אופי חזק

דברי פתיחה למהדורה הישראלית

אלוף (מיל') דורון אלמוג

שבוע ימים לאחר פרוץ מלחמת יום כיפור, בשעות הבוקר של יום שבת 14 באוקטובר 1973, סברתי שזה עומד להיות הקרב האחרון של חיי. נמצאתי בלב הארמייה השלישית המצרית, מפקד כוח צנחנים קטן, קצין צעיר בן 22 בדרגת סגן, במשימת מודיעין, מוסווה בין שלוש דיונות חול צהובות, כשלעברי דוהרים כ־100 טנקים מצריים. קצין בכיר עלה לרשת הקשר והציע לסגת.

"כאן גולומב, איננו נסוגים. אנחנו כאן כדי להילחם" הודעתי ברשת הקשר. תדרכתי את מעט הלוחמים שהיו איתי, להתכונן לקרב בטווחים קצרים כנגד הטנקים המצריים, השועטים לעברנו. במקביל ביקשתי סיוע אוויר קרוב, סיוע ארטילרי וסיוע כוחות טנקים ותול"רים שלנו שנמצאו רחוקים ממני קילומטרים רבים.

שעתיים אחר כך כ־25 טנקים מצריים עלו באש והכוח המצרי החל בנסיגה מהירה לעבר תעלת סואץ.

כשתמונת הניצחון התבהרה, סא"ל דורון רובין, מפקד הגדוד שלי שנמצא כעשרה קילומטרים מדרום לי, עלה לרשת הקשר וביקש משניים מהקצינים שהיו איתי לסמן על כתפי באמצעות עט נובע, דרגת סרן, ככה בעיצומה של המלחמה שאיש אינו רואה את סופה. לא היתה שום ודאות שנישאר בחיים. החלטתו לקדם אותי בדרגה כשאנו תחת אש, היתה ביטוי מרגש של הוקרה והערכה לאומץ לב, קור רוח וכושר מנהיגות.

שבועיים אחר כך הוכרזה הפסקת אש. התקשרתי הביתה. קולה של אמא מהצד השני של הקו בישר לי שאחי ערן נהרג. "אין לנו ערן יותר" אמרה בקול שקט, כאילו התכוננה לרגע הזה כל חייה.

מנהיגים מתגלים בשטח. הם צומחים ברגעי משבר ומלחמה. הם בהחלט נדרשים לאופי חזק ולתעצומות נפש.

במבט לאחור, ממעוף של 34 שנות שירות בצה"ל ועוד כ־22 שנים של הובלה וניהול משימות אזרחיות, נראה לי ששני אירועים דרמטיים השפיעו ועיצבו את דפוס מנהיגותי.

הראשון, העובדה שאחי ערן שפיקד על מחלקת טנקים במלחמת יום כיפור, קצין צעיר בן 20, נשאר מדמם בשטח במשך שבוע ימים. תחושת הנטישה, יחד עם העלבון, התסכול והזעם שנלוו אליה, היו הגורמים המעצבים בשבועה שנשבעתי לאחי ערן ליד הטנק השרוף שלו - "לעולם לא להשאיר פצועים בשטח."

השני, בננו ערן שנולד 11 שנים לאחר נפילת אחי ערן ונקרא על שמו, אובחן בגיל 8 חודשים עם אוטיזם ופיגור. ערן בננו, הילד שמעולם לא דיבר ותמיד נמצא בתלות בחסדי אחרים, הילד שהוקף בסטריאוטיפים ודעות קדומות, עיצב את תפיסת עולמי החברתית ואת מהות המושגים "תיקון עולם" ו"צדק חברתי" שהתגבשו בתוכי.

חוויית ההתמודדות עם השבר הגדול שנלווה לשכול ולהתרסקות החלום ההורי, על הילד המוצלח שיהיה גאוות המשפחה, העניקו לי תעצומות נפש אדירות בהובלת אנשים ומשימות.

