חזון ופגיון - האסלאם ומלחמתו בכופרים

בס"ד אדר ב' תשפ"ד

"אֶרֶץ כִּי אָבִיא עָלֶיהָ חָרֶב
וְלָקְחוּ עַם הָאָרֶץ אִישׁ אֶחָד מִקְצֵיהֶם
וְנָתְנוּ אֹתוֹ לָהֶם לְצֹפֶה.
וְרָאָה אֶת הַחֶרֶב בָּאָה עַל הָאָרֶץ
וְתָקַע בַּשּׁוֹפָר וְהִזְהִיר אֶת הָעָם".
(יחזקאל לג)

אקדמת מילין

צופה נתתיך: 'הצופה' התנ"כי הוא מי שעומד על חומת העיר וצופה למרחוק, כדי להזהיר ולהתריע מפני סכנות המתרגשות ובאות. ברגע האמת, מחובתו להזעיק את בני העיר, להיערך ולהקדים את פני הרעה ולהדוף אותה, בטרם יתרגש עליהם האסון. זהו אינו תפקיד נעים להיות המתריע בשער, לטלטל אנשים משלוותם, לקרוע אותם משגרת יומם ומחלומותיהם. אבל אוי לו לצופה שאוטם את פיו ולא מתריע, ואסון הוא לעיר שבמקום להקשיב לצופה, תעמיד אותו בעמוד הקלון ותשתיק אותו ב'זעם קדוש', רק מפני ששיקף את המציאות המרסקת, את עולמם המדומיין.

הספר שלפניכם נולד במציאות שכזו. התפאורה שלו התכנסה בבית המשפט העליון, עת עברתי טקס השתקה והשפלה, שנעטף בסדרי משפט מבוימים, שכמו נלקחו ממחזה אימה של עוטי גלימות מימי הביניים. הרקע לדיון היה הבקשה לפסול את מועמדתי לכנסת ה־21, כשהאשמה היא 'הסתה לגזענות'. לאחר שוועדת הבחירות הדפה את בקשת הפסילה הנואלת, ואיתה את המלצתם של היועמ"ש מנדלבליט ופרקליט המדינה שי ניצן, הם הזדרזו לפנות אל המגרש הביתי שלהם בביהמ"ש העליון. כך מצאתי את עצמי לאחר ימים מספר יושב באולם ענק רושף 'זעם קדוש', כשבאמתחת דורשי הפסילה שלי טענה ל'מסה קריטית' של ראיות.

שנים ארוכות התרעתי מפני החמאס, פעולותיו וכוונותיו, וגם קראתי לחסל את מנהיגיו. הצבעתי על הגיס החמישי בקרב ערביי ישראל, הפועל בחסותם של 'שיח הזכויות', 'הדמוקרטיה' ו'המלחמה בגזענות', מסית בראש מורם לחיסולה של ישראל, מזדהה עם מבקשי נפשנו, מעודד התקוממויות אלימות ורצחניות, ומטיל אימה וטרור בתוככי מדינת ישראל. במהלך פעילותי הציבורית לאורך השנים נחשפתי למידע על בסיס יום יומי, סיירתי ברחבי הארץ — בלוד ובחיפה, בקיבוץ חוקוק ובנוף הגליל, בדימונה ובערד, בכביש 25 ובעוטף טובא זנגריה — ולנגד עיניי ראיתי כיצד מדינת ישראל נכבשת מבפנים, והולכים ונרקמים אירועי הדמים של 'שומר החומות'.

עמדתי בלוד מול פורעים ערבים שחסמו את שכונת גני אביב בשלהי 2018. התרעתי בכלים הדלים שעמדו לרשותי בטוויטר ובפייסבוק. ראיתי בעיני רוחי את הלינץ' האכזרי, שלצערנו אכן יקרה בדיוק באותו מקום שנתיים וחצי מאוחר יותר, כשיגיע למקום יהודי תמים בשם יגאל יהושע הי"ד, ואותם פורעים שצעקו ב־2018 'חייבר חייבר יא יהוד', יסקלו אותו למוות במאי 2021 רק כי הוא יהודי.

עמדתי על הגדר של עזה ביוני 2018, והזהרתי מפורשות שוב ושוב כי 'אין עזה ואנחנו', שבעזה חולמים על פלישה ליישובי העוטף מהאוויר ומהקרקע, מתוך שאיפה לרצוח ולאנוס.¹

כדי לחזות זאת, לא צריך היה להיות נביא! מספיק היה לפקוח עיניים, להקשיב, ולהאמין למי שמכריזים בראש חוצות שבכוונתם להשמיד יהודים כמו בימי מוחמד.

באופן אירוני ומביך, זעקות האזהרה התכופות הללו נערמו נגדי כחומר ראיות 'מרשיע' במיוחד. במשך שעות נאלצתי לשבת ולשמוע את דברי הבלע של תומכי הטרור מגלגלי העיניים שטענו לפסילתי, ולספוג את מבטי הזעם של שופטים שהאמת הפשוטה בדברים שלי, הוציאה אותם משלוותם. עורך הדין איציק בם שייצג אותי לא זכה להוציא משפט אחד מפיו, וכבר הותקף על ידי נשיאת העליון אסתר חיות. 'המזג השיפוטי' של מני מזוז ועוזי פוגלמן נשחק בצרחות: 'נשף המסכות של בן ארי הוסר'. ביני לביני הרהרתי באותה העת, שאכן מדובר בעיצומו של נשף מסכות של מלך עירום, שחלילה חלילה, אסור לחשוף את תרמיתו. כשהערתי לשופטת חיות שאת 'חוק ועדות הקבלה' — המגביל קבלת ערבים לתוכניות ההרחבה של הקיבוצים — לא אני חוקקתי, היא השיבה לי בעיניים רושפות: "אבל אנחנו אישרנו את זה". לתומי שאלתי אותה "למה מה שמותר לקיבוצים ולאנשי השומר הצעיר, אסור לי אפילו להגיד בשכונת עפולה עילית, המבקשת לשמור על הצביון היהודי שלה?". מיותר לציין, שבאווירת הלינץ' ובהחלטה שנקבעה מראש, לא היה כל סיכוי לקשב או לדיון משפטי אמיתי. ליושבי האולם היה ברור: בן ארי ייפסל, תומכי הטרור יקבלו חותמת הכשר.

