גופטה עשה כמיטב יכולתו, וניסה לכתוב את התרגום בשפה שוטפת וקולחת. מספר מילים, שלהן הוא לא הצליח למצוא תחליף ותרגום באנגלית, נשארו כפי שהן. מר גופטה מבקש לסלוח לו אם ימצאו שגיאות כלשהן, מכיוון שהייתה זו משימה אדירה לתרגם את תיאור חייו של קדוש דגול כל כך כמו טאילאנג סוואמיג'י. אנו מקווים כי הקוראים יגלו סובלנות, יתעלמו מהחסרונות ויעריכו את המאמצים אשר הושקעו במלאכת התרגום.
הערת המתרגמים
אני כותבת שורות אלו בשמי ובשמו של חברי היקר ושותפי לתרגום ולעריכה עמרם בילו ז"ל, אשר הלך לעולמו שבועות ספורים לפני סיומו של פרויקט מורכב זה.
התרגום המחודש מתבסס על תרגומה הנפלא של רחל תורן ז"ל. בחידושו, עשינו כמיטב יכולתנו לדייק ולאסוף מידע מכל מקור מהימן שיכולנו להשיג. ביחד עם עזרתו וליוויו האדיבים של שיוו שאנקאר טריפאטי, מורנו האהוב, אנו מביאים לפניכם את תוצר מאמצינו במהלך ארבע השנים האחרונות. המטרה שעמדה בפנינו הייתה להפוך את הספר ואת הרעיונות המובאים בו, לכמה שיותר בהירים ונגישים לקורא הישראלי, ולשם כך הוספנו פירושים בגוף הספר ובנוסף מילון מונחים מורחב אשר יסייע לקורא להתמצא בכתוב. בספר זה מובאים הרעיונות החשובים ביותר בתחום הפילוסופיה של היוגה ולמעשה כל מה שעל המתרגל לדעת טמון בין שורותיו. אנו מקווים כי תפיקו את המירב וכי הספר יהווה אבן דרך בדרככם להגשמה עצמית.
גלה חפץ 2015
הביוגרפיה של טאילאנג סוואמי
כאשר לומדים את ההיסטוריה של הודו, מגיעים למסקנה כי כל אימת שהתרחשה נסיגה באמונה הדתית, התפתחה בחברה תחושת עוינות אשר דרדרה אותה והביאה אותה לידי התנוונות. נשמות גדולות כשרי טאילאנג סוואמי, מתגלמות על מנת לתקן את דרכי החוטאים בכך שהן סוללות בפניהם את הדרך אל הדת. עיסוקם התמידי של קדושים אלה הוא שמירה על רווחתו של העולם. איננו זקוקים למחקרים אשר יציגו בפנינו ראיות לעובדות אלו, לאדמתה הקדושה של הודו יש הוכחות רבות בנושא זה. כל הודי הינדי מכיר היטב את שמותיהן של נשמות גדולות, כמו
מהאפרבהו צ'איטניאדֶוו, שאנקארה צ'אריה, ראמאנוג', הקדוש קאביר, טולסידס, ננאק, הקדוש טוקאראם, מהאטמה טאילאנג סוואמי, בהאסקארה נאנד סוואמי, סדהאק ראם פראסאד, שרימאט ראם קרישנה פאראמהאמסה דֶוו, ויג'אי קרישנה גוסוואמי, סוואמי ויווקננדה, ואמאפאגאל, גהישה פאגלה.
עובדה ידועה היא, עד כמה הקריבו בעלי נשמות גדולות אלה מעצמם וכמה קשיים היה עליהם לסבול. כאשר אנו נותנים את דעתנו על עבודתם העל-אנושית, אנו מבינים על נקלה כי הם נולדו כחלק מאלוהים. כיצד קיבלו את אותו כוח אלוהי? מהו הנתיב הייחודי בו השיטו את ספינת חייהם מתחילתם ועד סופם? מהו הנתיב אשר הובילם לאותו מעמד נעלה, לו רוחשת החברה כבוד כה רב? איש אינו יודע. קדושים אלה השאירו מעט מאד כתבים היכולים להעיד על שגרת יומם. יחד עם זאת, כל מה שהצליחו מאמיניהם לאסוף פורסם ויצא לאור.
כאשר מנתחים את אופיים של בני האדם בהווה, אנו מבינים כי על אף עומק נסיגתם הדתית של ההינדים עדיין מתקיימים בהם שאיפה, אומץ ויוזמה. בהינדים המודרנים המתונים, קיימת תשוקה חזקה ללכת בדרכי הדת. ברור בהחלט שאם יתקדמו ההינדים בנתיב זה, תוך דבקות ומסירות המשולבים בתשוקה עזה וביוזמה, הרי שיגיעו לשחרור ולגאולה. אין כל ספק בכך. לא רק ההינדי אלא גם מאמין של כל דת אחרת, הרוצה להתעורר בשביליה של האמונה, יוכל להצליח במשימה זו אם יאמין בדתו, יגדיר את מטרתו וימלא את חובותיו. מטרתן של כל הדתות היא אחת, על כן הבדלים בבסיסיהן של הדתות הינם בלתי אפשריים. מכל מקום, היעד האחרון והעיקרי של כל הדתות הוא השחרור, הגאולה.