ערן אחי וערן בני היו הכוח המניע בתוכי להקמת הכפר השיקומי עדי נגב - נחלת ערן, שה-DNA שלו ניזון מתוך השבועה "לעולם לא משאירים פצועים בשטח" והמהות היומיומית שלו היא מימוש נשגב של הערכים ערבות הדדית ואהבת אדם, ערכים מובילים בהיסטוריה של העם היהודי מזה 3,000 שנה.

מנהיג נדרש למכלול רחב של תכונות, בכללן ביטחון ואמונה בצדקת הדרך, נחישות ואומץ להוביל, גיבוש חזון, יעדים ותוכנית עבודה לממשם חרף הקשיים הכרוכים בכך, יושר אישי, דוגמה אישית, רגישות אנושית ודאגה לזולת בכלל, ובפרט - לאלה ההולכים אחריו.

הפרקים הראשונים בספר שלפנינו עוסקים באופי הנדרש למנהיג ובערכיו. עם אלה נמנות חוזקות "הבטן", "הראש" ו"הלב" (פרקים 4-2 בהתאמה). "אומץ" ו"נחישות" (המוגדרים כ"חוזקות של הבטן"), "אינטליגנציה", "יצירתיות", "ראייה רחבה" ו"פתיחות מחשבתית" (המוגדרים כ"חוזקות של הראש"); "אהבת המנהיג להולכים אחריו/ המפקד לפקודיו, דאגה להם וסלחנות - כשטעו" (המוגדרים כ"חוזקות של הלב"). המחברים אף מצטטים את הרעיון היהודי של "תיקון עולם" כביטוי למנהיגות המושתתת על חוזקת הלב: "העיקרון ביהדות של תיקון עולם מייצג עוד הכרה נושנה בחשיבותו של טוב הלב, כמרכיב בחברה האזרחית.. ..תיקון עולם הוא תפיסה מורכבת שנשענת על ההבנה שיישומה בפועל יהפוך את העולם למקום טוב יותר," עמ' 80).

בצבא האמריקאי עוסקים רבות בחישול אופי המנהיג. באקדמיה הצבאית בווסט פוינט, בה שירתו כותבי ספר זה, ממוקד סגל המדריכים והמנחים, ובכללם מומחים מתחום הפסיכולוגיה ומדעי ההתנהגות, בהשפעה על אופי הצוערים בכל שעה ויום בארבע שנות ההכשרה הארוכות. הצוערים נבחנים שם בכל תחומי פעילותם - כולל בהובלת משימות ופיקוד על חבריהם - ומקבלים ציונים ומשוב שוטף, הכולל התייחסות ממוקדת לתכונות האופי אותן הם נדרשים לפתח.

בצה"ל תהליכי הכשרת המפקדים שונים. אצלנו, המפקדים "צומחים מן השורות". הטובים מבין מפקדי הכיתות יצאו לקורס קצינים; מפקדי המחלקות הטובים ביותר יתפתחו למפקדי פלוגות והמצטיינים מבין אלה - ימונו למפקדי גדודים וכך הלאה.

אופיים של מפקדי צה"ל מתפתח במקביל לפיקוד מעשי. מאפייני סגנון הניהול האזרחי בישראל שואבים מהצבאי. מנהלים רבים שימשו מפקדים בצה"ל, ואת יסודות ההובלה של ארגון ואנשים למדו שם. כמו בצבא, אנו מזהים במנהלים מוצלחים תכונות של יוזמה, נחישות, דבקות במשימה ומחויבות ולצדן - מודעות ורגישות לצורכי העובדים ודאגה להם ולרווחתם.

אולם, לצד הדמיון המתקיים בין פיקוד צבאי לניהול אזרחי יש לעמוד על המבדיל המשמעותי ביניהם: הפיקוד בצבא והמנהיגות המהווה את שדרתו נתונים בהקשר של לחימה וסכנת חיים. אין לכך מקבילה אזרחית. מנהל שטועה עלול להביא להפסד כספי ובמקרי קיצון - לפיטורי עובדים וסגירת החברה אותה הוביל. בצבא, להבדיל, מחיר מנהיגות שכשלה הוא הגבוה ביותר: אובדן חיים. לפיכך, אחריותם של מפקדים, מזוטר ועד בכיר, היא טוטלית ומבחנה הוא הקשה מכולם: מבחן האש.