כשיצאתי מהאולם, ליווה אותי הזיכרון של פסילתו של מו"ר הרב מאיר כהנא 30 שנים קודם. ישבתי לידו באותו דיון, וראיתי כיצד שופכים את דמו של מנהיג אמיץ ששיקף את המציאות שאסור היה לראות. הבנתי שמדובר בפרקטיקה של השתקה בריונית שהם הפעילו בעבר כנגד הרב כהנא ועתה מופעלת עליי, על חבריי, ועל כל מי שיעז לערער על 'גבולות השיח'. הבנתי שסתימת הפיות הנעשית בשם 'המלחמה בגזענות', משרתת נאמנה — ולו באופן פסיבי — אויב נחוש וממוקד, שבדרכו להשמדת ישראל נהנה מ'השפה התקנית' הנכפית עלינו. שיש מי שדואג שבמערכה הזאת רבים מדי ידעו מעט מדי.

אני, שבעודי נער נשבעתי לשתף עצמי בבניין עם ישראל וארץ ישראל, ידעתי שמחיר כיפוף הראש שלי, הוא מחיר דמים. שבאמצעות סזון משפטי הם יכולים אומנם לסלק אותנו מהכנסת, ולקבל לתוכה רק את מי שמכופף את ראשו כראוי, אך להשתיק אותנו — לא יעלה בידם.

במהלך הדיון, הבטתי בעיניהם של השופטים, ראיתי שם בעיקר בּורוּת ושטחיות. בבורוּת הזו נתקלתי גם כששוחחתי לאחר מכן עם חברים. הסתבר לי ששנים של הנדסת תודעה, של העלמת מידע, של ייפוי המציאות, הם אסון הרובץ לפתחנו. בזמן שהחזון האסלאמי הוא מדויק ושיטתי, מטעה ומתעתע, מחושב וסבלני — אנחנו שבויים באווילות רצונית, מגששים באפלה ובאובדן דרך, נלכדים באשליות של עצמנו, ומהלכים מעדנות עם כסות עיניים על פי תהום. את כסות העיניים המסוכנת הזו גמרתי אומר להסיר, ולצאת אל הקרב על התודעה — אם לא מעל בימת הכנסת, אז באמצעות המקלדת והשולחן בספרייה.

מאז הפסילה שלי מהתמודדות לכנסת, הקדשתי את רוב עתותיי לכתיבת ספר זה. במסע מעמיק במאות רבות של ספרים ומאמרים מחקריים, העוסקים במגוון נושאים ותחומים. למדתי את כתבי חכמי האסלאם. הסתייעתי בחוכמתם של חוקרים בעלי שם. השתדלתי ללכת מראשית לאחרית, מימי מוחמד ומלחמתו ביהודים ועד למורשת האסלאמית הרצחנית, שאת פירותיה הרצחניים אנו חווים לצערנו בחווארה ובדיזנגוף, בניר עוז ובצפת. מדובר באיסוף קפדני של פרט לפרט ובירור יסודי ועובדתי, ללא עיגול פינות וללא מחויבות ל'תקינות פוליטית'. כדי להסיר לזות שפתיים כאילו הדברים בדויים מלבי, וכמי שאמון על הכתיבה האקדמית, אני מרבה להפנות למקורות, ולהביא ציטוטים שלא מותירים מקום לספק, שמא אין הדברים מעוגנים היטב היטב.

למעלה מחמש שנים אני נתון לרדיפה אובססיבית של הפרקליטות, המנסה להשתיק אותי באמצעות כוחה הבלתי מוגבל. בדרכם לנסות ולגבש נגדי 'כתב אישום', גויסו צוותי חקירה מיוחדים, שלקטו נגדי אלפי עמודי חקירה, ותמללו עשרות שיעורים שלי. שוב ושוב שלחו אליי הביתה שוטרים, וזימנו אותי חמש פעמים לחקירות המזכירות את שקורה במדינות טוטליטריות. אולם ככל שנוקף הזמן מתברר, שלמרות 'המסה הקריטית' והאיסוף השיטתי של כל התבטאות שלי, טרם עלה בידי הפרקליטות להמציא כתב אישום שלא יתהפך עליה במבחן של דיון משפטי. לא מן הנמנע שבעקבות הוצאת הספר אזומן לעוד חקירת השתקה, אך הפעם אבקש מהחוקרים ומאנשי הפרקליטות לרכוש את הספר, לקרוא אותו בעיון, ולהעמיד לדין את מי שמצוטט בספר, מברל כצנלסון ועד ס' יזהר.

הספר מיועד למי שמכבד את אויביו ומבקש ללמוד אותם ללא פטרונות. לאנשי ביטחון ומודיעין, למובילי דעה ואנשי ממשל, לחוקרים ולמבקשי דעת, ולכל מי שמבין שאם לא נדע את האויב — נובס ללא קרב. מובן שגם אני קשוב מכאן והלאה לכל הערה והארה.