חבריה של קהילה מסוימת מכנים את ההינדים 'עובדי אלילים', אך אין הם מבינים את מטרתה האמיתית של עבודת האלילים. אלוהים הוא מעבר לחושיהם, שיפוטם וליבם של בני האדם. ניתן להבין אותו רק באמצעות כוחו שלו. מאמיניה של הדת ההינדית בונים פסלים כסמל לכל אחד מכוחותיו, שומרים אותם לפניהם וסוגדים להם, אך הם אינם סוגדים לגופו של הפסל. קשה מאד להבין את ערכה של האלוהות המלאה בידע מופלא. כל פסל בא להמחיש עוצמה ואמת. כפי שלא ניתן להפריד בין האש לבין כוח הבעירה שלה, בין הפרח לניחוח שלו ובין הסוכר למתיקותו - כך כאשר סוגדים לפסל, מרגישים כי הוא חלק בלתי נפרד מאלוהים. על מנת ללמוד אנו זקוקים לאלף-בית, לספרים, לשיטה ולעבודה. אך האם הידע, אשר אין דבר שיגבר עליו, שהינו הטוב מכל, שהוא מעבר לכל למידה, שאינו שם לו כמטרה כל ידע אחר, אינו זקוק לשיטה כל שהיא? עבור הינדים, הפסל הוא האלף-בית להבנת הידע, כתבי הקודש הם הספר, הסגידה היא השיטה, המסירות היא העבודה והריכוז הוא ההתמדה.
באופן גס ניתן לומר כי זהו המאפיין המרכזי המייחד את הדת ההינדית מהדתות האחרות. בדתות האחרות השיטה לילדים, לבוגרים, לשוטים ולמלומדים היא אותה השיטה. אך כפי שצריך זרע מיוחד על מנת לבחון את פוריותה או את אי-פוריותה של האדמה, כך בדת ההינדית ישנם נתיבים ושלבים שונים עבור אנשים שונים. אדם ילך בנתיב מסוים או יעבור שלב מסוים בהתאם לרמה בה הוא נמצא, בהתאם להשכלה שלו, לאמונה שלו וליכולתו השכלית-רוחנית. שלבי ההתמסרות בדת ההינדית בנויים כך שאדם יכול להיות בעל אופי חזק, לציית להם ולמלא את חובותיו, תוך שהוא מטפס מהשלב הנמוך ביותר. לאחר שהתגבר על כל השלבים, הופך האדם להיות נקי מחטאים ומשיג את התכונות האנושיות. אפשר להגיע לאלוהים בקלות, בדרכים ובשיטות הרגילות, על ידי התמסרות, בטחון פנימי, נאמנות, סגידה ואמונה. אין כל ספק בכך. דמותו של מהאטמה טאילאנג סוואמי המתוארת בספר זה, היא דוגמא טובה לעקרונות אלה. לוטוס פורח שנבט באגם ליבו, התפתח בשל מסירותו לאלוהים וכך צמחו בו תכונות מקודשות. באותה הדרך, זרע האהבה שזרע אלוהים בנדיבותו, בליבו של כל אדם, ינבוט בוודאי אם ישקו אותו כראוי.
מהאטמה טאילאנג סוואמי הוא שם מוכר מאד. אנשים שמעו בוודאי על ההשפעות המופלאות של מעשיו ועל פעולותיו האלוהיות. כיצד החליט מהאטמה זה שחונן על ידי האל, מה הם חובותיו? כיצד בסבלנות, בחוסר אנוכיות פלאי ובחריצות לא אנושית הגדיר את מטרותיו? וכיצד הצליח להיפטר מהזיקנה ומהמוות? כל אלה מתוארים בספר זה במידת האפשר.
שנותיו המוקדמות של סוואמיג'י
בתחילת המאה החמש-עשרה, חי בעיר הוליה שבמחוז ויג'נה שבדרום, בעל אחוזה עשיר וידוע - ברהמין2 בשם נראסינגדהאר. הוא ניחן בטוב לב, אדיבות ונכונות להושיט עזרה. היה לו לב רחום, הוא תמיד מילא את חובותיו, והיה ידוע כאדם דתי חדור אמונה ובעל אופי חזק. נראסינגדהאר התחתן פעמיים ונהג להעביר את זמנו בנעימים עם חבריו. בשנת 1529 לספירה, ילדה אשתו הראשונה בן. הייתה זו שנת 1014 בלוח הבנגלי נאקשאסטרה (Nakshastra3) ביום האחד-עשר בחציו השני של חודש פוש4 תחת כוכב רוהיני. מי יכול היה לדעת באותם הימים, כי בחלוף הזמן, יהיה ילד זה ככוכב זוהר בשמי הודו? מי ידע באותם הזמנים, שילד זה נולד עם כוח אלוהי, אשר יש ביכולתו להאיר באור הידע את עולם הדת כולו ולשרת את מטרתו הנעלה של אלוהים? ילד זה היה טאילנג סוואמי שלנו.
