טבור

נשל

לִפְנֵי זֶה גּוּפִי
לִפְנֵי זֶה שְׁקִיעָה
לִפְנֵי זֶה עַפְעַפַּיִם כְּבֵדִים
לִפְנֵי זֶה בְּשֶׁקֶט דִּבְּרוּ
לִפְנֵי זֶה הָיִיתִי שׁוֹמַעַת
לִפְנֵי זֶה קוֹלוֹת
 נְשִׁיפָה
 שָׁאַפְתִּי:

הַלְוַאי וְאֶמְצָא רָצוֹן 
לְהִתְעוֹרֵר 

בְּתוֹךְ אוֹר 
חַם
בְּתוֹךְ
עוֹרִי

טבור הוא מסע פנימה על קו התפר בין גוף לנפש, בין היות והיעדר, בין לידה ומחלה. בשפה מינימליסטית וגופנית גם יחד, המשוררת נעה בין פרידה מעבר, מאם, ממולדת, משפה ומגופה שלה.