גילוי לב: טלטלה עזה אחזה בי בעקבות התכנים אליהם נחשפתי במהלך הכתיבה: גזירת היתומים בתימן, אונס בנות ישראל בקזבלנקה, כתבי הפלסתר האנטישמיים של אבן חזאם, 'אומנות המוות' של אל־בנא, והרצחנות האכזרית שאינה יודעת שובע מימי בני קורייט'ה ועד זוועות טבח שמחת תורה תשפ"ד. לא שבעתי נחת מהצלילה אל תכניהם של כתבי השטנה וחדוות הדם של סייד קוּטְבּ, מוניר אל־עצ'באן ושאר הוגי דעות אסלאמיים. לחוויית המחקר והכתיבה הזאת, שלא הייתה בה חדווה, נדרשתי לאסוף כוחות נפשיים, תוך ציפייה דרוכה לשוב אל תחומי המחקר של ימי בית שני וספרות חז"ל, בהם אני רגיל כעולל המתרפק על חיק אימו.

טוב להודות: בכתיבת הספר נעזרתי ברבים רבים, שסייעו לי להשיג ספרים בימי הקורונה, לתת לי ייעוץ אקדמי בתחומים השונים, לתרגם, לערוך, ולהגיה. זכות לי להכיר תודה לד"ר מרדכי ניסן, לד"ר יחיאל שאבי, לד"ר מרדכי קידר, לאיש המודיעין יונתן דחוח־הלוי, לד"ר אפרים ברק, לד"ר יוסי לונדין, לד"ר אדי כהן, לד"ר ראובן ברקו, לד"ר אמיר גילת, למזרחנים נעם בנעט וגל גדעון בן אברהם ועוד רבים, שלא חסכו ממני עצה, מידע ודעת, ולעיתים זיכו אותי גם בוויכוח וחוסר הסכמה. במהלך הכתיבה נעזרתי לא פעם באנשי מודיעין בדימוס ובאנשי משפט, שסייעו לי להבין פרשיות שונות. איציק מגרפתה ומורן טל היו נכונים בכל עת למלאכת התרגום שנדרשה. מאיר אטינגר ואלחנן גרונר סייעו בכמה תחקירים חשובים. חן מסיקה לקח על עצמו את עריכת התוכן, ועשה זאת ברוחב דעת, בביקורתיות ראויה ובחן. אב"י ונגרובר ורחלי לביא ליטשו את הדברים בעריכה לשונית, וידידי המלומד הרב יהודה אפשטיין סייע לי בהגהות אחרונות ומחכימות, ובהבאה לדפוס. ידידי ורעי ברוך מרזל היה לי, כמו תמיד, לעצה ולעזר בצמתים החשובים ובגיוס משאבים. הספרנים באוניברסיטת בר־אילן ובמכללת 'אורות' לא חסכו מאמץ כדי להנגיש לי את כתבי העת והמחקרים להם נזקקתי. חננאל בננו בכורנו ליווה את כתיבת הספר משלב הרעיון ועד ההוצאה לאור וההפצה, ואף יזם והוציא לפועל את סדרת ההרצאות ביוטיוב 'המסע אל האסלאם'. בננו אהרן־ראם היה נכון לכל סיוע טכני בנבכי המחשב והצלת קבצים אבודים. חתננו שניר וילדינו האהובים — אילה, בנימין, אסתר, נעמי, נפתלי, טליה ושמעון, סייעו, והיו שותפים כל אחד בדרכו.

על כולם מי שלצידי בכל המסע, בעצה בתבונה ובאהבה, דגנית כל ביתי שהכול שלה.

צופה ישועת ישראל

מיכאל בן ארי

קרני שומרון

פרולוג
המערב מול האסלאם — מלכוד מנטלי ותרבותי

מתברר שהחברה המערבית לא למדה דבר.
היא שבויה ברגשי אשמה, ברחמנות של טיפשים ובהתחסדות ליברלית.
אך בעיקר סובלת היא מעיוורון רצוני, ומהבניית מציאות מדומה;
הדמוקרטיה, זכויות וצנעת הפרט, כמו גם 'המלחמה בגזענות',
נוצלו ע"י אויביה של החברה המערבית,
ומבלי משים, הפכו למצע פורה המזין את גידולי הפרא.

אווילות המערב ותעתועי האסלאם

המערב, שהקריב את זהותו הלאומית והתרבותית על מזבח הרב־תרבותיות,2 שההדוניזם הוא האלוהים היחיד שנותר לו, תוך סגידה אובססיבית לסיפוקים מיידיים של כאן ועכשיו; המערב, שבעולמו אין שום דבר שכדאי למות למענו, ולדידו כל ערך מקודש נמדד על פי ערכו במדד הדאו ג'ונס; המערב, אשר קידש את 'זכויות הפרט' ורמס את צורכי הכלל; אותו מערב שמתהדר בניפוצו של כל מיתוס — אותו מערב לעולם לא ישכיל להתמודד עם האסלאם, שכל ערכיו הפוכים בתכלית.

המערב, השבוי בעולם הערכים של עצמו, לא מבין ולא יבין את ה'הקרבה' (אִסִתשְהַאד) של המוג'הידין (לוחמי מלחמת הקודש); את הסבלנות ואורך הרוח בדרך להשמדת המערב; את הלכידות סביב רעיון; את הדבקות הדתית; את ההתרפקות על מסעות רצח, בוגדנות ואונס של ראשית האסלאם; את דלות ערך החיים לעומת חיי הנצח החושניים ב'פורידיס' (גן העדן), המובטח לשאהיד שהקריב את חייו.

המערב הפלורליסטי הרב־תרבותי מפרש בפטרונות אופיינית וברומנטיקה נאיבית את הטוטליות של האסלאם, שמצידו חותר להמשיך את מסעו של מוחמד להגשמת ח'ליפות אסלאמית אוניברסאלית, בה אין מקום ל'כופרים', שע"פ האסלאם נידונו לגורל של אונס, שעבוד ומיתות משונות.