נראסינגדהאר שמח מאד לראות את פניו של בנו שזה עתה נולד. לרגל המאורע הוא חלק כספים רבים בין העניים. אחר כך, לאחר שקיים טקסים דתיים שונים, בחר לבנו את השם טאילאנגדהאר. ימים ספורים לאחר מכן, ילדה אשתו השנייה של נראסינגדהאר גם היא בן, ושמו היה שרידהאר.
טאילאנגדהאר היה חכם מאד ושקט מטבעו. היה לו זיכרון חד והספיקה לו פעם אחת ויחידה לשמוע דבר מה על מנת שייחרט בזיכרונו לתמיד. כאשר החל להתבגר והגיע לגיל הנעורים, נעשה מהורהר יותר ויותר, הוא נהג למדוט במקומות מבודדים והיה מוצף בתחושות קשות למראה סבלם של אחרים. נראסינגדהאר היה מודאג מאד כשראה את טאילאנגדהאר כך, מהורהר ועגום. על מנת לשמח את בנו הציע האב לטאילאנגדהאר לשאת לו אישה, אך טאילאנגדהאר לא הסכים לכך כלל. נראסינגדהאר דחק בו שוב ושוב, עד שיום אחד אמר לו טאילאנגדהאר: "כאשר אין יציבות בחיים אלה, שהינם ארעיים וברי חלוף, מדוע עלינו להסתבך באשליה זו? חובה עלינו לחפש אחר הנצחי והאינסופי. אני אחפש אחריו". נראסינגדהאר התעצב מאד משנוכח כי אינו יכול לשנות כהוא זה את דעותיו של בנו.
אשתו הראשונה של נראסינגדהאר, וידיאוואטי (אמו של טאילאנגדהאר), הייתה אישה חכמה מאד ודתיה. כל בני המשפחה הלכו שבי אחר פשטותה, אופייה המתוק ומילותיה האוהבות. לא חסרו להם משרתים, גברים או נשים, אך היא עשתה את כל עבודות משק הבית בעצמה. היא מעולם לא פנתה בדברים קשים אל המשרתים. היא אהבה אותם כאילו היו ילדיה שלה והם התייחסו אליה כאילו הייתה אמם. וידיאוואטי נהגה לקיים את הפולחנים הדתיים תוך שהיא ממלאת את חובותיה בבית. חובתה הראשונה הייתה לשרת את בעלה. היא נראתה כמו אלילה ביופיה ובמתיקותה. בעיניה היה זוהר שמיימי. ירח בוהק כנקטר היה טמון ברוך ליבה, ונראה היה כאילו אורו זוהר מתוך גופה. וידיאוואטי לא נהגה ללגום אף לא טיפת מים אחת לפני שקיימה את טקסי סגידתה לשיווה. כאשר הייתה מתפללת וחוזרת על המזמורים כשכפות ידיה צמודות זו לזו, זרם דמעות של מסירות והתמסרות היה נובע מתוך ליבה וניגר על לחייה. בזמן התפילה, פניה המוארות זהרו אף יותר. כאשר הייתה וידיאווטי, סמל הפשטות וההתמסרות הזכה, שקועה בתפילתה, נהר מפניה אור אלוהי והאיר את הבית כולו. איש, פרט לטאילאנגדהאר, לא העז להתקרב אליה כשהייתה במצב זה של מדיטציה. בהתגלמות הצניעות והנאמנות לבעלה, הייתה כאלילה אשר אורה זורח על המין הנשי כולו.
כבר בתחילה הבחינה וידיאוואטי ביכולותיו הרוחניות של בנה. כשהתבוננה במעשיו, התפתחה בליבה תחושה כי טאילאנגדהאר ילך בדרכי הדת. ניכר היה כי הוא נשמר מליפול אל מלכודת האשליה של עולם ארעי זה. לפיכך לא התעצבה וידיאוואטי אפילו במעט, למעשה אף הייתה מרוצה מאד, והעובדה כי טאילאנגדהאר לא גילה כל עניין בנישואין לא הפליאה אותה כלל. אך אביו היה מאד לא מרוצה. יום אחד, כשמצאה וידיאוואטי את בעלה עצוב, אמרה לו: "מדוע אתה עצוב וכל כך מאוכזב מכך שטאילאנגדהאר אינו מתחתן? מהי המטרה האמיתית של נישואין? אם המטרה האמיתית היא המשכיות השבט, אפשר להשיג אותה כשנחתן את שרידהאר. האם יוכל טאילאנגדהאר למצוא אושר רוחני בנישואין אם יעשה זאת בניגוד לרצונו? לעולם לא. יתרה מכך, התוצאה עלולה להיות אף גרועה יותר. אם יצליח בנתיב בו הוא עומד לבחור, הוא יהפוך ליהלום זוהר - לא רק בקרב בני שבטו, אלא בקרב אנשי הודו כולה. האם יש בכך פחיתות כבוד להוריו? לא יהיה זה נכון להערים קשיים בדרכו. חובתנו היא לנסות ולעזור לו להתקדם ולהצליח בדרך בה יבחר". האישה טובת הלב ניסתה לשכנע את בעלה וביקשה ממנו כי יניח לתשוקתו העזה לחתן את טאילאנגדהאר. נראסינגדהאר התעודד לשמע עצותיה של אשתו, וחש כי מזל גדול נפל בחלקו בהיותו אב לילד כה מחונן. מספר ימים לאחר מכן, על פי בקשת אשתו השנייה, ארגן נראסינגדהאר את נישואיו של שרידהאר. וידיאוואטי וטאילאנגדהאר שמחו מאד על חגיגת הנישואין.
