על מפתן אינסוף הזמן

הַקְדָּמַת הַמִּקְדָּמָה בְּעֵרָבוֹן מֻגְבָּל

כְּמִיהַת הַמּוֹרֶה לְלָשׁוֹן

אִם כֻּלְּךָ חוֹשֵׁק

בַּשָּׂפָה שֶׁלִּי,

וְכֻלִּי חוֹשֵׁק

בַּשְּׂפָתַיִם שֶׁלְּךָ,

נָהִיר מִלְּכַתְּחִלָּה

מָה אוּכַל

לְהַנְחִיל לְךָ,

וּבָרוּר לְגַמְרֵי

מַה תּוּכַל

לְהַקְנוֹת לִי:

עֶרְגָּה

לְכִסּוּפִים.

הִתְגַּבְּרוּת הַמַּעְיָן הַמִּתְבַּגֵּר

חַיִּים. זֶהוּ שְׁמוֹ שֶׁל בֵּית הַסֵּפֶר

שֶׁהַתְּשׁוּקוֹת וְהַתִּקְווֹת מִתְחַנְּכוֹת בּוֹ —

לֹא תָּמִיד תַּלְמִידוֹת מִצְטַיְּנוֹת, אֲבָל

לַמְרוֹת זֹאת רְאוּיוֹת לַשִּׁעוּרִים

הַמַּפְרִים שֶׁבְּאֶמְצָעוּתָם,

בְּבוֹא הָעֵת, הַשְּׁאָר נִשְׁאָר יָדוּעַ,

מָהוּהַּ וְרָגוּעַ, מוּכָן וּמְזֻמָּן

לִזְרֹם עִם הַזְּמַן אֶל הַמַּעְיָן

שֶׁכָּל הַקּוֹל נִקְוֶה גָּדוֹל

בְּשֶׁקֶט אֶל מֵימָיו.

דֶּרֶךְ הַחִיּוּב

מֵאָז יָצָא מָתוֹק מֵעַז

הִפְסִיק לִהְיוֹת לוֹ עוֹר בַּרְוָז,

כָּזֶה הַמְכֻנֶּה תְּכוּפוֹת גַּם

״עוֹר שֶׁל תַּרְנְגֹלֶת״. אַחֲרֵי

כִּכְלוֹת הַכֹּל, מִמְּרוֹמֶיהָ

שֶׁל פִּסְגַּת הָאוֹלִימְפּוּס

וּבְעוֹדוֹ מְנַשֵּׁק בִּשְׁקִיקָה לְמַרְגְּלוֹת

הַיּוֹרְדִימְפּוּס, הוּא אֵינוֹ נֶאֱלָץ עוֹד

לֶאֱחֹז בִּכְלֵי נֶשֶׁק וְגַם לֹא בְּשַׁרְבִיט

מְנַצְּחִים, לֹא לְלַקֵּק יַשְׁבָנִים לְרָאשֵׁי

מֶמְשָׁלוֹת אוֹ חוּגִים וְלֹא לְהִתְחַנְחֵן

בִּפְנֵי מַזְכִּירוֹת מְדֻשָּׁנוֹת עֹנֶג. הַחֵרוּת

הַיְקָרָה שֶׁהֶעֱנִיק לוֹ הַוִּתּוּר — זֶה

אֲשֶׁר אֵינוֹ מַבְטִיחַ לְאִישׁ מְאוּמָה, שֶׁהֲרֵי

הַחַיִּים אֵינָם חֶבְרַת בִּטּוּחַ —

מְאַפְשֶׁרֶת לוֹ עַכְשָׁו לִחְיוֹת כִּרְצוֹנוֹ:

לְלַטֵּף אֶת הַכַּלְבָּה כָּל עוֹד שְׁנֵיהֶם חַיִּים,

לְהַעֲשִׁיר אֶת לְשׁוֹנוֹ בְּשִׁירָיו

וּבְעוֹד אֵינְסְפוֹר לְשׁוֹנוֹת,

וְלִמְנוֹת לְעֵת עַתָּה עוֹד וָעוֹד יָמִים וְלֵילוֹת

כְּמוֹ הָיוּ וְיִהְיוּ, כֻּלָּם יַחְדָו, הַר שֶׁל אֵלִים וְאֵלוֹת.