העולם המוסלמי, לעומת זאת, הפנים ולמד היטב כיצד לנצל את חולשותיה של התרבות המערבית לטובת הגשמת מטרותיו. לצד התיעוב שהוא רוחש למתירנות המערבית, להצטעצעות המוחצנת, לנהנתנות שאינה יודעת שובע, להרס מוסד המשפחה, למד האסלאם לגייס למטרותיו את ה'רב־תרבותיות', את חופש הדת, את שיח הזכויות וחירויות הפרט, את הליברליות המערבית והפרוגרסיביות שאיבדה כל רסן, ובעיקר את העיוורון הרצוני.

הפער המנטלי שבין התרבות המערבית לזו האסלאמית מונח ביסוד כישלונן של מערכות המודיעין במערב, המופתעות כל פעם מחדש מהתעוררות של גל טרור אסלאמי רצחני, שהבשיל וקרם עור וגידים ממש מתחת לאפן, מבלי מאמץ מיוחד להסתיר את כוונותיו. גורמי המודיעין האמריקאים ראו ותיעדו במשך למעלה מעשור כל פרט ופרט בהתהוותה של רשת הטרור בתוככי ארה"ב, אך לא היה בהם העוז לחבר את התמונה ולפרש אותה כהווייתה. זו הסיבה לכך שפיגועי הטרור של אל־קאעידה בספטמבר 2001 הפתיעו את גורמי המודיעין האמריקאים. מחיר ההתפכחות היה כבד: ארה"ב הייתה צריכה לאבד 3000 מאזרחיה בסדרת פיגועים רצחניים, כדי להגיע למסקנה שהייתה צריכה להתגבש אחת עשרה שנים קודם, ביום בו נרצח הרב מאיר כהנא הי"ד.

המחדל הזה הוא סיפור המלכוד של המערב, במאבקו הכושל באסלאם שקם עליו להשמידו. בהשתלשלות האירועים שנפרט להלן נמצא את כל המרכיבים של תעתועי האסלאם ואווילות המערב. אין מדובר באירוע נקודתי, אלא בתבנית פעולה, אשר אם חפצי חיים אנחנו, אם ברצוננו לחסוך דם ולהימנע מהפתעות, אזי מוטל עלינו לשוב וללמוד אותה לפני ולפנים.

מגדלי התאומים ומחיר העיוורון הרצוני

מרכזי טרור ובתי ספר לג'יהאד במסגדי ברוקלין וניו ג'רזי

הפיגוע הראשון של אל־קאעידה שבוצע על אדמת ארה"ב, היה רצח הרב כהנא³ בנובמבר 1990. הרוצח סעיד נוסייר, מצרי במוצאו, היה חניכו ויד ימינו של עומאר עבד א־רחמן המכונה 'השייח' העיוור', איש האחים המוסלמים וממנהיגי ג'מעה אל־אסלמיה, שהשלטון המצרי השכיל לגרש מאדמת מצרים, לאחר שהתבררה מעורבותו ברצח הנשיא סאדאת. בשנות ה־80 שהה א־רחמן באפגניסטן, שם הצטרף לשני מייסדי אלקאעידה: אוסאמה בן לאדן, ועבדאללה יוסף עזאם,⁴ המכונה 'אבי הג'יהאד', ממחוללי הטרור האסלאמי הבינלאומי במאה ה־20 וממנהיגי האחים המוסלמים.

עזאם הגיע לארה"ב בשלהי שנות ה־80 וריכז את פעילותו במסגד אל־פארוק בברוקלין,⁵ שם הטיף גלויות לג'יהאד נגד ארה"ב ואף עסק בגיוס כסף ומתנדבים. קריאת הקרב שלו הייתה: "הג'יהאד והרובה לבדם: לא משא ומתן, לא התוועדויות ולא דיאלוגים". בנו של סעיד נוסייר העיד:⁶

אבי פגש את עזאם במסגד (אל־פארוק), וחזר נלהב [...] אבי השיג במהרה קו ישיר לעזאם, שאותו העריץ. הוא וחבריו מהמסגד יצאו למחנות (על אדמת ארה"ב) כדי להתאמן בכישורי הישרדות ובקרב מגע. כמו כן, התאמנו בירי.

ביולי 1990, הליברליות המערבית שהקריבה את ביטחונה עבור ערכי חרות מדומים, אפשרה את כניסתו לארה"ב של עומאר עבד א־רחמאן באשרת תייר, אף ששמו התנוסס ברשימת הטרוריסטים המבוקשים של מחלקת המדינה. סעיד נוסייר היה זה שקיבל את פניו של א־רחמאן בשדה התעופה, והפך להיות נהגו האישי במסעותיו ברחבי ארה"ב. בדרכו של עזאם⁷ אף א־רחמאן הטיף לג'יהאד נגד ארה"ב וגייס מתנדבים מוסלמים למוג'הידין, כשגם הוא בוחר למקד את הפעילות שלו במסגדים ובעיקר במסגד אל־סאלאם⁸ (השלום) שבניו ג'רזי. בנאומים שלו הוא הרבה להשתמש במוטיבים אנטישמיים השאובים מ'הפרוטוקולים של זקני ציון' וכינה את המארחים האמריקנים: "יוצאי חלציהם של קופים וחזירים ואוכלים על שולחנם של הציונים".⁹ משנתו הג'יהאדיסטית כללה הדרכה אופרטיבית, היכן ובאיזה אופן על המוסלמים להביס את המערב:

לנתק את התחבורה של ארצותיהם, לקרוע אותם לגזרים, להרוס את כלכלתם, לשרוף את החברות שלהם, לפגוע באינטרסים שלהם, להטביע את אוניותיהם, להפיל את מטוסיהם ולהרוג בהם באוויר, בים וביבשה.¹⁰