ככל שהתבגר, התחזקו בלבו של טאילאנגדהאר שאיפותיו הדתיות. התחושה כי יהלום רב ערך טמון בלבו החלה לפעום בו. הוא איבד עניין באכילה, בשתייה, בשינה ובלימוד. כשהבחינה וידיאוואטי, אמו, בחוסר השקט של בנה, החלה להשמיע לו דברי חוכמה וללמדו. טאילאנגדהאר הגיב על כך בשמחה רבה ונראה היה כי גן עדן נגלה לפניו. מילותיה של אמא וידיאוואטי היו לאוזניו כטפטוף רך של נקטר. כשהאזין לאמו, חש טאילאנגדהאר כי הוא טובע באושר שלא ניתן לתארו. הוא הרגיש שאור חודר להכרתו ומפזר את ערפילי אי-השקט שאפפוה. ככל שהתקדם בעקבות לימודיה של אמו, הואר ליבו באור חדש. תכונותיו הרוחניות הזדככו והתעדנו. בהדרגה החל ליבו של טאילאנגדהאר לרקד עם גל האהבה לאלוהים. משטעם את טעמה של אהבה זו, החלה המסירות לאלוהים לפרוח בלבבו.
אך בימים אלה של שמחה, העיב לפתע צל של צער על אושרו של טאילאנגדהאר. בליבו אוהב האלוהים התחוללה סערה. נראסינגדהאר חלה. כל טיפול אפשרי ניתן לו, אך במקום שהמחלה תדעך היא הלכה והחריפה. בני המשפחה ניסו כל דרך ולא חסכו כל מאמץ, אך הכל היה לשווא. ביום החמישי למחלתו, לפנות ערב, עזב נראסינגדהאר את העולם ובהתנתקותו מאשליית האהבה של אישה ובנים, עבר למישור השמיימי. טאילאנגדהאר היה בן ארבעים באותו הזמן. המבוגרים, הצעירים, הגברים והנשים, התעצבו כולם. הקהל כולו התעצב. משהו מת בוידיאוואטי המסורה עם הפרידה מבעלה. מיום זה ואילך לא גלתה עניין בדבר, פרט למחשבה על אלוהים.
הערות:
2 בראהמין (Brahmin) - כוהן או מלומד המשתייך לכת (קסטה) הברהמינים (הכוהנים), הקסטה הגבוהה ביותר. גרסה אנגלית למילה ברהמאנה (Brahmana).
3 נאקשאסטרה (Nakshastra) - לוח השנה הבנגלי הירחי. מתייחס אל המקום בו נמצא הירח בעת הזריחה.
4 פוש/פאושה (Posh-Poush-Pausha) - החודש העשירי בלוח השנה על פי השמש ההינדי, והתשיעי בלוח השנה הבנגלי. מתחיל ביום הירח המלא ב-22 בדצמבר ומסתיים ב-20 בינואר. על פי לוח השנה ההינדי הוא חל בשיאה של עונת החורף ובדרך כלל זוהי תקופת הקציר, אשר משמעה ברכה כלכלית. בלוח השנה הבנגלי חודש זה חל בתחילת החורף, ונקרא על שם הכוכב פוּשיה.
הקדמה למהדורה האנגלית
משחר ילדותי ידעתי כי אבי, שרי ראמה שנקאר טיווארי, ואימי, שרימאי פראבהווטי דֶווי, היו חניכיה של מטה שנקרימה1. תמונתה, שהייתה מונחת במקום הפוג'ה, עוררה את סקרנותי וגרמה לי להתחקות אחר תולדות חייה. מהסיפורים אליהם נחשפתי עלה כי מאז שהייתה ילדה ועד לשנתה ה-40, היא חונכה ואומנה בכל היבטיה של היוגה על-ידי שרי טאילאנג סוואמי בכבודו ובעצמו. הסיפורים הרבים והמופלאים על יכולותיו העל-טבעיות ויוצאות הדופן של סוואמיג'י זכורים לי עוד מילדותי, ובאופן טבעי נמשכנו אני וכל בני משפחתי אל דמותו. רגשות הקרבה שלי אליו מאז ועד היום הינם ברורים מאליהם. כך חלפו להן השנים, והחל מגיל ארבעים ואילך, בכל פעם שעליי להרצות או לשאת דברים באשר לפילוסופיה ההודית או על יוגה ועל רוחניות, אני משתמש באין-ספור ציטוטים מתורתו של שרי טאילאנג סוואמי.