לצד הערכים ותכונות האופי הנדרשות למפקד (שכאמור מהווים את המוקד של הספר שלפנינו), מכוונים בצה"ל את מאמצי ההכשרה והחניכה לפיתוח יכולות. יכולת אלה מהוות אבני בניין של ה"מנהיגות בפועל" ובמיוחד - המנהיגות הקרבית. רבים מהמפקדים שנלחמו בגבורה במלחמות ישראל כמו גם בשבת שמחת תורה, 7 באוקטובר 2023, הפגינו יוזמה וחתירה למגע עם האויב בלי שקיבלו שום פקודה ממפקדיהם בשרשרת הפיקוד בנסיבות ההפתעה ותנאי הפתיחה הקשים שיצרה המתקפה האכזרית של ארגון הטרור חמאס מתוך רצועת עזה, מתקפה שלוותה ברצח, התעללות ותקיפת אזרחים חסרי הגנה, ובחטיפתם של כ־240 אזרחים וחיילים לשטח רצועת עזה.

המנהיגות שהתעצבה במדינת ישראל הנהּ מנהיגות מבוססת אחריות קיומית לגורלה של המדינה היהודית היחידה בעולם. מדינה שקמה בסערת מלחמה שלוש שנים בלבד לאחר השמדת שישה מיליון מיהדות אירופה. אני שייך לדור הראשון שנולד במדינה היהודית החדשה. רבים מחברי בנים ובנות לניצולי שואה, שלא האמינו שיום אחד ילדיהם ישרתו בצבא יהודי ובמדינה עצמאית לאחר 2,000 שנות גלות. רובו של צבא הגנה לישראל מבוסס על אנשי מילואים. הם גם אלה הנושאים בנטל הכלכלה והפיתוח. ביניהם מדענים, אנשי אקדמיה ומחקר, מובילי ההיי טק הישראלי, אנשי תעשייה, רופאים, מהנדסים, עורכי דין, חקלאים, אמנים. מנהיגותם ונכונותם לחירוף נפש נובעת במידה רבה מתוך תחושת האחריות לקיומה וגורלה של המדינה היהודית היחידה בעולם. מדינה שחזון קיבוץ גלויות עדיין מפעם בעורקיה, מדינה שהיא נס בהתהוותה, מדינה של עם שחזר לדבר, לכתוב וליצור בשפה העברית לאחר שננטשה במשך 2,000 שנה. הורי שנולדו בארץ ישראל תחת המנדט הבריטי, נתנו בי ובאחי את התחושה שאין דבר יקר יותר מקיומה של מדינת ישראל. למענה צריך להיות נכון גם לתת את חיינו.

המנהיגות הנדרשת בצה"ל ובמשק האזרחי בישראל שמה דגש על תכונות ויכולות יסוד הנדרשות ממפקדים ומנהלים ובכללם, יצירת אמון ומוטיבציה, לכידות ועבודת צוות, למידה והפקת לקחים, יצירתיות, חתירה למצוינות ושיפור מתמיד.

יכולות אלה הנדרשות למנהיג - מפקד או מנהל - מוזכרות ברובן בספר זה. ואני, כל חיי ביקשתי לעשות: ליזום, ליצור, להשפיע ולהרבות את הטוב והצודק. מעולם לא הצלחתי בכך לבד. מנהיג אינו מסוגל לעשות דבר ללא אלה הרואים בו מוביל והולכים בדרך אותה הוא מתווה.