חשוב להזכיר, כי בכל הזמן הזה הביון האמריקני ניהל מעקב צמוד אחר הנפשות הפועלות, ואף האזין לשיחות הטלפון של נוסייר עם מנהיג הטרור, עוד לפני שרגלו דרכה על אדמת ארה"ב. אולם איש לא חשב לנקוט צעדי מנע נגד א־רחמאן, שניצל עד תום את הליברליות והתמימות של המארחים שלו. סוכן ה־FBI ג'ון ליגוורי העיד לימים על הכשל המודיעיני:¹¹

מסגד אל־סאלאם היה בית ספר לג'יהאד, והתארגנה בו קבוצה ממושמעת ממודרת ומלוכדת ובהם — ודיע אל־חאג' — מזכירו האישי של בן לאדן, מומחה טרור מבגדד בשם עבד אל־רחמאן יאסין ועוד. אולם בזמן אמת, על אף המעקב הצמוד סביב פעילות המסגד, ה־FBI התקשה לזהות לאן הם חותרים, מה מניע אותם ומה מאחד ביניהם. זאת גם בשעה בה החבורה שהקיפה את השייח' העיוור הייתה בעיצומן של ההכנות לפעולת טרור מרחיקת לכת של פיצוץ מרכז הסחר העולמי.

רצח הרב כהנא ותיאוריית הרוצח הבודד

סעיד נוסייר, שהיה תלמיד אקטיבי של תורת הג'יהאד אותה רכש ממוריו עזאם וא־רחמאן, שוכנע על ידי א־רחמאן כי עליו לעשות מעשה בעל משמעות. שלא במקרה, היעד הראשון שהם בחרו היה הרב מאיר כהנא הי"ד. מבחינתם הוא ייצג את היהודים ואת ישראל. מסתבר כי שותפיו של נוסייר ברשת הטרור בניו ג'רזי, אף כינו את הרב כהנא 'היהודי הגדול'.

הפיגוע הראשון של אל־קאעידה במערב, תוכנן היטב. נוסייר התחזה ליהודי והגיע פעמיים להרצאות של הרב כהנא בניו־יורק ובברוקלין, ועל פי עדותו אף שוחח עימו. להרצאה במלון מריוט ביום ה־5.11.90, הוא הגיע חמוש. מוחמד אבו־חלימה, חברו לרשת הטרור, המתין לו מחוץ למלון עם רכב מילוט. בתום ההרצאה, ניגש נוסייר אל הרב כהנא וירה בו מטווח קצר שתי יריות. במנוסה מזירת הרצח, נפצע נוסייר כאשר ניהל קרב יריות עם איש ביטחון שביקש לעצור אותו.

בחיפוש שעשתה משטרת ניו־יורק בביתו של נוסייר נתפשו ונעצרו שניים משותפיו לארגון הטרור — נהג רכב המילוט מוחמד אבו־חלימה ומוחמד סלמה. על פי עדותו של אד נוריס, מפקד מחלק רצח במשטרת ניו־יורק, הוא קיבל הוראה לשחרר את העצורים מיד לאחר החקירה. אולם, את שניהם תפגוש משטרת ניו־יורק שלוש שנים מאוחר יותר, מאוחר מדי.

ג'ון מולאלי, בלש ממשטרת ניו־יורק, מעיד כי ביתו של נוסייר היה גדוש בחומרים שהעידו לא רק על האיש, אלא גם על ההתארגנות אליה השתייך ומטרותיה: טקסטים וקלטות וידאו הקוראים לג'יהאד והחרבת בניינים, שרטוטים של בניינים ואתרים לצד ספרי הדרכה להכנת פצצות וללוחמת גרילה. מולאלי הבין שמדובר בחומרים חשובים שאמורים להיחקר על ידי גורמים מקצועיים, אולם המידע החיוני שנאסף ונארז בארגזים, נקבר במשרדי ה־FBI, שלא גילה בהם עניין. אולם, אחד המסמכים שנתגלה בדירה ונשאר בידם של בלשי משטרת ניו־יורק, הוביל אותם אל אדם בשם ריימונד מורטזה מקונטיקט. כשהגיעו אל מורטזה הם למדו כי הוא מנהל מרכז לאימוני נשק וקרב מגע, ומהמסגד בניו ג'רזי מגיעים אליו מדי שבוע אוטובוסים מלאים באנשים ממוצא מזרח תיכוני. בְּמַקום זה רכש נוסייר את המיומנות הטרוריסטית שלו, ולא רק הוא.

קבירת החקירה - 'אומרים לך: בבקשה תגיד שהאיש פעל לבדו'
אד נוריס, מפקד הבילוש של משטרת ניו־יורק, הגיע יחד עם הבלש ג'ון מולאלי למסקנה חד־משמעית: נוסייר לא פעל לבדו, ולא מדובר ברצח ספונטני או באירוע נקודתי. אולם הממונים על נוריס לא היו מעוניינים לחקור את רצח הרב כהנא, ואף מנעו ממנו להמשיך לחקור ולחשוף את רשת הטרור, בטרם תקיז את דמם של רבים. לאחר נפילת מגדלי התאומים, כאשר התברר המחיר הכבד שאמריקה שילמה על 'תיאוריית הרוצח הבודד', חשף נוריס את השתקת חקירת רצח הרב כהנא:¹²

הם בהחלט רצו תיאוריה של רוצח בודד שלא קשור לאיש. בתרחיש של רצח, זה תיק סגור, יש לך האיש הרע, האקדח, יש לך כל החלקים הדרושים לחקירה מוצלחת של רצח [...] כששואלים אותך האם האיש פעל לבדו — אומרים לך: בבקשה תגיד שהאיש פעל לבדו. הם לא רצו לשמוע על קנוניה רחבה שבה מעורבים עוד אנשים, ואז פתאום אמרו לנו: סיימתם עם זה, תחזרו לפיקוד.¹³

רשויות החוק בארה"ב רצו להאמין שנוסייר פעל לבדו, שאין סביבו מעטפת אידאולוגית תומכת, שאין חשש שילכו בעקבותיו. מנהיגיו ושותפיו של נוסייר לרשת הטרור יכלו לנשום לרווחה. איש לא ניסה לעצור את התסיסה הג'יהאדיסטית שפעלה ללא כל הפרעה ברחבי ארה"ב. ההסתה במסגדים, אימוני הנשק, אגירת חומרי הנפץ בכמויות אדירות, יבוא של מומחי חבלה וזריעת מוות — הכול נמשך כתמול שלשום, ואף קיבל תנופה ועידוד, והפעם ממערכת המשפט — 'היכל הצדק'.