בשנת 1977, במהלך אחת ההרצאות שנתתי, גילה אבי בויארסקי התעניינות בתרגום ובהפצת הספר באנגלית. כך, זכיתי סוף סוף, להוציא לאור את התורה ואת הביוגרפיה של שרי טאילאנג סוואמי. בהדפסה של ספר זה, הגיש מר אבי בויארסקי את תמיכתו ברוחב לב. ברצוני להודות לכל חבריי ותלמידיי, אשר אין ספור דרישותיהם גרמו לי לבסוף להוציא כתב זה אל האור. ולבסוף, ברצוני גם להודות, לשרי ר.ס. גופטה, אשר בזכותו הפך תרגום זה לאפשרי.
שיוו שאנקאר טריפאטי
הערות:
1 מטה שנקרימה – ראה נספח בסוף הספר.
פתיחה
תיאור חייו של מהאטמה טאילאנג סוואמי, אשר נכתב במקורו בשפת בנגל, תורגם להינדי על ידי שרי ואסודיו צ'אטרג'י. לאחר מכן, התבקש שרי ר.ס. גופטה, סגנו לשעבר של מנהל בית הספר גאוט שבדלהי, לתרגם אותו לאנגלית. מר גופטה עשה כמיטב יכולתו, וניסה לכתוב את התרגום בשפה שוטפת וקולחת. מספר מילים, שלהן הוא לא הצליח למצוא תחליף ותרגום באנגלית, נשארו כפי שהן. מר גופטה מבקש לסלוח לו אם ימצאו שגיאות כלשהן, מכיוון שהייתה זו משימה אדירה לתרגם את תיאור חייו של קדוש דגול כל כך כמו טאילאנג סוואמיג'י. אנו מקווים כי הקוראים יגלו סובלנות, יתעלמו מהחסרונות ויעריכו את המאמצים אשר הושקעו במלאכת התרגום.
הערת המתרגמים
אני כותבת שורות אלו בשמי ובשמו של חברי היקר ושותפי לתרגום ולעריכה עמרם בילו ז"ל, אשר הלך לעולמו שבועות ספורים לפני סיומו של פרויקט מורכב זה.
התרגום המחודש מתבסס על תרגומה הנפלא של רחל תורן ז"ל. בחידושו, עשינו כמיטב יכולתנו לדייק ולאסוף מידע מכל מקור מהימן שיכולנו להשיג. ביחד עם עזרתו וליוויו האדיבים של שיוו שאנקאר טריפאטי, מורנו האהוב, אנו מביאים לפניכם את תוצר מאמצינו במהלך ארבע השנים האחרונות. המטרה שעמדה בפנינו הייתה להפוך את הספר ואת הרעיונות המובאים בו, לכמה שיותר בהירים ונגישים לקורא הישראלי, ולשם כך הוספנו פירושים בגוף הספר ובנוסף מילון מונחים מורחב אשר יסייע לקורא להתמצא בכתוב. בספר זה מובאים הרעיונות החשובים ביותר בתחום הפילוסופיה של היוגה ולמעשה כל מה שעל המתרגל לדעת טמון בין שורותיו. אנו מקווים כי תפיקו את המירב וכי הספר יהווה אבן דרך בדרככם להגשמה עצמית.
גלה חפץ 2015
הביוגרפיה של טאילאנג סוואמי
כאשר לומדים את ההיסטוריה של הודו, מגיעים למסקנה כי כל אימת שהתרחשה נסיגה באמונה הדתית, התפתחה בחברה תחושת עוינות אשר דרדרה אותה והביאה אותה לידי התנוונות. נשמות גדולות כשרי טאילאנג סוואמי, מתגלמות על מנת לתקן את דרכי החוטאים בכך שהן סוללות בפניהם את הדרך אל הדת. עיסוקם התמידי של קדושים אלה הוא שמירה על רווחתו של העולם. איננו זקוקים למחקרים אשר יציגו בפנינו ראיות לעובדות אלו, לאדמתה הקדושה של הודו יש הוכחות רבות בנושא זה. כל הודי הינדי מכיר היטב את שמותיהן של נשמות גדולות, כמו
מהאפרבהו צ'איטניאדֶוו, שאנקארה צ'אריה, ראמאנוג', הקדוש קאביר, טולסידס, ננאק, הקדוש טוקאראם, מהאטמה טאילאנג סוואמי, בהאסקארה נאנד סוואמי, סדהאק ראם פראסאד, שרימאט ראם קרישנה פאראמהאמסה דֶוו, ויג'אי קרישנה גוסוואמי, סוואמי ויווקננדה, ואמאפאגאל, גהישה פאגלה.