אבקש להודות לפקודַי הרבים, שהלכו אחרי לאורך השנים בשדה הקרב ובשגרת הפעילות הצבאית היומיומית, לאלה שעבדו תחתי כיו"ר וכמנהל ולקחו חלק בעשייה חשובה מאין כמותה בשדות הפעולה האזרחיים־חברתיים, לאל"מ (מיל') צור קרן המלווה אותי כיועץ אסטרטגי מזה כ־26 שנים בצה"ל ובסוכנות היהודית, לעובדים המסורים של עדי נגב - נחלת ערן ושל הסוכנות היהודית לישראל, שבימים אלה אני מכהן כיו"ר הנהלתה, לבני משפחתי ובראשם אבי ואמי שלצערי אינם כבר בין החיים, לרעייתי האהובה דידי, שותפתי לחיים מזה כ־50 שנה, לבתנו היחידה ניצן ולכל חברי ורעי לדרך שחלקם כבר לא איתנו וזכרם מהדהד יום־יום בתוכי, וביניהם שני הערנים שלי - ערן אחי וערן בני. כל אחד ואחת מהם שותף מלא בעיצוב פעילותי, מנהיגותי ובמי שאני.

מבוא

הספר הזה מציב את גנרל רוברט קאסלן ואת פרופסור מייקל מתיוז בקו החזית של לגיון האנשים שמקדמים כעת ברחבי העולם את נושא האופי הערכי.

ההצלחה של הספר נובעת בין השאר מהשוני העצום באופי וברקע של שני האנשים שכתבו את הפנינה הזאת. אני רוצה לספר לכם על כל אחד מהם.

פגשתי לראשונה את גנרל קאסלן כשהיה בריגדיר גנרל שקיבל זה עתה את הפיקוד על וסט פוינט. באתי כמרצה אורח ודיברתי עם הצוערים על חוסן נפשי ועל צמיחה במצב פוסט־טראומטי. נפגשנו כדי לשוחח על עתיד השירות הפסיכולוגי במוסד שהוא מפקד עליו. גנרל קאסלן הביע את דאגתו מכך שהשירות הפסיכולוגי נאלץ להקדיש את כל זמנו להתמודדות עם צרות קשות: שימוש בסמים, פשעים קלים והטרדות מיניות.

"אולי השירות הפסיכולוגי יכול לעשות דברים טובים יותר, לספק ייעוץ והבחנות שקשורים לדברים הטובים," הוא שאל, "כמו איך להיות חייל מצטיין או איך לבחור מסלול לימודים על סמך החוזקות של כל אחד, ולא רק ללמד את הצוערים איך להיות פחות רעים?" ראיתי שאנחנו משדרים על אותו גל. מטרתו היתה מצוינות צבאית ומצוינות אקדמית, וזו היתה גם המטרה שלי. מטרתי המפורשת שם היתה להפוך את השירות הפסיכולוגי לגורם שעוסק בדברים שלשמם כדאי לחיות, ולא רק בדרכים להתמודד עם הצדדים השליליים ועם התפוחים הרקובים. וכך התחלנו שנינו לדבר על האפשרות שהשירות הפסיכולוגי יוכל להיות מקום שבו הצוערים יגלו את הדברים הטובים ביותר בעצמם. יצאתי מהפגישה וחשבתי לעצמי, "לבחור הזה יש חזון."

נדלג כמה שנים קדימה: גנרל קאסלן מונה עכשיו למפקח על וסט פוינט, הקצין האחראי על כל העסק. כפי שתקראו בקרוב, הנושא המרכזי בשנות כהונתו היה בניית אופי. שנותיו הרבות בשטח, בכל רמות הפיקוד, לימדו אותו שבניית אופי היא אבן הפינה של מנהיגות צבאית. וזה בדיוק מה שהוא תורם לספר: אלפי שעות של מנהיגות ממשית, שנעה בין מצבים קיצוניים בשדה הקרב ועד למחוזות הנינוחים ביותר של וסט פוינט.