זיכוי הרוצח — תנופה ולגיטימציה להתארגנות הטרור האסלאמי בארה"ב
בנובמבר 1991, שנה לאחר הרצח, נפתח משפטו של נוסייר. לכאורה היה מדובר במשפט רצח פשוט וקל להרשעה - הרוצח נתפס בשעת מעשה עם האקדח בידו, כשבזירה קורבן ובגופו שני פצעי ירי, ומסביב עדים רבים. נראה כי די היה בנתונים אלו כדי לסיים משפט רצח בהרשעה, בתוך זמן קצר. התביעה לא נזקקה להודאת הרוצח, מסדר זיהוי או לנתיחת גופת הקורבן. אולם במקום למצות איתו את הדין ולשגר מסר תקיף שבכוונת הרשויות לגדוע את הטרור האסלאמי שהלך והשריש ברחבי ארה"ב, נוסייר זוכה. זיכוי שהינו כתב אישום לחברה המערבית, שבהתחסדות אופיינית תדלקה את מנועי הטרור שיקיזו את דמם של אלפי אזרחיה.

כשמתבוננים במרכיבים השונים שבנו את הזיכוי הזה נדבך אחר נדבך, מתברר שהחברה המערבית לא למדה דבר. היא שבויה ברגשי אשמה, ברחמנות של טיפשים ובהתחסדות ליברלית. אך בעיקר סובלת היא מעיוורון רצוני ומהבניית מציאות מדומה - הדמוקרטיה, זכויות וצנעת הפרט, כמו גם 'המלחמה בגזענות', נוצלו ע"י אויביה של החברה המערבית ומבלי משים הפכו למצע הפורה שמזין את גידולי הפרא.

המרכיבים שהביאו לזיכוי הרוצח

(א) צוות ההגנה - גויסו עורכי־דין יהודים המזדהים עם הרוצח:

משפחתו של נוסייר גייסה להגנתו את וויליאם קונסטלר ורון קיובי, שני עורכי־דין יהודים. זה לא היה מקרי. הם ידעו שזה יסייע לערפל שהם ביקשו לפזר, ולהסית את עילת הרצח לאזור הפלילי. ואכן, עורך־הדין היהודי לא אכזב אותם. קיובי התלהב ואף הזדהה עם הלקוח שלו: "סברתי שהוא עשה דבר נפלא, שמחתי מאוד לייצג אותו".¹⁴

אולם, קו ההגנה של צמד עורכי־הדין היהודים שביקשו להצדיק את הרצח ממניע פוליטי, לא תאם את זה של הרוצח שטען לחפותו, כפי שתיאר זאת קיובי:¹⁵

הכנו קו הגנה שלם, שהתבסס על זעם פלסטיני, שמדובר בתוצאה של דיכוי ואכזריות שהגיעו לשיאם בהתפרצות יצרים של תשוקה להרוג אדם שייצג כל כך הרבה רוע בעולם. אבל נוסייר היה זה שאמר — "זה נראה קו הגנה מצוין, אבל לא ביצעתי את הפשע, לא לחצתי על ההדק, לא יריתי בו".

(ב) לכידות אסלאמית ומעטפת תומכת — האלימות משתלמת:

איברהים אל־גברוני, בן דודו של נוסייר, הופקד על איסוף הכסף להגנה המשפטית, פעולה שהפכה למנוף תעמולתי שהתסיס וליכד את הקהילה המוסלמית בכל רחבי ארה"ב ובעולם. ההזדהות עם 'האח' הגיבור שהקריב למען האסלאם תורגמה לתרומות כספיות ולנוכחות מסיבית ואלימה סביב בית המשפט. ככל שהמשפט התקדם, כבר לא ניתן היה להתכחש: את 'הרוצח הבודד' הקיפה מעטפת אסלאמית מלוכדת ונחושה. התמונה האימתנית הזאת לא נסתרה גם מעיניהם של גורמי המודיעין, כפי שהעיד סוכן ה־FBI לואיס נאפולי:¹⁶

זה היה משפט שבו ניכר הלהט של הקהילה האסלאמית. מחוץ לאולם המשפטים הם התנגשו, זעמו, שרו: "נוסייר חף מפשע". אנשים באו מרחבי ארה"ב, הוא נחשב גיבור, נוסייר זכה לאהדה עצומה בעולם המוסלמי. נערכו אירועי תמיכה במסגדים, אנשים שלחו תרומות מרחבי ארה"ב לגברוני. למעשה, גברוני טס לסעודיה, נפגש עם אוסאמה בן לאדן, וקיבל ממנו כסף לחיזוק ההגנה של נוסייר.

ההמון המשולהב והאלים שהתלכד סביב משפטו של נוסייר, ניפץ לרסיסים את תיאוריית 'הרוצח הבודד'. אך מתבקש היה, שה־FBI יקיץ מהתרדמת, יבחין בנורות האזהרה, יפתח את תיק הרצח, ינבור בארגזי המסמכים שנמצאו בביתו של נוסייר ונקברו במחסני ה־FBI, ויחשוף את רשת הטרור על מניעיה ומטרותיה. אך היה מי שהעדיף להתכחש, לתת לאלימות את 'ליטרת הבשר' ו'להנמיך את גובה הלהבות' גם במחיר הפיכת הרוצח לקורבן והקורבן לרוצח. האלימות האסלאמית יצאה נשכרת. המערב הרכרוכי קנה שקט מדומה ושילם עליו בנהרות של דם.