עובדה ידועה היא, עד כמה הקריבו בעלי נשמות גדולות אלה מעצמם וכמה קשיים היה עליהם לסבול. כאשר אנו נותנים את דעתנו על עבודתם העל-אנושית, אנו מבינים על נקלה כי הם נולדו כחלק מאלוהים. כיצד קיבלו את אותו כוח אלוהי? מהו הנתיב הייחודי בו השיטו את ספינת חייהם מתחילתם ועד סופם? מהו הנתיב אשר הובילם לאותו מעמד נעלה, לו רוחשת החברה כבוד כה רב? איש אינו יודע. קדושים אלה השאירו מעט מאד כתבים היכולים להעיד על שגרת יומם. יחד עם זאת, כל מה שהצליחו מאמיניהם לאסוף פורסם ויצא לאור.
כאשר מנתחים את אופיים של בני האדם בהווה, אנו מבינים כי על אף עומק נסיגתם הדתית של ההינדים עדיין מתקיימים בהם שאיפה, אומץ ויוזמה. בהינדים המודרנים המתונים, קיימת תשוקה חזקה ללכת בדרכי הדת. ברור בהחלט שאם יתקדמו ההינדים בנתיב זה, תוך דבקות ומסירות המשולבים בתשוקה עזה וביוזמה, הרי שיגיעו לשחרור ולגאולה. אין כל ספק בכך. לא רק ההינדי אלא גם מאמין של כל דת אחרת, הרוצה להתעורר בשביליה של האמונה, יוכל להצליח במשימה זו אם יאמין בדתו, יגדיר את מטרתו וימלא את חובותיו. מטרתן של כל הדתות היא אחת, על כן הבדלים בבסיסיהן של הדתות הינם בלתי אפשריים. מכל מקום, היעד האחרון והעיקרי של כל הדתות הוא השחרור, הגאולה.
חבריה של קהילה מסוימת מכנים את ההינדים 'עובדי אלילים', אך אין הם מבינים את מטרתה האמיתית של עבודת האלילים. אלוהים הוא מעבר לחושיהם, שיפוטם וליבם של בני האדם. ניתן להבין אותו רק באמצעות כוחו שלו. מאמיניה של הדת ההינדית בונים פסלים כסמל לכל אחד מכוחותיו, שומרים אותם לפניהם וסוגדים להם, אך הם אינם סוגדים לגופו של הפסל. קשה מאד להבין את ערכה של האלוהות המלאה בידע מופלא. כל פסל בא להמחיש עוצמה ואמת. כפי שלא ניתן להפריד בין האש לבין כוח הבעירה שלה, בין הפרח לניחוח שלו ובין הסוכר למתיקותו - כך כאשר סוגדים לפסל, מרגישים כי הוא חלק בלתי נפרד מאלוהים. על מנת ללמוד אנו זקוקים לאלף-בית, לספרים, לשיטה ולעבודה. אך האם הידע, אשר אין דבר שיגבר עליו, שהינו הטוב מכל, שהוא מעבר לכל למידה, שאינו שם לו כמטרה כל ידע אחר, אינו זקוק לשיטה כל שהיא? עבור הינדים, הפסל הוא האלף-בית להבנת הידע, כתבי הקודש הם הספר, הסגידה היא השיטה, המסירות היא העבודה והריכוז הוא ההתמדה.
באופן גס ניתן לומר כי זהו המאפיין המרכזי המייחד את הדת ההינדית מהדתות האחרות. בדתות האחרות השיטה לילדים, לבוגרים, לשוטים ולמלומדים היא אותה השיטה. אך כפי שצריך זרע מיוחד על מנת לבחון את פוריותה או את אי-פוריותה של האדמה, כך בדת ההינדית ישנם נתיבים ושלבים שונים עבור אנשים שונים. אדם ילך בנתיב מסוים או יעבור שלב מסוים בהתאם לרמה בה הוא נמצא, בהתאם להשכלה שלו, לאמונה שלו וליכולתו השכלית-רוחנית. שלבי ההתמסרות בדת ההינדית בנויים כך שאדם יכול להיות בעל אופי חזק, לציית להם ולמלא את חובותיו, תוך שהוא מטפס מהשלב הנמוך ביותר. לאחר שהתגבר על כל השלבים, הופך האדם להיות נקי מחטאים ומשיג את התכונות האנושיות. אפשר להגיע לאלוהים בקלות, בדרכים ובשיטות הרגילות, על ידי התמסרות, בטחון פנימי, נאמנות, סגידה ואמונה. אין כל ספק בכך. דמותו של מהאטמה טאילאנג סוואמי המתוארת בספר זה, היא דוגמא טובה לעקרונות אלה. לוטוס פורח שנבט באגם ליבו, התפתח בשל מסירותו לאלוהים וכך צמחו בו תכונות מקודשות. באותה הדרך, זרע האהבה שזרע אלוהים בנדיבותו, בליבו של כל אדם, ינבוט בוודאי אם ישקו אותו כראוי.
מהאטמה טאילאנג סוואמי הוא שם מוכר מאד. אנשים שמעו בוודאי על ההשפעות המופלאות של מעשיו ועל פעולותיו האלוהיות. כיצד החליט מהאטמה זה שחונן על ידי האל, מה הם חובותיו? כיצד בסבלנות, בחוסר אנוכיות פלאי ובחריצות לא אנושית הגדיר את מטרותיו? וכיצד הצליח להיפטר מהזיקנה ומהמוות? כל אלה מתוארים בספר זה במידת האפשר.