שותפו לכתיבת הספר הוא פרופסור מייקל מתיוז, איש אקדמיה, חוקר ומרצה רב ניסיון. את מייק פגשתי לראשונה לפני יותר מחמש־עשרה שנים, כשעסקתי בעתיד של הפסיכולוגיה החיובית. הזמנו את מייק להיות עמית מחקר בכיר למשך חודשים אחדים באוניברסיטת פנסילבניה, במימון מענק מחקר שהתקבל מקרן ג'ון טמפלטון ומקרן אטלנטיק פילנתרופיז. אנג'לה דָאקוורת ואני התחלנו אז לחקור את נושא כושר העמידה, ומייק ואנג'לה החלו לשתף פעולה עם וסט פוינט במחקר שבדק מי עוזב את האקדמיה אחרי קורס הקיץ הבסיסי והמפרך, שבו הצוערים החדשים מתוודעים לראשונה אל חיי הצבא. מתברר שכושר עמידה היה גורם מנבא משמעותי לכך שאנשים לא יפרשו מרצונם, וזה התרחב למחקר שערך מייק בנושא האופי כגורם מנבא להצלחה בצבא, ואף היה אות הפתיחה לקריירה המרשימה של אנג'לה. לפיכך, תרומתו של מייק לספר זה היא התעמקות רצינית במדעי ההתנהגות, מרץ בלתי נדלה ושנים רבות של ניסיון בהוראה ובבחינת נפשם והתנהגותם של צוערים.

כפי שתראו, התוצאה היא שיתוף פעולה ייחודי וחסר תקדים בין אחד מבכירי הצבא, שבמשך חיים שלמים צבר ניסיון בחישול אופיים של חיילים בשטח, ובין בכיר בתחום מדעי ההתנהגות, שלו ניסיון רב במחקרי מדידה ובניסויים. כך שהספר שמונח לפניכם הוא הראשון שעוסק באופי ושמקורו בשותפות בין ניסיון רב שנים במציאות שבשדה הקרב ובין ניסיון רב שנים במדעי ההתנהגות.

חיבור של שני מוחות טובים הוא כשלעצמו רק פוטנציאל, אבל בפועל נכתב כאן ספר על אופי שהם עצמם וכל העוסקים בתחום יכולים להתגאות בו.

לא אגלה כאן בפתח הדבר את תוכן הספר, אבל אני רוצה לומר לכם מה מצא חן בעיני בעיקר:

חובה, כבוד, מדינה - זה המוטו המסורתי של וסט פוינט. אבל חזרה על המילים שוב ושוב אינה מיתרגמת לפעולות של בוגריו. התובנה של קאסלן ושל מתיוז היא שעיצוב האופי במהלך ארבע השנים שצוער או צוערת מעבירים בווסט פוינט הוא שהופך את מילות המוטו לחיים שלמים של מעשים ערכיים. איך משיגים זאת, איך מודדים זאת ואיך זה תקף לעולם שמעבר לצבא - זה הממתק שמחכה לכם עכשיו.

- מרטין א"פ סליגמן
פרופסור לפסיכולוגיה
מנהל המרכז לפסיכולוגיה חיובית בפנסילבניה

הקדמה

"אופי חזק" הוא תוצאה של יותר משמונים שנים של ניסיון מצטבר של שני מחברי הספר. גנרל קאסלן שירת בצבא במשך ארבעים ושלוש שנים, מאז סיים את לימודיו בווסט פוינט בדרגת לוטננט שני ב־1975. מדרגה של לוטננט שני ועד לדרגת לוטננט גנרל, הוא פיקד על חיילים בכל הרמות, ממחלקה ועד דיוויזיה, בעתות שלום ובעתות מלחמה. כלוטננט שני, קאסלן היה חלק מצבא שהתאושש ממלחמת וייטנאם, צבא שהתמודד עם בעיות בין־גזעיות, שימוש בסמים והעדר כיוון ותחושת מטרה. קאסלן, בעזרת בני דורו קציני הצבא, עזר לאחות את הסדקים שנפערו בצבא ועזר להכין אותו למלחמת המפרץ הראשונה ולמלחמות באפגניסטן ובעיראק שפרצו בעקבות אירועי 11 בספטמבר 2001. קאסלן סיים את הקריירה הצבאית המזהירה שלו בתפקיד המפקח החמישים ותשעה על אקדמיית וסט פוינט, מ־2013 ועד 2018.