(ג) חבר המושבעים — גזענות בשירות 'המלחמה בגזענות':

הכרעת הדין בשיטת המשפט האמריקני נעשית, כידוע, על ידי חבר מושבעים המייצגים את מגוון האוכלוסייה. באופן חסר תקדים דרשו פרקליטי ההגנה שחבר המושבעים יורכב רק ממי שאינם לבנים. טענתם הייתה כי דבר זה נדרש בשל החשש מפני הטיה גזעית, כיוון שהנרצח הוא 'גזען'. כך הסתיים המשפט עוד לפני שהוא החל. דרישת התביעה לפזר את ההרכב המוטה של חבר המושבעים נדחתה על ידי בית המשפט. חבר המושבעים, שהורכב משחורים, היספאנים ואסייתים, שהזדהותם עם הרוצח הייתה מובנית, התעלם ממסכת הראיות החד־משמעית, ומילא את ציפיות ההגנה: נוסייר זוכה. את התגובה להכרעת הדין השערורייתית, תיאר קיובי, עורך־הדין היהודי של הרוצח:¹⁷

הצהלה בלילה ההוא באולם המשפטים ההוא בקרב עורכי־הדין ובקרב הצופים המוסלמים, והייאוש והכעס בקרב הצופים היהודים, לא היו דומים למשהו שראיתי מעולם [...] אני יכול בהחלט לומר שעל סמך הראיות שהוצגו בבית המשפט החלטת חבר המושבעים הייתה, אם לומר בהגינות, הפתעה, אפילו לכמה מחברי צוות ההגנה.

אור ירוק לפיגועים ההמוניים

הנהגת רשת הטרור מתוך הכלא האמריקני — פיצוץ מרכז הסחר העולמי

נוסייר זוכה מאשמת רצח, אך הואשם באחזקת נשק ונשלח למאסר בכלא אטיקה, במרחק של 700 ק"מ מניו־יורק. על אף המרחק העצום, הכלא הפך לאתר עלייה לרגל. חבריו לרשת הטרור הרבו לבקר את הגיבור הנערץ. בעוד הוא ממריץ אותם ללכת בדרכו ולהמשיך את הג'יהאד. אחד המבקרים היה ודיע אל־חאג', יד ימינו של בן לאדן. התובע הפדרלי אנדרי מקארתי העיד שמתוך השיחות של נוסייר שהוקלטו בכלא, קיימת שיחה שלו עם אשתו, בה הוא אמר לה: "חכי ותראי מה יקרה בניו־יורק". זו הייתה עוד קריאת השכמה, אך במשרדי ה־FBI יתעוררו רק חודשיים לאחר מכן, כשפיצוץ ירעיד את מרכז הסחר העולמי בניו־יורק.

כאמור, מעצרו ומשפטו של נוסייר לא הפריעו לרשת הטרור בניו־יורק להמשיך להתבסס. לניו ג'רזי הגיעה תגבורת מקצועית בדמותו של רמזי יוסוף, מומחה חבלה יליד כוויית, שרכש ניסיון במחנה של אל־קאעידה באפגניסטן. הוא נכנס לארה"ב עם דרכון עיראקי מזויף, טוען שהוא נרדף ע"י סאדאם חוסיין, ומבקש מהרשויות בארה"ב מקלט. את 'המקלט' הוא מוצא בביתו של מוחמד סלמה, שנעצר ביחד עם מוחמד אבו־חלימה ביום הרצח של הרב כהנא. בשלב זה השייח' א־רחמאן מוציא פַתְוַה (פסק הלכה) הנותן אור ירוק לפיגועים המוניים בארה"ב. רשת הטרור עברה עתה לשלב המעשי, של אגירת כימיקלים וייצור פצצה במשקל חצי טון. הם חיפשו אתרים בהם יוכלו לפגוע ביהודים רבים, אך בסופו של דבר היעד הנבחר היה מרכז הסחר העולמי. המטרה: למוטט את בנייני התאומים באמצעות פצצה רבת עוצמה, כך שייקברו תחתיהם אלפי אנשים, ובכך להשיג פגיעה בסמל המובהק של עוצמת המערב. בבוקר יום שישי, 26.2.1993, פורד מסחרית צהובה נהוגה בידי רמזי יוסוף ומוחמד אבו־חלימה נכנסה לחניון של מגדל מספר 1. בחלק האחורי של הרכב הועמס למעלה מחצי טון חומר נפץ, שנועד למוטט את יסודות מגדל מספר 1 ולמוטט אותו על מגדל מספר 2. אל הרכב הממולכד נוספה גם כמות גדולה של נתרן ציאניד, כדי לזרוע מוות המוני באמצעות חדירתם של אדי הרעל לקומות העליונות דרך המעליות וארובות האוורור. יוסוף הדליק את פתיל ההשהיה ונמלט, מכונית התופת התפוצצה, אך פגעה רק בקומות הראשונות, שישה בני אדם נהרגו ולמעלה מ־1000 נפצעו, הציאניד נשרף בעת הפיצוץ, ובנייני התאומים נשארו לעת עתה על עומדם.