שנותיו המוקדמות של סוואמיג'י
בתחילת המאה החמש-עשרה, חי בעיר הוליה שבמחוז ויג'נה שבדרום, בעל אחוזה עשיר וידוע - ברהמין2 בשם נראסינגדהאר. הוא ניחן בטוב לב, אדיבות ונכונות להושיט עזרה. היה לו לב רחום, הוא תמיד מילא את חובותיו, והיה ידוע כאדם דתי חדור אמונה ובעל אופי חזק. נראסינגדהאר התחתן פעמיים ונהג להעביר את זמנו בנעימים עם חבריו. בשנת 1529 לספירה, ילדה אשתו הראשונה בן. הייתה זו שנת 1014 בלוח הבנגלי נאקשאסטרה (Nakshastra3) ביום האחד-עשר בחציו השני של חודש פוש4 תחת כוכב רוהיני. מי יכול היה לדעת באותם הימים, כי בחלוף הזמן, יהיה ילד זה ככוכב זוהר בשמי הודו? מי ידע באותם הזמנים, שילד זה נולד עם כוח אלוהי, אשר יש ביכולתו להאיר באור הידע את עולם הדת כולו ולשרת את מטרתו הנעלה של אלוהים? ילד זה היה טאילנג סוואמי שלנו.
נראסינגדהאר שמח מאד לראות את פניו של בנו שזה עתה נולד. לרגל המאורע הוא חלק כספים רבים בין העניים. אחר כך, לאחר שקיים טקסים דתיים שונים, בחר לבנו את השם טאילאנגדהאר. ימים ספורים לאחר מכן, ילדה אשתו השנייה של נראסינגדהאר גם היא בן, ושמו היה שרידהאר.
טאילאנגדהאר היה חכם מאד ושקט מטבעו. היה לו זיכרון חד והספיקה לו פעם אחת ויחידה לשמוע דבר מה על מנת שייחרט בזיכרונו לתמיד. כאשר החל להתבגר והגיע לגיל הנעורים, נעשה מהורהר יותר ויותר, הוא נהג למדוט במקומות מבודדים והיה מוצף בתחושות קשות למראה סבלם של אחרים. נראסינגדהאר היה מודאג מאד כשראה את טאילאנגדהאר כך, מהורהר ועגום. על מנת לשמח את בנו הציע האב לטאילאנגדהאר לשאת לו אישה, אך טאילאנגדהאר לא הסכים לכך כלל. נראסינגדהאר דחק בו שוב ושוב, עד שיום אחד אמר לו טאילאנגדהאר: "כאשר אין יציבות בחיים אלה, שהינם ארעיים וברי חלוף, מדוע עלינו להסתבך באשליה זו? חובה עלינו לחפש אחר הנצחי והאינסופי. אני אחפש אחריו". נראסינגדהאר התעצב מאד משנוכח כי אינו יכול לשנות כהוא זה את דעותיו של בנו.
אשתו הראשונה של נראסינגדהאר, וידיאוואטי (אמו של טאילאנגדהאר), הייתה אישה חכמה מאד ודתיה. כל בני המשפחה הלכו שבי אחר פשטותה, אופייה המתוק ומילותיה האוהבות. לא חסרו להם משרתים, גברים או נשים, אך היא עשתה את כל עבודות משק הבית בעצמה. היא מעולם לא פנתה בדברים קשים אל המשרתים. היא אהבה אותם כאילו היו ילדיה שלה והם התייחסו אליה כאילו הייתה אמם. וידיאוואטי נהגה לקיים את הפולחנים הדתיים תוך שהיא ממלאת את חובותיה בבית. חובתה הראשונה הייתה לשרת את בעלה. היא נראתה כמו אלילה ביופיה ובמתיקותה. בעיניה היה זוהר שמיימי. ירח בוהק כנקטר היה טמון ברוך ליבה, ונראה היה כאילו אורו זוהר מתוך גופה. וידיאוואטי לא נהגה ללגום אף לא טיפת מים אחת לפני שקיימה את טקסי סגידתה לשיווה. כאשר הייתה מתפללת וחוזרת על המזמורים כשכפות ידיה צמודות זו לזו, זרם דמעות של מסירות והתמסרות היה נובע מתוך ליבה וניגר על לחייה. בזמן התפילה, פניה המוארות זהרו אף יותר. כאשר הייתה וידיאווטי, סמל הפשטות וההתמסרות הזכה, שקועה בתפילתה, נהר מפניה אור אלוהי והאיר את הבית כולו. איש, פרט לטאילאנגדהאר, לא העז להתקרב אליה כשהייתה במצב זה של מדיטציה. בהתגלמות הצניעות והנאמנות לבעלה, הייתה כאלילה אשר אורה זורח על המין הנשי כולו.