במהלך שנותיו בצבא בחן קאסלן מנהיגים וחיילים במצבים המאתגרים ביותר שישנם. התברר לו שאופי ומנהיגות קשורים ביניהם לבלי הפרד. מנקודת מבטו כמפקד מחלקה של שלושים חיילים ועד למפקד דיוויזיה שכוללת יותר מעשרים ושלושה אלף חיילים, הוא השתכנע שכדי לנצח צריך אופי. עם הזמן הוא למד להאמין שאופי הוא מרכיב מרכזי בגיבוש יכולת מנהיגות, ולפיכך החל להעמיד את סוגיית פיתוח האופי - הן אופיו שלו והן האופי של חייליו - בראש סדר העדיפות של פילוסופיית המנהיגות שלו. תהליך זה הגיע לשיאו במהלך כהונתו כמפקח על וסט פוינט, כשהוא הציב את פיתוח האופי כמטרה מרכזית לצד ההכשרה האקדמית, הפיזית והצבאית של הצוערים.

ד"ר מתיוז, שנולד באותה שנה שבה נולד קאסלן, תורם ל"אופי חזק" זווית ראייה אחרת. מתיוז, פסיכולוג צבאי במשך ארבעים שנה, בוחן בשיטות מדעיות את סוגיית האופי והשפעתו על ביצועיהם של אנשים ועל כושר המנהיגות שלהם. כקצין לשעבר במשטרה ובחיל האוויר, הוא מגלה עניין רב בדרכים שבהן אפשר למדוד אופי וביחסים בינו לבין גורמים אחרים דוגמת אינטליגנציה, וכיצד הם משפיעים על יכולתנו להסתגל ולהנהיג אחרים במצבים מאתגרים ולעתים גם מסוכנים. הוא מתעניין בתיאוריה של האופי ובקשר שלו לתנאים חברתיים ולתכונות פסיכולוגיות אחרות, אבל הוא מתעניין גם בדרך שבה האופי בא לידי ביטוי בפועל, במצבים שקאסלן חווה בשטח במהלך שירותו רב השנים והמצטיין בצבא. כמו קאסלן, מתיוז מאמין שאופי הוא הבסיס למנהיגות, ושהוא מרכיב מרכזי בכל הקשור להסתגלות אישית וליחסים חברתיים.

גנרלים בדימוס כתבו ספרים רבים בנושאים אלה, בדיוק כשם שפסיכולוגים רבים כתבו ספרים על מנהיגות ועל אופי. הספרים מהסוג הראשון מבוססים על החוויות הייחודיות של המנהיג, והם נעדרים ביסוס בתחום מדעי ההתנהגות. ספרים כאלה עשויים לכלול תובנות מעניינות, אבל לעתים קרובות נטען נגדם שהם מציגים רק דעות. מנגד, ספרים על מנהיגות ועל אופי שנכתבו בידי פסיכולוגים מעוגנים היטב בתחומי מדעי ההתנהגות ומדעי החברה. יש להם ביסוס מדעי, אבל לעתים חסר להם עוגן במציאות. מה שעובד היטב במעבדה לא תמיד מתקיים בעולם האמיתי.

המטרה של "אופי חזק" היא למזג יחדיו את שתי נקודות המבט המשלימות הללו בנושא אופי ומנהיגות. שום ספר אחר בנושא אופי ומנהיגות אינו מבוסס על חוויות ועל נקודות מבט משולבות של מנהיג אסטרטגי ואיש מדע גם יחד. אנו לוקחים את המדע ואת הפרקטיקה של האופי ושל המנהיגות המבוססת על אופי ואורגים אותם יחדיו לכדי סיפור שיכול הן להשכיל את הקוראים והן לספק להם השראה.

אנחנו ממסגרים את פתח הדבר הזה בשני סיפורים, אחד שנכתב בידי גנרל קאסלן ואחד שנכתב בידי ד"ר מתיוז, שממחישים את הלהט שבו אנו מתעניינים בשאלות של אופי ומנהיגות.

המשך הפרק בספר המלא