רשת הטרור של סעיד נוסייר ועומאר עבד א־רחמאן נלכדת
הבולשת הפדרלית פתחה בחקירה מיידית, אך לא היה בידה קצה חוט שיוביל אל רשת הטרור שפעלה אל מול עיניה. עדותו של סוכן ה־FBI לואיס נאפולי מלמדת אותנו לאיזה אבסורד הגיע העיוורון: "החקירה שהבולשת ערכה, התמקדה בהשערה שהסֶרבים אחראים לזה, לנוכח הסיוע שארה"ב הושיטה לקרואטים בתקופה ההיא, לכן הם ביצעו את הפיגוע הזה".¹⁸ שיחת טלפון שהגיעה למערכת 'הדיילי ניוז', וארגון אסלאמי שלקח אחריות על הפיגוע, לא אפשרו לאמריקנים להתחמק שוב:

אנו, הגדוד החמישי של צבא השחרור, נוטלים בזאת אחריות לפיצוץ שאירע בבניין המדובר. פעולה זו בוצעה בתגובה לתמיכה האמריקנית בישראל — מדינת הטרור, ובשאר הדיקטטורות באזור, דרישותינו הן: הפסקת הסיוע הצבאי, הכלכלי והמדיני לישראל. כל היחסים עם ישראל חייבים להיפסק.

טעות שעשה מוחמד סלמה הביאה ללכידתו, ולמרדף חובק עולם אחר שאר חברי רשת הטרור, שנמלטו מארה"ב וביקשו למצוא מסתור ברחבי העולם המוסלמי ובחיקה החם של אל־קאעידה. כעת, כשכבר היה מאוחר מדי - נחשף חלקו הדומיננטי של סעיד נוסייר, שניהל את הפיגוע מתוך הכלא האמריקני ותחת עינה הפקוחה אך העיוורת של הבולשת הפדרלית. נוסייר ורמזי יוסוף נידונו למאסר עולם על חלקם בפיצוץ מרכז הסחר העולמי. המעגל נסגר גם על מוחמד אבו־חלימה, שותפו של נוסייר שנמלט למצרים, שהוסגר לארה"ב והועמד לדין על חלקו בפיגוע. הדגים השמנים ודגי הרקק נלכדו. אולם גם בשלב זה איש לא חשב לשים את ידו על בית הגידול האידאולוגי. גורמי המודיעין עדיין לא הגיעו לתובנה כי עליהם לנטרל את ראש התמנון, המפעיל את זרועות הטרור. שייח' עומאר עבד א־רחמאן, שהוציא את הפתווה לג'יהאד על ארה"ב, המשיך להניע את גלגלי הטרור.

תיבת פנדורה בארגזי המסמכים של סעיד נוסייר
ההתקפה על המרכז הסחר העולמי זעזעה את קהילת המודיעין בארה"ב. חקירת האירוע הופקדה בידי יחידה מיוחדת במשרד התובע הכללי. הארגזים שנתפסו בביתו של נוסייר בזמן חקירת רצח הרב כהנא נפתחו באיחור. המידע, שהיה יכול לחשוף את רשת הטרור מבעוד מועד, הדהים את החוקרים. התובע הכללי אנדרי מקארתי שהופקד על החקירה, העביר ביקורת קשה על טיוח רצח הרב כהנא:

עד שזה הגיע למשרד שלי, מרכז הסחר העולמי כבר הופצץ, כי החקירה הפדרלית בקשר לרצח הרב כהנא התחילה רק אחרי שמרכז הסחר הופצץ, ואז [...] כבר כולנו ידענו שזה פיגוע טרור.

בבחינה המאוחרת של החומר שנלקח מביתו של נוסייר, נמצאו בין היתר: הוראות להרכבת פצצות, סיכומי נאומים בכתב־יד שצידדו בתקיפת מרכזי השפעה אמריקאיים, מרכזים כלכליים ומדיניים ועוד. כבר לא ניתן היה להתכחש לעובדה: בארה"ב פועל ארגון ג'יהאד רצחני.

כדי לסכל פעילות טרור עתידיות, שתל ה־FBI בתוך רשת הטרור סוכן, שהצליח להתקרב לשייח' א־רחמאן בזכות היותו 'מומחה להכנת פצצות'. המידע שהביא הסוכן מלמד שמעצרם של המעורבים בפיגוע במרכז הסחר לא הביא לרפיון אצל שומעי לקחו של השייח' העיוור. הסוכן אף מדווח למפעילים כי בסביבת השייח' מתארגנים לשורת פיגועים ברחבי העיר ניו־יורק. המבצע, שייקרא 'יום הטרור', יביא לרצח של אלפי אמריקנים באמצעות פיצוצים בכמה מוקדים בו־זמנית: גשרים, מנהרות, בניין האו"ם, מטה ה־FBI ועוד. הבולשת הפדרלית שמה ידה מבעוד מועד על עשרה טרוריסטים ובתוכם השייח' א־רחמאן. כמו במשפטו של נוסייר, זכו העצורים, ובמיוחד השייח', לליווי וקריאות עידוד נלהבות של הקהילה המוסלמית בארה"ב. ההתעלמות מהמעטפת התומכת, שלא טרחה להסתיר את אהדתה, לימדה שלא הופק שום לקח. 'יום הטרור' שתכנן א־רחמאן סוכל, אך רק לעת עתה. על התשתית הרעיונית והאופרטיבית של ג'יהאד כלפי ארה"ב, המשיכו לצמוח בלא הפרעה פיגועי ה־11 בספטמבר. רק אחת עשרה שנים אחר רצח הרב כהנא, אחת עשרה שנים מאוחר מדי, החלה לחלחל ההבנה כי אם המערב חפץ חיים, עליו להשתחרר מתיאוריית 'הרוצח הבודד' ומ'שיח הזכויות'. ארה"ב ההמומה והמדממת כבר לא חיפשה רק את זה שלחץ על ההדק או את מי שהכין את הפצצה. במלחמה שחצתה יבשות, הופנתה הכוונת אל ראשי הארגונים וחממות הטרור במאורות בהם הם פעלו עד עתה ללא כל הפרעה, ומשם שלחו זרועות מוות למערב.

המשך הפרק בספר המלא