כבר בתחילה הבחינה וידיאוואטי ביכולותיו הרוחניות של בנה. כשהתבוננה במעשיו, התפתחה בליבה תחושה כי טאילאנגדהאר ילך בדרכי הדת. ניכר היה כי הוא נשמר מליפול אל מלכודת האשליה של עולם ארעי זה. לפיכך לא התעצבה וידיאוואטי אפילו במעט, למעשה אף הייתה מרוצה מאד, והעובדה כי טאילאנגדהאר לא גילה כל עניין בנישואין לא הפליאה אותה כלל. אך אביו היה מאד לא מרוצה. יום אחד, כשמצאה וידיאוואטי את בעלה עצוב, אמרה לו: "מדוע אתה עצוב וכל כך מאוכזב מכך שטאילאנגדהאר אינו מתחתן? מהי המטרה האמיתית של נישואין? אם המטרה האמיתית היא המשכיות השבט, אפשר להשיג אותה כשנחתן את שרידהאר. האם יוכל טאילאנגדהאר למצוא אושר רוחני בנישואין אם יעשה זאת בניגוד לרצונו? לעולם לא. יתרה מכך, התוצאה עלולה להיות אף גרועה יותר. אם יצליח בנתיב בו הוא עומד לבחור, הוא יהפוך ליהלום זוהר - לא רק בקרב בני שבטו, אלא בקרב אנשי הודו כולה. האם יש בכך פחיתות כבוד להוריו? לא יהיה זה נכון להערים קשיים בדרכו. חובתנו היא לנסות ולעזור לו להתקדם ולהצליח בדרך בה יבחר". האישה טובת הלב ניסתה לשכנע את בעלה וביקשה ממנו כי יניח לתשוקתו העזה לחתן את טאילאנגדהאר. נראסינגדהאר התעודד לשמע עצותיה של אשתו, וחש כי מזל גדול נפל בחלקו בהיותו אב לילד כה מחונן. מספר ימים לאחר מכן, על פי בקשת אשתו השנייה, ארגן נראסינגדהאר את נישואיו של שרידהאר. וידיאוואטי וטאילאנגדהאר שמחו מאד על חגיגת הנישואין.
ככל שהתבגר, התחזקו בלבו של טאילאנגדהאר שאיפותיו הדתיות. התחושה כי יהלום רב ערך טמון בלבו החלה לפעום בו. הוא איבד עניין באכילה, בשתייה, בשינה ובלימוד. כשהבחינה וידיאוואטי, אמו, בחוסר השקט של בנה, החלה להשמיע לו דברי חוכמה וללמדו. טאילאנגדהאר הגיב על כך בשמחה רבה ונראה היה כי גן עדן נגלה לפניו. מילותיה של אמא וידיאוואטי היו לאוזניו כטפטוף רך של נקטר. כשהאזין לאמו, חש טאילאנגדהאר כי הוא טובע באושר שלא ניתן לתארו. הוא הרגיש שאור חודר להכרתו ומפזר את ערפילי אי-השקט שאפפוה. ככל שהתקדם בעקבות לימודיה של אמו, הואר ליבו באור חדש. תכונותיו הרוחניות הזדככו והתעדנו. בהדרגה החל ליבו של טאילאנגדהאר לרקד עם גל האהבה לאלוהים. משטעם את טעמה של אהבה זו, החלה המסירות לאלוהים לפרוח בלבבו.
אך בימים אלה של שמחה, העיב לפתע צל של צער על אושרו של טאילאנגדהאר. בליבו אוהב האלוהים התחוללה סערה. נראסינגדהאר חלה. כל טיפול אפשרי ניתן לו, אך במקום שהמחלה תדעך היא הלכה והחריפה. בני המשפחה ניסו כל דרך ולא חסכו כל מאמץ, אך הכל היה לשווא. ביום החמישי למחלתו, לפנות ערב, עזב נראסינגדהאר את העולם ובהתנתקותו מאשליית האהבה של אישה ובנים, עבר למישור השמיימי. טאילאנגדהאר היה בן ארבעים באותו הזמן. המבוגרים, הצעירים, הגברים והנשים, התעצבו כולם. הקהל כולו התעצב. משהו מת בוידיאוואטי המסורה עם הפרידה מבעלה. מיום זה ואילך לא גלתה עניין בדבר, פרט למחשבה על אלוהים.
הערות:
2 בראהמין (Brahmin) - כוהן או מלומד המשתייך לכת (קסטה) הברהמינים (הכוהנים), הקסטה הגבוהה ביותר. גרסה אנגלית למילה ברהמאנה (Brahmana).
3 נאקשאסטרה (Nakshastra) - לוח השנה הבנגלי הירחי. מתייחס אל המקום בו נמצא הירח בעת הזריחה.
4 פוש/פאושה (Posh-Poush-Pausha) - החודש העשירי בלוח השנה על פי השמש ההינדי, והתשיעי בלוח השנה הבנגלי. מתחיל ביום הירח המלא ב-22 בדצמבר ומסתיים ב-20 בינואר. על פי לוח השנה ההינדי הוא חל בשיאה של עונת החורף ובדרך כלל זוהי תקופת הקציר, אשר משמעה ברכה כלכלית. בלוח השנה הבנגלי חודש זה חל בתחילת החורף, ונקרא על שם הכוכב פוּשיה.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
